אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה מב

שאלה מא

[אמר העורך, בדפוס אחד נקרא שאלה מא]

מע"ל בדק לן בלישנא בחוטי הלשון באם צריך לנקרם. ובאם שיש מנהג היפוך מזה אם יש לבטלו. לא ידעתי ולא שמעתי מה שייך להסתפק במה שהוא גמרא ערוכה בפרק גיד הנשה דף צ"ג ע"א דידא ודלועא משום דמא. ואמרינן פרק הזרוע דף קל"ג ע"א חוטין שבלחי אסורין וכל כהן וכו'. וכתב הר"ן בשם הראב"ד ורשב"א דחוטי הלשון הן בכלל דלועא. וכ"כ הטור וש"ע ריש סימן ס"ד בי"ד. וא"כ במקום איסורא מי אמרינן מנהגא. אף דמהרי"ק שורש ט' כתב לסמוך אמנהגא אפילו במקום איסור נגד ההלכה. ומביא ראייה מפרק הקומץ ע"ש. כבר הארכתי בתשובה אחרת דאין דבריו נראין לי. דודאי בכל מקום שיש ב' דעות חלוקות בגמרא כגון במזוזה אם כותבין אותה פ' סתומות וכתב פתוחות אז שפיר פרכינן כיון דמנהג בסתומות ש"מ דהלכתא כמאן דס"ל בסתומות והיאך פסק רב כרשב"א דס"ל בפתוחות. אבל אם בודאי המנהג אין לו שום סמך לאיזה תנא או אמורא או ברייתא ואדרבא הוא נגד סתם משנה או תלמוד ודאי לא אזלינן בתר מנהגא וזה ברור. וכך מבואר בשאלות תשובות הרא"ש שהביא מע"ל. ובקהלתינו ובכל מדינת כולין וליטא מנקרים אותם בלי פוצה פה. והני נשי דידן מנקרין אותם. ובכאן ק"ק פיורדא חקרתי והשיבו שמעולם לא מוכרין לשון שלם כי אם הקצב חותך אותו לחתיכות קטנות ומוכר אותם במשקל וחותך כל החוטים. ומזה אפשר דנמשך גם הטעות במדינתכם ששכחו דין ניקור הלשון. דהא מסקינן בפרק הזרוע שם ולא היא כו' אי לקדירה אי דמחתך ומלח להו מידב דייב עד כאן לשונו. אבל כשקונין לשון שלם ודאי מנקרין להחוטין. וכן עמא דבר כאן ק"ק פיורדא בפשיטות. ומע"ל טול מקל והך על קדקוד מאן שממאן ומסרב לשמוע דברי אלהים חיים. ויישר כחך שלא לתת מקום למנהגים גרועים:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה