אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה ל

שאלה כט

אשר שמי כשמו. יהי ה' אלקיו עמו. ריחו כטעמו. נותן טעם לשבח. לן וירד בעירא כל הלכה. מאלקיו ישא ברכה. הרב נ"י עה"י פ"ה כבוד מהור"ר שמואל סג"ל נר"ו אשרי יולדתו והורו. לעד י רח אורו. ולכאל"ש. כתבו דמעלתו הגיעני והטריחני מעלתו להעלות ראשי בין ההרים הגדולים חכמי ישראל קדמאי ובתראי בדבר פלוגתת רש"י ור"ת. ולפסוק הלכה למעשה בדבר ישראל שהיתה לו פרה מעוברת שלא ביכרה. וביום השבת היתה מבכרת וכותית מילדת אותה. ואמר לה היהודי שכחתי למכור אותה. והשיבה הכותית הילך שלשה פשיטים עבורה והניחה המעות על החלון בבית ישראל. והניחה הפרה בדיר ישראל. והכותית היתה יודעת מנהג ישראל בענין המכירה ולכן מעצמה אמרה שתתן ג' פשיטים. זו תורף השאלה. והעלה מע"ל מפי הפוסקים דהוא ספק בכור דהעיקר קי"ל כר"ת דמשיכה קונה בכותי אלא דלכתחלה קי"ל כרש"י להצריך ג"כ כסף וכו'. וסיים מע"ל ואף רמ"א בשו"ת שלו סימן פ"ז הביאו הט"ז דלא מצריך שניהם אלא לכתחלה. אבל בודאי בדיעבד קי"ל כר"ת וכו'. אבל בקנין מעות בלא משיכה לא אישתמיט שום פוסק דיהא קונה וכו'. הנה אהובי בודאי אין בידינו להכריע בין גדולי עולם. ובודאי אית לן למיחש לדברי האחרונים להצריך שניהם וכמ"ש מהרי"ל ובעלי הש"ע והרבה מהאחרונים. אכן מה שמע"ל פשוט בעיניו כאילו דורש כמשה מסיני דדעת ר"ת הוא עיקר. אודיע למע"ל דהא ליתא ובזה ידע מע"ל כמה ספיקות שיש לי בדברי הפוסקים בדברים אלו. גם קצת דבריהם סותרים זא"ז והוא זה. איברא דהרב מהר"מ מינץ בשו"ת סימן ל"ה ומור"ם ז"ל בשו"ת סי' פ"ז הכריעו דבדיעבד דעת ר"ת הוא עיקר דמשיכה קונה בכותי מישראל. וה"ה איפכא ישראל מכותי דדינם שוה כמבואר בדבריהם והוא מהגמרא דסוף ע"ז. ואני אומר רבותא למחשב גברי הרי הרבה פסקו כדעת רש"י להלכה. האחד הוא הרמב"ם פ"א מהלכות זכייה ומתנה. והעתיקו בסמ"ע ר"ס קצ"ד דכותי קונה במשיכה או בכסף וכתב המ"מ דפסק כאמימר וס"ל דאמימר סובר דאף משיכה קונה בכותי וכ"ש מעות. וכ"כ הרשב"א ורמב"ן הביאו ב"י בטור יו"ד סימן קל"ב (אמנם המ"מ לא כתב כן בשם הרמב"ן) וכך פסק הטור וש"ע סימן קצ"ד בסופו וז"ל וכל זה לא מיירי אלא בקרקע אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות עכ"ל וא"כ ה"ה כותי מישראל דחד דינא אית להו וכמ"ש לעיל. איברא דדברי הטור סתרי אהדדי דבי"ד סימן קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יינו לכותי צריך ליזהר וכו' דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות בכותי עד שימשוך וכו' וצל"ע כעת עד שאפנה אי"ה. אמנם בש"ע שם סי' קל"ב סעיף ב' פסק הרב ב"י כדעת הרמב"ם דכותי מישראל או ישראל מכותי קונה בכסף לחוד וכמ"ש בב"י וכסף משנה להדיא. ולכן מדד לכליו של כותי שיש בו עכבת יין כו' צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד כו' (ודלא כמ"ש הטור ותוס'). ומור"ם לא כתב עליו כלום. הרי שגם הוא פסק כהרמב"ם דקנין כותי בכסף וכח"ש בח"מ ס"ס קצ"ד. וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בשו"ת שלו וממהר"ם מינץ הנ"ל. והרב האחרון משאת בנימן סימן ל"ה כתב וז"ל הבא בשאלה בספק בכור אזלינן לקולא כרבינו תם מאחר דלא איפסקא הלכתא לא כמר ולא כמר לאו קושיא הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י. וכ"כ בטור ס"ס קצ"ד בטח"מ ובתשובת מיימוני סימן ה' מהלכות אבידה כו' דאפילו ר"ת מודה וכו'. ואע"ג דבטור י"ד סימן ש"כ כתב דבעי תרוייהו, דוקא לכתחילה אבל דיעבד סגי בכסף לחוד כרש"י וכו'. ואין סברא לחלק דההוא דח"מ איירי בישראל מכותי ובי"ד איירי בכותי מישראל וכו'. דבפ"ב דבכורות אמרינן בהדיא דאין לחלק בזה וכו'. ועוד דאמימר דאמר משיכה קונה בכותי פריך עלה מההיא דהלוקח גרוטאות כו' ומאי פריך דהא אמימר איירי בכותי מישראל אלא ודאי לא שנא וכו'. וכ"פ בסימן נ"ט בענין מכירת חמץ בכסף לבד התיר הרב בדיעבד כדעת רש"י ע"ש ובסימן צ"ז. ומעתה גם כל הנביאים מתנבאים כרש"י. הרמב"ם וש"ע שני מקומות והרב משאת בנימין בשלשה מקומות והטור בח"מ, א"כ חי הוא זה ואיזה הוא יסמוך אמור"ם ומהר"ם מינץ לפסוק בדיעבד כר"ת. ועכ"פ נתבאר למע"ל מתוך הנ"ל טעם המקילין שנוהגים לכתחלה בקנין כסף מאחר שבעלי הש"ע והלבוש ומשאת בנימין שהם גדולי אחרונים פוסקים כוותייהו. אף שאין אני מסכים עם המנהג הזה בבירור לכתחלה. ועוד נ"ל קצת טעם למנהג גרוע זה דכיון דבדיניהם קונים בכסף או בסיטומתא ממש ולא יכול לחזור בו. קני אף לענין בכור הן להפקיע או להכניס כגון ישראל מכותי כי כך משמע בשו"ת מור"ם סימן פ"ז. דהא דלא פסק מור"ם דליקנו ליה מעות מטעם סיטומתא בדיניהם. היינו דיש מנהג כותים כנגדן דיד בעל המעות על העליונה וכו'. או משום דהמנהג הוא לשלם החצי וכו' ע"ש. מבואר דאי ליתא להני טעמי קנין כותי במעות הוא קנין גמור מדרבנן בסיטומתא לקנות. דבדיניהם האידנא כותי שנתן הכסף או איפכא קנה ולא יכול לחזור. ואף שמהר"ם מינץ בשו"ת סימן ה' ופ"ב צידד להחמיר בבכור לקנות בסיטומתא והביא ראיות שיש לדחות אותם ע"ש. מ"מ העם הזה הנוהגין להקל קורא אני עליהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וסומכים המור"ם להקל אף לכתחלה. אכן ודאי אין בידינו להקל נגד האחרונים שכתבו במקומו בהלכות בכור סימן ש"ך לכתחלה לצאת י"ש. וכך אנו נוהגים במכירת חמץ לכתחלה לצאת י"ש. אמנם לענין דיעבד כבר הצעתי דעת הפוסקים בזה. ומ"מ בנדון דידן הוי ודאי ספק בכור דאיכא כמה ספיקות לחומרא חדא דשמא קי"ל כר"ת. ואת"ל דקי"ל כרש"י דלמא לא כיון לקנות האם אלא העובר. וכך הוא משמעות השאלה של מע"ל וכיון דאיכא איסורא הפקעת בכור גופי' ואיסור מכירת שבת. ומסתמא לא עביד שני איסורים משום הפקעת בכור לחולין. ועוד דכיון דלא הועיל לדעת האחד למכור דשלב"ל אף לכשתלד א"כ ודאי דעתו לא היה למכרו ויש לו דין ספק בכור. כי אני לא שמעתי שום מנהג בזה נגד הש"ע. ומ"ש מע"ל שמהרי"ו התיר למכור עובר עצמו לכשתלד ומהר"א כ"ץ התיר סמוך ללידה. תלה מע"ל בוקי סריקי בהם. כי כל משא ומתן שלהם ליישב דברי הא"ז שהביא בסימן ה' בתשובת מיימון ובהג"א דיותר טוב לכ"ע למכור בכסף העובר. והוקשה להם קושיית התוס' שכתבו גבי כלו חיותא דרב מרי דעובר הוי דשלב"ל וישבו כל אחד ואחד לפי דרכו. מהר"א כתב דס"ל לא"ז קודם לידה מהני. ומהר"י כתב דדעת הא"ז כרשב"א דפסק דמהני לכשתלד. אמנם הם בעצמם להלכה ג"כ ס"ל כדעת מהר"מ ותוס' והרא"ש דהנכון כסף ומשיכה ולהקנות באם ולא בעובר כלל. וכך מבואר להדיא בשו"ת ר"מ מינץ ומע"ל הציץ בין החרכים ופלפל שלא לצורך. גם מע"ל כתב בשם שו"ת מהרי"ו סימן ע' וליתא שהיא בסימן ס"ט. גם כתב מע"ל מהרי"ל סי' קע"ז ג"ז ליתא אלא בתשובותיו סימן ר"ט הוא. וכל זה גורם למע"ל שמע"ל מעיין בספרים אחרונים ומאמין לדבריהם ואינו רואה במקור ובגוף התשובה. גם בזה שפשוט למע"ל שדיעבד לא מיקרי אלא בנשחט כבר או בהטילו מום ע"י המכירה. איברא דכן כתב מהר"מ מינץ בתשובות סימן ל"ה. ותמיה לי על מע"ל שלא הרגיש דהא מור"ם בתשובה סימן פ"ז הכריע בדיעבד כר"ת וישראל שקנה מכותי במשיכה ולא בכסף דבדיעבד פטורה מן הבכורה אם ילדה זכר ואין הישראל צריך ליתן לכהן הרי מבואר דליתא. גם בשו"ת משאת בנימין סימן ל"ה מבואר בדיעבד שעשה כרש"י (דהא השואל רצה להפקיע מקדושת בכור במשיכה לחוד ולא מצריך ליתנו לכהן דרצה לסמוך אר"ת ע"ז השיג דדעת רש"י היא עיקר וק"ל) וקנה הכותי בכסף סגי להפקיע מקדושת בכור ודבריהם ברורים למעשה. וכן פסק בפי' לענין מכירת חמץ בשני מקומות שכתבתי לעיל ומאחר דהרב מהר"ם מינץ מסתפק בזה אי הוי דיעבד כמו שמסיים בתשובה הנ"ל. ומור"ם ומ"ב כתבו בפשיטות דלא כוותיה כל חד לפי שיטתו. לא שבקינן פשיטותייהו מפני ספיקות דר"מ מינץ גם דבריהם מבוארים. ולמאן דמכריע כחד ורוצה לכתחלה להחמיר לצאת י"ש מ"מ בדיעבד אוקמינן אדינא ולית לן להחמיר. וכיוצא בזה אנו נוהגין בכל הוראות איסור והיתר דמחמרינן לכתחלה כדעת האוסרים לצאת ידי דעתו. אכל בדיעבד אוקמינן אדאורייתא כהכרעת הפוסקים. ומה שנקרא לדעת הרב מהר"ם מינץ דיעבד מיקרי בגמרא שעת הדחק. וכמ"ש התוס' בפ"ק דנדה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק וכו'. סוף דבר דברי מהר"מ מינץ לא מצאתי להם חבר ואין בהם טעם. ומ"ש שהוא איסור כרת למאן דס"ל להלכה כרש"י או כר"ת. לא חש לסברת שכנגדו דקי"ל כרש"י או כר"ת. ומי שאין לבו נוקפו ורוצה לסמוך לפטור מבכורה אחד מהם יבא ויסמוך. ויש לי עוד ראיות בזה אלא שאין רצוני להאריך בהם ודו"ק. ומאחר דיש דיעות גדולים בענין דיעבד. אי יש לעשות כרש"י או כר"ת הדרינן לדוכתין להחמיר כמהרי"ל ויהיה לו דין ספק בכור. כי מי יכניס ראשו בין ההרים הנ"ל:

ואגב לא אוכל להמלט להודיע למע"ל מה שחדשתי בדין זה בימי חורפי. והצעתי דברי לפני רבותינו והסכימו עמי והוא זה. דהתוס' והרא"ש והטור וש"ע שכתבו דהמחוור שבכולם דיקבל פרוטה מן הכותי ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו חלק באם וכו'. וכן אנו נוהגים לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר מה שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח בטא"ח. ותמיה לי מילתא. דהא דחצר קונה הבהמה או החמץ הוא מדין שליחות. דאי משום יד היה צריך הכותי להיות עומד בסמוכין לו. דמה יד בסמוכה וכו' כדאיתא בפ"ק דב"מ. וא"כ כיון דמדין שליחות קני החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לכותי לא הן לדידן ולא אנן לדידהו מן אתם גם אתם כדאיתא בפרק א"נ. ובי"ד סימן קס"ט ובכמה דוכתי. וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל למימר דחצירו ש"כ קונה לו. ודוחק לומר דכותי לכותי יש שליחות וכמ"ש בשו"ת מ"ב סי' צ"ז וא"כ חצירו ש"כ הוי כשליח הכותי. דערבך ערבא צריך דדינו של הרב הנ"ל צ"ע למעשה ולא הו"ל לכל הפוסקים לכתוב כן בפשיטות ובהדיא מצאתי שכתב בשו"ת ר"מ מינץ סימן ה' וז"ל אע"ג דאין שליחות לכותי ה"מ כותי לישראל או ישראל לכותי אבל כותי לכותי אפשר דהוי שליח וכו'. הרי שכתב בלשון אפשר כאילו מסתפק. ולמה לא בירר מדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל בפשיטות דקנה. אלא ש"מ דלא ברירא ליה מילתא. ומצאתי ברבינו ירוחם חלק אדם וחוה נתיב כ' חלק ב' שכתב וז"ל ולצאת ידי שניהם יקבל מהכותי מעות בשביל אוזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה. או יקנה להכותי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר עכ"ל. ואמרתי טבא חדא פלפלא וכו' דלכולהו אית להו פירכא ולדידיה לית ליה פירכא כלל. דמבואר שלא מדין חצר קני ליה אלא מתורת מטלטלין אג"ק דקנה הקרקע ואגביה מטלטלין ולא מתורת חצר. וכה"ג משני פ"ק דב"מ דף י"א ע"ב ר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם ע"ש ברש"י. והיה יכול להקנות מטלטלים אפילו אינם צבורים בתוכו אלא שלא להטריח וכו' ע"ש. ולפ"ז גם במכירת חמץ יש לנו להזהר למכור להכותי החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוטה ואקני חדר וחמץ אגביה ולא שנותן בתורת חצר. וקלסו רבותי את דברי. וכך אני מורה לבא בפסח לשאול אותי. ומקום הניחו לי רבותי האחרונים להתגדר בו ודו"ק. ויש לי בדין זה קניית כותי בכסף מילי מעלייתא ביישוב דברי הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מעילה דין ט' שהניחו הרב הכ"מ בצ"ע. ובחבורי אשר קראתיו ברכ"ת הזב"ח לסדר קדשים שחברתיו בעזרת האל ישבתיו בטוב טעם ודעת. הש"י יהיה בעזרי להוציאו לאורה ולהביאו לבית הדפוס לזכות בו בני גילי. כי הוא חיבור נחמד לגפ"ת ומיימוני לא נעשה כמוהו עד עתה תל"י. ואילו הייתי יודע שיש למע"ל ספרי המיימוני הייתי מעתיק למעלתו מהני מילי מעלייתא. יודיע לי מעלתו. ובכן בדעת תבנה ובחכמה תכונן. ותשקוט שלום ושאנן כזית רענן. כ"ד אוהב נאמן דש"ת כל הימים הטרוד אהרן שמעון מווילנא חותם פה פירדא לע"ע. ולכל השואבים מי בארו שלום יאמר להם יום ה' י"א ימים בחדש שמרבין בו שמח"ה חיי"ם לפ"ק:

(וזאת שהשבתי על דברי הגאון מהר"ר שמואל קאיידינאוויר הנ"ל בסתירת דבריו)

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה