נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה כט
טנרא תקיפא פלפלא חריפא דידיה מדכולהו עדיפא. לקבל אלפא חרבו שליפא. ה"ה מארי אילפא ריש גלוותא. ריש מתיבתא. הגאון הגדול נ"י ע"י פ"ה מפיק מרגליות כבוד מהר"ר שמואל נר"ו יאיר כאור בהיר. עד אור חדש בציון יאיר:
באתי בקצרה לרום כת"ר ע"ד השאלה אשר נשאלה לפני. ישראל שהיה לו פרה מעוברת וידוע בודאי שלא בכרה. וביום השבת היתה מבכרת וכותית אחת מיילד אותה. ואמר לה היהודי שכחתי למכור אותה ואמרה לו הכותית הילך ג' פשיטים עבורה והניחה המעות על החלון בבית הישראל כי הפרה היתה בדיר הישראל והכותים היתה יודעת מנהג ישראל בענין המכירה ולכן אמרה היא מעצמה שתתן לו ג' פשיטים עכ"ל השאלה:
הנה לע"ד לא ידעתי מקום היתר כלל. לפי מה דמסיק בטור כדעת מהר"ם שצריך לחוש לחומרא להקנות במשיכה וכסף רוב הפוסקים והתוספות עצמם כתבו בפרק בתרא דע"ז דיש לחוש גם לדעת רש"י לקנות או להקנות גם בכסף. אף על גב דלא משמע מדבריהם שצריך לחוש וכו' רק הרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת וכו'. אמנם מוכח מדבריהם דלא דחאו ראיות של רש"י שפסק כר"ל דמעות קונות בכותי. והא דלא חשיב ליה רבא בהנך תלת דהלכה כר"ל לגבי ר"י משום דדין זה דמשיכה משמיה דרב אושעיא אמר ר"ל וכו'. והתוספות עצמם כתבו כתירוצו של רש"י בפרק השוחט דף כ"ט ע"ב בפלוגתא דאינה לשחיטה אלא לבסוף. א"כ בודאי מן הראוי להחמיר כדעת שניהם. וכן פסקו גדולי הפוסקים האשרי פרק קמא דבכורות ובתשובות כלל מ"ט. והטור בשם מהר"ם והתוספות הנ"ל והאחרונים. מהרא"י בפסקיו סימן קס"ז וקס"ט ובת"ה סימן ע"ד ומהר"מ מינץ סימן ה' ול"ה. ובתשובות מהרי"ל סימן קע"ז הביאהו בטו"ז דאם לא הקנה רק בדרך אחד במעות או במשיכה דהוי ספק בכור אפילו בדיעבד. והב"ח אפילו בדיעבד מצריך שניהם. ואף רח"א בתשובה סי פ"ז הביאו בטו"ז דלא מצריך שניהם אלא לכתחלה אבל בדיעבד ודאי קי"ל כרבינו תם וכו' יהיה מה שיהיה אפילו רמ"א המיקל שבכולם ואחרון שבכולם מצריך עכ"פ משיכה. אבל בקני מעות ולא במשיכה לא אשתמיט שום פוסק דיהא קונה לכתחלה. רק הגה"ת אשרי מא"ז בפרק הזהב. וכל האחרונים דחאו דבריו ואין דברי היחיד בין המרובים כלום. גם הרב משאת בנימן שפסק כרש"י דמעות קונות היינו נמי דיעבד. ועוד דאפילו בבהמה החולבת דהוי ספק אם ילדה כבר. ורוב הפוסקים סברי דחלב פוטר דלא כר"ת. אפילו הכי פסקו האחרונים אפילו בבהמה חולבת כסף ומשיכה. ואם כן מכ"ש בודאי מבכרת. וראיתי רבים מעמי הארץ סוחרי בהמות מתמיהים כאלו אסרתי יונה. ואמרו שלא שמעו מזה דבר שצריך משיכה או קניית מקום עם מעות רק מעות לחוד. ואומר אני דשבקינן לכל טעותייהו. מ"מ כמה הרפתקאות דעדו על זה באיזה אופן שיהיה קניית המעות. כי גם אם מצריכינן שניהם משיכה וכסף עכ"פ צריך שידע קנין הכסף. האם יותר טוב לקנות דבר מן האם או מן העובר עצמו. ואם קונה מן העובר עצמו כדעת מהרי"ז סי' ע' לדעת הא"ז (ולא חייש להפקעת קדושה בגוף הבכור דמשום הכי איענש רב מרי כתירוץ ראשון של ר"ת ריש בכורות) וא"כ עדיין צריך לידע איך מקנה דבר שלא בא לעולם. אי כדעת מהר"א כ"ץ במהרי"ו סי' פ' דאיירי סמוך ללידה וכמאן דמונח בדיקולא דמי. או כתירוץ של מהרי"ו דאיירי באומר לכשתלד. או לא כדברי שניהם דלא קי"ל כמהרי"ו באומר לכשתלד דקני דבח"מ סימן ר"ט פסק רמ"א דלא קני רק מפני העובר בלא תנאי כלל. ואף שאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ כל זמן שלא חזרו בהם המקח קיים והכי קי"ל בח"מ סי' ר"ט. וכאן בודאי ניחא ליה במקח זה ואינו חוזר כמ"ש התוספות הביאו מהרש"ך סימן ש"ך דמוכר דבר שעושה טריפה כמו הראש או הריאה וכו' ונותן פרוטה אע"פ ששוה יותר מ"מ אינו מבטל המקח דניחא ליה להיות המקח קיים וכו'. וא"כ בודאי לא יחזור בו. כן הוא דעת מהר"מ מינץ והכי מסתבר. אע"ג דלא פסק כן בש"ע סימן ש"ך. או אי דוקא צריך להקנות הבהמה לעוברה כמו דקל לפירותיו כדעת מהרא"י והכי קי"ל דקני בח"מ סי' הנ"ל דלא כפי' ר"ת דמשום הכי איענש רב מרי משום דאתי למיטעי וכו' והכי פסק בטור ובש"ע וז"ל יקנה לו האם כדי להקנות וכו'. וכן פסק האשרי בפסקיו סוף פרק בתרא דבכורות. או אי ניחא טפי להקנות חלק באם ולא בעובר כתירוץ ראשון של ר"ת דמשום הכי איענש רב מרי שהיה מפקיע גוף הבכור וכו'. והטור סתם דבריו בזה שכתב וז"ל הלכך לצאת ידי שניהם וכו' והמקום יקנה לו האוזן ע"כ אינו מפרש אוזן האם או אוזן העובר דאפשר דסמך אמ"ש לעיל מיניה במ"ש ואם יקנה לכותי אוזן העובר וכו' לכך יותר טוב להקנות אוזן האם שהיא בעולם עכ"ל. ואי היה מקום להתיר בקנין מעות לבד גם פה בנדון זה היה מותר אף שהמכירה נעשה באיסור בשבת מ"מ המקח קיים כדאיתא בח"מ סימן קצ"ה וסימן רל"ה. ואע"פ שלא בא המעות ליד הישראל רק הניחה על החלון מ"מ חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בחצר המשתמרת ובמידי דניחא ליה לקנות אי הוי ידע. כ"ש בחצר המשתמרת כה"ג דהניחה על החלון וגם הוא מידי דניחא ליה להקנות העובר ושיקנה לו רשותו המעות כמ"ש לעיל בשם התוספות. ואי משום דהוי דבר שלא בא לעולם דהא ודאי לא הקנה לה רק העובר סתם. מ"מ בזה היה אפשר לסמוך אדעת מהר"מ מינץ דאם אינו חוזר המקח קיים. וכאן ודאי ניחא ליה. אבל אי אינו קונה רק דיעבד מ"מ נדון דידן לא הוי דיעבד דלהפקיע מידי קדושתו לכתחלה מיקרי ולא דיעבד. ולא מיקרי דיעבד רק בשכבר נשחט שסבר שקנין מעות לבד מועיל ומכרו במעות ולא במשיכה ושחטו אותו זה הוא דמיקרי דיעבד כחו שכתב בפי' במהר"ם מינץ סימן ל"ה. וכן יש לפרש כל הני דיעבד דלעיל רמ"א דבדיעבד סומכין על ר"ת ולהרב מ"ב דבדיעבד סומכין על קנין כסף איירי דכבר נשחט. ועוד בר מן דין הרבה קרא תגר מהרא"י בפסקיו סימן קס"ט על מכירה בכסף לבד בלא משיכה. וא"כ אם נהגו להפקיע קדושת בכור שהוא איסור כרת בקנין מעות לבד לא ידעתי מאין הרגלים כי אין להם על חי שיסמכו רק על דברי הא"ז הנ"ל. ולכן אם יודע מר טעם למנהג קנין כסף לבד בלא משיכה שהוא כדין יודיע לי מר דעתו הרחבה ואבטל רצוני מפני רצונו. והמסקנא לפע"ד דוקא במשיכה דקי"ל עובר י"א וכדעת מהרא"י או בקניית המקום וע"י פרוטה מקנה הבהמה לעוברה כמ"ש כאן בש"ע ומהרא"י הנ"ל דלא כפי' ר"ת הנ"ל. אך משום דשלב"ל קשיא לי למה באמת לא שרי למיעבד הכי ולסמוך אדברי מהר"מ מינץ הנ"ל דדבריו הם כהלכה. נהי דאין אדם מקנה וכו' משום דמצי למיהדר ביה ובהא ודאי לא הדר ביה כדאיתא בתוספות שהבאתי לעיל. אבל בודאי אדברי מהרי"ו ליכא למסמך באומר לכשתלד וכו' דלא קי"ל הכי כדלעיל וגם אדברי מהרא"כ הנ"ל קשיא לי ממ"נ אי כמנח בדיקולא דמיא הוי כדבר שבא לעולם וא"כ היאך תפקיע קדושת בכור אחרי שהוא כמנח בדיקולא. ואם אין בזה משום הפקעת בכור משום דעכ"פ עדיין לא נולד א"כ אכתי הוה דשלב"ל ואין אמ"ד שלב"ל. ודוחק לחלק דלענין הפקעת בכור עדיין כלא נולד דמי ולענין אאמ"ד שלב"ל כמאן דמנח בדיקולא דמיא זהו דוחק. וע"כ מכ"ת יאיר עיני. ומתורתו ילמדני. ובזה אצא ואומר שלום מאדון העולם שלומו ושלום ישיבתו יגדל עד יכונן היכל ואולם ויזכה לעלות במעלות הסולם ויגדל כסאו לנצח וישב עליו באמת ובשלום. וירבה גבולו בתלמידים חכמים כולם. כנפשו וכנפש אוהבו הנאמן הצעיר שמואל הלוי ממעזריטש לע"ע כה צעקין דארף. יום ו' ה' אדר ראשון ה' את"ך את הברכה לפ"ק. וזאת היתה תשובת הגאון מהר"ש קאיידינאוור אלי: