נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה כח
מאי דבדק לן מכ"ת בדין קריעת הלב שאין צריך שתי וערב. זו אין צריך פנים דבהדי הדדי מתנייא במתניתין פכ"ה דף ק"ט הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו. הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. ואיתמר עלה תרי לישני. ללישנא קמא אינו עובר עליו ומותר. וללישנא בתרא אינו עובר עליו ואסור. ושקיל וטרי בגמרא ואסיק בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה אבל כחל לא סגי ליה בקריעה אלא צריך שתי וערב וטחו בכותל. והאי דלמא אף על גב שהוא בלשון דחייה מכל מקום האמת כך הוא. וטעמא דהדם בעין שכנוס בלב מצרף לתוכו ובשעת שחיטה הוא יוצא ונופל ממנו על ידי קריעה לבד והלב אינו בולע ממנו דשאני לב דשיע. והדם של הלב עצמו יוצא על ידי מליחה כשאר בשר. ואפילו לסברת רבינו תם דאין לסמוך על זה למעשה. והאי סברא דשאני לב דשיע אינו אלא הוה אמינא ולא קיימא במסקנא. מכל מקום אינו בולע אלא מעט ואיידי דפליט דם דידיה פליט נמי מה שבלע. ומה שלא פלט מדם דידיה הוי דם האברים שלא פירש ומותר. ואף אם תמצא לומר דאפילו הדם שבלע לא פלט ונכנס בלב מכל מקום אינו בעין ודם בעין הוא דאורייתא מה שאין כן דם שאינו בעין שבשלו אינו עובר עליו דאינו אלא מדרבנן. והוא הדין בכחל באמת נמי חלב שחוטה אינו אסור אלא מדרבנן. מכל מקום גזרו חכמים ז"ל לקרוע שתי וערב ולטחות בכותל כדי לבשלו בלא בשר. ולדעת הרי"ף אפילו בבשר כדי שלא יהא חלב בעין גזירה משום בשר בחלב דלא אתי למטעי לבשל בשר בחלב ממש. ויעיין מכ"ת בדברי הרא"ש. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
להגאון מהור"ר שמואל קאידינאוור