אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה יח

שאלה יז

ואגב אבאר מ"ש בי"ד סימן שצ"ט שעה אחת לפני החג והחג הרי י"ד ושמיני עצרת ז' הרי כ"א ויום שני של שמיני עצרת הרי כ"ב ומשלים עליהם ח' אחרים. והקשה בטו"ז דלמה לא יחשב שמיני עצרת לרגל בפני עצמו גם לענין ביטול כמו בי"כ דמבטל לגמרי גזירת שלשים. ותירץ משום הרא"ש דשאני הכא דלא נהג דין ל' כלל ואע"ג שנהג גיהוץ ותספורת מ"מ הרי בלאו אבלות נמי אסור באלו מחמת הרגל. וצ"ע לתרץ זה אליבא דהרמב"ן דס"ל דיש באבילות איסור נוסף על איסור הרגל כמוזכר לעיל סימן זה סעיף א' (דמ"ש בסעיף א' וז"ל ולא מתורת רגל לבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל וכו' הוא לשון הרמב"ן בטור) א"כ קשה למה לא יבטל שמיני עצרת את שלשים כיון שכבר נהג בדין שלשים קצת בתוספת האיסור. ונראה דמ"מ יש כאן שינוי משאר שלשים בחול דהתם יש היכר בעיקר הדין גיהוץ ותספורת. משא"כ כאן שאין היכר אלא בתוספת זה וזה אין הוכחה כל כך. ועל כן די בזה שנאמר שהרגל עולה למנין שלשים אבל לא לענין שיהא ממש שמיני עצרת מבטל שאר הל' עכ"ל מורי בטו"ז. וקשיא לי דאין להרכיב דברי הרא"ש עם דברי הרמב"ן שהרי במקור הדין חולק הרא"ש על הרמב"ן בטור וכתב שאינו אסור כלום מתורת אבל רק מתורת הרגל ואע"פ כן מבטל א"כ הב"י שפסק בש"ע סימן שצ"ט סעיף ח' כרמב"ן גם רמ"א לא השיג על הש"ע לא כתב דעת הרא"ש. וא"כ כאן שפסקו הש"ע ורמ"א דש"ע נחשב לז' ימים אבל אינו מבטל. אי אפשר שיסברו תירוץ הרא"ש דאינו עולה משום דלא נהג דין ל' כלל ועוד קשה לפ"ז במת לו מת ברגל מונה ל' מיום הקבורה ודין ז' נוהג לאחר הרגל. ולמה לא יעלה הרגל לז' וישלים עליו ל' הרי ג"כ נהג קצת אבלות ברגל ולמה לא יעלה הרגל למנין ז' בפני עצמו. אלא ודאי דסברת הרא"ש אינו עילה ואין נפקותא כאן במה שנהג מקצת רק נ"ל דהיינו טעמא דלעולם צריך להיות נוהג אבלות קצת קודם הרגל אם נהג שעה אחת קודם הרגל מבטל ממנו תורת שבעה ואם נהג כל שבעה קודם הרגל ויכנס שעה אחת בל' הרגל מבטל תורת ל'. אבל מת ברגל עצמו אע"פ שנהג קצת אבלות כגון דברים שבצנעה אפ"ה להיות הרגל נחשב לשבעה ימים אינו עולה כ"ש שאינו מבטל והכא בשמיני עצרת אע"פ שהוא רגל בפני עצמו מ"מ לאו לכל מילי הוא רגל בפני עצמו רק לענין פז"ר קש"ב. שהרי מ"מ רגל אחד הוא. וע"כ אהני קצת מאי דהוי רגל בפני עצמו דשמיני נחשב לשבעה ימים. ואהני דלא הוי רגל בפני עצמו דאינו מבטל לגמרי. ורצוני לומר דאילו היה רגל בפני עצמו ממש היה מבטל ממנו כל שלשים כמו אם שעה אחת נכנס לתוך שלשים לפני פסח או לפני עצרת או חג. ואם לא נחשב כלל לרגל בפני עצמו לא היה נחשב אפילו לז' ימים רק כמו קובר מתו ברגל דאינו מונה רק מספר הימים מיום הקבורה ואין הרגל נחשב לשבעה ימים. אבל כאן בש"ע דקצת היא רגל בפני עצמו וקצת אינו רגל בפני עצמו וע"כ הוי כמו פשרה דנחשב עצרת לשבעה ימים אבל אינו מבטל דין שלשים כנ"ל, ואע"פ שכתבתי בפסק הקודם דמונין שלשים מיום הקבורה אע"פ שלא נהגו שום אבלות מקודם ודברים שבצינעא בלאו הכי היה נוהג אין זה קשיא לענין ביטול אינו מבטל לגמרי אם לא נהג מקודם איזה אבלות כגון דברים שבצנעא מחמת ר הב ית ולא מחמת מניעה אחרת. אבל לענין ספירת שלשים מהני אם נהג דברים שבצנעא אפילו שלא מתורת אבל. כנ"ל:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה