אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה יד

שאלה יג

נשאלתי על ילד בן שנה וד' חדשים נגמל מחלבו וקודם פסח היה ל"ע חולה ב' שבועות חולי מסוכן עד אשר תש כחו ולא קם רוח בו ובתוך כך באו ימי הפסח אשר לא היה הילד יוכל לסבול המאכל והמשקה וחזר לחולשתו אשר בודאי אין ספק להתיר לו שתיית חמץ כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. אך מאוד צ"ע איך לנהוג להביא חמץ לביתו. כי אי אפשר בכל שעה ביום ובלילה לשאת התינוק לבית א"י. ובפרט בשבת שאסורין לטלטל ואי אפשר להרכיב התינוק על כתפה של אמו וגם לא למדדה את בנה מאחר שתש כחו. והתרתי להביא החמץ לתוך הבית אמנם בחדר שאין משתמשין בו תדיר ומן הצד כדי שלא יהא נכשלין בו. אמנם בקושי גדול מפני שכתוב בת"ה סימן קע"ו דאם מוציא חמץ כדי לבערו מותר ליטלו ביד. ומביא ראיה מן הגמ' מכדי לביעורא קא מכוון מיכל קא אכיל מיניה בתמיה. היינו דוקא אם עוסק לבערו משא"כ הכא. לכן התרתי להניח מן הצד כדין א"י ששכח חמץ בבית ישראל, על סמך מ"ש הטור בשם הרא"ש סימן תמ"ח כשכותי מביא חמץ לישראל בי"ט אחרון דפסח שיאמר הישראל איני רוצה שיקנה לי רשותי ואז אינו קונה לו רשותו בע"כ. ואף שמהר"ז ציון בשו"ת מהר"מ מינץ סימן פ"ב שדא ביה נרגא וז"ל. ומה שכתבת אחר כך ולצ' דפי' דר"ת מחרר שלא נקנה הפרה בכסף אל הכותית הנ"ל ממילא נקנית לה המשיכה לית דין ולית דיין לומר חשש בזה. וראיה מחמץ בפסח מעשה ששלח הא"י פת לישראל בי"ט אחרון של פסח וקבלתו הא"י שלא בפניו וכו' עד משום דהיתרא ניחא ליה דליקני הכא נמי לא היה דעת הישראל לקנות החמץ בפסח עד לאחר וכו'. ומה התם היתה קבלת הא"י לדעת הנותן להקנות לישראל ואפילו הכי לא היה מועיל כ"ש בנדון דידן דלא נקנית לו המשיכה וכו' עכ"ל. אין הנדון דומה כלל לראיה דהתם לא עשה היהודי שום צד זכייה בחמץ כי הא"י הביא לו בלא ידיעתו וגם שפחתו א"י קבלתו בלא ידיעתו. וכשהודיעו לישראל צוה להצניעו בבית א"י ולהוציאו מביתו. לכן הורה שמותר החמץ ולא הוי חמץ של ישראל שכבר עליו הפסח דהיתרא ניחא ליה דליקני וכו'. אבל הכא עשה אייזק המעשה ומשך הפרה לא אמרינן כינזת דעתו המשובשת ויבטל המעשה עכ"ל באריכות. ש"מ דוקא בענין זה מותר אבל לא כשיש החמץ בביתו וסברא נכונה היא. מכל מקום לא משמע כן מדברי הרא"ש שהביא הטור בסימן תמ"ח באורח חיים דמשמע דתיקון כן להבא משמע. דלאו דוקא בנדון זה שהיה המעשה רק אפילו אם יש לו ידיעה ממנו רק שלא יהא ניכר מתוך מעשיו דניחא ליה דאז הוי חמצו של ישראל. וגם משמע מדבריו דאם הישראל מניחו ברשותו אינו עובר עליו ואפילו בסתם שלא אמר בפירוש שאינו רוצה שיקנה לו רשותו מ"מ אינו קונה לו רשותו מסתמא. משום דהיתרא ניחא ליה דליקני. ועוד בר מן דין גם מהר"ם מינץ מחלק שפיר בענין אחר עוד בשני פנים האחד דכתב וז"ל ועוד דלא דמי כלל לחמץ בפסח דחמץ אסור בהנאה ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא ואנן סהדי דאין דעתו לקנות כלל לשווייה נפשיה רשע לעבור על ד"ת. ואע"ג דיום אחרון דרבנן כעין דאורייתא אתקין וכו'. אבל הכא קנייה דהיתרא הוא ודהיתרא ניחא ליה דליקני אע"ג דאית ביה הפסד ממון אם יולד זכר מ"מ אית ביה נמי הרווחת ממון במשיכה זו וכו'. הרי לדבריו כ"ש הוא דבימים ראשונים דפסח דהוא איסור דאורייתא ועובר על בל יראה ובל ימצא כ"ש דאנן סהדי דאין דעתו שיקנה לו רשותו כלל דאנן סהדי שלא יעבור על ד"ת. גם מה הנאה יש לו אם דעתו שיקנה לו רשותו דאם יקנה לו רשותו הרי אסור בהנאה מלבד מה שהוא עובר על בל יראה ובל ימצא. ואף אם היה בר הכי שעובר על ד"ת ח"ו מכל מקום להנאת עצמו יחוש דמה ירויח אם ירצה שיקנה לו רשותו דהא אדרבה מפסיד שיאסר בהנאה. אלא ודאי דאין דעתו לקנות לו רשותו כלל. ומה שכתב מהר"מ מינץ עוד פעם ג' וז"ל ועוד דלא דמיא לחמץ דהתם פשיטא דאין רצונו לזכות בחמץ דהזכייה הוי גורם לו הפסד דה"ל חמץ שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה אבל הכא אית בזה ריוח במשיכתו עכ"ל. הרי בשני טעמים שכתב נשמע לנדון דידן שמותר להשהות החמץ בביתו ואינו עובר עליו שאינו חמץ שלו שהרי לא נתן עדיין מעות בשבילו. ואף אם יתן לאחר זמן מ"מ לא נקנה לו מעכשיו בכסף. גם רשותו אינו קונה לו דלא ניחא ליה שיקנה לו רשותו. ועל כן אינו עובר על בל יראה ובל ימצא. ואם לחשך אדם לומר דע"כ לא קאמר הרא"ש ותיקן הדבר שלא יהא חמץ שעבר עליו הפסח במה שאינו חפץ שיקנה לו רשותו היינו שלא יהא מחשבתו ניכר מתוך מעשיו אבל הכא פשיטא דניחא ליה שישתה הילד חמץ כדי שיחזור לבוריו. אין זה קשיא דלא גרע מאילו היה בשאר ימות השנה דמותר להתרפאות בדבר איסור חוץ מע"ג אם הרפואה ידוע. או ע"פ מומחה כדאיתא בי"ד סימן קנ"ה. ה"ה הכא נמי הכי דאף התם הרפואה ניחא ליה אבל במה שמתרפא בדבר איסור לא ניחא ליה אלא שהוא על פי ההכרח ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. והכא נמי כן אף אם ניחא ליה לשתות חמץ הרפואה ניחא ליה אבל האיסור לא ניחא ליה. ועוד דאף אם ניחא ליה לשתות הילד חמץ משום רפואה מ"מ אינו מוכרח שישתה חמץ שלו ויכול לשתות חמצו של א"י ואם כן עדיין לא ניחא ליה דליקני ליה רשותו ואינו עובר עליו כנ"ל. וה' יצילני משגיאות:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה