אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה טו

שאלה יד

צפרא טבא. ושתא בריכא. וחיי אריכא. ומזוני רויחא. לאהובי ריכא ובר ריכא וכו'. מפני טרדות הזמן לא אוכל להאריך. אך אודיע למכ"ת המעשה רע אשר עשה קאפיל ורענס דארף וכתבתי לו בפקודת מר שיבוא הנה במקלו ובתרמילו וכאשר הגיד לי מעשה שהיה כך היה ששחט עגלה אצל קצב בעי"ט ליקח בשר וליקח מן הכרס. ואח"כ בא כמר פייבש והגיד איך שאשת הקצב הגידה לו שמכרה מפני שהיתה מתיראה שהיה משוגע הנקרא שווינד"ל קעפפי"ש. בכן אמר קאפיל הנ"ל למשה ואברהם נלכה נא ונראה שהקצב יפתח הראש כי אתם יותר בקיאים ואומנים בקצבות ושחיטה ממני. וכשפתחו הראש מצאו בתוך המוח (מיטן דינץ) רוחב כמו (גוטין גראשין געל) ובתוך (הגעל אלז הירז קערנדליך) ואמר אברהם אני איני רוצה לאכול מן הבשר יאסר הבשר עלי. והשיב קאפיל הלא הקרום קיים כשר הוא ולקח צלע שלם מן הבשר ע"כ דברי קאפיל עצמו. אברהם ורעשדארף הגיד כאשר שמע מן העגלה הנ"ל שנשחטה (און זאל חסרון הנ"ל האבין זייא ער צום קצב גיגנגין זייא קאפיל און משה דרינן גיוועזין אונד קאפיל העב אין קאפ' גישטאכין מיט איין מעסר העב ער דען קאפ' פון זמין הויאן לאזין זייא מיטן אין הירן גיוועזין געל אבר דאז מוח) זייא רום גוועזין ווייל אבר קיין (מורה הוראה) ווער דא גיוועזין העב ער פון (בשר) ניט נעמין חעגין). משה הגיד בת"ע כנ"ל וכו'. ויען כי הוא עצמו הגיד שהכשיר ולקח מן הבשר על סמך שקרום קיים אין צריך לעדותו של העד. הנה לפי דבריהם דבר פשוט היא שהכל כשר כיון שהמוח הקיף מה שנתרוקן אבל לא מטעמיה כיון שהקרום קיים. לכן לפי עניות דעתי ראוי לעונש מכמה טעמים כי מי סמכו להורות בדבר שצריך שאלת חכם. ועוד כיון שמעצמו הודה שלקח עמו כמר אברהם מאחר שהוא יותר אומן בקצבות והוא אסרו ואם כן למה סמך הוא על דעת עצמו ע"כ מכ"ת היושב על כסא הוראה לדון ולהורות הוא יעיין בדינא דההוא גברא ומה משפטו החרוץ יודיעני. כי לא אכוה בגחלתו דמר להורות בפני רבי. וזולתו לא ידעתי לחדש. רק שנותיו כימי עולם יחודש. ואויביו יהודש. כ"ד מחותנו ואוהבו שאינו תלוי בדבר הקטן נתן באמבערג ערב סוכות תכ"א לפ"ק:

תשובה גרסינן בפ"ק דחולין א"ר הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי' חכם משמתינן ליה. ורבא אמר מעברינן ליה ומכריזין אבשרא דטרפה. ולא פליגי כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה. רבינא אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפי' לכותים נמי לא מזדבן. ופירש"י והיכא דנמצאת סכינו יפה מכריזים עליה דטרפה משום קנסא מיהא לכותים שבקי' ליה לזבוני ההוא טבחא דלא סר סכינא קמיה דרבא בר חיננא שמתיה ועבריה ואכריז אבשרא דטרפה ופירש"י דקסבר הא דאמר רבא מעברינן ליה כו' אפי' היכא דנמצאת סכינו יפה. איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה אמר להו ליעיינו רבנן במלתיה דתלו ביה טפלי. בדקיה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה. ופירש"י דקסבר הא דאמר רבא מעברינן ליה בשלא נמצאת סכינו יפה קאמר עכ"ל. ואף שלנדון דידן אין צריך לכל הסוגי' מ"מ הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא. הטור והש"ע פסקו כרבא ולא כרבינא. וכן הרי"ף. דהיכא דנמצאת סכינו יפה משמתינן ליה ולא מעברינן ליה והיכא דלא נמצאת סכינו יפה מעברינן ליה ומכריזין אבשרא דטרפה אבל שרי לזבוני לכותים דלא כרבינא. ומתמה הרא"ש על הרי"ף למה לא הביא הרי"ף הך דרבינא דהוא בתראה. וכתב הב"ח דלא קשיא כלל משום דמר זוטרא ורב אשי אכשריה. ופירש רש"י דקא סברי דלא אמר רבא מעברינן ליה רק בשלא נמצאת סכינו יפה. וכיון דמר זוטרא ורב אשי עבדי עובדא דלא כרבינא וגם רבא בר חיננא צוה להם למצוא לו זכות להכשירו אם נמצאת סכינו יפה הכי נקטינן דלא מעברינן ליה אלא בלא נמצאת יפה אבל מותר לזבוני לכותים. וכך היא דעת רבינו דלא חש לקושיית הרא"ש אביו. ועוד דאף הרא"ש לא חלק על פסק רב אלפס אלא תמה עליו בלחוד עד כאן לשונו. וקשיא לי אם כן מהו תמיהת הרא"ש שמא גם דעת הרי"ף כן דלית הלכתא כרבינא דהוא בתראה. ומ"ה תמה על הרי"ף שלא הביא דברי רבינא. ומהתימה על הטור דלא פסק כאביו. והב"י מיישב שנ"ל בטעמו של הרי"ף מפני שהיה מפרש כמ"ש בעל העיטור דרבינא ס"ל דבנמצאת סכינו יפה פליגי. דהיכא דלא נמצאת יפה ל"ק רבא דמכריזין דטרפה היא דהא אפילו לכותים לא מזדבן. אלא אפילו בנמצאת סכינו יפה קאמר דמעברינן ליה וכיון דהפסד ממון טבח הוא פסק להקל עכ"ל. ואילולא שכתב רש"י ז"ל בהא דמר זוטרא ורב אשי דקסברי דסבר רבא מעברינן ליה בשלא נמצאת סכינו יפה קאמר. לולא זאת הייתי אומר דלא פליגי והכי הוא שיטת הגמרא. רבינא לא פליג רק אסתם גמרא ולא ארבא דסתם גמרא קאמר ולא פליגי ע"ז אמר רבינא דפליגי דרב הונא סבר דבנמצאת סכינו יפה משמתינן ליה ע"ז אמר רבינא דזה אינו רק בנמצאת סכינו יפה סבר רבא מעברינן ליה ומכריזין אבשרא דטרפה. והיכא דלא נמצאת סכינו יפה קא סבר רבא ממסמס ליה בפרתא. ממילא רבינא לא פליג ארבא ולא אמר סברא דנפשיה רק מפרש מימרא דרבא דפליג ארב הונא. ולא כסתם גמרא דקאמרה דלא פליגי. וע"ז קאמר דגם רבא בר חיננא פסק הכי דהאי טבחא דלא סר סכינא והוי יפה שמתיה ועבריה ואכריז אבשרא דטרפה. אבל אם לא היה נמצאת יפה היה פוסק כרבינא אליבא דרבא כדאמרן. וגם מר זוטרא ורב אשי סברי הכי. רק מה שהחזירו אותו היינו טעמא משום דאין איסור בדבר רק משמתינן אותו משום כבודו של חכם שהיה לו להראות. ולכן פסק מהרמ"א בי"ד בסימן י"ח ובנמצאת יפה יכול החכם למחול ואין צריך לנדותו. ואם כן מכ"ש כשכבר נידה אותו כ"ש שיכול להתיר לו נידוייו. וע"כ צוה למר זוטרא ורב אשי לעיין במלתיה. ועוד הלא אפילו בטבח שיצא טרפה מתחת ידו פסקו הרבה מהאחרונים דהכל לפי מה שהוא אדם, ויש שמעבירין אותו לזמן קצר ויש לזמן ארוך, וכ"ש בדבר שאינו משום איסור רק משום כבודו של חכם מכ"ש שיכול להחזירו ולכן צוה רבא בריה דרב חיננא לעיין במלתיה. ודבר זה מוכח טובא דקאמר לעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי. וקשיא ממ"נ אי כדין העבירו מה יועיל לו טפלי דתלו ביה. ואי משום קנס העבירו בלא טפלי נמי יכול להחזירו. ועוד דרב אשי בדק לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה דלמא אכתי לעולם בתחלה לא היה סכינו יפה ואח"כ התקינו ועשאה יפה דמסתמא לא היה תיכף באותו יום רק אחר זמן כדמשמע בגמרא אקלעו מר זוטרא ורב אשי להתם משמע לאחר זמן. אלא ודאי באמת גם הם סברי כרבא והא דהכשירו אותו משום שכבר סבל עונשו משום כבודו של חכם במה שנידה אותו והעביר אותו לזמן מה וע"כ רצה שוב השיב אותו על כנו משום טפלי דתלו ביה. וגם הם מר זוטרא ורב אשי הכשירוהו משום שסבל עונשו במה שפקר נגד כבודו של חכם. ותלו טעמא במה שנמצא סכינו יפה כדי שיהיו להם פתחון פה לפניו ר"ל לפני הטבח למה הכשירוהו. אבל באמת מזה אין ראיה דשמא כבר לא היה הסכין יפה או היה יפה ואפילו הכי היה ראוי לנדות. אך אע"פ כן שרינן ליה כדאמרן. ואם כן אינו מוכרח מה שפירש רש"י דס"ל הא דאמר רבא מעבירין אותו היינו בשלא נמצאת סכינו יפה. אך חלילה לי לעבור על דברי רש"י ומשמעות הפוסקים דלא פסקי כרבינא מכל מקום הילכתא כרבא דהיכא דלא נמצאת סכינו יפה מעבירין אותו ומכריזין אבשרא דטרפה. אף על גב דלרוב פוסקים היכא דנמצאת סכינו יפה לא משמתינן אותו רק משום כבודו של חכם. והכי סבר גם רמ"א בהג"ה סימן י"ח. ואם כן כ"ש הכא אף אם היה מכשיר כדין מכל מקום לא גרע מבנמצאת סכינו יפה. וכ"ש אם לא נמצאת סכינו יפה דמנדין איתו ומעבירין אותו ומכריזין אבשרא דטרפה. וה"ה הכא. וכ"ש לפי מקצת דעות שכתבו דהאי טעמא דמנדין אם נמצאת סכינו יפה כדי שלא יסמכו על שחיטתו פעם אחרת ותהי פגומה וישחוט בה כל שכן שיש לחוש בהא שיסמוך על הוראתו פעם אחרת. ואם כן כל שכן וקל וחומר ומה בנמצאת סכינו יפה דחוש הראות אין להכחיש ואף על פי כן אינו רשאי לסמוך על דעתו אי מפני כבודו של חכם אי משום גזירה משום פעם אחרת כ"ש בהא דהורה כסומא בארובה דראוי לנדות. אך הכא יש לו דין דלא נמצאת סכינו יפה דמשמתינן ליה ומעברינן ליה ומכריזין ליה אבשרא דטרפה אף אם היה כשר בדין. כל שכן כאן כפי הנראה לי שבדין הוא טרפה לא כמו דעת מכ"ת שכשר בדין אך אין לי עתה פנאי להאריך. ואף אם היה כדברי מכ"ת שהיה כשר בדין מכל מקום ראוי לנדות באחד משני טעמים הנראה לי כל שכן הכא דלא היה לו להורות במה שצריך שאלת חכם ויש לחוש שגם פעם אחרת יסמוך על הוראתו. ולפי טעם זה גם בנמצאת סכינו יפה אין רשאי הרב למחול על כבודו דאין הנדוי משום כבוד הרב רק משום שלא יפוק חורבה מיניה לפעם אחרת וכ"ש הכא שאין בידינו למחול הנידוי שחייב. ועוד שכתב בש"ע סי' א' ואין צריך לידע כל חילוקי דינים וכו' על דבר זה מסתפק ושואל שפיר קרינן ביה יודע וכו'. וכ"ש בזה שהוא היפך מזה שהיה מסתפק במיעוטו ואינו שואל אפילו בדבר שלא שייך לשחיטות ובדיקות שלו כ"ש שראוי להעבירו משחיטתו ובדיקותו ולאכרוזי אבשרא דטרפה מה שאכל מבהמה זו או מה שישחוט והכלים צריכים הכשר ועוד לבי מהסס דאף אם העדים אומרים שהיה החסרון במוח בדרך שלא היה טרפה בכך שלא נמס כדונג והיה לפי דבריהם המוח מקיפו. מכל מקום כל הדרכים האלו בו. דאיתא בגמרא דחולין דף ט' אמר רב יהודא אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו מאי קא משמע לן תנינא וכו' לא צריכא דשחט ב' וג' פעמים ושחט שפיר וכו'. וכתב הב"י בש"ע סימן א' אפילו שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו אפילו אמר ברי לי ששחטתי יפה עכ"ל וה"נ בנדון דידן אף שהעדים הם כשרים ונאמנים מכל מקום אחרי שאינם בעלי תורה כלל א"כ מה שהעידו שהמוח היה מקיף החסרון לא העידו רק בדדמי ולפי סברתם ואפשר אם היה בא למראה עיני הדיין היה מורה בה לאיסור. על כן אין לזוז ממה שכתבתי תחלה לנדותו דלא גרע מבנמצאת סכינו יפה. אך בנמצאת סכינו יפה יש שני דיעות בטעמא האחד הנידוי הוא משום כבוד הרב ולפי זה יכול החכם למחול וכן כתב ר"מ איסרלש בהג"ה סימן י"ח. ולטעם הרא"ש דמנדין אותו משום שמא יסמוך פעם אחרת על דעתו ולפי זה אין החכם יכול למחול אף שבפעם הזה נמצאת סכינו יפה. ואם כן גם בנדון דידן אף אם היה לו דין דנמצאת סכינו יפה ונ"מ דמנדין אותו אבל לא משמתינן ליה ולא מעברינן ליה מכל מקום אין בידינו למחול הנידוי שחייב שלא יסמוך על הוראתו פעם אחרת. וכן ראוי לגזור הכא יותר מבאם נמצאת סכינו יפה דהתם נראה בחוש שהיא יפה ועל כן סמך על דעתו ואין שייך ליגזור כל כך שמא בפעם אחרת ישחוט בסכין פגומה מה שאין כן הכא דיש ויש לחוש על כן אין בידינו למחול הנידוי דכאן אין הנידוי משום כבודו של חכם רק שצריך שאלת חכם דלאו כולי עלמא דינא גמירי. ועל כרחך גם הנידוי בשביל שלא היה מראה ההוראה לחכם ואינו משום כבודו של חכם רק משום איסורא. ואי קשיא לטעמא דאין מראין הסכין לחכם אלא משום כבודו של חכם למה מחלו חכמים על כבודם נגד השוחטים. הא ל"ק דלהכי דייק ואמר הטור והרא"ש הביאו בש"ע סימן י"ח והאידנא נהגו למנות וכו' ולהם מחלו חכמים על כבודם כי הם זהירים וזריזים וכו' היינו דוקא להם מחלו חכמים על כבודם כי הם נאמנים על השחיטה ועל הבדיקה גם נאמנים להם על בדיקת הסכין אבל לא נגד אינש דעלמא. ולפי זה יבא לנו דאסור לשוחט ליתן הסכין לבדוק לאחר מי שאינו שוחט כי לא מחלו להם חכמים על כבודם רק דוקא להממונים מפיהם על השחיטה. וא"כ זה שכתב הרשב"א בתשובה הביאו הש"ע ורמ"א בסימן י"ח ראובן שאמר לשמעון בדוק זה הסכין ובדקו ב' פעמים מהי"ב וכו' מעשיו מוכיחים עליו וכו'. ולפי דברי אף אם בדק כל הי"ב בדיקות אין לסמוך על אותו בדיקה מאחר ששמעון אינו שוחט. כי מסתמא שמעון אינו שוחט דאם היה שוחט ודאי היה בודק כל הי"ב בדיקות מאחר שביקש ממנו. אלא פשיטא שלא היה שוחט והיה סובר שדי בכך לכן אף אם בדק כל הי"ב בדיקות היה אסור מטעם שלא מחלו להם:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה