נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה ה
וכן טענו מקצתם ורוצים לעכב מעות המצוה מה שהם קונים ביד עצמם ליתן לעניים שהם רוצים ולהיות הטובות הנאה שלהם ולא ליתנו ביד הגבאי. גם בזה אין הדין עמהם דכל הפוסק בדקה עם בני העיר על דעת בני העיר הוא נודר. כמ"ש רמ"א בי"ד סימן רנ"א בשם המרדכי ואיתא בגמרא פרק בני העיר אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן בני העיר שהלכו לעיר אתרת ופוסקין להן צדקה נותנין. וכשהן באין מביאין אותו עמהם ומפרנסין בהם עניי עירם עכ"ל. משא"כ זה שהוא אחד מבני העיר שצריך ליתן על בני העיר. ועוד שאין זה כמו שאר פסיקת צדקה שהרי בזה מזיק לשאר הקונים. דכל הקונים מצוה נותנים המעות להגבאים ומפרנסין מהם עניי עולם. וא"כ זה שקונה המצוה ורוצה לעכב המעות ליתנו לעניים קרוביו בזה גוזל שאר עניים. שאם לא היה הוא הקונה היו אחרים קונים אותה המצוה וגם באותן הדמים. וראיה ממ"ש בתשובות דברי ריבות סימן ס"ב באחד שהיה בעת צרה על הים ונדר אם יצילהו ה' שיתן לעני הגון ק' לבנים. ואח"כ כשעלה מן הים עשה הגומל ונדר לצדקה ולש"ץ באותה העיר. ואח"כ נדר עוד ק' לבנים לצנוע אחד סתם. ופסק דאין להקהל זכות בזה מאחר שלא פסק עם בני העיר רק מעצמו כו'. וא"כ זה שלא פסק מעצמו רק עם הקהל צריך ליתנו להקהל ומקרי ממון שיש לו תובעים ורשאין הגבאין לתובעו ממנו ולכוף עליו. דלא גרע מהמחייב עצמו קנס לצדקה שמקרי ממון שיש לו תובעין כמ"ש רמ"א בי"ד סי' רפ"ט בשם המרדכי. אע"פ שמעצמו נדר. כ"ש במה שקונה מיד אחרים דזה מקרי ממון שיש לו תובעין. ואם הקונה רוצה ליתן למי שירצה א"כ יהיה ממון שאין לו תובעין. דכל עני שרוצה לתובעו יאמר לא קח לו רק לעני אחר. כנ"ל פשוט. נאם הצעיר שמואל הלוי: