נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה ד
טענו לפני מקצת בני יישוב א' שרצונם למחות ביד הגבאים ליתן ממעות צדקה לעניים רק יגבו מעות לצורך עניים. ומה שיש בקופה של צדקה ממעות שקונים המצות רוצים לעשות כלי קודש כגון פרוכתות ומכסאות ומעילים לס"ת. והשבתי להם היפך חזה דאדרבה מעות מצות דוקא לעניים לפי מה שכתב מורי בט"ז בי"ד סי' רמ"ט שמותר לקנות מצות ממעות מעשר אם היה דעתו לפרוע מהם בשעת קניית המצות הביאותיו בחבורי נ"ש ס' ח' ס"ד. כללו של דבר היכא שהמעות לעניים אזיל מותר לקנות ממעות מעשר כגון מצות. וכן להיות בעל ברית לעני או להכניס חתן עני לחופה דסוף כל סוף המעות לעניים אזיל. משא"כ לקנות נרות לב"ה דאין רשאים מפני שאין המעות אזיל לעניים. וא"כ זכינו לדין שהמעות שקונים מהם מצות דוקא לעניים הוא. דאי אמרת דיש לקנות בהם כלי קודש א"כ היה אסור לקנות מצות ממעות מעשר. דמעות מעשר לעניים הוא. ואי קונין מהם מצות הוי מפקיעו מן עניים כנ"ל פשוט. ואע"פ שכתב בח"ה בשם ר"ת והוא במרדכי פרק השותפין דנותנין מקופה של צדקה לצורך עולים לעבדי המושל ולמסים וכתב הטעם משום שהציבור רשאין לשנותן לדבר הרשות. היינו דוקא ציבור וטובי העיר אבל לא איזו יחידים ומכ"ש לדעת הרא"ש שהקשה על ר"ת. וז"ל הב"י בי"ד סי' רנ"ט וכתב שם הרא"ש דלדעת ר"ת שמתיר לשנות לכל מה שירצו אפילו לדבר הרשות. הא דאמר רב נחמן משבאה ליד גבאי אסור לשנותה ה"מ גבאי אבל ציבור יכולין לשנותה. וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה כדמשמע בפ"ק דערכין. ותימה כיון שמפרש משבאה ליד גבאי אסור לשנותן היינו לדבר הרשות. א"כ היכא מצי למימר עד שלא באה ליד גבאי מותר לשנותה לדבר הרשות הא אמרינן בפיך זו צדקה ואי אפשר לחזור בו. וי"ל דה"ק עד שלא באה ליד גבאי מותר לשנותה פירוש לחזור ולפרוע. אבל לשנות לדבר מצוה מותר אפילו לא יפרענו עוד עכ"ל. היינו שאין עניים מצויין מותר לשנות למצוה אחרת. אבל בשעניים מצויין מיד שבאה ליד הגבאי זכו בו העניים. כדאמר רב יוסף אנן יד עניים אנן ולא מצי לשנות אפילו למצוה אחרת. ומ"מ פסק ר"ת נכון שרשאין ליתן ממנו מס אפילו היכא דקיימו עניים. כדכתב בת"ה כדי שלא יתמהמה ויבא לידי תקנה. ונ"ל רמז לזה ונוגשיך צדקה ודרשו חז"ל אפילו המסים שנותנים לאומות הוא בכלל צדקה. ול"נ רמז ונוגשיך כשהנוגשים ועבדי המושל אצים צדקה יכולין ליטול מן הצדקה. כנ"ל הצעיר שמואל סג"ל: