אור ברסלב
נחלת יהושע שבת שובה - דרוש ד

נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא

שבת שובה - דרוש ד

שבת שובה - דרוש ג

לשבת שובה

כתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון כו' גרסינן בירושלמי (פ"ב דמכות) והביאו הילקוט שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך עכ"ל והנה בספרי ע"י (דרוש א) הארכתי הרבה בחילוק שיש בין תשובה יותר מכל התקנות שאמרה חכמה ונבואה והתורה שכל התקנות אינם רק תקנות להחוטא שמלקות וכן קרבן וכן מיתה הם רק תקנות להחוטא ואינם אלא מחילה דמכאן להבא אבל אין בזה תקנה להחטא שיהא נעקר מעיקרא ואינם אלא בבחינת רפואה שמרפא מכאן ולהבא ואכתי יש בזה מיאוס משא"כ בתשובה מאהבה שנעקר החטא למפרע וכמו דכתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא ועי"ש בדרוש זה שהארכתי הרבה:

וביותר ביאור יובן על פי מה שאבאר ויתבאר נמי מה א שסיים הירושלמי הדא הוא דכתיב ע"כ יורה חטאים בדרך שמלמד את החוטאים לעשות תשובה דהנה הצל"ח בפסחים (דף עא) נסתפק בשוחט אחרים לשם פסח בשב' ונזכר קודם זריקה אולי מותר לו לזרוק הדם אם הוא כהן להציל נפשו מחטאת כמו שאמרו במס' שבת (דף ד) המדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת אלמא דאפשר לומר דמתירין שבות דרדי' הפת בכדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת וה"נ יתירו לו שבות דזריקת דם בשבת כדי שיהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת ובמנחות (דף מח) אמרינן שם ובחדא מילתא מי אמר והתניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן כו' הדם יזרוק והבשר יאכל ואם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ואמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה ומשני עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן והקשו התוס' תימא דיזרק כדי לאוכלן חי דכה"ג תנן בפ' שתי הלחם (דף צט) ותירצו דאין זה זכות ואין לחטוא בכך וכתבו וזה לשונם ואין לדמות למה שהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב שבת עכ"ל (והפי' הוא דלא דמי דבשלמא גבי רדי' אם לא ירדנה לא יעשה מלאכה אבל כאן אף אם יזרוק מ"מ כבר עשה השחיטה שהיא מלאכה) והצל"ח כתב דשם אם יזרוק לא ינצל מחטאת שהרי שינה לדבר האסור אבל כאן בשוחט לשם פסח ששינה לדבר המותר כגון בשוחט אחרים לשם פסח ואם יזרוק יפטור מחטאת שעשה מצוה כל דהוא אולי הותר לו לזרוק אפי' לכתחילה כדי לפטור נפשו מחטאת ע"ש:

ול"נ דדוקא בבעי' דרב ביבי אם התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת היינו משום דאם לא יתירו לו נמצא שע"י שבות דרבנן יהי' גרם שיעבור עבירה דאורייתא ויבוא לידי חיוב חטאת וע"כ בעי לה אם התירו שבות דדבריהם בכדי שזה לא יעבור עבירה דאורייתא אבל הכא אם שחט שלא לשמה בשבת העבירה כבר נעשית ואע"פ שאם יתירו לו לזרוק יפטור מחטאת אעפ"כ אין זה תיקון להחטא עצמו אלא שיפטור מחטאת וע"כ כיון דאין תיקון להחטא עצמו שלא ישאר מכל וכל אלא קצת תיקון שלא יצטרך להביא חטאת. בזה לא התירו לו לעבור על השבות. דהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת. אינו משום דלא עשה עבירה כלל. אלא דבכה"ג פטרי' רחמנא מחטאת [והכי משמע בפ"ק דשבת (ד' ד) בתוד"ה וכי כו' והא דאמר בבכל מערבין (ד' לב) ר' סבר ניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבא כו' ואומר ריב"א דאפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר לא יעשה אפי' איסור קל בידים ונראה לי שאין כוונתם דאם יניח לאפות הוא ממילא בשב וא"ת דא"כ איך אמרינן בשבת (ד' ג) תיפשוט דר"ב בר אביי הא התם החששא דילמא שדי להו א"כ יעשה מעשה בידים ועוד דכיון דמתחייב חטאת ע"ז ועיין במנחות (ד' נו) בתוס' ד"ה ומעשה שבת כו' אע"ג דהדביק פת בתנור מחייב התם משום דדרכו לאפות כולו כו' אלמא דהמעשה שבתחילה הוי כאלו עושה אח"כ אלא דהטעם משום דברדיית הפת הותחלה העבירה וכן אם יזרוק מתוך ידו הותחלה העבירה וע"כ מיבעי' לי' אם התירו חכמים לרדותו משא"כ בהא דעירובין (ד' לב) דניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה התם לא הותחל העבירה כלל אח"כ מצאתי לא' מן האחרונים שנתקשה בזה ולי נראה כמו שכתבתי וא"כ מכש"כ דאם כבר נגמרה העבירה בשלימות אלא שהוא תיקון שלא יתחייב חטאת בודאי דלא התירו. ולא דמי להא דר"ב דהתם אעפ"י שכבר הותחל העבירה אפי"ה לא נגמר עדיין ואם יתירו לו לרדות אין כאן חטא כלל] והטעם המלך שגה בזה שהקשה אהא דאמרינן בר"ה (דף כח) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע לא יצא והקשה דהא אמרינן בסוכה (דף מב) עולות העוף שנמצא בין אגפים כו' פטור מקרבן מעילה משום דטעה בדבר מצוה וא"כ ה"נ אמאי לא יצא כיון שטעה בדבר מצוה וזה אינו דאע"ג דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת מ"מ עבירה הוא בידו דאל"כ אמאי גזרו בשופר ולולב ומגילה שמא יעבור ד"א בר"ה הא אפי' אם יעבור יהי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ולא יהי' עבירה בידו כלל וכמו דאמרינן בסוכה (דף מב) ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציא ברשות אלא ודאי אע"ג דפטור מחטאת אפ"ה עשה עבירה אח"כ ראיתי בה' שופר שכתב דהא דאמרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר היינו משום דאנן לא בקיאין בקביעא דירחא כמו שכתב הר"ן אך לכאורה תקש' מהא דפסחים (דף סט) דקאמר גבי הזאה דאמרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר אך אפשר לומר דהתם ר"א הוא ור"א אזיל לטעמי' בשבת (דף קלג) דלית לי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה:

ויש להביא ראי' לזה מהירושלמי דשבת (פי"ג) הקורע בחמתו ועל מתו כו' וכל המקלקלין פטורין בעון קומי ר' בא האיך דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא יצא ידי קרעו אלא דר"ש דאמר עד שיהא צורך בגופו של דבר אמר לו תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את הוא שגרמת לו א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאלולי אמרת לו שיבוא האיך הי' מתכפר לו הוי צורך מימר דר"ש הוא חברי' בעון קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' יוחנן מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח אמר לו תמן גופא עבירה. ברם הכא הוא עבר כו' ע"ש ופירש הק"ע שהקושי' הוא דאמר תמן בברייתא עלה דמתניתין ואע"פ שחילל השבת יצא ידי קריעה כו' ע"ש:

[והנה הק"ע הקשה בעצמו על פירושו וז"ל קשה וכי אפשר לקנוס בחטאת שיביא חטאת אם אינו חייב בה דהא קיי"ל דאין חטאת בא נדבה ובפשט' דברייתא משמע שמביא אחרת על שגגת שבת הואיל והורצה וכן מפורש בתוספתא פ"ה דפסחים וכן כתב הרמב"ם פ"ה משגגות והשתא ה"פ דקשי' לי' כיון דהתם חויב קרבן על שגגת שבת הואיל והורצה א"כ גם כאן אם הי' יוצא ידי קריעה הי' ראוי שיהי' חייב וכיון דתנא דמתניתין פוטרו מקרבן צריכין לומר דלא יצא ידי קריעה עכ"ל והנה מה שתירץ קשה מן הראשונות מה שכתב שע"כ חייב חטאת כיון שהורצה משמע דאם לא הורצה אינו חייב חטאת וזהו טעות גמור דאפי' אם לא הורצה אעפי"כ חייב חטאת על ששחט בשבת וכן מבואר ברמב"ם פ"ב משגגות והכי אמרינן בפסחים (ד' עג) א"ל רב הונא כי אזלת לקמי' דר' זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו מה תיקן כו' תיקן להוציאו מידי נבילה מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ כו' חייב שלש חטאות מה תיקן אמר רב עוירא שמיציאו מידי אבר מן החי וא"כ מוכח בהדי' דאפי' לא הורצה נמי חייב גם מה שפי' תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו ופי' הק"ע דהתם גבי חטאת הוא גרם לעצמו שחטא וצריך להביא חטאת הילכך מתקן הוא במה שהביאה ויש לו כפרה ודין הוא שיהא חייב להביא אחרת ברם הכא אבל כאן גבי קריעה את גרמת לו כלומר מן השמים באה לו שיהא חייב לקרוע הילכך יוצא ידי קריעה וא"צ לקרוע שנית עכ"ל דברים אלו אין בהם טעם ומה לי להאריך בדחוקיו ואם נפרש הא דבעון קומי ר' בא הוא מחמת מצוה הבאה בעבירה הא אמר בסמוך חברי, בעון קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח אמר לו תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרהיזו לרה"ר. אינו יוצא בה ודי חובתו בפסח פי' דאימתי הוי מצוה הבאה בעבירה אם הוא בעצמה הוי עבירה כגון מצה גזולה משא"כ אם העבירה הוא ע"י היום כגון שקרע בשבת לא הוי מצוה הבאה בעבירה. וא"כ מאי בעי לה הכא. ומאיזה טעם לא יצא ודי קריעה ועל פי' הק"ע יש כמה גמגומים ואין כאן מקום להאריך:

ע"כ נ"ל להגיה בירושלמי וכן צ"ל בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת לא כיפר ומביא אחרת אוף הכא ינא ידי קרעו (ותיבת לא שהי' כתוב אצל לא כיפר נתחלף בדפוס וכתבו לא יצא) וכך הוא פירושו שהירושלמי הי' סובר דלא כשיטת הש"ס דילן בשבת (דף קה) והוא דהטעם דקורע בחמתו שפטור היינו מטעם דלא יצא ידי קריעה וע"כ לא הוי מתקן רק מקלקל ומתניתין פליג אבר יתא דתניא הקורע כו' על מתו חייב ואע"פ שמחלל את השבת יצא ידי קריעה היינו משום דהברייתא סוברת דיצא ידי קריעה וע"כ חייב אבל תנא דמתניתין פליג דס"ל דהקורע על מתו פטור היינו מטעם דאמור רבנן דלא יצא ידי קריעה וע"כ לא הוי מתקן רק מקלקל וכל המקלקלים פטורים אבל אי הוי אמרי רבנן דיצא ידי קריעה הוי מתקן והי' חייב חטאת וע"כ אמור רבנן דלא יצא ידי קריעה בכדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת:

וע"כ בעון קומי ר' מנא כמה דאת אמר תמן השוחט בשבת לא כיפר וצריך חטאת אחרת ג"כ על ששחט בשבת ואמאי אמרינן שלא כיפר ולא יזרוק הדם ולפ"ז לא עשה מצוה כלל וחייב חטאת ואמאי לא נימא שיזרוק הדם וא"כ יהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת וכמו שהבאתי לעיל מה שהקשה הצל"ח בפסחים (דף עא) דאמאי לא יזרוק הדם אם שחט הקרבן בשבת בכדי שיהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה וע"כ מקשה הירושלמי כמו דאמרינן תמן שלא כיפר אע"פ שע"י זה מתחייב חטאת ויהי' עבירה בידו אעפ"כ לא איכפת לן במה שמתחייב חטאת א"כ אמאי פטור בקורע על מתו וע"ז אמר כמה דאת אמר תמן השוחט בשבת לא כיפר ומביא אחרת אוף הכא יצא ידי קרעו (כצ"ל) פי' דא"כ אמאי פטור בקורע על מתו לפי סברת הירושלמי דהטעם דלא יצא ידי קריעה כדי שלא יתחייב חטאת וע"כ אמרו רבנן דלא קיים המצוה ואמאי לא חששו בחטאת והעמידו דבריהם שלא יזרוק ואע"פ שע"י זה יתחייב חטאת והכא נמי יאמרו שיצא ידי קריעה אע"פ שיתחייב חטאת ע"י זה משום שיהי' מתקן ואמאי בטלו למצות קריעה בכדי שלא יתחייב חטאת:

[וכה"ג כתב הט"א בר"ה (ד' כח) על הא דאמר ר"י בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא. והקשה הט"א דהא היכי דתקע באיסור לא יצא ע"כ ה"ט משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ולמה שכתבו התוס' בפ"ק דסוכה (ד' ט) דמצוה הבאה בעבירה אינו אלא מדרבנן והשתא הא כיון דמן התורה יצא אפי' בתוקע באיסור ג"כ א"כ מעל כיון דיוצא מן התורה. והשתא מאי ק"ל לרבא אימת מעל לבתר דתקע והא כי תקע באיסורא תקע וכי פסקא דר"י לא איירי אלא בתקע כמנין תקיעות של תורה בנימצום כו' ע"ש ותירץ דהטעם הוא דאי אמרינן שיצא נמצא מעל וע"כ אמרינן שלא יצא ונמצא שלא עבר עבירה ולא מעל וע"ש דאפי' לרבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ה"מ התם שלא יתוקן הלאו אבל הכא אי אמרינן דלא יצא לא עבר עבירה כלל. ע"כ אמרינן דלא יצא]:

וכן הי' סברת הירושלמי דהטעם הוא דלא יצא ידי קריעה וא"כ לא הוי רק מקלקל וע"כ יפטר מחטאת וא"כ בחטאת נמי נימא דכיפר ויזרוק הדם ויהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויהי' פטור מחטאת ומשני כר"ש דאמר עד שיהא צורך בגופו של דבר (פי' דהא דפטור אין הטעם משום דלא יצא ידי קריעה אלא אפי' יצא ידי קריעה נמי פטור. משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה וכמו שפירש"י בשבת (ד' קה) דלר"ש פטור אפי' במתו שיצא ידי קריעה נמי) וע"ז אומר בירושלמי אמר לו תמן הוא גרם לעצמו. ברם הכא את גרמת לו (פי' דלעולם הא דפטור בקורע על מתו כר' יהודה דאפי' מלאכה שאינו צריכה לגופה נמי חייב. והא דפטור בקורע על מתו. הוא כסברת הירושלמי בתחילה. דביטלו חכמים לקריעה דידי' כדי שלא יתחייב חטאת, דאי אמרת שיצא נמצא שעבר עבירה בשבת. והא דלא חששו חכמים גבי חטאת. דאמרינן לא כיפר. ולא אמרינן דכיפר בכדי שיהי' טועה בד"מ ועשה מצוה. ויפטור מחטאת) תמן הוא גרם לעצמו. (פי' התם הוא בעצמו עבר עבירה מתחילה ששחט בשבת החטאת. אלא דאי אמרינן דוזרק הדם יפטר מחטאת. וע"כ לא חששו חכמים לעבור על דבריהם שיתוקן החטא. שחטא מתחלה בעצמה). משא"כ בקריעה אם לא יבטלו מצות קריעה את גרמת לו (פי' שא"כ כל העבירה הוא מפני שאמרו חכמים שיצא ידי מצות קריעה נמצא את גרמת לו גוף העבירה וכה"ג מיבעי' לן בשבת (דף ד) הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת דאם לא יתירו לו נמצא שהם גורמים שיעבור. (והא דאיבעי' לו אם התירו לו לרדותה התם משום שפשע תחלה) אמר ר' יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאלולי אמרת לו שיביא האיך הי' מתכפר לו פי' שתחילה הי' רוצה להביא החטאת ולזרוק בשבת בשגגה ונמצא שכשאתה אין מניחו לו לזרוק את גרמת לו שלפי מחשבתו שרצה לעשות הי' פטור מחטאת משום שהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ואתה אינו מניחו נמצא שאת גרמת לו דכל עיקר הבאתו מתחיל' הי' לזרוק דאל"ה האיך הי' מתכפר לו והוא רצה להביא חטאת:

וא"כ מוכח ממאי דמשני הירושלמי תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו סברת הירושלמי שכיון שהוא שחט תחיל' בשבת ונתחייב חטאת לא אמרינן שיזרוק כדי שיפטור מחטאת משום שתחי' הוא גרם לעצמו ולא יתוקן החטא בכך רק שיהי' פטור מחטאת משום טעה בד"מ ועשה מצוה ואין זה רק תיקן להחוטא שיפטור מחטאת ובשביל תיקון החוטא לא ביטלו שבות דדבריהם והעמידו דבריהם אבל בבעי דרב ביבי בהדביק פת בתנור ד עי' לי' אם התירו לו לרדותה מחמת שאם יתירו לו לרדות' לא יהי' חטא כלל נמצא שהוא תיקון להחטא ע"כ מיבעי' לי' אם העמידו דבריהם או לא (והא דמבעי לי' היינו משום ופשע מתחי') א"כ נתבאר שיש חילוק בין תיקון החטא לתיקון החוטא ודוק

ויש לי להביא עוד ראי' לזה ממה שכתב השעה"מ על מה שהקשו דאיך לוקה הנזיר הא בודאי ישאל על נזירותו ומה שכתבו התוס' בגיטין (דף לג) דמוקמינן אחזקי' שלא ישאל עוד כמו שלא שאל מתחילה היינו שלא יהי' התראת ספק אבל מ"מ קשה דאם ירצו להלקותו ישאל מיד על נזירות ואיך משכחת לה מלקות ותירץ השעה"מ דלא קשה דהא איתא בפ"ב דנדרים (דף כ) דמי שנזר ועבר על נזירות' אין נשאלין לועד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר ולכאורה קשה דאמאי לא יהי' נשאלין בכדי שיהי' תיקון להלאו ולא ילקה כבעי' דר"ב. אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דע"כ לא אמרינן בשבת (דף ד) בבעי' דרב ביבי דהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה. היינו משום שאם לא יתירו לו נמצא שעבר עבירה בשבת אבל הכא העבירה כבר נעשית אלא שאם הי' נשאל על נדרו ויתירו לו לא ילקה ובזה אין אנו חוששים וכמו שלא חשו חכמים שיזרק הדם ויהי' טועה בבר מצו' ועשה מצו' ויפטור מחטאת משום שהעבירה כבר נעשית ואין בזה תיקון להחטא עצמו. וכמו שביארתי על הירושלמי תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו דכיון דעבר עבירה מכבר וכשישאל לא יהי' רק תיקון להחוטא לעונש המלקות ע"כ אין נזקקין לו עד שינהיג איסור כימים שנהג בו היתר. וכ"ת הא אם ישאל יהי' תיקון להחטא עצמו ולא יהי' בידו עבירה כלל. דהא החכם עוקר הנדר למפרע וא"כ יהי' תיקון להחטא עצמו זה אינו. דהא אפשר שישאל אח"כ אם באמת מתחרט הוא על נדרו ומ"מ יהי' תיקון להחטא וע"כ אמרו חכמים שאין מתירין לו ולא ישאל מיד דכיון שאין בזה תיקון להחטא עצמו לא חששו חכמים וקנסו אותו:

ובזה יתיישב הירושלמי (פ"ה דנזיר) אהא דאין נשאלים לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר בעומד בתוך ימי נזירותו אבל בעומד אחר נזירותו לא אכל סותר והוא ט"ס וק"ע גורס דאינו סותר ועיין שם בק"ע. ולכאורה יש להבין דמאי נ"מ אם עומד בתוך נזירותו או עומד בסוף נזירותו ולפי מה שביארתי אפשר לומר הטעם דבשלמא בעומד בתוך ימי נזירותו אין נשאלין לו דמשום מלקות לא חששו וע"כ קנסוהו ולא ישאול מיד אף שמחמת שא"א לו לשאל לוקה אעפ"כ לא חששו לזה וכ"ת הא אם ישאל יהי' תיקון להחטא עצמו זה אינו דהא יכול לשאול לאחר שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר אבל בעומד בסוף ימי נזירותו א"כ אם ילקה שוב לא יוכל לשאול עליו וכן אמרינן בפ"ג דשבועות (ד' כח) דאפי' אכלה כולה נשאל עלי' משום דמחוסר מלקות אבל אם ילקה שוב לא יוכל לשאול עלי' וע"כ נשאלין עלי' ואינו לוקה כדי שיתוקן העבירה גופא:

וכן ביארתי לעיל בתשוב' (סי' ד) במה שכתב המגי"ה במ"ל (פ"א מה' חמץ ומצה) והבאתיו בספרי ע"י (סי' כד) על מה שכתב הרמב"ם דהקונ' חמץ בפסח לוק' והקשו דהא הוי לאו הניתק לעשה ותירץ דמיירי שקנ' בשבת שהי' ביו"ט האחרון של פסח דא"א לשורפו ע"כ לוק' וכתב דביו"ט דאינו אסור לשורפו אלא מדרבנן לא ביטל העש' בידים משא"כ בקנ' בשבת וכתבתי שם דאפי' אם קנ' ביו"ט האחרון של פסח אע"ג דהא דאסור לשורפו הוא רק מדרבנן אפ"ה לוק' ואע"ג שכתבו התוס' בשבת (דף ד) בבעי' דרב ביבי דאם לא התירו לו לרדות' ממילא אינו מחויב דהא הוא רוצ' לרדות אלא דחכמים אין מניחין אותו וא"כ אנוס באונסא דרבנן אך הרמב"ם שפסק כמ"ד קיימו ולא קיימו א"כ העביר' נעשית מיד דבשלמא בביטלו ולא ביטלו כל כמה דלא ביטל העשה העשה לא עבר עביר' עדיין וכמו דאמרינן בחולין (דף קמא) אלא למ"ד ביטלו ולא ביטלו כל כמה דלא שחטי' לא עברי' ללאו וע"כ כיון שאין הלאו נגמר אלא לאחר הביטול א"כ אם הי' מוכרח באונסא דרבנן הוי אמרינן דאינו לוק' כיון שהוא אנוס אבל הרמב"ם שפוסק כמ"ד קיימו ולא קיימו א"כ הלאו נגמר מיד אלא דאם קיים העש' אח"כ תיקן את הלאו וא"כ אפי' אם קנה ביו"ט דאנוס באונסא דרבנן אפ"ה לוק' משום דהלאו נגמר מיד אלא שאם קיים העש' אח"כ תיקן הלאו וע"כ אפי' נאנס ס"ל להרמב"ם נמי דלוק' וא"כ אפי' אנוס באונסא דרבנן נמי לוק' ועיין בשעה"מ פ"א מה' חמץ ומצה שלא נחת לזה החילוק והעיקר כמו שכתבתי:

וא"כ לפי מה שביארתי דהרמב"ם מיירי אפי' אם קנה ביו"ט אחרון שלוק' ג"כ **(כל הדברים הנאמרים כאן לענין גניבה מלקות ועונש מיתה קאים רק על זמן הבית והסנהדרין כי ידוע לכל שמעת חדלו הסנהדרין אסור לנו לדון דיני מיתה, מלקות וכדומה. וענינים כאלה הולכים כעת כפי חוקי המלכות יר"ה. ודינא דמלכותא דינא.)** דהא אינו יכול לקיים העש' מדרבנן. קשה לכאור' דאמאי לא יתירו לו חכמים לעבור על השבות של י"ט בכדי שיתוקן הלאו אלא ודאי כמו שביארתי דלהרמב"ם דס"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו א"כ עבר על הלאו מכבר אלא דאם יתירו לו לקיים העש' לא ילק' וכמו שהבאתי בספרי ע"י (סי' ה) גבי גזיל' דאע"ג דנתקי' ללאו למלקות אפ"ה איסורא דעבר עבר ואע"פ שכתבתי שם לדעת התוס' דהקונ' חמץ ע"מ לבערו אינו עובר ע"כ אם מקיים העש' אינו עובר על האיסור כלל ע"ש שהארכתי בזה אעפ"כ הרמב"ם לא סבר כסברת התוס' דיוכל להשהות חמץ ע"מ לבערו וע"כ לא התירו לו לעבור על השבות בכדי שלא ילק' וכמו שביארתי על הירושלמי תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את הוא שגרמת לו:

וע"כ כיון שנתבאר דהא דבעי' דר"ב בפ"ק דשבת (דף ד) היינו באופן להצילו מן החטא אבל להצילו מן העונש העמידו חכמים דבריהם והוא כמו שביארתי בספרי (ד' א ושם) דלא הוי התראת ס' בבן סורר ומורה דאע"ג דאמרינן בסוט' (דף כה) דא"ר יאשי' ג' דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול. וזקן ממרא שרצו ב"ד למחול מוחלין לו ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבה מחלוקת בישראל דאע"ג שיש ביד האב למחול אפ"ה המחיל' אינו רק תיקון להחוטא דבעינן ותפשו בו אביו ואמו ואביו מוחלו וע"כ לא הוי התראת ספק ע"ש דהתראת ספק לא הוי אלא אם הס' הוא בהחטא עצמו אבל לא בעונש החוטא כמו שהארכתי שם וע"ש שהבאתי ראי' מהא דסנהדרין (דף עא) ת"ש נגמר דינו ואח"כ הקיף וקן התחתון חייב ומשני נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא הוא וא"כ מוכח מזה דלא מהני מחיל' בבן סורר ומורה אחר גמ"ד. וכתבתי שמזה פסק הרמב"ם דאם מחלו קודם גמ"ד פטור אבל לאחר שנגמר דינו לא מהני מחיל'. וכן בירושלמי (פ"ח דסנהדרין) סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפי' עמד בדין בשלא נגמר דינו אבל אם נגמר דינו לא בדא אלמא דלאחר גמר דין לא מהני מחילה והטעם כיון שנתקיים בו ותפשו בו אביו ואמו ע"כ אינם יכולים למחול וביארתי שם דכיון שהחטא עצמו אינו תיקן בזה אלא שהוא תיקון שלא יקוים בו העונש דכתיב ותפשו בו אביו ואמו ע"כ לא מהני אחר גמר דין משא"כ בתשובה שהוא תיקון להחטא עצמו ע"כ אמרינן גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם ע"ש. ולכאורה יש להביא ראי' עוד מהירושלמי (פ"ג דב"ק) דאמרי' שם בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתרי' מיתה יהא פטור נשמעינה מן הדא הגונב כיס של חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניב' כו' ולא בהתרי' מית' ותימר שהוא חייב וכא אע"פ שהוא בהתריי' מיתה יהא חייב פי' דמיבעי לי' דבגניב' הראשונ' אינו מתחייב מית' ומכיון שאינו מתחייב מיתה בגניב' הראשונ' מתחייב בתשלומין או דילמא מאחר שהוא בהתריי' מית' יהא פטור פי' כיון שאם גנב עוד אח"כ ועבר שני פעמים ונתחייב מית' א"כ נמשך חיוב מית' מגניב' הראשונ' ופשיט מהא דתנן הגונב כיס של חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניב' הראשונ' ולא בהתריי' מיתה ותימר שהוא חייב פי' כיון דבשע' שגנב עדיין לא נגמר המית' ע"כ חייב ה"נ יהא חייב. והקשה הפ"מ דאיך משכחת לה הבעי' של הירושל' אם משלם כפל שהרי אין נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו בין בגניב' הראשונ' בין בגניבה שני' וע"ש שהקשה דלמי ישלם הא בלא"ה כל נכסיו לאביו שהרי הוא בכלל הרוגי כו' דנכסיהון ליורשין וא"כ ממילא שייך לאביו וכתב דמיירי שמחל לו אביו דקיי"ל דיכול למחול וא"כ לפי מה שביארתי בספרי שם (דרוש א) דאם המחילה הוא מחיל' דמעיקרא הוי כמו שלא הי' עליו חיוב כלל וע"כ לא שייך קלב"מ אבל אי המחילה הוא מכאן ולהבא ע"כ הי' עליו החיוב אלא שנמחל אח"כ ובזה שייך לומר קלב"מ וא"כ אי אמרינן דהמחיל' שמוחל לו אביו הוי כמי שנמחל החטא מעיקר' וא"כ מאי מיבעי בירושלמי אם פטור מחמת קלב"מ אלא ודאי דהמחיל' אינו רק מכאן ולהבא וע"כ שייך לכטור אותו משום קלב"מ. אלמא דהמחיל' אינו אלא מכאן ולהבא:

אך מזה אין ראי' דיש לומר כמו דאמרינן בסנהדרין (דף עא) דברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון דפטור. ועוד נראה לי דלכאור' אפשר לומר דאין בגניבה הראשונ' התחלת חיוב מיתה שיהא פטור משום מית' דגניב' אחרונ' ואע"ג דאינו מחייב מיתה בגניב' שאחריו אלא אם גנב תחיל' בפעם ראשונ' עכ"ז בגניב' ראשונ' אינו מתחייב רק מלקות אך שאינו יכול להתחייב מית' בגניב' שני' אלא אם הלקו אותו בראשונ' על הגניב' ראשונה וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף עא) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו, חזר וקלקל נידון בעשרים ושלש'. ע"כ נ"ל דהאי בעי הוא משום מלקות גופא דאמרינן קלב"מ וצריך לגרוס מאחר שהוא בהתריי' ולא בהתרי' מיתה והוא שאינו חייב מלקות אא"כ יגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים וע"כ מיבעי' לי' אם פטור מהכפל על הגניב' דהגניב' הוי התחלה לחיוב מלקות ועיין בסנהדרין (דף פו) הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו כו' ומחלוקת בבן סורר ומורה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל עיין שם*):

עכ"פ הרי נתבאר שהתחיל' בבן סורר ומורה אינו רק מכאן ולהבא ולא להחטא שחטא לילך אחר תאות לבו בתרטימר בשר אשר הגיע' תורה לסוף דעתו וביארתי שם שע"כ לא מצינו שהב"ד דכתיב גבייהו ושפטו העדה והצילו העדה שיחקורו אחר זכות מפני מה אין מבקשים את האב שימחול כמו בסנהדרין שמחפשים אחר זכות כן יבקשו את האב שימחול אלא הטעם שמחפשים אחר זכת היינו אולי לא חטא שיתחייב עלי' העונש וא"כ יש זכות בעצמותו של חטא משא"כ במחילת האב לבנו שהוא סורר ומורה שזה אינו תיקון בעצמותו של חטא אלא המחיל' הוא מכאן ולהבא לענין העונש ע"כ אין הב"ד מוזהרים בזה לחפש אחר זכות כיון שאינו תיקן להחטא עצמו. ועוד אוסיף לבאר שממקומו הוא מוכרע דהא אמרינן בסוט' (דף כה) שלשה דברים סח לי זעיר' מאנשי ירושים בעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול וז"מ שרצו ב"ד למחול מח ין לו ובן סורר ומורה כו' וא"כ קשה דהא גבי ב"ד דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה וא"כ צריך שיחפשו ב"ד אחר זכות ואמאי לא ימחלו להז"מ הם בעצמם אלא ודאי כיון דכל המחילות אינם אלא לענין העונש ולא לעצמותו של חטא ע"כ אינם מוזהרים בזה לחפש אחר זכות:

וא"כ כל התקנות של מיתה ושל מלקות ושל קרבן שאמרו כולם אין צריך לחזור אחרי זה שלא יתחייב מלקות או מית' או קרבן אבל בענין שלא יהא חטא כלל צריך להשתדל אחרי זה וע"ז אומר שכיון שהתקנה של הקב"ה הוא תשובה ע"כ הוא מבקש בעצמו שאומר שובה ישראל עד ה' אלקיך כו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון תשא קודם לעון שהמחילה קודמת לחטא וע"ז אומר הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך שהוא מורה את החטאים לעשות תשוב' שמחמת שהוא לתקן את החטא שלא יהא חטא כלל ע"כ יורה את החטאים לעשות תשובה כדי שלא יהי' חטא כלל:

וביותר ביאור יובן הענין שביארתי על כל תשא עון דהיינו מחילה שלמפרע כמו שהי' קודם החטא ולא במחיל' שמכאן ולהבא שאינו אלא בבחי' רפואה כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש א) והוא דלכאורה צריך להבין הא דאמרינן בפ"ק דיומא (דף יג) דפריך אהא דמתקינן לו אשה אחרת כו' א"כ ה"ל שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ושקיל וטרי בה ומסיק דלחדא אמר ה"ז גיטיך ע"מ שלא תמות חברתיך ולחדא אמר ה"ז גיטיך על מנת שאכנס אני לבהכ"נ דאי מיית' הא קיימא הא ואי מיית' ה קיימי הא מאי איכא למימר דילמא מיית' חברתה בפלגא דעבודה ועבד עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעי' למימת קדים איהו ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע, דלכאורה יש לדקדק קצת דלמאי קאמר הש"ס דילך לביהכ"נ דהוי כמו שבות כיון שמקיים התנאי ביוה"כ וא"כ הוי כמו שעושה הגירושין ביוה"כ וכבר האריך בזה בתשובות ר' עקיבא (סי' קנט) אם מקיים התנאי בשבת אם הוי כמו שבות [ולכאורה משמע דהוי כמו שבות דאמרינן בירושלמי דפסחים (פ"ח ה' ב) א"ר אושעי' תניי ב"ד הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו וממנה אותו על שלו והמעות יוצאים לחולין מאליהן מה יוצא לחולין וחוזר וקודש או לכך הקדישו משעה ראשונה (וכבר ביארתי זה הירושלמי במקום אחר) כו' אית תנויי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים ואית תנויי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מ"ד הולך אבל מוכרי טלאים כמ"ד מקדישין מ"ד הולך לו אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקודש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקודש יהא אסור משום מקדיש פי' דאי אמרינן דהפסח הוא בשעה שנמנה נעשה חול וחוזר וקודש א"כ אם נמנה בשבת נעשה חול וחוזר וקודש א"כ הוי כמקדיש אלמא אף דלא הוי מקדיש ממש אלא שע"י המנאתו נעשה חול וחוזר וקודש הוי כמו שעובר על השבות. דאי אפשר לומר שנעשה חול ומקדישו לכתחילה דהא קדושה בכדי לא פקע אלא ודאי שלא פקע אלא לשעה ואח"כ חוזר להיות קודש אך לקמן (דרוש יא) ביארתי דהירושלמי לטעמי' דס"ל קדושה פקע בכדי דאלו"ה אי אפשר להפסיק נמי שיהא קודש וחול ויחזור להיות קודש וע"ש שהבאתי מה שכתב הנתיבות דאם אמר שור זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר דאם החזירו ה"ז קדוש ואע"ג דבעינן הקנאה בשעת החזרה וע"ש שכתב דנעשה חול להיות חזרה ואח"כ יחזור להיות קודש עכ"פ חזינן דהוי כמקדיש בשבת וה"נ בקיום התנאי הוי כמגרש בשבת רק דיש לחלק דהתם הוא גורם להקדש לחול על להבא אבל בקיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע אך לפי מה שביארתי בעמק יהושע (סי' ט) עפ"י הירושלמי (דפ' מפנין אמר ר"א אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר אלמא דעיקר תלי בתר האמירה ולא בתר החלות וא"כ אעפ"י דהחלות נעשה למפרע אפ"ה הוי כמו שבות דהעיקר תלוי אם המעשה נעשה למפרע וכמו דאיתא בירושלמי פ"ק דשבת על הא דטוענין קורת בית הבד א"ר זעירא אצולי דלא מעלה רישא ביני ארייותא הוינא אמר טעמא תמן כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה הכא מה אית לך מימר וכן אמרינן התם יאות רבי סבר כר' יהודה ברם כרבנן דאמרי תמן לא הותחל בכל טיפה וטיפה כו' פי' דר"י סובר (בפ"ב דשבת ה' ד) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן כו' דאמרינן התם משום דלא הותחל בכל טיפה וטיפה ור' יהודה מתיר. ואמרינן התם דר' יהודה כדעתי' דר' יהודה אמר דמשקה טופח חיבור ע"כ הוי כאילו נעקרה מע"ש:

[ואגב אביא מה דאיתא בירושלמי (פ"י דעירובין) ר' יהודה אומר נותן אדם חביות לחבירו וחבירו לחבירו אפי' חוץ לתחום. ואמרינן בירושלמי ר"ל בשם לוי סוכי' (ופי' הק"ע שכך שמו ולי נראה דצריך לגרוס לוי סבא וכן הוא בעירובין (ד' צז) ר"ל משום לוי סבא הכא במאי עסקינן במער' מחביות לחביות ור' יהודה לטעמי' דאמר מים אין בהם ממש) במער' מכד לכד היא מתניתא דלא כן ר' והודה כדעתי' דר' יהודה אמר משקה טופח חיבור וע"ש בק"ע שמוכיח דודאי אין הטעם של ר' יהודה משום דמים אין בהם ממש אדרבא הא ר' יהודה אית לי' דמים יש בהם ממש דהא ס"ל משקה טופח חיבור אלמא דס"ל דמים יש בהם ממש וכן נראה לי משום דהעיקר תלוי אם יש בזה ממש וכמו דאיתא בנזיר (ד' נ) יש ניצוק לאוכלין ע"ש וע"כ מדחה דודאי דודאי אין הטעם של ר' יהודה משום דמים אין בהם ממש דהא ר' יהודה ס"ל דמשקה טופח חיבור וה"נ מדחה בעירובין (ד' צז) אימר דשמעת לי' היכן דבליעה בעיסה וכן בירושלמי סוף ביצה מ"ד מפני שהם נבלעים בעיסה כו' ובזה יתבאר הירושלמי (כ"ב דחלה) אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת א"ר חגי ר' יהודה כדעתי' דר"י פוטר במים לפי שאין בהם ממש. א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' ופי' מהרא"פ לא מסתבר לומר דאזיל לשיטתו אלא אדרבא ע"כ מוחלפת שיטתו וע"ש שנכנס בדחוקים דמ"ט מחליף שיטתו ולי נראה כמו שביארתי דר' חגי אמר דע"כ סובר ר' יהודה דדוקא כשהספינה גוששת דאזיל לטעמי' דס"ל דמים אין בהם ממש והוי כעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות כמו דאיתא פ"ק דגיטין (ד' ח) וע"ז אמר לו ר' אבין דלא מסתברא שר' יהודה לטעמי' דא"כ יהא מחלפא שיטתי' דהא אדרבא ר"ו סובר דמים יש בהם ממש כמו דאיתא בירושלמי בעירובין ובמים ומלח הוא מפני שמובלעין בעיסה וע"כ ליכא למימר דזה תלי בהא דמים אין בהם ממש כן נ"ל פי' הירושלמי אי גרסינן בירושלמי בעירובין (פ"י) דלא כן ר' יהודה כדעתי' דאמר משקה טופח חיבור ובזה יובן הירושלמי (פ"ח דעירובין) א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן מיחלף שיטת ר' יהודה תמן אמר ר' יהודה פוטר במים שאין בהם ממש ופירש הק"ע דמקשה דאמאי צריך מחיצה הא המים אינם קונים שביתה כמו דקתני ר' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש ע"ש מה שהקשה ולי נראה עפ"י מה שביארתי שם ועפ"י הירושלמי (פ"ב דחלה) עפר ח"ל כו' אמר רי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת א"ר חגיי ר"י כדעתי' דר"י פוטר במים לפי שאין בהם ממש א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' (פי' שאומר דע"כ קאמר ר' יהודה דוקא אם הספינה גוששת דבלאו"ה אעפ"י שהספינה הוא על המים לא אמרינן דמי' כי ארעא סמיכתא היא כמו דאמרינן בפ"ק דגיטין (ד' ח) ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמי' כי ארעא סמיכתא היא אבל עציץ (פי' עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות) דמפסיק אוירא לא וע"ז קאמר ר"י לטעמי' שסובר דמים אין בהם ממש וע"כ הוי כעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות וע"ז קאמר הכא נמי מחלפא שיטתי' דר' יהודה דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וע"כ כיון שאין בהם ממש לא אמרינן דהוי כארעא סמיכתא וס"ד דהמקשה דר' יהודה בעי שהמחיצה מגיע עד המים אבל לא בענין שיכנס לתוך המים (או דקסבר ר' יהודה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם עד המים) וע"ז בעי מחלפא שיטתי' דר' יהודה דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ לדידי' לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ לא סגי במה שהמחיצה עד המים הא מ"מ מים לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' והראי' דהא ר' יהודה בעי שהספינה גוששת. וסובר דלא אמרינן דמי' כי ארעא סמיכתא]:

ולכאורה הי' יותר טוב שימחול על התנאי וממילא תהי' מגורשת למפרע ואע"ג דכיון דע"י מחילת התנאי מגורשת הוי נמי כמו שבות אפ"ה יכול למחול בלב על התנאי וכמו דאמרינן בעירובין (דף עא) לענין ביטול רשות כו' דב"ש סברי ביטול רשות מקנ' רשות הוא ומקני רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי אסתלוקי רשות הוא וא"כ הי' אפשר לומר דמזה מוכח כדעת הראב"ד דבעינן עדים בביטול התנאי יותר מבקיום התנאי וע"כ אם הי' מבטל הי' דומה לשבות יותר שהוא בפני עדים וא"כ יודעים שהכוונה הוא לגירושין אבל בקיום התנאי כיון שא"צ עדים לאו כ"ע ידעי. אך אפשר לבאר ע"פ מה שכתב המקנה (סי' לח סעי' לה) וזה לשונו דלמאי דקיי"ל באומר לסופר כתוב ולאיזה שארצה אגרש הוי ספק גירושין והטעם אמרינן בר"פ כל הגט משום דבדאורייתא אין ברירה ואמרינן שם דלא דמי למקדש ע"מ שירצה אבא דהתם תולה בדעת אחרים אמרינן דיש ברירה א"כ האיך נימא דהכא מקודשת ודאי משום דתלה בדיעתו שאם יבטל התנאי תהי' מקודשת (פי' כמו שהביא הב"י הר"ן שכתב וא"ת היכי מצי מחיל לתנאי' כ' י"ל כיון שלהנאתו התנה אין דעתו שיתבטלו הקידושין מיד אלא הדבר תלוי עד שידע) הא הוי לו' תולה בדעת עצמו ואין ראי' מדברי רב (פי' שאומר בכתובות כיון דכנסה אחולי אחלי לתנאי') דרב לטעמי' דס"ל דיש ברירה וע"כ כתב דלדעת הרמ"ה דאם נתרצה האב הוי קידושין משעת שמיעה אע"פ שנתאכלו המעות קודם שמיעה א"כ יש לומר אף דאין ברירה להיות חלין הקידושין למפרע משעת קידושין מ"מ היא מתקדשת באותה שעה שביטל בקידושי כסף שקבלה מתחיל' ולא הוי מלוה כיון שנתן מתחי' לשם קדושין וה"ל כמקדש לאחר שלשים יום דמהני אפי' נתאכלו המעות וע"כ כתב דמחמת זה ס"ל להראב"ד דבעינן עדים בשעת ביטול התנאי משום דהקידושין הם חלים בשעת הביטול וכתב ונראה דאף הרמב"ם ס"ל כמו שכתבתי אלא דס"ל דביטול התנאי הוי כמו קיום התנאי וא"צ עדים בשעת קיום התנאי. ולפ"ז אפשר לומר דליכא למימר שימחול על תנאו דהא לר"י בודאי דלא מהני שיהא המחיל' על למפרע דהא ר' יהודה ס"ל דאין ברירה וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (סי' ט) וא"כ לפ"ז הא דמועיל מחיל' ודאי שהוא על להבא וע"כ לא מהני דהא עביד עבודה למפרע בשני בתים [ועוד דזה בודאי לא שרי מחמת שעובר על השבות ביוה"כ כיון שמבטל התנאי וא"כ מגרש ביוה"כ] משא"כ בקיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע. וע"כ אומר דקדים ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא דלמפרע. ואף דלכאורה לפי מה שכתב המקנה דבביטול התנאי אינו מועיל מכאן ולהבא א"כ קשה אם קידש בביאה או בשטר קידושין ונקרע השטר א"כ לא תהני לזה ביטול התנאי דבכסף איכא למימר ברשותא דידה קא מתאכלו משא"כ בביאה ובשטר והי' אפשר לומר דבאמת נמחל מעיקרא ומה שהקשה דהא לדידן ל"ל ברירה בתולה בדעת עצמו אפשר לומר דכוונת הר"ן דעיקר התנאי שלא יקפיד ולע"ע אינו מקפיד אלא דאם יקפיד אח"כ יתבטל וא"כ אם מבטל ואינו מקפיד הרי התנאי בשב ואל תעשה ודמי להא דע"מ שלא ימחה אבא דבזה לא תלי בבריר' [ועיין בא"מ באה"ע (סי' לט) מה שהשיג הא"מ על מה שכתב הרי"ו דהירושלמי דקאמר דחיישינן שמא תלך אצל חכם כו' לא פליג על התוס' דמיירי דלא ידע הבעל ומ"מ לא חיישינן שמא לא יקפיד דמסתמא דרך להקפיד בהתנה בפירוש והא"מ כתב שם דלדעת הר"ן בעינן דוקא שידע ושיקפיד ומסיק שם דלדעת הר"ן אפשר דמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים ומת קודם שנודע דג"כ אסורה לזר כו' ע"ש והיינו לפי מה שביארתי דלע"ע אינו מקפיד והתנאי לא יחול אלא א"כ יקפיד אבל לדעת המקנה דאם לא יקפיד היינו בתורת מחיל' מכאן ולהבא ולפ"ז אם מת מקודם ולא מחל בודאי אינה מקודשת ודו"ק ועיין ביבמות (דף נו) בד"ה מת ונפל' לפני יבם חרש אוכלת ודו"ק]:

וכן ביארתי במ"א בתשובה והבאתי ראי' דבשלילת המעש' לא תלי בבריר' מהא דתנן בפ"ד דטבול יום (משנה) התורם את הבור ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלום מן השבר ומן השפיכה כו' נשבר' אינה מדמעת עד היכן תשבר ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור אלמא דהתנאי הוא שאם תשבר אח"כ שלא תהא תרומה אבל אם לא תשבר הרי הוא תרומ' למפרע דתרומ' בעינן מן המוקף כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתרומות) שעל תרומת מעשר א"צ להתנות דלא בעינן מן המוקף ולכאורה זה תלי בבריר' ואנן קיי"ל דבדאורייתא אין בריר' ונצטרך לחלק משום דמתנה בפירוש ועוד דמשמע הא דקאמר ר' יוסי דמי שהי' בדעתו להתנות הוי תנאי ב"ד משמע דהתנאי ב"ד הוי כאלו התנה ור' יוסי מספקא לי' אי יש בריר' כמו דאמר בגיטין (דף עג) ועוד דקתני ר"ש אומר אף מן הטומאה ואמרינן בעירובין (דף לו) דר"ש לית לי' בריר' דאמרינן התם והא ר"ש לית לי' בריר' וכן בירושלמי הבאתיו בספרי ע"י (סי' ז) ירושלמי מי (רפ"ג דגיטין) ר"י כו' דר"ש היא דתני אמר לאומן עשה לי זוגין כו' ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה ועוד דבירושלמי (פ"ב דתרומות) אמרינן תני ר' יודן בד"א בתרומה גדולה ור"י לית לי' ברירה. אלא ודאי כיון שזהו רק בשלילת המעשה. שלא יארע בו שום סיבה. ע"כ לא תלי מידי בברירה ודו"ק ובזה נדחה ג"כ מה שכתב הק"ע על הירושלמי (פ"ג דנדרים) ראה קציעות כו' ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת כו' למפרע קדשו או מכאן ולהבא קדשו וכתב הק"ע וז"ל ותימא מאי קא מיבעי לי' הא פלוגתא דתנאי היא למ"ד יש בריר' למפרע קודש ול מ"ד אין בריר' מכאן ולהבא הוא קודש וי"ל דהיא גופא מיבעי לי' אי שייך כאן בריר' או לא ע"כ ולפי מה שביארתי לא שייך מידי לבריר' דכיון שהוא בשלילות המעשה לא תלי מידי בבריר' וקדוש למפרע אלא דאיבעי לי' בלשון אם ועיין בע"י (סי' ז) ולעיל בתשובה (ח"א) ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשה בק"א (סי' מ) על הא שפירש"י בקידושין (דף נט) דמעכשיו ולאחר ל' יום שפירש"י דתנאה הוי היינו אם לא יחזור עד לאחר שלשים והקשה בק"א דודאי מוכרחין אנו לומר דהיינו אם יחי' עד שלשים יום דאם הפי' הוא שלא יחזור היינו תולה בדעת עצמו ותולה בדעת עצמו ס"ל דלית לן ברירה ולפי מה שביארתי דבשלילות המעשה אפי' תולה בדעת עצמו נמי הוי בריר' והכא כונתו באופן שלא יחזור אעפ"כ הכא ליכא למימר דהמחיל' הוי כמו בשלילות המעשה ולע"ע אינו מקפיד ג"כ דהא כל עיקר הגירושין הוא משום שאינו יודע אם תמות או לא וא"כ הקפדתו תלוי איך שהי' אח"כ וא"כ הוי כמו בהתחדשות וכ"ת א"כ לא דמי לתולה בדעת עצמו כיון שהספיקות הוא איך שיארע אח"כ אך ר' יהודה לית לי' ברירה אפי' בתולה בדעת אחרים וא"כ הקפדתו אינו בידו ותלי ע"פ מה שיתהווה אח"כ ואח"כ כשרואה דמית' כו' ע"כ רצונו בהגירושין אע"ג שאם לא הי' מתה לא הי' רצונו בהגירושין ע"כ קדים ועייל לבהכ"נ אע"ג דאיכא טירחא דכה"ג ולא מקיים הגירושין ע"י ביטול התנאי משום דאינו אלא מכאן ולהבא וא"כ עביד עבודה למפרע בשני בתים שביטל התנאי אינו אלא מכאן ולהבא ולמפרע ליכא למימר דהא ר"י ס"ל דאין ברירה וא"כ יעבוד עבודה למפרע בשני בתים לאח"ז מצאתי בשעה"מ שהשיג על המהרי"ט שכתב דבביטול התנאי נתגרשה למפרע והוכיח מסוגי' זו כמו שכתבתי ועיין בתשובות הרא"ש כלל מ"ו ובש"ע אה"ע (סי' קמג) וי א דה"מ בשלא אמר כו' והוא דעת הרמב"ם והה"מ ע"ש:

והכי משמע בירושל' (פ"ג דגיטין) ר' חנני' כו' דרבי היא דא"ר יוחנן ותני כן כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכ"א את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה כו' א"ר יודן מה פליגין כשביטל תנאו אבל אם לא ביטל תנאו אף רבי מודה הרי הוא אומר כל התנאים שהתנינו בגט דלא כרבי וא"ר חיננא תמן בכתב ע"מ כן ברם הכא בנותן ע"מ כן פי' שהי' קשה לר' יודן על הא דר' חנני' דמוקי כרבי שאומר דכל התנאים פוסלים בגט הוא מטעם דלית לי' בריר' דהא בריר' אינו אלא בדבר שאינו בידו אבל דבר שהוא בידו לא תלי מיד בבריר' כמו שכתב רש"י בגיטין (דף כה) וא"כ אפי' אי לית לי' לרבי ברירה אפ"ה מפני מה כל התנאים פוסלים בגט דהא לא תלי מידי בבריר' בתנאי שבידם להתקיים דא"כ לפ"ז דתנאי יהי' תלי בבריר' א"כ כל התנאים שהתנינו בגט דלא כרבי וע"ז קאמר ר' יודן דר' לא קאמר אלא בביטל תנאו וכל ענין דמועיל ביטול התנאי הוא כמו שכתב הר"ן דכונתו הי' אם לא יקפיד וא"כ כיון שהוא בתולה בדעת עצמו ותולה בדעת עצמו לא אמרינן בריר' ובפרט אם נאמר רבי לית לי' בריר' כלל וא"כ איך מהני ביטל התנאי אלא דביטול התנאי אינו אלא מכאן ולהבא וא"כ כשנכתב הגט לא נכתב אלא על תנאי ואח"כ ביטל הגט ואינו אלא מכאן ולהבא וא"כ מעיקרא כשנכתב הגט לא נכתב על תנאי זה וע"כ פוסל רבי אבל כשנתקיים התנאי וקיום התנאי הוא למפרע א"כ נכתב הגט על אופן זה דהא הכתיבה הי' שיתקיים התנאי ונתקיים התנאי ומטעם בריר' ליכא למיפסלה דבריר' לא הוי אלא בדבר שאינו בידו אבל אם ביטל אינו מועיל רק מכאן ולהבא דהא כל עיקר הביטול הוא מטעם שתחילה הי' הכונה אם לא יקפיד וא"כ ליכא למימר דהוברר מעיקר' שלא יקפיד דהא הוי כמו לאיזה שארצה אגרש בו ותלי בבריר' וע"כ פסול בגט דמעיקרא לא נכתב אלה ע"מ כן ואח"כ כשביטל אינו אלא מכאן ולהבא וא"כ מוכח מהירושל' לדברי ר' יודן דביטול התנאי והמחילה על הקפיד' אינו אלא מכאן ולהבא ולא אמרי' דהוברר מעיקרא שלא הקפיד כלל. וע"כ כיון שהמחילה על התנאי אינו אלא מכאן ולהבא ע"כ לא מצי לשנוי' ביומא (ד' יג) רק דאם חזי דבעי' למימת קיים ועייל לבי כנישתא ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע אבל במחילה אינו יכול לעשות שיהא הגט למפרע דמחיל' על הקפידה אינו רק מכאן ולהבא שאיך יוכל למחול למפרע שלא הי' קפידתו כלל דהא תחילה לא הי' יודע אם יהי' מקפיד וא"כ איך נוכל לומר שמוכח שמתחיל' לא הקפיד כיון דחזינן שתחיל' לא הי' יודע אם יהי' מקפיד שמזה הטעם תולה בדעת עצמו לית לי' בריר' שחזינן שתחיל' הי' מסופק בדעתו:

וא"כ נתברר שכל המחילות שעל הקפיד' אינו אלא מכאן ולהבא וע"כ כתב בש"ע ל (בסי' לז סעיף יא דעת הרמ"ה) שאם נתרצה האב כששמע הוי קידושין משעת שמיע' אפי' נתאכלו המעות קודם הנתינ' עכ"פ אם נתרצה האב כששמע ולא הקפיד אין המחילה אלא מכאן ולהבא וכן כל המחילות אינן אלא מכאן ולהבא משא"כ במחיל' של הקב"ה שהוא מחילה דמעיקרא כמו קודם החטא כמו שהארכתי בזה הרבה בספרי ע"י (דרוש א) ע"ש בענין כל תשא עון במחילה שקודמת לחטא. ה' ימחול לעונותינו ויחתמנו בספרן של צ"ג לחיים אכי"ר:

תוכן העניינים

נחלת יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה