נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
שבת שובה - דרוש ג
לשבת שובה
איתא במדרש (פ' אחרי מות) בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ אלא מלמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת ומניין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ומניין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב ויקברו את עצמות שאול. וכתיב ויעתר אלקים לארץ אחרי כן וכתבתי בספרי ע"י (דרוש ח) שיש לדקדק דמאי מייתי ראי' שיוה"כ מכפר ומי אינו יודע שיוה"כ מכפר שהוא יום כפרה וסליחה וכתבתי שם שהענין יובן ע"פ מה שהקשו התוס' בספ"ק דשבועות (דף יג) דאמרינן ומודה רבי בכרת דיומא דאי לא תימא הכי כרת דיוה"כ לרבי לית לי'. ומשני דעבר סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביממא לכפורי לי' וכתבו התוס' דלאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקמי שהוא מכפר כל היום ואע"ג דמשמע לעיל (דף ח) שאין קרבנות מכפרין על עבירות שאח"כ ואפי' בו ביום דאמר נ"מ לטומאה שאירע בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע דכל היום מכפר עכ"ל וא"כ חידוש הוא בשעיר המשתלח דמכפר נמי אפי' על עבירות שאח"כ וע"ש במה שהארכתי במיתת צדיקים אי מכפרין נמי על עבירות שאח"כ וע"ז קאמר המדרש והלא בא' בניסן מתו בני אהרן ולמה קורין אותו ביוה"כ אלא ללמדך שכשם שיוה"כ מכפר פי' ואפי' על חטא שחטאו לאחר שעיר כן מיתת צדיקים נמי מכפרין אפי' על חטא שאח"כ ע"ז אומר ומניין שיוה"כ מכפר אפי' על חטא שחטא אח"כ ע"ז אומר דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם משמע שמכפר כל היום וכמו שהוכיחו התוס' בספ"ק דשבועות (דף יג) דכתיב כי ביום הוה יכפר עליכם אלמא שמכפר על כל היום. וכן במיתתן של צדיקים נמי מכפר אפי' על חטא שחטא אח"כ דכתיב ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלקים לארץ אח"כ פי' כיון שקברו אותו נתעוררה מיתת הצדיק לכפר על הרעה דהיינו הרעב שנעשה אח"כ וע"כ אמרינן ביומא (דף מב) דאנחי' בי' סימנא דרבין בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח פי' שמכפר נמי על עון שאח"כ ע"ש:
והנה יש לחקור אם יש נ"מ בין החטא שנעשה מקודם והכפרה באה אח"כ ובין אם הכפרה הוא מקודם החטא כגון ששלחו שעיר המשתלח שכתבו התוס' דלא מצי לשנויי משום דמכפר נמי אפי' על עבירות שאח"כ דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם משמע דמושך אליו כל היום. ולכאורה יש לומר דאם הכפרה נעשה מקודם הוי יותר כפרה להחטא משאם הכפרה נעשה אחר החטא וכמו דאמרינן בפ"י דנדרים (דף עה) האומר לאשתו כל הנדרים שתדירי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני כו' הרי הן מופרין ר' אלעזר אמר מופר וחכ"א אינו מופר איבעי להו לר"א מיחל חלין ובטילין או דילמא לא חלין כלל למאי נ"מ כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא. אי אמרת חלין הוי תפיסותא ואי אמרת לא חלין לא איכא מששא אלמא דלר"א שאומר דמועיל הפרה קודם הנדר אינו מתחיל הנדר לחול כל עיקר ואפי' אתפיס אחר בהדין נדרא לא מהני ואין זה כהפרה שאחר הנדר שהי' הנדר ומפירו אבל הפרה שקודם הנדר אינו מתחיל הנדר לחול כל עיקר ואינו חל כלל ואמרינן שם ת"ש אמרו לי' לר"א ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו מציל על הטהורים מליטמא כו' ש"מ לא חיילין ע"ש כל הסוגי' ומסקינן שם דש"מ לא חיילין כלל (וכה"ג אמרינן ברפ"ט דערכין (דף כט) דהמוכר שדהו ביובל עצמו רב אמר מכורה ויוצאה ולשמואל אינו מכורה כל עיקר כו') וא"כ בכפרת החטא נמי אם הכפרה באה אחר החטא. הרי הוא בתורת כפרה ונמחל החטא משא"כ בכפר' שקודם החטא. ובזה הי' אפשר ליישב מה המ"ל שכתב המ"ל (פ"ג מה' שגגות ה' ט) ומסתפק אם אכל ביוה"כ עם חשיכה חצי זית ס' חלב וח"ז כ' חלב לאח' שחשיכ' דלכאו' מצטרפי' אך אי אמרי' דיוה"כ במקום א"ת קאי לא מצטרף אך בגמ' (דף יח) אמרינן דעל פלגא דשיעורא לא מכפר ועיין במ"ש רבינו בפ"ח מה' אבות הטומאה וז"ל אכל כחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט כו' הרי אין הטבילה מועלת לחצי שיעור ה"נ אין יוה"כ מועיל לחצי שיעור (והוא מהגמ' דכריתות (דף יג) ומיהו יש לחלק ביניהם דשאני טבילה מיוה"כ ולעולם דיוה"כ מכפר על חצי שיעור ומכש"כ דכשיעור אך סוגי' הגמ' דכריתות מוכחת בהדי' דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור וכתב שזה דבר פלא בעיניו ובס' שב הכהן תמה על הרמב"ם מ"ט השמיט דין זה למנין מעילה וכבר השגתי עליו דלדידן דקיי"ל דאין ידיעות ס' מחלקות לחטאו' ליכא נ"מ לענין מעילה ואין למצוא נ"מ רק כמו שכ' המ"ל לענין אשם תלוי גופא כגן אם אכל חצי זית ביוה"כ סמוך לחשיכה וחצי זית ספק חלב לאח"כ דלכאורה יוה"כ מכפר אבל אי אמרינן דכי קא מכפר אכולי' שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר וא"כ מצטרפים ומ"ט השמיטו הרמב"ם:
ע"כ נ"ל דמה שכתב המ"ל ודין זה פלא בעיני אינו פלא כל כך דלא עדיפא מחטאת אם הי' אוכל חצי זית חלב והי' מביא עלי' חטאת בודאי דהוי חולין בעזרה ואינו מכפר ואע"ג דאמרינן בשבת (דף עא) איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני כו' לר' יוחנן נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח לו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על חצי זית וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל ופירש"י כיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא הוי כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוי מייתי קרבן הוי מכפר בהדי' כו' דפחות מכשיעור לא חשיב כו' פי' ונגרר אחר הזית אבל בלא"ה אין חצי זית בתורת כפרה וכמו דאמרינן בכריתות (דף יג) לא התירו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ואם אכל אחר הטבילה מצטרף לחצי זית הראשון. אך ה"מ אם מכפר על עבירה שעשה מתחילה וע"כ כיון שלא נשלם כל הכזית אינו מכפר כמו שאין נשאלים על הנדר אם לא חל אך ה"מ אם המחילה הוא על העבר כמו שכתב המהרי"ט דמחילה מועיל על להבא וכמו דאיתא בנדרים (דף עו) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכור וא"כ במחילה כיון דמועיל על לעבר מועיל מכ"ש על להבא ואח"כ הקשה המהרי"ט דא"כ בהתרת נדר דהוי נמי מחמת מחילה דאמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו א"כ מכש"כ שיועיל שאלה קודם שנדר ותירץ דהתם המחילה על לעבר וא"כ איך תועיל לו על להבא כיון שהמחילה היא על העבר ע"ש בספרי עמק יהושע (דרוש א):
וא"כ כיון שמועיל על להבא בכפרת שעיר המשתלח א"כ בודאי שמועיל לחצי זית נמי כיון דאין התחלה להחטא והא דאמרינן שאין יוה"כ מכפר על פלגא דשיעורא זהו דוקא אהא דמקשה בכריתות (דף יח) איתבי' רבא אכל היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עלי' יוה"כ ומשני כי מכפר יה"כ אכולי' שיעורא על פלגא דשיעור' לא מכפר היינו על מעילה שעבר מקמי יוה"כ וע"כ כיון שאין החטא בשלימות שצריכה לכפרה וכמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כג) דחצי שיעור ליכא אלא איסור בעלמא וקיל מעשה וע"כ לא מכפר וזהו דוקא בעבירה דלעבר אבל לא בעבירה של יוה"כ ובפרט לאחר שעיר המשתלח שמכפר אף לאח"כ כיון שאינו בתורת כפרה אלא בתורת שאין התחלה לחטא לחול וכמו שהבאתי מהא דנדרים (דף עה) דלר"א מהני הפרה קדם הנדר אם מיחל חלין ובטלין או דילמא שאינו חלין כלל ומסקינן התם ת"ש אמר להם ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועים ועומדים לא כש"כ ש"מ לא חיילין. וכתב הר"ן דודאי בזרעים טמאים הכי דיינינא שלא תחול בהם טומא' דאי חיילי' במאי פקעה (וכן כתב הר"ן שם דלפום ק"ו דר"א הי' ראוי למקוה שיציל ולא יבוא טובל לכלל טומא' ע"ש) וא"כ כיון דמסקינן בפ"י דנדרים שם דלר"א לא חלין פלל. וכה"ג פליגי בערכין (דף כט) דהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצא' ושמואל אמר אינה מכור' כל עיקר ואפי' המעות חוזרין וכדמסקינן בגיטין (דף מד) שמעת מיני' דמר שמואל תרתי חדא הא, ואידך כו' דאיתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכור' ויוצא ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר בחדא הדרא זביני ובחדא לא הדרי זביני ופירש"י וא"ת לשמואל במוכר שדהו לא הדרי זביני ואיבד מעותיו במאי פליגי עלי' דרב דהא לרב נמי כו' דאילו לרב המכר מכר ואם קנה עמה נכסים שאין להם אחריות נקנים במכירה זו בלא משיכה ולשמואל אינו מכר והמעות מתנה נינהו ואין נכסים שאין להם אחריות נקנים עמה במכיר' זו בלא משיכה. ומסיק דכי שמואל אינה מכורה ומעות חוזרין והכי קיי"ל ובערכין (שם) אמרינן ולרב לא אמרינן ק"ו כי ה"נ והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נער' וא"כ כיון דקיי"ל דלא הוי מכורה כלל א"כ יש נ"מ בין אם מכר קודם היובל שהמכיר' הוי מכיר' וביובל יוצא' ובין אם מכר ביובל שאינה מכור' כל עיקר. וכן בנדרים אם הפר לאחר הנדר חל הנדר אלא שמופר אח"כ ואם הפר קודם הנדר לדברי ר"א אינו חל כלל וע"כ הי' אפשר לומר דהא דאמרינן דיוה"כ אינו מכפר על פלגא דשיעורא היינו לענין החטא שהי' מקודם יוה"כ שזהו בתורת כפרה וע"כ כיון שלא נשלם השיעור אינו בתורת כפר' אבל אם בתורת שלא תחול החטא כלל א"כ מכש"כ דמהני לענין ח"ש ולפ"ז מתיישב קושי' המ"ל דאמאי לא הביא הרמב"ם דכי קא מכפר יוה"כ על כולי' שיעור' על פלגא דשיעור' לא מכפר ונ"מ אם אכל ביוה"כ עם חשיכ' חצי זית ס' חלב וחצי זית ספק חלב לאחר שחשיכ' דמצטרפים לענין א"ת דאי אמרינן דיוה"כ מכפר על ח"ש א"כ תו לא מצטרפי ואי אמרינן דיוה"כ לא מכפר על פלגא דשיעור' לא מצטרף וליכא נ"מ אחרת כמו שהשגתי על ס' ושב הכהן דלפי"ז כיון דאכל ביוה"כ עצמו ובפרט בסוף יוה"כ דאינו מתחיל החטא לחול כלל בודאי דמכפר על ח"ש מכש"כ דכולי' שיעור' כיון שאינו מתחיל החטא לחול כלל וע"כ לא הביאו הרמב"ם הא דיוה"כ אינו מכפר על ח"ש:
[ועוד הי' נראה לי לומר דהא דאמרינן בכריתות (ד' יח) א"ל רבא בר רב חנן לאביי. ומה אילו אכל כזית חלב בשחרית ביוה"כ. וכזית חלב במנחה ביוה"כ. ה"נ דמחייב שתי חטאות. א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ מכפר כל שעתא דילמא כולי יומא מאורתא א"ל רבה בר חנה תרדא הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ובירושלמי (ספ"ח דיומא א"ר יוחנן זו דברי ר' אלעזר בן עזרי' ור' ישמעאל ור' עקיבא אבל דברי חכמים אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר. ר' זעירא אמר כל שהוא. ר' חנניא אומר בסוף מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר. על דעתי' דר' חנני' לא כיפר א"ר זעירא מתניתא מסייעא לר' חנני' חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר. והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ מכפר משתחשך א"ר חינא איתתבת קומי' ר' ירמי' ואמר תיפתר שהו' בדעתן להביא שעיר ולא הביאו. ר' יוסי בר בון בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד:
ובמ"א ביארתי דזהו הא דאמרינן בסוף יומא (ד' כה) אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' שזהו כנגד ב' הדיעות דבהזאה אמרינן בזבחים (ד' פ) דלדברי ר"א דאמר הזאה כ"ש מטהרת הזאה אין צריכה שיעור היינו אי אמרינן דיוה"כ כל שהוא מכפר ועיין בזבחים (ד' צג) ודוק, דבעינן כל היום ע"כ מדמי למקוה דבעינן שיעורא וה"ל בעינן כל היום וב' המקראות ניחא לפי מה שביארתי בספרי ע"י דאפי' אי אמרינן דיוה"כ מכפר כל שעת' אפ"ה בעינן דוקא סוף היום וכמו שביארתי בספרי (ד' ח) ע"ש ואי אתא סוף היום מכפר למפרע כל שעת' משא"כ אם מת קודם סוף היום ע"ש ועוד אפשר לומר דמקופי' מכפר כל שעתא ומקיבעא אינו מכפר אלא בסוף היום שאז עיקר הכפרה דכה"ג חילקו התוס' בשבועות (ד' יג) ע"ש לענין אם היום מכפר בלא שעיר (ובזה ביארתי במ"א הילקוט שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה ד"א מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק ואח"כ מלפניך משפטי יצא אלא אמר לפניו רבש"ע אם יצא דיני ביוה"כ בבוקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא ק"ש ואתפלל ארבעה תפילות אח"כ מלפניך משפטי יצא והוא משום דיוה"כ בלא שעיר אינו מכפר רק משתחשך כמו דאיתא בירושלמי חומר בשעיר מיוה"כ כו'. וא"כ אם יצא הדין ביוה"כ בבוקר עדיין לא אתי סוף היום ולא כיפר וע"ז בקש דוד שמעה ה' צדק כו' דהיינו לאחר תפלת נעילה שהוא סמוך לחשיכה כמו שהביא הרא"ש סוף יומא אימתי היא נעילה רב אמר נעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר נעילת שערי ההיכל וע"כ אתי סוף היום של יוה"כ ומכפר ובפרט לפי מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש טו) דאפי' אי יוה"כ מכפר כל שעתא כמו דאמרינן בכריתות (ד' יח) היינו דוקא אי אתי סוף היום ע"כ מכפר למפרע כל שעתא אבל כ"ז שלא בא סוף היום לא כיפר עדיין וע"ז אמר אם יצא דיני ביוה"כ בבוקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא ק"ש ואתפלל ארבע תפילות דהיינו סמוך לחשיכה אח"כ מלפניך משפטי יצא ובלא שפתי מרמה קאי על תפילת נעילה כמו דאמרינן ביומא (ד' פז) אמר רב אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר ממעמקי הלב (ואפשר לומר שמה שביקש דוד הוא משום דאמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ח) לעשות משפט עבדו כו' נכנס תחילה לדין וא"כ אם יבוא לדין תחילה אולי ידונו אותו קודם נעילה וע"ז ביקש שלאחר שיקרא ק"ש ויתפלל ד' תפילות מלפניך משפטי יצא) ולכאורה יש להבין דמ"ט לא הביא הש"ס דילן בכריתות (ד' ח) אהא דא"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ מכפר כל שעתא דילמא כולי' יומא מאורתא א"ל כו' תני' הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ואמאי לא הביא הברייתא שמביא הירושלמי חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וחומר ביוה"כ מה שאין בשעיר כו' שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ מכפר עד שתחשך וכן הירושלמי לא הביא הבריית' דהרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר והתוס' בשבועות (ד' יג) הביאו הברייתא דחומר בשעיר מביוה"כ וחומר מביו"כ מבשעיר ואף שמצינו כה"ג שהירושלמי והבבלי מביאים ברייתות אחרות אך צריך להבין דמאי טעמא לא אמר בירושלמי דהנ"מ לענין אם אכל ביוה"כ גופא דאי אמרינן דיוה"כ דוקא כל היום מכפר וע"כ אם אכל ביוה"כ חייב דהא ליתא לכולי' יום כגון שאכל סמוך לשקיעת החמה ולמה לי לומר דמה נפקא מביניהון מת מרד דעל דעתי' דר' זירא כבר כיפר (והקשה ע"ז הק"ע בשם מהר"ש יפה דמאי נ"מ הרי מיתה ממרקת דכה"ג פריך בפ"ק גבו שעיר וכתב ונ"ל דהירושלמי לשיטתי' אזיל דבחילול השם דמיתה מכפרת שליש ויוה"כ שליש נמצא שליש דיוה"כ נשתייר ולי נראה דר' זעירא לטעמי' דאמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתוודע לי' מייתי חטאת א"ת למה בא א"ר זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורים אלמא דר' זירא לא חייש לפירכא דאם מת מיתה ממרקת ואם ר' זירא הוא ר' זעירא אזיל לטעמי' וכן בשבועות (ד' ח) אבל מ"מ אמאי לא אמר נ"מ כגון שאכל ביוה"כ וא"כ אי אמרינן דכל שעתא מכפר מכפר אבל אי אמרינן דכל היום מכפר אינו מכפר דהא חסר מקצת היום וכ"ת דהא דאמרינן דאין יוה"כ מכפר עד שתחשך אינו משום דבעינן כל היום מתחילתו אלא דהעיקר הוא תלוי בסוף היום (וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש יד) בענין ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף וכן אי ישנו לשחיטה מתחיל' ועד סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף דהעיקר הוא תלוי בסוף כמו דאמרינן בחולין (ד' כט) וע"כ אפי' למ"ד דאין יוה"כ מכפר אלא עד שתחשך אינו משום דבעינן כל היום מתחילתו אלא העיקר הוו בסוף היום דא"כ תקשה על הא דאמרינן בש"ס דילן בכריתות (ד' יח) אהא דא"ל רבא בר חנא לאביי ומה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייבי שתי חטאות א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כולי' יומא מאורתא א"ל כו'. תניא הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר דילמא התם שאני שבא לידו ס' עבירה משחשיכה דאז הוא עיקר הכפרה אבל באמצע היום אינו מכפר כל שעתא אלא ודאי דאי אמרינן דיוה"כ מכפר כל היום בעינן תחילת היום ג"כ. וא"כ אמאי לא קאמר כגון שאכל ביוה"כ דאי אמרינן דכל שהוא מכפר מכפר מיד אבל אי אמרינן דכל היום מכפר הרי עשה עבירה באמצע היום וליכא תחילת היום שמכפר אלא ודאי דהא דמיבעי לי' בירושלמי אם יוה"כ מכפר כל שעתא או שאינן מכפר אלא כל היום היינו דווקא אם עבר עבירה קודם יוה"כ וע"כ כיון שהוא בתורת כפרה ע"כ אינו מכפר אלא כל היום אבל אם עבר ביוה"כ כיון שיוה"כ עושה שלא תחול החטא ע"כ כ"ש נמי מכפר וע"כ מביא הברייתא דאין בין שעיר ליוה"כ וזהו בעבירות שחטא מקודם יוה"כ והש"ס דילן שמביא הברייתא דהרי שבא לידו ס' עבירה מיירי ביוה"כ גופא]:
אך אפי' אי נימא דלענין זה לא נ"מ וכמו שהביאו התוס' בשבועות (דף יג) הברייתא דחומר בשעיר מביוה"כ לענין אם עבר ביוה"כ אעפ"כ לענין חצי שעור נראה לי דמי שחטא ביוה"כ ובפרט לאחר שנעשה השעיר דמכפר על להבא וא"כ אין התחלה להחטא וא"כ מכש"כ דמכפר על חצי שיעור נמי מכש"כ דכולי' שיעורא ומיושב בזה קושי' המ"ל דביוה"כ גופא אם חטא כיון דהכפרה מיד א"כ הוי כמו שלא חל עליו החטא כלל והכי משמע בירושלמי (פ"ג דהוריות) אכל כזית כו' ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי אכל ס' כזית ואינו ידוע אם ביוה"כ אכלו או קודם יוה"כ אכלו ס' כפרה כיפר אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו חברי' אמרינן ס' כפרה כיפר א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים. מתניתא מסייעא לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש מה נפשך יוהכ"פ הוא כיפר חול הוא מותר והתני' ואכל א"ר יוסי בר' בון באכילת היתר ע"כ. והנה הפ"מ פירש דלבסוף דמסיק א"ר יוסי בר בון באכילת היתר פלוגתייהו הוא באכילת היתר והאיסור הוא מחמת שאכל ביוה"כ והספק הוא אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו ויוה"כ לא מכפר והוא תמוה דלמה אין יוה"כ מכפר כיון שהספק הוא אם אכלו ביוה"כ. וממה נפשך אם אכלו ביוה"כ יוה"כ מכפר ואם אכלו אחר יוה"כ הרי לא עבר עבירה וא"כ אמאי אינו מכפר ובמאי קא מיפלגי וגם כל הפי' של הפ"מ בסוגי' זו הוא מלא דחוקים כמו שיראה המעיין ואין רצוני להאריך בזה:
ע"כ נ"ל דפלוגתי' הוא בס' אכילת איסור ואינו ידוע אם ביוה"כ אכלו וא"כ כיפר יוה"כ או לאחר יוה"כ אכל ולא כיפר יוה"כ וכ"ת א"כ במאי פליגי הא ודאי דצריך להביא א"ת כמו בכל הספיקות ע"כ נ"ל לבאר זה ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ד) א"ר יוסי בר אבין כו' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעו"י נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת ולא מיבעי למ"ד כו' ופירש"י דביה"ש לית בי' חיוב מעלי' דליכ' למימר משחשיכה נתכפר לו שהרי ביה"ש כהרף עין ואין אדם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ע"כ ואכתי לא נתברר טעם זה בעיני דמ"ש אם הביא כפרתו ספק מבעוד יום נתכפר ס' משחש כה נתכפר מהא דאם עשה מלאכה ביה"ש ואינו יודע אם בשבת עשה אם בחול עשה שמביא אשם תלוי כמו דתנן בכריתות (דף יו) שבת ויום חול ועשה מלאכה בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן עשה שכתבו התוס' וגבי שבת ויום חול נמי מצי למשכח שתי חתיכות כגון שעשה מלאכה ביה"ש דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא שעשה מלאכה ביה"ש קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא רק דלמה שכתבו התוס' ניחא דסברי דלא הוי איקבע איסורא אלא סמוך למוצאי שבת דאיקבע איסורא מחמת שהי' תחילה שבת משמע דביה"ש דמע"ש לשבת לא הוי איקבע איסורא משום דתחילה הי' חול ולפ"ז הי' ניחא בהא דהביא כפרתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה דלא מייתי אשם תלוי משום דלא איקבע איסורא דהא תחיל' הי' יום וא"כ קרוב יותר שכיפר וע"כ לא מייתי אשם תלוי אך לדעת הרמב"ם לא יתיישב דהא משמע מדבריו בפ"ח מה' שגגות דאפי' מע"ש לשבת הוי נמי איקבע איסורא והכי משמע בירושלמי (פ"ק דברכות) כוכב א' ודאי יום שנים ספק שלשה ודאי לילה ופריך והא כתיב צאת הכוכבים מיעוט כוכבים שנים קדמי' לא מתחשב (פי' שאינו מחשב הכוכב הראשון) ראה כוכב א' ועשה מלאכה פטור שנים מביא אשם תלוי ג' מביא חטאת ודוחק לומר דס"ל דלא בעינן איקבע דא"כ מאי קמ"ל הא אמר תחילה דב' כוכבים הוי ספק וא"כ ממילא ידעינן שאסור לעשות מלאכה אלא ודאי דקמ"ל דהוי איקבע ודוחק לומר דקמ"ל דלא בעינן איקבע והכי משמע נמי מהירושלמי אכל כזית ס' עד שלא הביא ב' שערות ס' משהביא שתי שערות מביא א"ת כו' ספק ביוה"כ אכלו ס' לאחר יוה"כ ס' כפרה כיפר כו' וביארתי דמיירי באכילת איסור והספק דילמא אכלו ביוה"כ וס' כפרה כיפר אלמא אע"ג דההיתר הוי מתחילה. אעפ"כ מביא אשם תלוי:
ע"כ נ"ל דלא שייך אשם תלוי אלא אם הספק הוא בעבירה עצמה אבל אם הס' הוא בכפרתו אם הביא כפרתו או לא כגון ס' הביא חטאתו מבעוד יום או משחשיכה לא שייך להביא ע"ז אשם תלוי כיון דהס' הוא בכפרה לא יכול להביא אשם תלוי דילמא הביא כפרתו מבעוד יום וכבר כיפר ונמצא דמביא חולין לעזרה ובהא פליגי בהוריות שם אם תלה בהוראת ב"ד לאחר שנודע להם וע"כ הוי ספק אם מתכפר בכפרה דידהו דמר מדמי לספק בחטא אם עשה בהוראת ב"ד וע"כ מדמי לה התם בהוריות (דף ד) לאדם שאכל ס' חלב ס' שומן ונודע לו שמביא א"ת ומר מדמי לה לס' כפרה היינו לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת דהא חטא ודאי אלא דהס' הוא אם עשה ע"פ הוראת ב"ד וע"כ מדמי לה לס' כפרה וכל ס' כפרה כיפר דהיינו שאינו מביא אשם תלוי ע"ז דילמא הביא כפרתו מבעוד יום ונמצא שהוא חולין בעזרה דעל ספק זה לא חייבתה התורה אשם תלוי ובתוספתא (פ"ב דכריתות) איתא המביא חטאתו ושחטה ס' נזרק הדם ס' לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפרה ס' חשיכה ס' לא חשיכה מביא חטאת העוף אלמא דבס' כפרה אינו מביא אשם תלוי (והא דקאמר בחטאת ס' נזרק הדם ובמחוסר כפורים קאמר ס' חשיכה. ה"ט משום דחטאת באה קודם התמיד ע"כ אי אפשר לספוקי אם הוא חשיכה אבל במחוסר כיפורים שבאה אחר התמיד כמו דאמרינן בפסחים (דף נט) ע"כ אומר ס' חשיכה ועיין בתוסא הוריות (דף ד) ובפסחים (דף נט) הכא בחטאת העוף עסקינן כו' ודוק והטעם דמייתי חטאת העוף אפי' בספק כפרה הוא משום לתקוני גברא ועיין לעיל בתשובה (סי' ו) שהארכתי בזה הרמב"ם דאפי' בקרבן עולה ויורד וס' אם מחוייב קרבן אינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק שאינו מביא רק במחוסרי כפרה אבל לא בקרבן שבא על חטא):
ובזה יתבאר הירושלמי אשר הוא תמוה מאוד דאמרינן בירושלמי (פ"ח דפסחים ה' ב) א"ר יודן כל הספיקות דר' נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ס' בלילה זרק ס' ביום זרק נעשית כס' כפרה וס' כפרה כיפר. ופירש הק"ע ס' כפרה כיפר ומותר לאכול בקדשים ואפי' אכילה איתנהו וכו' והדברים האלו תמוהים מאוד דס' כפרה יהא מותר לאכול בקדשים ובודאי ס' מחוסר כיפורים אסור לאכול בקדשים והכי משמע בירושלמי (פ"ח דנזיר ה' ב) אמר ר' יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם ר"י בעי עד שיניף האשם יהא זה בחלוטו א"ל ר' יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים ר"ש אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן כו' ר' יעקב דרומי' בעי קומי ר' יוסי ויעשו לו תקנה ליינו א"ל וגילח הנזיר פתח אוהל מועד והפ"מ שגה שם בפירושו והעיקר כפי' הק"ע דכתיב וגילח הנזיר פתח אוהל מועד וזה אינו ראוי לבוא אל אוהל מועד שהרי מחוסר כיפורים הוא אלמא דאפי' ספק מחוסר כיפורים אסור בקדשים:
ע"כ נ"ל שהפי' כך הוא כל הספיקות דר' נתן אינון פי' דס"ל דאכילת פסחים לא מעכב' בפסחים (דף עח) דהא לרבנן כיון דס"ל דאכילת פסחים מעכבא ע"כ יש לו להביא פסח שני כיון דמ"מ אי אפשר לו לאכול מחוייב להביא פסח שני כמו דאמרינן בפסחים (דף פח) אמר אביי לא שנו אלא ששכח לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם הוי חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה דכי אזדריק דם לא הוי חזי לאכילה. חייבין לעשות פסח שני (פי' כיון דאכילת פסחים מעכבת) איכא דמתני לה אברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת בא' מהן כולם יוצאים לבית השריפה. ופטורין מלעשות פסח שני אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם מיהא חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני וע"ז אומר כל הספיקות דר' נתן אינן (פי' כל הספיקות דאמרינן בהו דאין חייבין לעשות פסח שני דר' נתן אינן דהא לרבנן כיון דאכילה מעכבת בהו והם אינם ראוים לאכילה אע"ג דמספק אינם ראוים לאכילה אפ"ה יכולים להביא פסח שני ולא הוי חולין בעזרה כיון דמ"מ מס' אינם ראוים רק לר' נתן דאכילה אינ' מעכבת ע"כ אינם יכולים להביא פסח שני) חוץ מן הזורק דם חטאתו כו' נ"ל דט"ס הוא וצ"ל חוץ מן הזורק ס' ביום ס' בלילה וא"כ הספק בזריקה עצמה אם הוא כדין או לא ואם הזריקה הי' ביום ודאי כשר אע"ג דלאחר זריקה אינו ראוי אעפ"כ העיקר שיהא ראוי לאכילה קודם זריקה כמו דאמרינן בפסחים (דף פח ושם) והכי אמרינן התם בירושלמי ר' לעזר ור' יוחנן תרווייהון אמרין דר' נתן אומר יוצאים בזריקה בלא אכילה ר' חזקי' בשם ר' בא כו' תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה (צ"ל בין זריקה לאכילה וכן הגי"ה הק"ע) פי' דלאחר זריקה לא מעכב':
וע"כ כיון שהס' בזריקה עצמה אם הי' מבעוד יום או משחשיכה נעשה כס' כפרה. וס' כפרה כיפר ואינו יכול להביא פסח אחר דילמא הוי חולין בעזרה. דאם הזריקה הי' מבעוד יום כשר והי' ראוי לאכילה ע"כ בזה אפי' רבנן מודו דנעשה כס' כפרה וכיפר ואינו יכול להביא פסח אחר משום דילמא הוי חולין בעזרה וקצת דוגמא לדבר מהא דאמרינן בעירובין (ד' לו) כיצד א"ר יוסי ס' עירוב כשר עירב בתרומה ס' מבעוד יום נטמאת. ס' משחשיכה נטמאת הרי הוא ס' עירוב כשר פי' דתלינן בדרבנן שאח"כ נטמאת אבל עירב בתרומה ס' טמאה ס' טהורה כו' אין זה ס' עירוב כשר כיון דמ"מ אינו ראוי לאכילה ועיין בפמ"ג בפתיח' בה' שחיטה שכתב וז"ל ובהיותי משוטט שם בתוס' כתובות (ד כו) ראיתי דברים תמוהים שכתבו תרומה דרבנן ותחומין דאורייתא שכתבו ומה בכך כיון דתרומה שרי למיכל דהוי ס' דרבנן תו אין נ"מ אי תרומה דאורייתא וכן להיפוך אי תרומה דאורייתא אף דתחומין דרבנן בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום עכ"ל ודבריו תמוהין דהתס בתרי ותרי דהיינו כת א' אומרים מבעוד יום נטמאת. וכת א' אומרים משחשיכה נטמאת. א"כ כיון דמחולקים בספיקא דלעבר א"כ אין הספק רק בתחומין. ולא שייך בזה לומר סעודה הראוי' מבעוד יום ועיין בערובין (ד' לו) בין לר"מ ובין לר' יוסי בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום ועיין רש"י שכתב דבשלמא מתניתין סעודה הראוי' הואי והשתא הוא דאתיליד ספק וכן אי תחומין דאורייתא מהו הפעולה שתרומה דרבנן שהרי לדברי האומרים שנטמאת מבעוד יום מה מהני מה שהוא מדרבנן וע"כ כיון שהספק הוא בלעבר א"כ עיקר הס' הוא בתחומין וא"כ תלוי אי תחומין דאורייתא או דרבנן וע"כ ניחא שפיר הא דלא מוקמינן אחזקתה שלא נטמאת אע"ג דתרומה בזמן הזה דרבנן היינו משום דעירובי תחומין דאורייתא כיון דהס' בלשעבר ע"כ חלי בתחומין ודברי הפמ"ג תמוהים והוא הדין לענין פסח דאם הי' הוא אם הוא ראוי לאכול יכול להביא פסח שני כיון דמ"מ אינו ראוי לאכילה משא"כ בס' נזרק מבעוד יום או משחשיכה דאם נזרק מבעוד יום הרי הוא כשר ע"כ אי אפשר להביא פסח שני משום חולין בעזרה:
עכ"פ נתבאר מזה דס' כפר' כיפר היינו שאינו יכול להביא חטאת אחרת משום ס' חולין בעזרה וגם א"ת נמי אינו יכול להביא דאינו יכול להביא א"ת אלא בס' חטא אבל בס' אם הביא כפרתו לא חייבתו התור' ע"ז א"ת. ובזה יתבאר הירושלמי דפליגי אם אכל ס' איסור ביוה"כ ביה"ש והס' הוא אם אכל ס' איסור בעוד יום וכיפר עליו יוה"כ או שהי' לילה ולא כיפר עליו יוה"כ חברי' אמרין ס' כפרה כיפר (פי' דהרי הוא ככל ספק כפר' דהיינו שהביא חטאת ואינו יודע אם הקריב חטאתו מבעוד יום או משחשיכה דאינו יכול להביא לא חטאת אחרת ולא אשם תלוי משום ספק חולין בעזרה דעל ס' כפרה לא חייבתה התורה אשם תלוי וע"כ קיי"ל דס' כפרה כיפר וה"נ אם אכל ס' חלב ואינו יודע אם הי' עדיין יוה"כ וא"כ כבר כיפר יוה"כ או שהי' לאחר יוה"כ ע"כ נעשה כס' כפרה ואינו יכול להביא אשם תלוי, א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים פי' דהא דאמרינן ס' כפרה כיפר היינו דוקא במיני דמים כגון הביא חטאתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה זה אינו יכול להביא אשם דהאשם אינו בא אלא בספק בחטא אבל אם הס' הוא בכפרה אינו מביא א"ת אבל בספק אם כיפר יוה"כ ואינו צריך להביא א"ת או לאחר יוה"כ וצריך להביא אשם תלוי זה לא הוי כמו ס' בכפר' אלא כמו ס' בחטא כיון דהכפרה הוא תיכף להחטא ע"כ לא חל החטא כלל ואין החטא אלא דוקא אם אכל אחר יוה"כ וע"כ הוי כמו ספק בחטא ומביא א"ת וע"ז אמר ר' מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים דהיינו דוקא בהביא חטאתו ספק מבעוד יום ס' משחשיכה:
וע"ז קאמר מתנית' מסייע' לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכ' ביה"ש ונ"ל דהאי שבת ויוה"כ אין הפי' שבת ויוה"כ שבת הסמוכה ליוה"כ כמו שפי' הפ"מ אלא שבת ויוה"כ היינו שבת שחל ביוה"כ וכה"ג אמרינן בחולין (דף קא) שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה דהיינו שבת שחל ביוה"כ וקאי אתוספת' דכריתות (פ"ב) יוה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר והא דקתני שבת ויוה"כ, הוא איידי דבעי למתני הפלוגת' עשה מלאכ' בחצי היום ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ור' עקיבא פוטר שר' ישמעאל אומר חייב על השבת בפני עצמו ויוה"כ בעצמו וכמו דפליגי בחולין (שם) וע"כ מקשה מתוספת' דקתני דאם עשה מלאכ' בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי אלמא דמתנית' מסייע' לחברי' דאמרינן ס' כפרה כיפר וכמו שביארתי דאינו חייב אשם תלוי אלא בס' בחטא וס' דיוה"כ אי קודם חשיכה או לאחר חשיכ' נעשה כס' כפרה ועל ספק כפרה אינו מביא אשם תלוי. וע"ז דחי דממתניתא אין ראי' דהתם ממה נפשך יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר וע"כ פטור מאשם תלוי אבל לעולם באכל ס' חלב במוצאי יוה"כ ביה"ש חייב להביא אשם תלוי דילמא הי' לאחר יוה"כ וע"כ נעשה כמו ס' בחטא ואין ס' כפר' מכפר אלא על מיני דמים כמו שביארתי. בריך והתני' ואכל (וקס"ד דמיירי באכילת ספק איסור אלמא דאפי' באכילת ס' איסור נמי פטור מאשם תלוי) א"ר יוסי ב"ר בון באכילת היתר (וע"כ פטור מא"ת משום דממ"נ הוא אם יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר אבל בספק אכילת איסור מחויב להביא אשם תלוי דאין ס' כפר' מכפר אלא על מיני דמים) [ועיין בפ"מ שפירש כל הסוגי' באופן אחר ואין מן הצורך להאריך בדחוקיו כמו שיראה המעיין. והעיקר כמו שביארתי]:
ולכאורה צריך להבין דמאי נ"מ כיון אם הביא כפרתו ס' מבעוד יום או משחשיכ' אינו צריך להביא אשם תלוי ומ"ש יוה"כ. אלא ודאי דכפר' לא הוי אלא מה שהוא בתורת כפר' אחר החטא אבל ביוה"כ שחטא באותו יום בפרט לאחר שקיעת החמה ביה"ש שכבר הביא השעיר והשעיר מכפר כל היום והוי כמו שקדמה הכפר' וע"כ דמי להא דר"א אם הפר קודם שחל הנדר דלא חל כלל או למוכר שדהו בשנת היובל עצמה דאמרינן דאינה מכורה כל עיקר בערכין (דף כט) מק"ו דהשתא מכור' כבר יוצאה כו'. וכן משמע מהירושלמי דר' יוסי בר' בון דחיק לאוקמי להא דר' מתני' ומשני באכילת היתר אבל באכילת איסור צריך להביא אשם תלוי מזה מוכח דס' אם חטא ביוה"כ הוי כמו ס' בחטא עצמו. ועוד נ"ל דהא דפליגי בזה בירושלמי דלכאורה הוא מוכרע מהא דמוכר שדהו בשנת היובל עצמו דאינה מכורה כל עיקר מק"ו דהשתא מכור' כבר יוצא' כו' אפשר לומר דהירושלמי לטעמי' אזיל (בפ"ה דשביעית) תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיט' מכרתיו לך כו' מחלפא שיטתי' דרב מחלפא שיטתי' דשמואל דאתפלגין מכר לו ביובל עצמו רב אמר קנה ויוצא מידו ביובל שמואל אמר לא קנה תמן ביובל מפורסם הוא ברם הכא מקח טעות הוא מחלפא שיטתי' דשמואל תמן הוא אומר לא קנה וכאן הוא אומר קנה לאיזה דבר מכר' לו לזריע' ברם הכא יכול מימר לו לשחיטה מכרתיו לך. אלמא דלשיטת הירושלמי הא דלרב מכור' ויוצא' ולשמואל אינה מכור' כל עיקר והדמים חוזרין היינו משום מקח טעות כמו דפריך מזה על המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאל"ה הוי קשי' לי' להירושל' דאי משום יובל מסתברא טעמי' דרב דמכורה ויוצאה כמו אם מכר קודם היובל אבל הש"ס דילן ס"ל דאין הטעם משום מקח טעות אלא הטעם דאם מכר קודם היובל הרי היא מכורה ויוצא' וע"כ אם מכר ביובל עצמו שהוא הזמן של יציאת השדה א"כ אין התחלה למכיר' כלל וע"כ אינו מכור' כל עיקר וע"כ הירושל' לטעמי' דאכל ביוה"כ הוא כמו שעבר עביר' קודם יוה"כ והכל הוא בתורת כפרה וע"כ פליגי בזה אמוראי אם הוי כמו ס' בחטא או ס' בכפרה אבל לשיטת הש"ס דילן אפשר דהוי כמו ס' בחטא וע"כ צריך להביא אשם תלוי אך ממה דאמרינן בכתובות (דף ל) דר' נחוני' בן הקני' הי' עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין דמה שבת כו' אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין משמע דהוא בתורת כפר' ולא כמו שלא עשה החטא כלל דאל"ה נמצא דהוי כמו דלא חל עליו חיוב כרת. לפי מה שביארתי בע"י (בדרוש א') ודו"ק ויש ליישב] ואע"ג דאמרינן התם אכל כזית ספק עד שלא נתמנה ספק משנתמנה מביא אשם תלוי אע"ג דהתם מכפר על מה שעבר וא"כ הוא בתורת כפרה וכל שהוא בתורת כפרה א"כ הוי ספק אם כיפר אך אפשר לומר דהירושל' קאמר לפי הטעם שאין חטאו וידיעתו שוין וע"כ אינו יכול להביא חטאת וע"כ חייב בא"ת וכמו שביארתי לעיל ועוד אפשר לומר דאפי' לפי הטעם שהגדולה מכפרת אעפ"כ הוי כמו שקדמה לחטא דהא ודאי אם נודע לו תחיל' קודם הגדולה וחייב חטאת שוב אין הגדולה מכפרת דאל"כ לפלגי אם נעשה נשיא לאחר שנודע לו החטא אלא ודאי משום שנתמנה קודם שנודע לו החטא וא"כ בשעה שנודע לו החטא כבר נמחל הוי כמו כפר' שקדמה לחטא וע"כ הוי כמו ס' בחטא משא"כ ביוה"כ דמכפר אף על לא הודע ודו"ק:
[ובמ"א ביארתי בזה הא דכתיב שובה ישראל עד כו' אמרו אליו כל תשא עון פי' הנשיאות החטא קודמת לעון. ועיין בספרי ע"י (דרוש א) שהארכתי בזה הרבה וע"ז אומר כל תשא. ולכאור' יש לדקדק מהו לשון כל תשא אך ביומא (דף עד) אמרינן דכל לרבות חצי שיעור וכן בלשון כל פליגי בסנהדרין (דף עח) רבנן סברי כל נפש עד איכא כל נפש וריב"ב סבר כל נפש כל דהוא נפש וכתב ע"ז הר"ן בחידושיו בתוס' ז"ל תמיהין האיך אפשר לדרוש מפסוק א' דבר והיפוכו דלרבנן אתי למעוטי ולר' יהודה לריבוי' ותירצו דמשמעות דורשין בנפש בלא כל אם משמעותו נפש או מקצת נפש ולפי המשמעות בא כל למעט או לרבות ואין צורך לזה כלל דלשון כל כולל שתי משמעות יש כל שהוא כולל כל הדבר כגון כל צפור טהור' תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש משמעות מקצת הדבר כמו דכתיב לא תחי' כל נשמה החייתם כל נקבה לא. תאכלו כל תועבה ומש"ה פליגי בכל נפש אדם אם הוא כללות הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון ותמיהני על הר"ן שכתב זאת מעצמו והוא גמר' מפורשת כב' הפירוש' בפ"ק דבכורות (דף ג) אמר ר' יהושע ושניהם מקרא א' דרשו כל בכור רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כילה ור' יהודה סבר בכור כולי' בכור משמע כתב רחמנא כל דאפי' כל דהוא, איבעית אימא דכ"ע בכור רובה משמע מר סבר כל משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא ופירש"י דכל משמע כל דהוא. ולשפחתך אין כל בבית כו' וא"כ ב' התירוצים של התוספת והר"ן מבואר בגמ' וכן בפסחים (דף מג) שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל (ועיין מה שכתב הפמ"ג בהקדמתו לאו"ח ואל תאכלי כל טמא היינו אפי' חצי שיעור וביארתי ע"ז במ"א) וע"ז אומר כל תשא עון כיון שהכפרי קודמת לחטא ע"כ מכפר אפי' על חטא כל שהוא ואע"ג דאמרינן דיוה"כ מכפר על כולי', שיעור' ועל פלגא דשיעורא לא מכפר היינו דוקא אם החטא נעשה מקודם אבל אם הכפר' קודמת ע"כ כל עון נושא אפי' חצי שיעור נמי וע"ז אומר כל תשא עון ומדויק לשון כל]:
והנה נבאר עוד בענין מיתת בני אהרן כו' דאמרי' במדרש (פ' אחרי מות) בשביל ד' דברים מתו בני אהרן כו' ומה היו חסרין המעיל שנאמר בו מיתה שנאמר והי' על אהרן לשרת. והבאתי בספרי ע"י (דרוש ה) מה שהביא הי"מ תשובות הרא"ש ששאלוהו והלא כהנים הדיוטים היו שמשמשים רק בד' בגדים ואין בתוכם מעיל וע"ש מה שהארכתי בזה על מה שתירץ הי"מ בשם הראב"ד שכהנים הדיוטים בעת משיחתם דינם ככה"ג והראי' שנצטוו על הפריע' ועל הפרימה וע"ש שהקשיתי מהא דזבחים (דף קא) דאמרינן גבי חטאת דר"ח שנשרפה אמר משה הן לא הובא את דמה שמא באנינות הקרבתוה א"ל וכי הם הקריבוהו והלא אני הקרבתיו ופירש"י וכי הם הקריבוהו בתמי' וכי בני שהם הדיוטים שמשו היום והלא פלי הטלת כל העבודה כדכתיב קרב אל המזבח ועשה ואני כה"ג מקריב אונן אלמא דאפי' ביום משיחתם דינם נמי ככהנים הדיוטים. ולפ"ז אי אפשר לומר דביום משיחתם דינם ככהנים גדולים. והרא"ש ז"ל תירץ שלפי טעותם שהקריבו כו' הי' להם ללבוש נמי ח' בגדים וכתבתי שם שגם זה התירוץ אינו מספיק דמה לו להמדרש לומר שלפי טעותם הי' להם ללבוש המעיל דמשמע דכל שאר השמנה בגדים לבשו רק שהי' מחוסרי המעיל והי' לו להמדרש לומר שחטאו במה שהיו מיותרי בגדים כיון שלפי האמת לא הי' להם ללבוש רק ד' בגדים ככהנים הדיוטים ע"ש במה שביארתי שם:
ע"כ נראה לי לבאר באופן אחר ולא כמו שכתבתי שם בספרי ע"י ויובן ע"פ המדרש (שם) ואל יבוא בכל עת אר"י כו' צער גדול הי' למשה בדבר הזה אמר אוי לי שנדחף אהרן ממחיצתו בכל עת ויש עת לשעה כו' אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום כו' אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס כסדר הזה ר"י בר"א אמר בשלשה ושלשים זוגים בל"ו רימונים ורבנן אמרי בשבעים ושנים זוגין בשבעים ושנים רמונים ועיין בזבחים ספ"ט (דף פח) ומביא שבעים ושנים זוגין כו' ר' דוסא אומר אומר שלשים וששה הי' כו' ע"ש בתוס' וצריך להבין דמפני מה לא פרט המדרש רק בזאת יבא אהרן אל הקדש דהיינו בשלשי' וששה זוגין והלא אם הי' נכנס חסר בגד אחר הי' נמי מחוסר בגדים ואמאי פרט דוקא המעיל וגם אמאי לא קאמר בהדי' המעיל ואמאי אומר בשלשים וששה זוגין. ויובן ע"פ מה דאית' במדרש (פ' אחרי מות שם) ועוד מן הדא ואל אצילי ב"י כו' א"ר פנחס מכאן שהיו ראים להשלחת יד דאר"י וכי כו' אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האלקים כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משתה כו' במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפפוסין שלהם למיתה משל למלך שהי' משיא בתו ונמצא בשושבינ' דבר של שמצא אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך אמר הקב"ה אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה זו התורה הה"ד ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד. ויובן ע"פ מה דאמרינן בזבחים (דף קטו) וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ריב"ק אומר זו פרישת בכורות רבי אומר זו פרישת נדב ואביהו. בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהו היינו דכתיב הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא למ"ד זו פרישת בכורות כו' ולכאור' צריך להבין דמפני מה פרט נדב ואביהוא לחוד והלא הם בכלל כל ישראל שהוזהרו מלפרוש וגם מה שייכות זו למה שמתו אח"כ ורש"י פי' היינו דכתיב כשמת נדב ואביהו אשר דיבר וגו' כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ה' וכיון שלא הוזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם ה' ועוד צריך להבין הא דאית' בסנהדרין (דף נב) ובמדרש פ' אחרי ואל משה אמר עלה אל ה' מלמד שהי' משה ואהרן הולכים תחילה ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. ולכאורה צריך להבין וכי ח"ו יאמרו על משה ואהרן שלא יוכלו להנהיג את הדור איך יאמרו צדיקים הללו כן על משה ואהרן. אך הענין הוא שהם אמרו על ענין הנהגת משה שהראה לו הקב"ה התגלות במראה הסנה וכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט כו' והם אמרו שצריך לעבוד את ה' באופן שאם הקב"ה מראה התגלות כבודו צריך לדבקה בו ואם דכתיב כי לא יראני האדם וחי אדרבא אם ימותו באופן זה זהו חפצם וקרבת אלקים להם טוב להתדבק במקורם ולהתבטל ממציאותם ולא כמשה דכתיב בי' ויסתר משה פניו וע"כ כתיב בהם ויחזו את האלקים כו' שזנו עיניהם מן השכינ' ובאמת היו ראוים להשלחת יד אך כתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוים להשלחת יד:
והנה כתיב (פ' יתרו) ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה' ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם. ושעור הכתוב כך הוא שמשה רבינו שאל את ה' כי למה לו להעד בעם ובכהנים שלא יגשו אל ההר הלא הי' עומדים במעמד הר סיני כל א' לפי מדריגתו ומשה ואהרן הי' עומדים תחיל' ואח"כ כל א' לפי מדרגתו דכתיב קול ה' בכח, בכח של כל או"א וא"כ הם ממיל' מוזהרים ולא יצאו חוץ למחיצתם וע"כ למה לו להתרות והשיב הקב"ה ויאמר אליו ה' לך רד כו' כו' והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם והקדים הכהנים תחיל' כאילו עיקר ההתראה הוא רק מחמתם ועדיין לא הבינו למה לו להתרות כי בודאי לא יצאו למעלה ממשה ולמה לו להתרות אך הקב"ה בוחן כליות ולב ידע כי הם משיגים על משה ואהרן ועל ענין דכתיב במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט כו' והם אומרים שצריך להיות בהיפוך וצריך להתקרב לה' ולדבקה בו ואם ימותו הלא באלה הם חפצים אך לא כן רצון ה' דכתיב כי לא יראני האדם וחי, והחפץ אחפוץ במות המת ורוצה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ורוצה בחיותם ואינו חפץ במיתתם וע"כ אמר הקב"ה להתרות בעם וגם הכהנים ועיקר ההתראה הי' בשביל הכהנים אך שלא רצה לפרש להם כמו דאית, בסנהד' וכי דילטור אני וע"כ התרה בהם כי הם בודאי יתקרבו יותר ממשה כמו שמשיגים בזה על משה ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג כו' שלא הי' מחמת שרצו ח"ו ליטול שררה על עצמם אך חשבו שזהו עיקר העבודה ועדיין לא הבינו התשוב' שאמר לך רד כו' ורש"י פירש והעד בהם שנית שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה אך לפי מה שביארתי השיב להם באזהרה שני' הכהנים קודמים כאילו עיקר ההתרא' הוא רק בשבילם וע"ז אמרינן בזבחים (שם) וגם הכהנים זו פרישות נדב ואביהו וע"כ כשהוקם המשכן רצו ג"כ לפי מחשבתם להתקרב לה' וע"כ הקריבו קטורת שיהי' התגלות השכינ' לאהב' אותו ולדבקה בו ולהתקרב אליו והם היו ראוים להשלחתיד יד במעמד הר סיני אך כתיב ואל אצילי ב"י לא שלח ידו מכלל שהי' ראוים להשלחת יד רק המתין להם עד הקמת המשכן וע"כ כשמתו כתיב ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דיבר בהתרא' שהתרה בהכהנים פן יפרץ בהם שהבין כעת שכל ההתרא' הי' רק בשבילם והבין אז כוונת ה' בההתרא' שהתרה בהם שידע רצונם בדרכי עבוד' להתקרב אל ה' וע"כ התרה בהם:
וע"כ כתיב וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'. פי' שכל החטא הי' בקרבתם אל ה' שרצו להתקרב אל ה' וע"כ אית' במדרש בד' מקומות מזכיר מיתתן של ב"א ובכולן מזכיר סרחונן כו' להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר שמעשים מקולקלים הי' בידם בסתר שע"י כן מתו. והנה איתא שם במדרש והנכנס לביתו פתאום רב אמר כו' ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמי' דר' חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו כו' ופי' המדרש הוא מובן שאין ליכנס לבית חבירו פתאום שהאדם כשהוא לבדו בלא ב"א הוא בהתגלות יותר אבל כשבאים אצלו ב"א אז אינו בהתגלות כל כך ואין דיבורו של אדם כשהוא לבדו כמו שהוא עם בני אדם וע"כ כשנכנס לבית חבירו צריך להשמיע קולו תחיל' כדי שיבין הבעה"ב שנכנס אצלו אדם וכן כביכול לגבי הקב"ה כשלא הי' נכנס הכהן הי' ההתגלות בבהמ"ק יותר וכשהי' אהרן נכנס הי' כביכול צמצם בהתגלות כבודו בכדי שיוכל אהרן לסבול וע"כ כתיב ונשמע קולו בבאו אל הקודש שהי' לובש המעיל ונשמע קולו כדי שיהי' בצמצום כביכול בהתגלותו שיוכל הכהן לסבול (וכמו שביארתי בתחילת ההספד גבי אליהו שהי' ירא שלא יזיק לאלישע אם יראה יותר מכדי יכולתו (עיין בא"כ) אך בנדב ואביהו שעיקר רצונם הי' להתקרב אל ה' כמו דכתיב בקרבתם לפני ה' וימותו ע"כ כתוב שהי' חסירין המעיל שלא לבשו המעיל כדי שיהי' ההתגלות בשפע וכמו דכתיב ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו ובמדרש ס' במדבר (פ"ה) ד"א אל תכרותו כו' תנו דעתיכם שלא לנהוג בקלות ראש כו' למדו מבני אהרן כו'. וע"ז כשנענשו בני אהרן ומתו ע"ז אומר המדרש דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש כו' בכל שעה שרוצ' ליכנס יכנס רק שיכנס כסדר הזה ר"י ב"א אומר בשלשים וששה זוגין ופי' המתנות כהונה והיינו בזאת שיהא נשמע קולו שלא יבא פתאום בכדי שיהי' ערך ההתגלות לפי כחו וזה הי' אחרי מות שני ב"א שהיו חסרין המעיל בשביל לחזות בכבוד השכינ' ומתו וע"ז הי' האזהר' אל אהרן שאל יבא בכל עת כי אם בשלשים ושש' זוגין כו' בשבעים ושנים זוגין וע"כ לא אמר בפירוש המעיל בכדי להודיע טעמו של דבר ונשמע קולו בבאו אל הקדש שמחמת זו מתו בני אהרן כמו שביארתי:
[והנה בספרי ע"י (ד' ה) ביארתי הא דאיתא במדרש מה הי' חסרין המעיל באופן אחר והוא שדברו לשון הרע בפרהסי' והי' צריכין למעיל שהוא מכפר על לשון הרע בפהרסי' כמו דאמרינן בערכין (ד' טו) והם הקטירו קטורת שמכפר על עון לה"ר בצנעא כמו דאמרינן בערכין (ד' טו) ע"כ אחיי ורעיי נחפשה דרכינו ונחקורה איך נעמוד בתפילה בימים נוראים אלו וכמה חטאנו בעון לה"ר וכמו דאיתא בב"ב (ד' קסד) וכולם בלשון הרע וכמו שביארתי במ"א על הפסוק (תהלים יז) תפלה לדוד שמעה ד' צדק הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים וכמו דאיתא בירושלמי ומובא ברא"ש בסוף ר"ה שזה קאי בר"ה שמעה ד' צדק זה ק"ש הקשיבה רנתי זה תורה האזינה תפילתי זה תפילה בלא שפתי מרמה ויובן עפ"י הענין שביארתי על הפסוק (ישעי' נט) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה וביארתי עפ"י התוס' דסנהדרין (ד' לה) דהא דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו היינו מצד דאין קטיגר נעשה סניגור אבל עבודה אינו מחלל וא"כ לענין נשיאות כפים אינו מרצה מי שהרג את הנפש מחמת שאין קטיגור נעשה סניגור ולפי"ז לענין תפילה אינו מרצה מי שחטא בשפתיו בלה"ר או בשקר. ע"ז אומר לענין נשיאות כפים כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה פי' ואין קטיגור נעשה סניגור. וכמו דכתיב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו וזהו הטעם על הנשיאות כפים שאין הידים מרצים מפני שידיכם דמים מלאו וכן בתפילה הוא הטעם מפני ששפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה וע"ז אמר דוד שמעה ד' צדק זו ק"ש כו' האזינה תפילתי בלא שפתי חרמה וע"כ מלפניך משפטי יצא:
וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לשוב על עון לה"ר קודם יוה"כ ובפרט שזהו מדברים שבין אדם לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו וכמו דאיתא בפדר"א הביאו הרא"ש סוף יומא מה מלאכי שרת שימת שלום ביניהון אף ישראל כן ביוה"כ וה' יברך את עמו ישראל בשלום ויחתמו בספרן של צ"ג לחיים אכי"ר: