אור ברסלב
נחלת יהושע שבת שובה - דרוש ב

נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא

שבת שובה - דרוש ב

שבת שובה - דרוש א

לשבת שובה

כתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך. קחו עמכם דברים כו':

הנה בספרי עמק יהושע (ד' ח) וכן לעיל בדרוש (ד) ביארתי על הא דגרסינן בסוף יומא אמר ר"ע אשריכם ישראל כו' ואומר מקוה ישראל ה' דיוה"כ מכפר אפי' על לא הודע דומי' דמקוה ע"ש והנה בירושלמי משמע להיפוך דאפי' בטבילה בעינן דעת שידע באיזה טומאה נטמא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דשבועות) נטמא במת וידע ובשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמירה פי' כיון שידע שנטמא במת הוי ידיעה אע"פ שלא ידע מטומאת שרץ אעפ"כ מתחייב קרבן דהוי ידיעה דקל' בחמור' מישך שייכי והטומאה קלה בטלה אצל טומא' החמור' נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל החמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה ופי' הפ"מ דזה קאי אליבא דר"א דבעינן שידע באיזה טומאה:

ולי נראה שפי' הירושלמי הוא באופן דאמרינן במנחות (דף כד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע לו טומאה או לא פי' דכיון שנטמא תחילה אין טומאה שאח"כ פועלת כלום לענין צירוף שיטמא חבירו דהא הראשון שבע לי' טומאה כו' א"ל וממאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה כו'.

וע"ז אומר הירושלמי דמפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. (ואפשר שזה גרע יותר מאם לא ידע אם במת אם בשרץ דהא הכא לא ידע מטומאת המת כלל. וידיעת דטומאת שרץ לא הוי ידיעה דהא כבר שבע לי' טומאה מטומאת מת ועוד אמרינן שם בירושלמי ירד לטבול מטומאה חמורה ונכנסה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור ופי' אע"ג שלא הי' לו ידיעה מטומאה קלה אעפ"כ טומאה קלה בחמורה מישך שייכא ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה פי' והוא לא ידע מהחמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש חייב והקשה הפ"מ דהא לא בעינן כוונה לטבילה והא דאמרינן בחגיגה (דף יח) דטבל לחולין בעי כוונה למעשרות הוא רק מדרבנן כמו דאמרינן בחגיגה (דף יח) ובאמת דברי הירושלמי תמוהים מאוד ואפשר ליישב בדוחק דהא דהוי רק מדרבנן היינו אם הוחזק לחולין דאסור למעשר אבל אם לא הי' כוונה כלל לטבילה בודאי דאסור מדאוריי' וכמו דאמרינן שם בחגיגה ובחולין (דף לא) דחולין לא בעי כוונה אבל לתרומה ולקדשים בעינן כוונה ובלא כוונה לא מהני כלל מדאורייתא וסובר הירושלמי דלא סגי בכוונת הטבילה לחוד אלא דבעינן שידע בשעה שהוא טובל לשם איזה טומאה הוא טובל אך אם טובל לשם טומאה חמורה עולה נמי לשם טומאה קלה אבל אם הוא טובל לשם טומאה קלה לא עלתה הטבילה לשם טומאה חמורה דבעינן כוונה להטומאה עצמה אלא שאם טבל לשם טומאה חמורה ממילא עלתה טבילה לשום טומאה קלה דקלה בחמורה מישך שייכא:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דיומא) תנן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ר' יהודה פוטר מה חלק ר' יהודה על טבילת סרך (פי' שטבילת ב"ק נקראת טבילת סרך) או אפי' טובל מה מועיל (פי' כיון שיש עליו טומאה חמורה וא"כ מה מועיל הטבילה לקלה ובירושלמי (ספ"ג דברכות) מ"ט דר"י משום מה מועיל שהוא טובל או משום שאין שם לטומאה קלה אבל חמורה מה נפיק מביניהון ראה קרי פי' בתחילה ראה קרי קודם הזיבה אין תימר משום מה מועיל מועיל הוא (צ"ל מה מועיל) פי' כיון שיש עליו טומאה חמורה א"כ מה מועיל הוי לית טעמא משום שאין שם לטומאה קלה (פי' שאין זה הטעם) דזה שייך אם הקלה בא אחר טומאה חמורה אמרינן דכבר שבע לי' טומאה אבל חמורה על הקלה חלה כמו דאמרינן בש"ס דילן במנחות (דף כג) אבל אי אמרינן מה מועיל שהוא טובל ע"כ אפי' נטמא תחילה בקלה ואח"כ נטמא בחמורה וא"כ שניהם חלים עליו. אעפ"כ מה מועיל שהוא טובל כיון שעדיין לא טבל על החמורה אלמא דכל זמן שהטומאה חמורה עליו אינו יכול לטבול מטומאה קלה משום מה מועיל שהוא טובל עי' ברכות (ד' כו):

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף לו) ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל כו' וחכמים אומרים כו' ומאחר שהתוודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתוודה על השגגות אלא כך הי' מתודה חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו' ולכאורה צריך להבין במ"פ ומ"ט דר"מ שצריך להתוודו' עויתי פשעתי וחטאתי הלא דרך המבקש מבקש תחי' הקטנ' ואח"כ מבקש עוד יותר גדולה וכמו שאמרו חכמים וכי מאחר שהוא מתוודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתוודה על השגגות אך הענין הוא כמו שביארתי שיוה"כ נמשל למקוה כמו שאומר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר מקוה ישראל ה' וא"כ לפי שיטת הירושלמי אם יש עליו טומאה חמורה והוא טובל על הקלה לא עלתה לו טבילה אלא שצריך לטבול תחילה על הטומאה החמורה ועולה הטבילה להקלה ג"כ והנה בבחי' החטא יש ב בחינות הא' בבחי' החטא והב' אם פוגם יותר אז הוא בבחי טומאה וכמו דאיתא במדרש אילו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין טומאתה בשולי' דהיינו בבחי' טומאה וע"כ צריך להתוודות תחילה על החמורו' ואח"כ על הקלו' וחכ"א שאין אנו צריכים להחזיק עצמינו שהחטאים הם בבחי' טומאה אלא בבחי' החטא וע"כ אומר חטאתי עויתי ופשעתי לפניך בכדי שלא ליתן מקום למדת הדין לקטרג ע"כ אנו אומרים חטאתי עויתי ופשעתי וכן חטאו עוו פשעו לפניך עמך ב"י [ואפשר לפרש בזה הירושלמי (פ"ו דיומא ה' ב) בא לו אצל שעיר המשתלח כו' וכך הי' אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך ב"י תני בר קפרא עוו פשעו וחטאו שלא להזכיר גניין של ישראל והק"ע נדחק מאוד בפירושו ולי נראה דצריך להגיה תני בר קפרא חטאו עוו פשעו לפניך דאי הגירסא כמו שהוא א"כ מאי הוסיף על המשנה ועיין במשנה ובתיו"ט אלא ודאי דהגירסא חטאו עוו פשעו לפניך וע"ז אומר שלא להזכיר גניין של ישראל פי' שזהו גניין של ישראל שהחטאים הוא בבחי' טומאה וצריך להתוודות על החמורה תחילה דאלא"ה לא עלתה הטבילה כלל ובשלמא אם מתודה על עצמו וכן בכה"ג המתודה על עצמו אפשר לומר דמתוודה תחילה על החמורה בבחי' טומאה אבל הכא שמתוודה בעד כל ישראל ע"כ אומר חטאו עוו פשעו לפניך עמך ב"י ואינו מוכרח ובמ"א יתבאר] ואם הקב"ה רואה שהחטאים הם בבחי' טומאה ומקוה ישראל ה' ע"כ מטביל לטומאה חמורה תחילה כמו שנאמר ומפשעיהם לכל חטאותם וע"ז אומר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' שנאמר מקוה ישראל ה' פי' שאם הוא רואה שהחטאים והעוונות הם בבחי' טומאה אז הוא מטביל תחילה על החמורה ואח"כ על הקלה אך אם ישראל אינם טובים הרי נשאר הטומאה החמורה ולא עלתה לה טבילה ע"ז אומר אילו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים טומאתה בשולי' פי' שנשאר הטומאה בשולי':

וביותר ביאור להבין כמה החטא גורם עד שנעשה בבחי' טומאה יובן ע"פ מאי דאיתא במדרש והבאתי בס' ע"י (דף טו) ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו כמה ימים וכמה שנים עאכו"כ שנקראו דוין לכך נאמר על זה הי' דוה לבינו והענין הוא כמו שביארתי בספרי ע"י (שם) החילוק שבין פסולו בגופו לפסולו מאחרים דבפסולו בגופו כגון מקוה ובעל מום תפסינן החסרון למפרע משא"כ בב"ג וב"ח שפסולו מאחרים דבעינן עדות לא אמרינן דאגלי מילתא למפרע כמו דמוכח בקידושין (דף סו) ע"ש שהארכתי בזה וביארתי בזה הכתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע הלא ברוב עוניך נגלי שוליך פי דאתגלי בהתא ונגלה הרע עד שתופסין הפוסל למפרע מפני שהרע הוא באופן כמו שהכושי אי אפשר להפוך עורו כן הרע נגלה לעין כל ע"ש באריכות:

ועוד אפשר לבאר ע"פ מה שכתבו התוס' בריש נדה (דף ב) לענין טומאת מעל"ע דטמא למפרע אפי' בר"ה משום דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' לכך מטמא אפי' ברה"ר [והנה הרשב"א בחידושיו לנדה כתב הטעם הא דגזרו טומאת מעל"ע בין ברה"ר בין ברה"י וכתב וז"ל ויש לי לומר דטעמא דמילתא משום דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא דהכא כיון דאשה זו ודאי נגעה בין בטהרות דרה"י בין בטהרות דרה"ר וכשנגעה מעיקרא בטהרות דרה"י טמאתה אלמא דטומאה מוחזקת וא"כ כשחזר ונגעה בטהרות ברה"ר איך אתם מטהרים אמש טמאה ועכשיו טהורה טומאה דמעיקרא היכן פרחה וא"ת והלא יש לנו כיוצא בה במעל"ע עצמה דאילו נגעה בדבר שיש בו דעת לשאול טמא ובדבר שאין בו דעת לשאול טהור אע"פ שנגע בזה ובזה לא היא דהתם מימר אמרו גזה"כ הוא שלא יהא דבר שאין בו דעת לשאול מקבל טומאה מן הספק אלא מן הודאי וכל דבר שהוא מצד המקבל אינו נראה כחוכא מידי דהוי קצת אפשוטי כלי עץ ופשוטי כלי מתכות שאלו מקבלין טומאה ואלו אין מקבלין טומאה וכן כיוצא באלו ע"כ ולכאורה קשה דהא מצינו כה"ג בדאורייתא (טהרות פ"ו) המסוכן ברה"י והוציאו לרשות הרבים והחזירו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהיא ברה"ר ספיקו טהור ר"ש אומר רה"ר מפסקת וא"כ מצינו דזה המת בעצמו ברה"י מחזיקין אותו לטמא ודאי ואעפ"כ ברה"ר טהור והכא נמי במעל"ע שבנדה דכוותי':

ואפשר לתרץ ע"פ מה שכתב הקצה"ח בש"ש (ש"ד פ"ד) דר"ש אזיל לטעמי' דקא סבר דברה"י תולין כמו דאמרינן בנדה (דף ב) ר"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כי סוטה ספק מה סוטה ספק היא ועשאוה כודאי כו' ור"ש התם יש רגלים לדבר וע"כ אמר רה"ר מפסקת שכיון שברה"ר אתה אומר שהוא טהור ע"כ אף למפרע טהור שכיון שאתה אומר שהוא חי. א"כ מעיקרא נמי חי הוא אבל לת"ק שאומר דשניהם היינו ודאים דברה"י טמא ודאי וברה"ר טהור ודאי אין ודאי מכריע את הודאי וא"כ הכא במעל"ע שבנדה שתולין ברה"י וא"כ אם הלכה אח"כ בר"ה שטהור ודאי א"כ ברה"י נמי הי' טהור ודאי שהודאי מכריע את הספק ובזה כ"ע מודו אפי' הת"ק נמי דלא פליגי אלא התם דלהת"ק הוי שניהם ודאים וע"כ גזרו במעל"ע אף ברה"ר כמו שכתב הרשב"א]:

עכ"פ יותר טוב הוא כמו שתירצו התוס' דלא ילפינן מסוט' אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' ואע"ג שהתוס' בסוטה (דף כח) כתבו טעם אחר הא דמחלקינן בין רה"ר לרה"י לא משום דילפינן מסוט' אלא כמו דאמרינן בירושלמי ומפני מה ס' רה"ר טהור אמרו לו מצינו שהציבור עושין הפסח בטומא' בזמן שרובו של ציבור טמאים אם טומא' ודאית הותרה לצבור ק"ו לס' כו' ע"ש. וכן כתב הרמב"ם בפט"ז מה' אבות הטומאו' וז"ל מפני מה טהרו חכמים ס' טומא' ברה"ר שהרי הציבור עושין הפסח בטומא' בזמן שהטמאין מרובין, אם טומא' ודאית נדחי' מפניהם ק"ו לס' כו' ע"ש וא"כ מניין לנו לחלק בין טומאת מגע לטומאת ראי' אך אעפ"כ ניח' שפיר ע"פ מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ק"פ) פסח שהקריבו בטומא' ה"ז נאכל בטומא' כו' ואינו נאכל כו' אלא לטמאי מת כו' ולכיוצא בהן מטמאי מגע טומאות אבל הטמאים שהטומא' יוצא עליהם מגופן כגון זבים וזבות נדות ויולדות ומצורעים לא יאכלו ממנו כו' וכתב הכ"מ ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומא' יוצא מגופן אבל שאר טמאים שאין טומא' יוצא' מגופן יאכלו והכי אמרינן בפ"ה דבכורות (דף לג) על משנה זו דפליג רחמנ' בין טומא' יוצא' מגופו לאינו יוצא מגופו כו'. ולי נראה ראי' מפורשת יותר מהא דאמרינן בכריתות (דף י) כי תני' ההיא בפסח הבא בטומא' ומי אכלה והתנן פסח הבא בטומא' לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות כו' קא סבר טבול יום דזב כזב דמי אי הכי ביום מ' נמי לא חזי קא סבר מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי פי' והוי רק כמו טומאת מגע וע"כ הותר בציבור. וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דזבחים (דף יו) ומפרש הרב ר' חיים דנ"מ לענין פסח הבא בטומא' דתנן לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כיפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אשתראי בצבור אלא טמא מת וה"ה טמא שרץ דאין טומא' יוצא מגופו כו'. ומ"ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדי' בפ"ב דכריתו' (דף י) אלמא דאי אמרינן דטבול יום דזב לאו כזב דמי הותר גם כן בציבור. ובזה שגה הק"ע שכתב בפ"ק דסוט' שזהו הוכחת הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם דאל"ה אין ראי' רק לטומאת מת אבל לא בשאר ספיקות ולפי מה שהוכחתי כל הטומאת שע"י מגע דמי לטמא מת:

[והא דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים) על דעתן דרומאי מגע זב כזב נשמעינה מן הדא דאמר ר"א בשם ר' הושעי' ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים ולא עון המקריבים כו' הדא אמר הי' הצבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומא' זהו דוקא לטעמ' דרומאי דטמא מת אינו מחלל מחמת שהותרה בצבור וע"ז בעי אם מגע זב כזב או דילמא כיון שהוא ע"י מגע הרי הוא כטמא מת וע"ז מוכיח דא"כ הא דונשא אהרן את עון הקדשים ולא עון המקדישים במאי מוקי לה אם בטמא מת הרי לדעתי' דרומאי אינן מחלל משום דהותר בצבור וע"ז אומר וכי דם זב אלא שנוגע בזב וע"ז מוכיח דמגעי זבין לא הותרה בצבור דאם הותר בצבור כמו טמא מת א"כ אינו מחלל עבודה כמו בטמא מת לדעתי' דרומאי וא"כ במאי מוקי לה אבל לדידן לא קיי"ל הכי דהא לדידן סבירא לן דאפילו טמא מת אם עבד חילל ועיין בש"ס דילן בזבחים (דף כב) אמרו זקני דרום כו' וא"כ כיון דס' טומאה דהותר ברה"ר ילפינן מהא דטומא' הותרה בציבור ע"כ אינה אלא בטומאת מגע אבל לא בטומאת ראי') והטעם דטומאת מגע הוא ע"י סיבה חיצוניות אבל טומאת ראי' הוא טומאת עצמו וע"כ בטומאת עצמו מחזקינן למפרע נמי:

ובזה יובן הא דכתיב (ירמי' יג) הלא ברוב עונך נגלו שוליך פי' כמו דאמר טומאתה בשולי' וכמו שביארתי שם בספרי על ענין המדרש אילו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם דהיינו שמתעוררת הטהרה למפרע עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין טומאתה בשולי' פי' שמחזיקין הטומא' למפרע כיון שהוא בבחי' טומא' עצמית וחסרון בגוף דמחזקינן למפרע. ובזה יובן המדרש האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו כמה ימים וכמה שנים עאכו"כ שנקראו דוין ולכך נאמר ע"ז הי' דוה לבינו פי' בבחינת דוה כמו נדה שמחזיקין הטומא' למפרע פי' בבחי' טומאת ראי' שמחזקינן למפרע (ואף שטומאת מעל"ע הוא דרבנן מ"מ חיישינן למפרע מדרבנן בתרומ' וקדשים אלמא דמספקינן בטומא' שלמפרע):

אך שעדיין צריך להבין מה שאומר ב' או ג' ימים הלא בעינן לזבה דוקא שלש' ימים ומהו זה שאומר ב' או ג' ימים. ובספרי ע"י שם ביארתי דוה שאומר ב' או ג' ימים הוא כמו דאמרינן בפ"ז דפסחים (דף פא) דלר' יוסי משכחת לה זבה גמורה בשופעת או כגון שראתה שני ביה"ש וכמו שפי' רש"י שם דבשני ביה"ש איכא טומאת ג' ימים רצופים והוא קצת דוחק. ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מאי דאמרינן בנדה (דף סח) איתמר נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצא טמא' וביה"ש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמא' רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק. רב אמר ובה ודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמא' ועכשיו נמצאת טמא', טמאה ודאי ולוי אמר ספק זבה אימר פסקה ביני וביני. אלמא דס"ל לרב דכיון שמצאה עצמה תחיל' שהיא טמא' ואח"כ נמצא עוד שהיא טמא' מחזקינן טומא' כימים שבנתיים. והכי אמרינן בירושלמי (פ' כיצד) יצא ביום הראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח תפלוגתא דר"א ב"א ור"ה דאתפלגין נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאת טמא' ובשני לא בדקה בשלישי בדקה ומצאתה טמא' ר"א ב"א בש"ר נדה ודאי ר"ה בש"ר אמר נדה ספק אמר ר"ה תמן הוינא ברישא ותמן הוינא בסיפא ותמן הוינ' באמצעית' כו' וכתב הפ"מ שהרמב"ם פסק דהוי זבה ודאי וכתב וז"ל ומיהו למאי דמדמה הכא דינא דמועד לדינא דזבה א"כ למ"ד התם זבה ודאי במועד נמי דינא הכי אלא מדחזינן בגמ' דילן לא נחית להכא ואע"ג דבדין הדילוג מדמי לה לענין הווסת בב"ק (דף לז) נגח שור יום ט"ו בחודש זה ויום ט"ז בחודש זה ויום י"ז בחודש זה פלוגת' דרב ושמואל דאיתמר ראתה יום בחודש זה ויום י"ו בחודש זה ויום י"ז בחודש זה, רב, אמר קבע לה ווסת ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג מ"מ לענין האי דינא הוא בכלל מה שאמרו דאין נעשה מועד עד שיעידו בו ג' ימים זה אחר זה ולפיכך לא פסק הרמב"ם כהך דמשמע הכא עכ"ל ולכאורה לא מצינו להדי' בגמ' דילן סתירה לזה. אך דא"כ אמאי אמרינן בב"ק (דף כד) דהעידו שנים בראשונ' ושנים בשני' בשלישית הרי ג' עדיות והם עדות אחת להזמה והשתא אי הוי ס"ל להש"ס דילן כהירושל' הא בלא עדות אמצעים נמי הוי מועד ודו"ק. ועוד אפשר לומר דאין ראי' מהירושל' דהירושל' לטעמי' אזיל שסובר דהוי מועד ע"פ אומדנא אע"ג שלא הי' בפועל המעשה כמו דאמרינן בירושל' (פ"ג דב"ק ה"ג) מכיון שהרג אדם א' אינו מועד כו' ר' יוסי בר"ח אמר כשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדפו נגיחה א"כ אזלינן בתר אומדנא וע"כ כיון דהוי חזקה לענין נדה הוי נמי חזקה למועד אבל לפי שיטת הש"ס דילן בב"ק (דף מא) דאומדנא לאו כלום הוא וכמו דאמרינן שם אמר רבה כגון שאמדוה לשלש' בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא. אלמא דבעינן המעשה בפועל וא"כ ביום האמצעי לא בא המעש' בפועל אלא אומדנא וחזקה שאם הי' יוצא הי' נוגח ואומדנא לאו כלום הוא. ועוד אפשר לומר כיון דמיבעי' לן בב"ק (דף כד) אי ליעודי גברא בעינן אי ליעודי תורא ואי ליעודי גברא בעינן בעינן שיודיעוהו בכל הג' ימים וביום השני לא הי' יכול להודיעו כיון דלא אתחזק אלא ביום הג' וע"כ לא פסק הרמב"ם כהירושלמי:

הרי נתבאר דבטומא' שע"י ראי' כיון שנתקלקלה ורואת מחזקינן טומא' בימים שבנתיים נמי. והטעם הוא דהא מחזקינן טומא' למפרע דאי לא הי' מחזקינן טומא' למפרע לא הי' מצטרפין כל הג' ימים דהא הוי לי' שימור וכמו דמקשה הש"ס בפסחים (דף פא) ובנזיר (דף טו) דלר' יוסי דאמר מכאן ולהבא הוא מטמא זבה גמורה היכי משכחת לה כיון דכל יום הי' שימור לראשון אלא ודאי דאמרינן דלמפרע הוא מטמא וע"כ אגלאי מילת' למפרע דלא הוי שימור וע"כ כיון שמחזקינן על למפרע ע"כ אפי' לא בדקה בימים שבנתיים נמי מחזקינן על למפרע:

ובזה יתיישב המדרש ע"ז הי' דוה לבינו ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים שבאמת צריך ג' ימים אבל אפשר שתוחזק ע"י ב' ימים להיות זבה דהיינו שאם ביום אמצעי לא בדקה עצמה הכתוב קוראה אותה זבה (דהא קיי"ל כרב דהוי זבה ודאי) אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו על אחת כו"כ פי' אף שבודאי הי' כמה זמנים בנתיים שאין אנו רואים עון בגלוי אך כיון שפירשנו זמן הרבה כל כך אע"פ שאין אנו רואים ומרגישים לפרקים עון בגלוי אך כיון שאח"כ מרגישים אנחנו שאין אנו עדיין מתוקנים ע"כ מחזקינן הרע ל למפרע כמו בזבה שהוא טומא' יוצא מגופה מחזקינן הראי' למפרע וע"ז אומר על זה הי' דוה לבינו פי' כמו זבה שמטמא' ע"י ראי' למפרע. ובזה ביארתי במ"א המדרש אילו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ועכשיו אתם קורין טומאת' בשוליה לכאור' מה שייכות הוא חטא לטומא'. אך הענין הוא שאלו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם כו' שמזה מוכת שטומא' הותרה בציבור וכמו דאמרינן ביומא (דף ז) אמר לו ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה אמר לו ר' יהודה הנח לכה"ג ביוה"כ שטומא' הותרה לו בציבור וא"כ לפי מאי דקיי"ל כר' יהודה דאם אינו על מצחו אינו מרצה א"כ מוכח מזה שטומא' הותרה בציבור ולא בבחי' דחי' וע"ז אומר המדרש אילו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם כו' שמזה מוכח שאין הטומא' חוצצת וטומא' הותרה בציבור עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים טומאתה בשוליה דהיינו כמו הנידה וא"כ הוא בבחי' ראי' דהיינו טומאת גופו וזה לא הותרה:

וא"כ נתבאר שאומר ע"ז הי' דוה לבינו דהיינו בבחינת טומא' שמגופ' ע"פ הראי' ע"כ מחזקינן הרע למפרע וכמו שביארתי לעיל ובספרי ע"י על הא דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע דהיינו שהרע נשרש בקרביכם ואין אתם יכולים לעקור הרע כמו שהכושי אינו יכול להפוך עורו ונמר חברבורותיו כן תוכלו להטיב למודי הרע ובזה יתבאר הכתוב (תהלים צה) ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. ולכאורה יש לדקדק הא דכתיב עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי ואמאי אמר ב' פעמים הם. ויובן ע"פ מאי דאיתא בנדרים (דף סה) אמר שאיני נושא לפלונית שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' אמר ר"ה נעשה כתולה נדרו בדבר ור' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשוב' מתיב ר' אבא קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות בשלמא לר"ה דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר תנא תולה נדרו בדבר ותנא נדר טעות וכתב הר"ן והא דלא אמרינן בסיפ' גבי כעורה ונעשית נאה כו' ה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשוב' ועשוי למות הילכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאבי' רע קאמר משא"כ באשה כעורה שאין עשוי' להיות נאה הילכך לא הי' בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב"א ז"ל, אי נמי אי אמר הכא שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה כדקתני שאבי' רע ה"נ דמשמע כל זמן שהיא כעורה אבל הכא כיון דלפלוני' כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר כו' עכ"ל וע"ז אומר ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי שאם הי' אומר סתם עם תועי לבב ולא ידעו דרכי לא יבאו אל מנוחתי לא הי' משמע כתולה נדרו בדבר והוי דומי' שאיני נושא לפלונית כעורה אבל אמר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי ע"כ הוי דומי' דאינו נושא לפלוני' שהיא כעורה וע"כ אם עשו תשוב' באפי נשבעתי וחוזרני בי אך לדעת הר"ן יש חילוק בין כעור' ונעשה נאה שלא שכיח משא"כ ברע ועשה תשוב' ובזה ביארתי במ"א הא דלא יליף ר"א בחגיגה (דף י) היתר נדרים מהא דיליף ר' יהושע שנאמ' באפי נשבעתי וחזרתי בי ועוד דהא כתבו התוס' דזה קאי על דור המדבר דיש להם חלק לעוה"ב ור"א ס"ל בסנהדרין (דף קי) דיש להם חלק לעוה"ב אך אפשר לומר דהתם גרסינן ר' אלעזר מדאמר תחיל' דברי ר"ע ואח"כ ר"א אומר אבל מ"מ אמאי לא יליף ר"א מהא דר"י וא"כ צריכין אנו לומר כמו דאמר רבא התם אי מדר' יהושע דילמא הכי קאמר באפי נשבעתי ולא הדרנא בי. אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר עוד משום דהוי כתולה נדרו בדבר ובתולה נדרו בדבר אמרינן דא"צ היתר כלל וכמו שכתב הר"ן בשם הירושל' ע"ש והא דלא קאמר רבא הכי הוא משום דס"ל כר' יוחנן דדוקא כבר מת וכבר עשה תשוב' כר' יוחנן דהוי הנדר טעות אבל בלא"ה לא אמרינן דהוי כתולה נדרו בדבר] וע"ז כתיב היהפוך כושי עורו כו' כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע פי' שהרע שבכם א"א להפוך כמו דלא שכיח שכעור' יהי' נעש' נאה וה"נ כן אתם תוכלו להטיב כו' וכמו שביארתי ודו"ק:

נחזור לענין הראשון למה שביארתי דעת הירושל' דאפי' בטומא' בעינן נמי שידע הטומא' שהוא טבל וצריך שיטביל תחיל' על החמורות וע"כ ס"ל לר"מ דצריך שיתודה עויתי פשעתי חטאתי וכמו שביארתי לעיל אבל כבר ביארתי בספרי ע"י לשיטת הש"ס דילן על הא דאמרינן אשריכם ישראל כו' ואומר מקוה ישראל ה' שבמקוה א"צ דעת והוי כמו מחוסרי כפרה שאחר יכול להביא עליו שלא מדעתו וה"נ במקוה וכמו דאמרינן בחולין (דף לא) אי דאטבלה חבירת' כוונה דחבירת' כוונה מעליותא היא וע"ז אומר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין כו' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שהכונה שהקב"ה מתכוין לטהרינו עולה לנו לטביל':

וכמו דאית' בירושל' (רפ"ב דסוט') בעל' מהו שיפריש עלי' חוץ מדעת' ייבא כיי דר' יוחנן ארבע' מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדת והכא סוט' קטנ' לית את יכיל דמר ר"י קטנה שזינת' אין לה רצון לאסור על בעל' כו' א"ר אבין מכיון דכתיב ושמחת אתה וביתיך והוא מעוכב מלשמוח עמה מפריש עלי' חוץ מדעתה ר' אחא בשם ר' אילא אינו מפריש עלי' עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהוא מכשירתה לאכול בזבחים תני אינו מפריש עלי' אלא דבר שהוא מתירה לה בזה א"ר יוסי אין לך אלא זה ופי' הק"ע שמדחה להא דר' אבין ומשני מכיון שהוא מעוכב לשמוח עמה כמו שהוא מעכבה לאכול בזבחים ואפשר לומר כמו שראיתי בס' וש"ה שכתב שמדברי הר"ן בנדרים (דף לה) שכתב וקרי להו מחוסרי כפר' משום שאסורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן והני כיון דאין קרבנן בא לכפרה א"צ דעת כו' ע"ש וכתב שמדברי הר"ן יש להסתפק היכי שיש עלי' חמש זיבות ודאו' שמביא' קרבן א' לאכול בקדשים והשאר עלי' חובה אם יכול האב להביא עלי' את השאר ואם נאמר הטעם משום דאין קרבנ' בא על חטא ואינן לכפר' א"צ דעת א"כ אפי' יש עלי' כמה זיבות ודאות יכול האב להביא עלי' משום שאין קרבנ' בא לכפר' דידיע' לא בעינן אלא בקרבן שיש בו כפר' וכמו שכתב הר"ן אבל בקרבן שאינו בא לכפר' א"צ דעת אבל אי אמרינן דעיקר הטעם משום דצריך להאכילן בזבחים א"כ כיון דאמרינן בכריתו' (דף ח) שאם יש עלי' חמש לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביא' קרבן ואוכלת בזבחים ואין השאר עלי' חובה ואמרינן שם דר"ע מדמי להון לטבילות דמאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא אטהר. ולפ"ז אינו יכול להביא עליהם שלא מדעת' כיון דאינה מעוכבת בזבחים וע"ש שהאריך בזה אבל לי נראה דעיקר הטעם משום שאינם באים לכפר' וכיון שאינו בא לכפר' א"צ דעת וע"כ אפי' אינ' מעוכב' מלאכול בזבחים נמי יכול להביא דאל"ה תקשה דהא אינו מעכב רק החטאת אבל העולה אינה מעכבת וא"כ אמאי יכול להביא אף עולת יולדת שלא מזעתה:

וכן נרא' לי שזהו הטעם של הירושל' שאומר ר' אחא בשם ר' הילא אינו מפריש עלי' עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהוא מכשירתה לאכול בזבחים. אלמא דדוקא חטאת העוף מפני שהיא מעכבת אבל לא עולת העוף דכיון שאינ' מכשירתה לאכול בזבחים אינו יכול להביא וא"כ כש"כ דבחמש זיבות ודאית דכיון שאין השאר עלי' חובה אינו יכול להביא שלא מדעת'. ואפשר עוד לומר דע"כ מביא' דוקא חטאת העוף מפני שהיא מכשירתה לאכול בזבחים והיינו כמו דאמרינן בפ"ק דמנחות (דף ד) א"ר ירמי' מצינו שחילק הכתוב בין מכפרין ומכשירין מכפרין אית דאתי בהו אחר מית' מכשירין לית בהו דאתי לאחר מית' דתני' האשה שהביא' חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומת' לא יביאו יורשין חטאת' ופירש"י וחטאת יולדת מכשיר הוא כדאמרינן פ' דם שחיט' (דף כו) מפני שמכשרתה לאכול בקדשים ומדחטאתה להכשיר עולתה לכפרה כדכתיב בעולת יולדת א' לחטאת וא' לעולה אלמא מכפרין קריבי מכשירי לאו קריבי כו':

ומזה יש לדחות מה שהבאתי בספרי ע"י (דרוש ח) מה שכתבו האחרונים דהא דמביא לאחר מית' הוא מטעם דמחוסרי כפר' לא בעינן דעת וע"כ יוכל להביא אחר מית' אבל בעולת ראי' דבעינן דעת ע"כ פסק הרמב"ם דדוקא אם הפרישתו מחיים אבל במחוסרי כפר' דלא בעינן דעת ע"כ יוכל להביא לאחר מית' נמי אפי' לא הפרישתו מחיים דהא לכאורה הוא בהיפוך דחטאת יולדת דהוי ודאי מכשיר ובזה כ"ע מודו דלא בעינן דעת ואפ"ה אינו מביא לאחר מית' משום דהוי מכשיר ומכשירין אינם באים לאחר מית' ועולת יולדת לדעת הירושל' בעי דעת משום דהוי בתורת כפרה כמו שביארתי ואינה מכשירתה לאכול בזבחים דהיינו שאינו בתורת מכשיר אלא בתורת כפרה ואפ"ה באה לאחר מיתה. ועיין בח"א (סי' ה) ואפ"ה צריך להבין דאם עולת יולדת בעי דעת א"כ איך בא לאחר מיתה הא מ"מ ליכא דעת בעלים ואפשר דמוקי לה בשהפרישה מחיים. ועוד נרא' לי כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ח) על הירושל' (רפ"ח דפסחים) אר"י ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן חוץ מדעתם ואלו הן הזב והזבה כו' לית הדא פליגא על ר' אלעזר דר"א אומר אדם שוחט פסחו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו פי' לית הדא פליגא על דר' אלעזר כו' אלמא דבפסח בעינן דעת ואעפ"כ אדם מביא ק"פ על בניו ובנותיו הקטנים אלמא אע"ג דמביא על בניו הקטנים בעינן דעת וה"נ מקשה הש"ס דילן בנדרים (דף לו) אלא מעתה יביא פסח כו' וע"ש מה שהגהתי בירושל' והתירוץ הוא דהא דיש ראי' ממה שאדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים היינו דוקא אם מועיל בגדלותו וא"כ מוכח בזה דא"צ דעת דהא יוצא כשהוא גדול ואוכל קדשים אע"ג שהביא קרבן בעודנו קטן אבל מפסח אין ראי' דהא אע"פ שמביא עליו פסח בעודו קטן אפ"ה לא מהני אם הגדיל אח"כ וע"כ לא מוכח מזה דבעינן דעת וע"ש שהארכתי בזה:

[ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע אהא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דנזיר) שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו וכתב הק"ע נראה דאתי כר' יוחנן דאמר בנדרים (דף לה) הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפר' והטעם שכן אדם מביא על בניו הקטנים כו' וקשה למה אינו מביא קרבן נזירות על חבירו שכן האב מביא על בנו הקטן וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מה"נ) האב מדיר אח בנו בנזיר וחייב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומא' וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהר' כו' ע"ש עכ"ל ולפי מה שביארתי דהא דאמרינן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שכן אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים היינו שמועיל בגדלות אח"כ נמי שנפטר מהקרבן אבל בק"פ כיון דאינו מועיל אח"כ בגדלות ע"כ אין ראי' ממה שהאב מביא על הקטן ע"ש בספרי (ד' ח) מה שביארתי על הירושלמי שני' היא פסח שני' היא חטאת פסח לכשיגדיל אינו ראוי להתכפר בו (כפי שהגהתי שם) חטאת לכשיגדיל ראוי להתכפר. ולפ"ז לא קשה מידי מהך דנזיר דהאב מביא קרבן בשבילו דזה אינו מועיל בגדלות וכמו שכתבו התוס' בנזיר (דף כח) דאם הגדיל והביא ב' שערות מבטלות הנזירות אף שהתחיל למנות מכמה ימים וא"כ כשיגדיל בלא"ה פטור מקרבן דבטלה הנזירות וא"כ אין ההבאה מועלת אלא בעודנו קטן ע"כ אין ראי' מזה דיכול להפריש שלא מדעת חבירו]:

וה"נ אע"ג דעולת יולדת בעי דעת בשעת הפרשה היינו לאפוקי חובתה שעלי' מן התורה להצריכה קרבן עולה שתפרוש בדעת ע"כ אינו מספיק לה הפרשה שלא בדעת אבל מי שאינו בתורת חובה ולא יבוא לכלל דעת ע"כ מפריש אף שלא מדעת והכא נמי בעולת יולדת לפי דעת הירושלמי דבעי דעת היינו משום שהיא בת חובה לעולה וע"כ אינו מספיק ההפרשה שלא מדעת אבל אם מתה שנשאר עלי' שיעבודא דאוריית' וע"כ אע"פ שהוא שלא מדעת אעפ"כ כיון שהיא מת' ואין עלי' חובה ונשאר שיעבוד' שהוא דאוריית' ע"כ מביאין עלי' עולה אף לאחר מית'. עכ"פ לפי מה דקיי"ל שמביא אף עולות העוף אע"ג דאינו מעכב מלאכול בזבחים ע"כ ביש עלי' חמש לידות ודאות ודאי דמותר ג"כ להביא שלא מדעתה עכ"פ נתבאר דמה שהוא בתורת כפרה אינו יכול להביא שלא מדעתו ומה שהוא בתורת מכשיר יכול להביא שלא מדעת וע"כ נמשל כפרת יוה"כ למקוה שהוא כמו מכשיר דהיינו ליכנס במקדש ולאכול בקדשים ה"נ כתיב לפני ה' תטהרו שצריכין לעמוד לפני ה' ע"כ כתיב מקוה ישראל ה' שהקב"ה כביכול הוא המטביל כדי לעמוד לפניו ובפרט לדעת הירושל' שכיון שמעוכב לשמוח עמה מפריש שלא מדעתו א"כ כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כתיב במסתרים תבכה נפשי ובפרט שהוא יום הדין וכשאדם מצטער השכינ' מה אומרת קלני כו' ואית' במדרש עיני עיני יורדה מים עיני תבכה על עיני ע"כ הקב"ה מביא הכפר' אף שאין ישראל מגיע לכלל דעת לידע קדושת וכפרת יוה"כ הוא המטביל שיכפר עליהם יוה"כ לשמוח בחג וכמו שכתוב ושמחתם לפני ה' אלקיכם [וכמו דכתיב אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא כו' ואיתא במדרש סדר ויקרא (פ' ל) א"ר אחא היער אלו אילנות שעושין פירות וכל עצי היער אלו אילנות שאין עושין פירות לפני מי לפני ה' למה כי בא בר"ה וביוה"כ. וביארתי במ"א שהענין יובן במה שביארתי בר"ה (דף טז) מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות כו' הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברך לכם פירות האילן כו' נסכו לפני מים בחג כדי שתתברך לכם גשמי שנה כו' ואמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות שופרות. מלכיות כדי שתמלוכוני עליכם כו' ובמה בשופר. וביארתי במ"א ע"פ מה שכתב הר"ן שבד' פרקים העולם נידון כו' ובר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון וביארתי שבג' פרקים בשנה העולם נידון בכללו כגון בפסח על התבואה וכן בעצרת על פירות האילן וכן בחג על המים וע"כ כיון שהעולם נידון בכללו ע"כ בג' פרקים אלו החיוב רק על הציבור כגון העומר שבא משל ציבור וכן שתי הלחם בעצרת וכן ניסוך המים בחג משא"כ בר"ה שהעולם עוברים לפניו כבני מרון וכל א' נידון בפרטות ע"כ המצוה הוא שופר שכל יחיד ויחיד חייב בשופר והטעם הוא מפני שכל יחיד ויחיד נידון בפרטות וע"כ אומר המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד אז יעלוז שדי זה העולם וכל אשר בו אלו הבריות אז ירננו כל עצי היער פי' שמוכיח שאין עיקר הטעם של ד' מינים הוא לרצות על המים שאם הי' העיקר לרבות על המים א"כ אמאי כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון דאמרינן בסוכה (דף מב) ולקחתם שתהא לקיחה לכל או"א אבל אם הטעם שהשמחה הוא על שיבאו זכאים בר"ה וביה"כ בדין ובר"ה ויוה"כ הדין הוא לכל יחיד ויחיד וע"כ כתיב ולקחתם שתהא לקיחה לכל א' כו' כי בא לשפוט בר"ה וא"כ מוכח דעיקר הטעם הוא לשמוח על שיצאו זכאים בדין. ועוד ביארתי שהמדרש מוכיח שעיקר הטעם לשמוח על שיצאו זכאים בדין שאם הי' הטעם של ד' מינים לרבות על המים א"כ לדברי ר' יהודה בן בתירא דאמר בתענית (דף ב) דבשני בחג הוא מזכיר מ"ט כו' עיקר ניסוך המים בשני הוא דכתיב ואמרינן בתענית דלר' יהודה בן בתירא ניסוך המים כל ששה וא"כ אם הי' הד' מינים באים לרצות על המים (ועיין בתענית (דף ב) איבעי להו ר"א כו' מלולב גמר לה) א"כ מ"ט חייבין בהו בראשון ובפרט בגבולין דאינם חייבין מן התודה אלא בראשון אלא ודאי דעיקר הטעם כמו שאומר אז ירננו כל עצי היער לפני ה' כי בא לשפוט. א"כ מוכח שהכוונה הוא לשמוח על שיצאו זכאין בדין] ועבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו ואכלת שלמים כו' ושמחת לפני ה' אלקיך ע"כ כביכול מקוה ישראל ה' שמכפר כפרתן של ישראל אף שלא מדעתן בתורת מכשיר כמו מקוה כמו דכתיב מקוה ישראל ה':

[ועוד נראה לי על הא שהקשיתי דלדעת הירושלמי דעולה בעי דעת מפני שאינה מכשירתו לאכול בזבחים וא"כ איך מביאין לאחר מיתה דאפשר לומר כמו דאמרינן בפ"ק דזבחים (דף ה) יתבי ר"נ ור"ש ויתיב כו' ויתבי וקאמרי הא דקאמר ר' אלעזר מצינו בבאין לאחר מיתה שהם כשירין ואין מרצין לימא לי' ר"ל הנהו נמי ליתי ולירצי אמר להן רב אב"מ יולדת אם היא ילדה בני' מי ילדו מתקיף לה רב אסי ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה לא מתכפרה וכיון דאיכא כמה עשה גבה מתכפרא יורשה נמי מכפר כו' ופירש"י הני נמי ליתי ולירצי איורשים וא"כ כיון שעולת יולדת מכפרת על כמה עשה ומכפר על היורשין א"כ הוי היורשים בעלים דידהו וכמו דאמרינן התם מקבעא לא מכפר' מקופי' מכפרה וע"כ קיי"ל דהיורש ממיר אע"ג דהמתכפר עושה תמור' וע"כ מייתי אפי' לאחר מית' אע"ג דבעינן דעת בעלים, וע"כ אפשר לומר דזהו דוקא בעולת יולדת דבא לכפרה לר"ש כמו דאיתא בפ"ק דשבועות (דף ח) ולרשב"י דאמר יולדת חוטאת היא כו' אבל בעולת ראי' לא מצי מייתי לאחר מית' כיון דבעי דעת והתם ליכא למימר דמכפר על כמה עשה כיון שאינו בא לכפרה ועוד דהא הם הביאו ג"כ עולת ראי' וע"כ פסק הרמב"ם דדוקא אם הפריש והא דמדמי בירושלמי אפשר שסובר דאפי' אי לא מכפרי היורשים נמי בא לאחר מית'. וכמו דאמרינן בזבחים שם אמר לו ר' אלעזר מצינו בבאים לאחר מיתה שכשרים ואין מרצים אבל למאי דמסיק לא אמרינן אלא בעול' יולדת דאי איכא כמה עשה גבה ומכפרי נמי יורשים משא"כ בעולת ראי' כיון דלא הוי בעלים דידהו וע"כ בעינן דעת בעלים אך באמת אינו צריך לכל זה שכבר ביארתי לעיל (סי' ה) דלא קשה מידי דהטעם דכיון דמת ברגל. לא הוי חיובא עלי' כלל והירושלמי לטעמי' אזיל ע"ש]:

ומעתה נשוב למה שהתחלתי בענין שובה ישראל עד ה' אלקיך וצריך להבין מהו הלשון עד ה' אלקיך וביומא (דף פו) אמרינן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וגם צריך להבין מהו קחו עמכם דברים כו' ואמרו אליו כל תשא עון והי' לו לומר שיעשו תשוב' ומהו הלשון אמרו אליו כל תשא עון וגם הי' לומר כל עון תשא:

אך הענין יובן ע"פ מה שביארתי תחילה ע"פ הירושלמי שאם טובל תחילה לטומאה הקלה לא עלתה לה טבילה מפני שאין שם טומאה קלה אצל טומאה החמורה ואפי' לפי מה שהוכחתי משיטת הש"ס דילן דלא ס"ל הכי עכ"ז לפי מה שהביא הנ"ב בתשובה (א"ח שאלה לה) וזה לשונו ומה שהמציא הקנה חכמה תקנה לשבים שדי אם יעשה תשובת המשקל על אותו העבירה ג' פעמים דבר זה אין לו יסוד ואטו מי שעבר עבירה שיש בו מלקות ק' פעמים והתרו בו בכל פעם מי סגי לו בג' פעמים מלקות והב"ד מלקין אותו לפי מספר ההתראות כו' ומה שלקח סמוכים שפעם השלישי כבר נכנס עונו בנשמתו כו' ואין מקום לחטא הרביעי לחול. דבר זה אין לו שחר ואטו בנשמתו לבד פוגם והלא פוגם למעלה ולא עוד לו יהי' כדבריו עון עצמו אינו נמחק וכל א' רווחא שביק וכאשר שב על הראשונים חלו האחרונים וכמו שאמרו רז"ל במס' שבועות (דף כז) חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכחת רווחא חיילא. שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו וה"נ אם שב בתשובת המשקל על ג' פעמים ראשונים אזי מתעורר עוד מה שעשה ופגם מכאן ולהבא. והנה כבר ביארתי בח"ר (סי' א) ובח"ב (סי' א) דעת הרמב"ם דאם נשאל על השני' קודם שנשאל על הראשונה הוי היתר כיון שאם נשאל אח"כ על הראשונה הרי החכם עוקר הנדר מעיקרא וע"כ עלתה לו ההיתר שהתיר השני' אף שנשאל קודם שנשאל על הראשונה אבל לעיל (בסי' טז) הבאתי דעת הרשב"א דאם נשאל על השני' קודם לא מהני ואף דבהקמה אם התיר הנדר קודם שנשאל על ההקמה ואח"כ נשאל על ההקמה מהני ההיתר היינו משום דבהפרה יכול להפר מכאן ולהבא וע"כ אף דבשעה שהתיר לא מהני מפני ההקמה אך לאח"כ כשהתיר ההקמה הוי היתר דהא מהני ההפרה על להבא משא"כ בהתרת החכם דאינו יכול להתיר עד שחל וע"כ כיון שבשעה שנשאל על השני' עדיין לא חל ע"כ לא מהני ההיתר על השני' אף אם נשאל אח"כ על הראשונה **(הענין קאי על שבועות שאדם נשבע על עצמו כמו אוכל ולא אוכל וכדומה אבל לא על שבועות אשר הממשלה משביע היהודים או בין אדם לחבירו כי השבועות האלה הם עמודים של עולם וכל העובר עליהם יהי' לדראון עולם:)**:

ולפ"ז בתשובה אם יעשה תשובה על החטאים שמפעם הג' ואילך הרי בשעה שעשה תשובה כיון שעדיין לא חל החטאים השניים עד לאחר התשובה והסיגופים וא"כ איך מהני התשובה שעושה מתחילה ע"ז אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך והוא כמו דאיתא בנדרים (דף כט) דאם אמר עד שיקצצו פדאן חוזרות וקודשות וע"ש בר"ן שכתב בשם הרשב"א ז"ל דמהכ' שמעינן לדיני ממונות שהאומר לחבירו לך חזק וקני שדה או שתהא נתונה לך מעכשיו עד שאלך לירושלים. וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל שכך אמר לו לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים כו' ע"ש וא"כ אם אמר עד אע"פ שפדה אעפ"כ חוזרות וקודשות. וע"ז אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך כו' פי' עד היינו אם לאחר התשובה עד פעם ג' יתעוררו עוד עונות הראשונים (וכמו שכתב הנ"ב כמו שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו) עכ"ז יעשה תשובה עד ה' אלקיך פי' שיעשה תשובה שכל עון שיתעורר לאחר התשובה דהיינו מפעם הג' ואילך יעשה עוד תשובה עד ה' אלקיך עד שיהי' מזוכך לעמוד לפני ה' וע"כ אומר הלשון עד ה' אלקיך וע"ז אומר אמרו אליו כל תשא עון פי' שתשא כל העונות אף העון שנעשה לאחר נשיאות החטא דהיינו מפעם שלישי ואילך עכ"ז תשא וע"ז אומר אמרו אליו כל תשא עון החטא קודם לעין דהיינו העון שלאחר הנשיאות החטא שאז מתעורר העונות שמפעם הג' ואילך וע"ז אומר המדרש שאלו לחכמה כו'. והבאתי בספרי ע"י (דרוש א) שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך שמלמד את החטאים לעשות תשובה וע"ז אומר אמרו אליו כל תשא עון פי' כל תשא עון דהיינו העון שנעשה לאחר שתשא עכ"ז תשא עוד ובאופן זה מועיל אף על עונות הראשונים שמתעוררים אח"כ וה' יחתמינו בספרן של צדיקים גמורים לחיים אכי"ר:

תוכן העניינים

נחלת יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה