אור ברסלב
נחלת יהושע שבת שובה - דרוש א

נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא

שבת שובה - דרוש א

אלול - דרוש ב

לשבת שובה

גרסינן בסוף יומא (דף פה) אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' ואו' מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל:

הנה בספרי ע"י (דרוש ח) ביארתי שבכל הקרבנות צריך ידיעה בחטא ואם לאו אינו מתכפר וכן ביארתי שם על הא דאמרינן בפ"ק דברכות (ד"ה) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת דהפשט הוא היינו שצריך להביא הקרבן לדעת כמו דאמרינן בחולין (דף יג) לרצונכם זבחוהו לדעתיכם זבחוהו וע"כ צריך לקבל היסורין נמי מדעת אך עוד ביארתי שם דהאי מדעת קאי אחטא שצריך ידיע' בחטא ואז מכפר וכמו שהארכתי בספרי ע"י (בדרוש לשבת שובה ע"ש) ולעיל בתשוב' (סי' ו) הבאתי הרמב"ם שכתב בהנך איבעי' דר"פ ידיעות הטומא' (דף יד) דעלו בתיקו דאע"ג דזהו קרבן עולה ויורד וא"כ יכול להביא חטאת העוף הבאה על הספק אעפ"כ אינו מביא משום דחטאת העוף הבא על הספק אינו מביא רק במחוסרי כפרה. והקשיתי דתיפוק לי' דהא בעינן ידיע' בחטא שצריך להביא קרבן. וא"כ כיון שהוא ספיק' דדינא איך יביא חטאת העוף כיון דבעינן ידיע' בתחיל' וע"ש מה שתירצתי דכל כמה דה"ל ידיע' מתכפר במקצת והכפרה הוא לפי ערך הידיע' וא"כ כשהוא בספק מתכפר לפי הידיעה וכשתגדל הידיע' אינו מספיק הידיעה הראשונ' וצריך להביא חטאת ע"ש מה שתירצתי על קושי' המ"א בריש או"ח דאיך אומרים אם נתחייבתי חטאת הא חטאת בעי ידיע' בתחיל'. אבל לפי מה שביארתי א"ש דהכפרה הוא לפי אופן הידיע' ואם יתודע לו יותר אינו מספיק הכפרה שהי' לו מתחיל' וא"כ כיון דבאמירה לא הוקשה לו מחמת חולין בעזרה א"כ יכול לומר אם נתחייבתי חטאת וכגון בהני שאינו מביא אשם תלוי כגון דלית כאן חתיכה מב' חתיכות ע"ש:

אך לכאורה צריך להבין למה מדמה לאשם ה"ל יותר לדמות לחטא' דהא בחטאת כ"ע מודו דבעינן ידיע' בתחיל' דכתי' או הודע אליו חטאתו ולמה דימה לאשם דבאשם יש פלוגתא אי בעינן ידיעה בתחיל' והנה לכאורה אפשר לומר הא דמדמי לאשם דמחטאת אין ראי' דבעינן ידיעה דאם הוא יודע מהחטא עושה תשובה ולבו נשבר בקרבו, דילמא משום דאינו יכול להביא על הספק משום דהוי חולין בעזרה משא"כ באשם למ"ד אשם ודאי בעי ידיע' תחילה ואמאי צריך להביא אשם אח"כ אם נתודע לו הא יכול להביא אשם עם הקרן והחומש שיתנה אם ודאי מעלתי כו' דהא ממין שמביא על הודאי מביא על הספק אלא ודאי משום דהידיעה על הספק אינו מועלת כל כך לתשובה שמתנחם בלבו שלא עשה את החטא וע"כ אין לבבו נשבר בקרבו וע"כ כל שתגדל הידיעה יותר צריך להביא קרבן אחר אע"פ שממין שמביא על הודאי מביא על הספק. ועיין בכריתות (דף כב):

אמנם יש לבאר עוד מה שאומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת. ולפי מה שפירשתי דהיינו ידיעה בחטא וע"כ אמר התם אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פי' שיראה לפי אופני היסורין איזה חטא עשה וכמו שפירש"י על פשפש ולא מצא שלא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין היסורין הללו לבא וא"כ כיון דבעינן ידיעה והוא אינו יודע מהחטא אלא ע"י מה שמדמה שלמה עשה ה' ככה אלא ודאי בשביל שחטא באופן זה וא"כ אין לו ידיע' ודאית וא"כ לא נתכפר החטא דהא מ"מ אין לו ידיעה ודאית ע"ז אומר דלאו דוקא בעינן ידיעה ודאית אלא אפי' ספק ידיע' הוי נמי ידיע' כמו שאשם תלוי בא על ס' ידיעה וכמו דאמרינן בכריתות (דף יח) כאן שנה רבי ספק ידיעה מחלקת כו' וכן בירושלמי (פ"ב דשבועות) אר"י ד"ה היא משום ס' ידיע' כידיעה. והטעם הא דאמרינן בש"ס דילן (דף יח) כאן שנה רבי ידיעות ס' מחלקת לחטאות הוא דידיעת ספק מחלקת לחטאות אליבא דר"ל משום דעל ידיעת ס' מביא אשם תלוי וע"כ ס"ל דמחלקת אפי' לענין חטאות נמי וכמו דאמרינן בירושל' (שם) ר' יוסי בר' בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ס' קובעתו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ס' קובעתו לחטאת את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ס' קובעתו לחטאת דהא משיח פטור מא"ת כדתנן (פ"ב דהוריות) אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב"ד פטורים וע"ז אמרינן התם מחלפא שיטתי' דר"ל תמן אמר ידיעת ס' קובעתו לחטאת וכאן אמר אין ידיעת ס' קובעתו לחטאת תמן אשמו קובעו וכא מה אית לדל (פי' דר"ל אינו סובר דידיעת ס' מחלקת לחטאת אלא במקום שחייבין א"ת אבל לענין טומאת מקדש וקדשיו ליכא א"ת כדתנן בריש כריתות שאין מביאין א"ת אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה וע"כ לא הוי ידיעת ספק כידיעה מחמת דליכא בזה אשם תלוי) וע"כ אמר שם בירושלמי נטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר ויהא חייב פי לר"ל דס"ל דבידיעות הטומא' לא הוי ס' ידיע' כידיע' אפשר דהוי כהעלם דבר דאע"ג דהוי לו ס' אעפ"כ כיון דאין ס' ידיע' כידיע' יהא כהעלם דבר ודלא כפי' הפ"מ שם:

ולפ"ז יש להקשות קצת על הש"ס דילן בכריתות (דף יח) דאמרינן התם איתבי' רבא אכל היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן עד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עלי' יוה"כ דמאי מקשה דילמא אתי כרבנן דליכא אשם תלוי במעילה כמו דאמרינן בכריתות (דף כב) וא"כ לא אמרינן בזה ידיעת ס' מחלקת לחטאות דהא עיקר הקושי' הוא משום דיוה"כ הוי כידיעת ספק ובס' ושב הכהן שגה בזה שכתב על מה שכתב המ"ל דה"ל להרמב"ם לאתויי הא דאמרינן שם בכריתות (דף יח) דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור ונ"מ לענין אם אכל חצי זית ס' חלב ביוה"כ וחצי זית ס' חלב לאחר יוה"כ דמתחייב א"ת כיון דאין יוה"כ מכפר על ח"ש וכתב ע"ז בספר ושב הכהן דנ"מ במעילה גופא אם מעל ביוה"כ ולאחר יוה"כ. וזה תמוה דהא כיון דאנן קיי"ל דאין ידיעת ספק מחלקת בחטאות א"כ לגבי אשם ודאי אין ידיעת ס' מחלקת ואשם תלוי ליכא במעילה ומצד כפרת יוה"כ מזה לא מקשה הש"ס דעל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר וכל עיקר הקושי' הוא למ"ד ידיעת ס' מחלקת ויוה"כ קאי במקום ידיעת ס' ועיקר הקושי' של לא הי' אלא להשמיענו באשם תלוי גופא אם אכל חצי שיעור ביוה"כ וח"ש לאחר יוה"כ דהא בא"ת גופא ידיעת ס' מחלקת וע"כ מסתפק בזה אבל לא לענין מה שיוה"כ מכפר ועוד דיוה"כ מכפר על חייבי אשמות תלוי'] עכ"פ מאי מקשה הש"ס שלנו במעילה מחמת דיוה"כ הוי כס' ידיע'. ואפשר דמקשה לר"ע דס"ל דחייבין א"ת במעיל' כמו דאמרי' בכריתו' (דף כב) או דהש"ס דילן פליג בזה על הירושלמי ואין כאן מקום להאריך בזה:

וע"כ אומר אם תשים אשם נפשו דלכל הפחות יהי' לו ס' ידיעה דהוי כידיע' [ולא עוד אלא דלענין א"ת לא בעינן ידיעת ס' ממש וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות) לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי. וביארתי לעיל (סי' כד) דלענין אם עבר אע"ג דלא הוי ספק מעלי' דהא חרי ותרי לא הוי אלא ס' דרבנן אפ"ה מביא א"ת שאם אומר לבי נוקפני מביא א"ת וכן אפי' בס"ס כתבו התוס' בכריתות (דף יז) דמביא א"ת ואע"ג דס"ס שרי ה"מ על להבא אבל בס' אם כבר עבר אע"פ דלא הוי ס' מעלי' אלא ס"ס ואפ"ה אם הוא מתפחד מאימת הדין ואומר לבי נוקפני ה"ל כידיעת ס' לענין שיוכל להביא אשם תלוי) וע"ז אומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת פי' דבאשם לא בעינן ידיעה מעלי' אך אם אמר לבי נוקפני שמא חטא מביא אשם תלוי. וע"כ אם רואה אדם שיסורין באין עליו ומשים אל לבו ולבו נוקפו שנענש על חטאיו ומתחיל לפשפש במעשיו על איזה חטא הוא אע"פ שעדיין לא נודע לו חטאו אעפ"כ ה"ל ס' ידיע' כידיעה שמתכפר ביסורין שבאין עליו וע"כ אומר אם תשים אשם נפשו שהעיקר הוא הפחד והיראה בלב שידע שבאו עליו לפקוד עונותיו אע"פ שאינו ידוע לו בבירור החטא אך שלבו נוקפו:

נחזור לראשונות במה שביארתי תחילה על הא דאם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת כו' דבאשם ודאי מוכח דבעי ידיעה דהא ממין שמביא על הודאי מביא על הספק ואפ"ה בעי ידיעה בתחילה (ובמ"א ביארתי הא דאם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת ע"פ מה שכתבו התוס' ספ"ק דב"מ (דף ד) דבאשם גזילות סוברת הסוגי' בפ' הגוזל קמא (דף קח) דאפי' לר"מ עדים אין מחייבין אותו אשם משום דבאשם כתיב והתודה ואין כאן מקום להאריך) אך זהו דוקא אי אמרי' דאשם בעי ידיעה בתחילה אבל אי אשם לא בעי ידיעה בתחי' אינו מוכח דבעינן ידיעה בחטא דהא דבעינן ידיעה בחטאת אפ"ל דהיינו משום חולין בעזרה:

ע"כ נ"ל להביא ראי' מהירושלמי דבעינן דוקא ידיעה בחטא אבל בלא"ה אינו מתכפר ולא משום חולין בעזרה וכמו שאבאר דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות ה' ב) חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוט ר"ש אמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים חברי' אמרין טעמא דר"ש משום שהגדול' מכפרת א"ר יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקא מביניהון רישא דפירקא כהן משיח שחטא. ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר. (פי' דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך הך טעמא ולא פליג ר"ש ברישא ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא דפירקא דהא מ"מ אין חטאו וידיעתו שוין דהא אין הקרבנות שוין דנשיא מביא שעיר ומשיח מביא פר. וא"כ אפי' חטא תחיל' ואח"כ עבר נמי פטור) חטאו בספק מאן דמר משום שהגדולה מכפרת. כשם שהוא מכפר על הודאי כך מכפר על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין ועיין בפ"מ מה שפירש שם דלמ"ד אין חטאו וידיעתו שוין ה"נ אין חטאו וידיעתו שוין ושנה בזה בפירושו מאוד ויש ט"ס בירושלמי וצריך להיות למאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין פי' שאומר הירושלמי דיש עוד נ"מ כגון אם חטאו בספק דאי הטעם משום שהגדולה מכפרת מכפרת על הספק נמי וע"כ אפי' חטאו בספק תחיל' א"צ להביא א"ת. אבל למ"ד דחטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין דא"ת שוה בין בנשיא בין בהדיוט) [ואע"ג דהחטאת פטור דהא אין חטאו וידיעתו שוין אפ"ה חייב באשם דהירושלמי ס"ל דמחוייבין בא"ת ואע"ג דאי אפשר להביא חטאת דאמרינן בירושלמי (פ"ק דהוריות) ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב (פי' דפריך כיון דעיקרו פטור דהא אם הי' אוכל חצי זית ודאי עד שלא נתמנה וחצי זית ודאי משנתמנה הי' פטור מחטאת וא"כ כיון שעיקרו פטור האיך ספיקו חייב) ומשני ולא אשכחן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהם שני עמד לו בספיקו ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר. אמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת הרי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' אע"ג דפטו' בחטא' שהוא העיקר אפ"ה חייב אשם תלוי) [ולכאורה הש"ס דילן נמי סובר הכי דאמרינן בהוריות (ד' יא) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תיבעי לך דמייתי א"ת אלא כי תיבעי לך אליבא דר"ש מדאישתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידי' אבל הכא דלא אשתני קרבן דידי' אימא ליתי אשם תלוי תיקו וא"כ מוכח נמי אע"ג דלא מצי מייתא חטאת מביא א"ת וה בשניהם ולכאורה צריך להבין דהא אמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתיידע לו' מייתי חטאת אשם תלוי למה בא א"ר זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגין עליו מן היסורין אלמא דאשם תלוי בא להגין עליו עד שיביא חטאת אך התם בעי ר' זירא ור' זירא ס"ל שאם מת מת בלא עון עכ"ז מוכח דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושלמי דאלת"ה א"כ ליבעי אליבא דרבנן נמי דרבנן אע"ג דס"ל דאזלי בתר החטא כגון שאכל ס' חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי ס' כזית חלב כשהוא נשיא דהא אמרינן בהוריות (ד' יא) דאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו ס"ד אמינא ניצטרף וניתי כשבה או שעורה קמ"ל אלמא דלא מצטרף לענין חטאת וע"כ ליבעי אליבא דרבנן דכיון דחטאת לא מייתי אי מייתי א"ת כמו דאמר בירושלמי אכל ס' חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי. וליבעי נמי אליבא דרבנן דאע"ג דלא מייתי חטאת משום שאין הקרבנות שוים אי מייתי אשם תלוי דאשם תלוי שוה בשניהם דאע"ג דאשתני לודאי לא אשתני לספק:

ע"כ נראה לי דהש"ס דילן סובר דזה ודאי אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל ספק חצי זית חלב כשהוא נשיא כיון דאי אפשר בשעה שאכל לבוא לידי חיוב חטאת בודאי דפטור מאשם תלוי נמי כיון דא"ת אינו מכפר כפרה גמורה אלא להגין עליו מן היסורין ואפי' לטעמא דר' זירא דקא סבר דאשם תלוי בא דאם מת מת בלא עון אעפ"כ אינו בא אלא אם אפשר שיבוא לידי חטאת דהא זו הבעי' בעא מיני' רבי זירא מרב ששת ור' זירא לטעמי' דאמרינן בכריתות (ד' יז) אמר ר' זירא מ"ט דרב קא סבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה א' אי אפשר לברר איסורו. ופירש"י דא"ת אינו בא אלא להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כמפרש בפ' בתרא (ד' כה) הילכך שתי חתיכות ואכל א' ונשארה האחת איפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חחיכה א' ואכלה א"א לבררה (ומה שפי' רש"י לר' זירא הטעם דאינו בא אלא להגן עליו מן היסורין יש לדקדק כמו שהבאתי תחילה דר' זירא ס"ל דאם מת מת בלא עון בכריתות (ד' כו) וכן בפ"ק דשבועות (ד' ח) אלא דהכונה הוא דאפי' לר' זירא אין זה עיקר הכפרה אלא שאם מת קודם שנודע לו על החטא מת בלא עון וא"כ כיון דר' זירא ס"ל דאשם תלוי אינו בא אלא אם יכול לברר שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת וע"כ לא מצי למיבעי אליבא דרבנן אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ס' חלב כשהוא נשיא דכיון דלענין חטאת אינו מצטרף משום שאין הקרבנות שוים ע"כ פטור מא"ת נמי ולא קא מיבעי לי' רק אליבא דר"ש דאכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו וא"כ בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אם הי' נודע לו קודם שנתמנה וע"כ אעפ"י שלאח"כ נודע לו אחר שנתמנה אפ"ה צריך להביא א"ת ולא מיבעי לי' רק מדאשתני לודאי אשתני לספק דבודאי לא הי' צריך להביא לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה וע"כ מדאשתני לודאי אשתני לספק אבל מ"מ בשעה שאכל הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת. ואעפ"י שאינו יכול לבוא אח"כ לאחר החטא לידי חיוב חטאת לית לן בה רק דבשעה שעבר הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת וכה"ג אמרינן בכריתות (ד' יח) ת"ר הי' לפניו ב' חתי' א' של שומן וא' של חלב בא ישראל ואכל את הראשונה ואכל עורב את השני' חייב ואע"ג דלר' זירא בעינן שיה' אפשר לברר איסורו ולאחר שאכל עורב את השני' אי אפשר לברר איסורו אפ"ה כיון שבשעה שאכל הי' אפשר לברר איסורו חייב משא"כ אם אכל עורב תחילה פטור מאשם כיון דבשעה שאכל אי אפשר לברר איסורו עכ"פ לדעת הירושלמי מוכח דאכי' בשבעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אפ"ה מביא א"ת ודלא כהש"ס דילן אבל הא דחטאו בספק מיבעי להש"ס דילן ג"כ אי נימי מדאשתני לודאי אשתני לספק והירושלמי פשיטא לי' וע"ז אמר מאן דמר אין חטאו וידעתו שוין הרי חטאו וידיעתו שוין]:

ואח"כ אומר עוד נ"מ חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו כו' חטאו על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (פי' דיש עוד ב' נ"מ. חטאו עד שלא נתמנו כו' עיין בפ"מ ויש עוד נ"מ חטאו כו' דבטומאת מקדש וקדשיו שוין הדיוט ונשיא ששניהם קרבן עולה ויורד וא"כ חטאו וידיעתו שוין אבל אי אמרינן משום שהגדול' מכפרת אעפ"כ כיפרה הגדולה. וע"ז א"ר מתניא לעולם אין גדולה מכפרת עד שתתוודע לו גדולתו (ונ"ל פירושו דקאי על הא דאמר תחילה חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו (פי' ונודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) דלמ"ד גדולה מכפרת קאמר בירושלמי דכיפרה גדולה על הראשון אע"פ שנודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) ע"ז א"ר מתני' דלעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו פי' בשעת גדולתו ויש ס"א חטאו (פי' שתתודע לו חטאו בשעת הגדולה וכמו ששאר קרבנות בעינן ידיעה בחטא וחטאת אינה מכפרת אלא א"כ נתודע לו חטאו וכה"ג מה שהגדולה מכפרת בעינן נמי ידיעה בחטא בשעת הגדולה וא"כ ליכא להאי נ"מ כגון שחטא כשהוא הדיוט ואח"כ נעשה נשיא ונתודע לו דחטאו וידיעתו שוין והגדולה מכפרת דכיון שלא נתודע לו בשעת הגדולה אין הגדולה מכפרת כן נ"ל הפי' בירושלמי והפ"מ שגה בזה הרבה בפירושו:

וא"כ נתברר דאפי' בגדולה שמכפרת נמי בעינן ידיעה בחטא אלמא דאין הטעם בחטאת משום חולין בעזרה אלא דבעינן ידיעה דוקא וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' א) וכן לענין יסורים נמי בעינן ידיעה בחטא וכמו שביארתי על ענין אם תשים אשם נפשו:

אך שעדיין צריך לחקור אם לא בעינן רק ידיעת החטא. דהיינו ידיעת המעשה או דבעינן שידע שחטא וחומר החטא [ואי אמרינן דלא בעינן רק ידיעת המעשה של החטא הי' מתיישב מה שהקשיתי בספרי (דרוש ח) על המקנה שכתב בקידושין (דף נ) בהא דאמר לשלוחו הביא לי מן החלון כו' דאינו נאמן לומר מזיד הייתי דהטעם דנאמן לומר מזיד הייתי ואע"ג דאין אדם מע"ר אעפ"כ הא אמר שאינו רוצה להביא חולין בעזרה אבל הכא הרי יכול להביא או בעדו או שיהי' הקרבן בעד השליח והקשיתי שם לדעת הרמב"ם שפוסק דאשם ודאי בעי ידיעה מתחילה א"כ איך יתכפר השליח הא אין לו ידיעה בחטא שצריך להביא קרבן דהא אינו מחויב להאמין לבעה"ב שאומר מזיד הייתי וא"כ אינו מחויב קרבן אבל אי אמרינן דלא בעינן ידיעה בחטא דהא השליח עשה מעשה במעות של הקדש אלא שאינו יודע אם מחוייב להביא קרבן ע"כ יכול להביא בעה"ב הקרבן ולפי דבריו שאומר מזיד היתי יהי' בעד השליח. ואע"פ שהשליח אינו יודע שחייב קרבן אפ"ה נתכפר ע"ש. ולפ"ז יתיישב נמי מה שאומר אם נתחייבתי חטאת דאפשר שיש לו ידיעה בהמעשה אך שהוא מסתפק אולי הוא אנוס. שאינו מחוייב קרבן או מתעסק שפטור מקרבן אע"פ שיודע בבירור המעשה. אך חטאת אינו יכול להביא דילמא הוא פטור מקרבן וא"כ מביא חולין בעזרה אבל באמירה שאומר במקום הקרבן יכול לומר ואע"ג דבעינן ידיעה. הא יש לו ידיעה במעשה. רק שאינו יודע בפרטיות אם הוא מחוייב קרבן ע"פ הדין:

אך עכ"ז נראה לי דבעינן שיהא לו ידיעה בחטא ויש להביא לזה קצת ראי' ממה שנסתפק המ"ל (בפ"ה מה' שגגות) לענין הא דידיעות מחלקות וזה לשונו ויש להסתפק במי שאכל כזית חלב כסבור שומן הי' ואח"כ ידע שחלב אכל אלא דסבר שאינו חייב חטאת וחזר ואכל חלב כסבור שומן אי חייב שתים או לא מי אמרינן דכיון שלא ידע שהי' חייב חטאת לא חשיב ידיעה והוי כאלו אכל שני זיתי חלב בהעלם א' דומי' דנדה דאף שידע שבעל נדה כיון דלא ידע שחטא דסבר אנוס הוא לא חשיב ידיעה וה"ל כו' או דילמא שאני הכא גבי נדה דאף שידע שבעל נדה סבור הוא דאין בידו עון אשר חטא כלל משום דאנוס הוא ואנוס רחמנא פטרי' אבל הכא לא מיבעי כשידע האוכל דחייב כרת אלא דטעה בקרבן דפשיטא דחשיבא ידיעה ומה ששגג בקרבן לא חשיב שגגה דומי' דמאי דקיי"ל דשגגת קרבן לא חשיב שגגה ואע"ג דהתם מיירי בתחילת המעשה לומר דלא הוי שוגג אלא מזיד מ"מ אפשר דלענין דבעינן ידיעה באמצע כיון שידע שחטא בשוגג עון שיש בו כרת חשיב ידיעה ומה ששגג בקרבן לא חשיב שגגה אלא אפי' אם שגג בכרת דבעלמא קיי"ל הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שגגה הכא לענין לענין ידיעה כל שידע שחטא אף דהי' סבור שלא חטא עון דכרת אלא איסורא בעלמא חשיב ידיעה ושאני נדה דסבר דאין בו עון אשר חטא כלל משום דאנוס הוא אך התוס' כתבו בפי' שלא נודע לו שנתחייב חטאת ומשמע דבעינן שידע דחייב חטאת כדי שתחשב ידיעה בנתיים לחייבו שתיים עכ"ל:

והנה יש לי להביא ראי' מהירושלמי דבעינן שידע שהוא חטא שחייב עליו קרבן דאמרינן בירושלמי (פ"ק דשבועות) פעמים שיש כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת. היך עבידא נטמא וידע. ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע ונעלם הימנו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע הרי כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת ופעמים שיש כאן כמה ידיעות וכמה העלמות ואינו חייב אלא אחת האיך נטמא וידע ונעלמה הימנו טומאה. עד שהוא בהעלם טומאה נעלמה הימנו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע ואמר טומאה זו אין חייבין עלי' קרבן כו' ונכנס למקדש ויצא אפי' כמה פעמים ובסוף ידע הרי כמה ידיעות וכמה העלמות ואינו חייב אלא אחת עכ"ל אלמא דאפי' אמר טומאה זו אין חייבין עליו קרבן אפ"ה לא הוי ידיעה לחלק. ואע"ג דיש לדחות דהירושלמי לטעמי' דס"ל שגגת קרבן שמה שגגה דאמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה' ב) אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן הזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן וכן ס"ל בשבועות (פ"ג) אפילו לר"ע דאמרינן התם ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מה אנן קיימים אם בידוע שאכל ונשב' שלא אכל שבוע' שקר היא ואם סבור כו' בשוגג בקרבנ' ומזיד בקרבנ' אבל סבור הייתי שאין בו שבועה מותר אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן לית יכול דמר כו' בשם ר' לעזר כך משיב ר' ישמעאל לר' עקיבא מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ובהעלימו משום ביטוי ויתיבני' לר' עקיבא מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן (צ"ל שחייבין בזדונו משום מלקות ומביא קרבן) פי' דא"כ ישיב לו ר"ע על תשובת ר"י שמחייב ר"ע בלשעבר דמי מצינו דבר שיתחייב מלקות על הזדון משום שבועות שקר ועל העלימו משום ביטוי הא מצינו כה"ג בכל הדברים שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן ב' דברים כאחת ומדפריך לר"ע אלמא דהירושלמי ס"ל אפילו לר"ע שגגת קרבן שמה שגגה ולאו דוקא בשבועת ביטוי דלשעבר ועיין תוס' שבועות (דף כו) ותוס' שבת (דף סט) וע"כ כיון דס"ל להירושלמי דשגגת קרבן שמה שגגה. ע"כ ס"ל נמי דאם הי' לו ידיעה אלא שלא ידע שחייב קרבן לא הוי ידיעה לחלק משא"כ לדידן דס"ל דשגגת קרבן לא שמה שגגה אין נ"מ וכמו דתלי המ"ל בהא דשגגת קרבן ע"ש ואפשר דע"כ לא נמצא בש"ס שלנו הא דאר"י שוגג בקרבן ומזיד בחלב מתרין בו אך באמת אפשר לדחות. דלאו דוקא נקט בירושלמי הזיד בחלב ושוגג בקרבן דהא אפשר להא דר"י אפי' בלא שגגת קרבן אלא דהזיד בלאו ושגג בכרת והש"ס דילן אפשר שסובר דלא עבדינן בי' תרתי אפי' לגבי קרבן דהוי כפרה ולא אמרינן בכה"ג קלב"מ כמו דאיבעי להו בשבועות (דף לז) הזיד בשבועת הפיקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש היא כו' ל"ש אתרו בו ול"ש לא אתרו בי' או דילמא ה"מ היכא דלא אתרו בי' אבל היכא דאתרו בי' מלקי לקי קרבן לא מייתי. או דילמא הא והא עבדינא ואע"ג שכתבו התוס' בפסחים. (דף כט) דלענין קרבן לא אמרינן דקלב"מ היינו אפשר משום ב' דברים אבל לא בדבר א' ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו:

והנה בירושלמי (פ"ב דשבועות) שם איתא ר' יוסי בעי אכל חצי זית בידיעת קודש והעלם טומאה וכחצי זית בידיעת טומאה והעלם קודש העלמות מהו שיצטרפו ועיין שם בפ"מ שכתב מדין זה לא מצאתי מבואר ומדמה להא דשבת (ד' עא) מילתא דפשיטא לרבא ואביי מיבעי לר' זירא דבעי ר"ז קצר וטחן חצי גרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכה וחזר וקצר וטחן חצי גרוגרות בזדון שבת ושגגת מלאכה מהו שיצטרפו ע"ש והנה נעלם ממנו הירושלמי (פ' כלל גדול) דמדמי להא בהדי' אר"ח לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרות בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרות בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי דא מילתא אמר דכוותי' אכל חצי זית בידיעת קודש ובהעלם טומאה וחצי זית בהעלם קודש ובידיעת טומא' העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו וא"כ מפורש בירושלמי דמדמי זה לזה והטעם דמצטרפי אע"ג דלכאורה הוי חלוקין לחטאות ולא מצטרפי אך הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' יח) דאי אמרינן דלא מהני ידיעה מה שנודע לו המעשה והספק שהי' באותו שעה אלא דבעינן ידיעת החטא וע"כ לא הוי חלוקין לחטאות וע"ש שכתבו דרבא לטעמי' דס"ל התם אינו חייב אלא אחת וע"כ ה"נ אעפ"כ שתחילה קצר בשגגות. שבת וזדון מלאכות ואח"כ בזדון שבת ושגגת מלאכות אעפ"י שנודע לו כל מה שהי' באותו שעה אפ"ה לא הוי ידיעה לחלק כיון שלא נודע לו בנתיים שחטא וע"כ מצטרפי כיון דלא הוי חלוקין לחטאות וע"כ הירושלמי דס"ל דמצטרפי אזיל לטעמי' דבירושלמי (פ"ק דשבועות) מבואר דאם נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע (פי' שידע הטומאה ואח"כ נעלם ממנו המקדש ונכנס למקדש ויצא וידע הרי כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת והיינו כמו דאמר רבא בשבת (ד' ע' ושם) קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרות בשגגת מלאכות וזדון שבת אינו חייב אלא אחת וע"כ כיון דס"ל דבעינן ידיעת החטא דוקא וע"כ ס"ל דקצר וטחן חצי גרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות והחצי גרוגרות השני' בזדון שבת ושגגת מלאכות דמצטרפי דהא לא הוי בכה"ג חלוקים לחטאות משום דבעינן דווקא ידיעת החטא ולדעת הירושלמי שהבאתי תחי' מבואר דבעינן שידע דווקא שידע החטא שיתחייב קרבן):

הרי נתברר שצריך דוקא ידיעת החטא וכן לענין שב מידיעתו אמרינן כיון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו מקרי שוגג והוי שב מידיעתו כיון שאם הי' יודע שיש בזה כרת הי' פורש. ולדעת הירושל' אפי' הזיד בחלב ושגג בקרבן חייב חטאת כיון שאם הי' יודע שיש בזה קרבן ועי"ז הי' שב מידיעתו הוי שוגג ושב מידיעתו. ועיין תוס' שבת (דף סד) וכן הבאתי לעיל בתשוב' (סי' יא) הירושלמי פ"י דתרומות במזיד בספיקו בשוגג בודאי (פי' שאם אינו פורש מספק ופורש מודאי) אר"י הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו. והשגתי שם על בעל שושנת העמקים שרצה לומר דבעינן שיהא פורש מספק ג"כ דאם הי' יודע שהוא ספק לא הי' אוכל דאל"ה לא הוי שב מידיעתו וביארתי שם שהירושל' לא קאמר אלא בתרומ' דאמר התם ולא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן שגג בחלב והזיד בקרבן מתרין בי' ולוקה ומביא קרבן אוף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש יתרו בי' וילקה ויביא חומש [מזה משמע דלא כמו שכתבתי לעיל דהאי בקרבן לאו דוקא אלא שוגג בכרת דהא אמר כה"ג מזיד בתרומה ושוגג בחומש א"ר זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה וע"ז בעי לה אם אמר שהוא פורש מודאי ואינו פורש מספיקו שאין כל אכילתו בשגגה ובכה"ג בעי לה שהוא פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית אבל לא בשארי איסורין דהא אם הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שגגה ולהירושלמי אפי' שגג בקרבן ודלא כשוש"ה שרוצה לומר כן בכל האיסורין ואפי' בתרומ' כתבתי שם דאין הלכה כהירושל' שאומר דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שתהא כל אכילתו בשגגה דהא אמרינן בשבת (דף סט) אמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבים עד שישגוג בלאו שבה רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת חומש במקום קרבן קאי אלמא דלא בעינן אפי' בתרומה עד שיהא כולה בשגגה אלמא דאפי' אם לא נעלם ממנו רק חומר האיסור הוי שב מידיעתו ונקר' שוגג וכן כתבו התוס' בחולין (דף קא) דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב לר"ע אע"ג דאינו שב בידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמור דבסקילה דאפ"ה חמור להו יוה"כ לפי שהוא יום כפרה. ועוד נראה לי דמה דאית' בירושלמי (פ"ו דתרומות) אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית אמר ר' בון בר חייא נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד זהו דוקא בתרומ' לפי שיטת הירושלמי דבעינן שיהא כל האכילה בשגגה וע"כ לא מהני אם אמר הריני פורש מן הספק ואיני פורש מן הודאי אבל בשאר איסורין הוי שוגג דהא אינו פורש מחצי זית רק מחמת דהוי ח"ש אבל מכזית פורש וא"כ אם שגג על חלב שהוא שומן הרי הוא שב מידיעתו לגבי כל הזית כולו ואע"ג שאינו פורש מח"ש משום דקיל מעשה כמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כג) ולא דמי להא דאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד דהתם אכל החצי זית במזיד של כל הכזית דהיינו שאינו פורש מהל"ת ולא מן הכרת וע"כ בעינן כולי' שיעורא בשוגג אבל לא אם אומר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית תדע דא"כ לר"ל שסובר דח"ש אינו אסור רק מדרבנן א"כ בכל האיסורין אינו פורש מחצי זית דהא מותר לגמרי מן התורה אלא ודאי דלא דמי לר"ל אם אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד דודאי לא מצטרף היינו אם אכל חצי זית במזיד של כזית כולו אבל אם אוכל חצי זית במזיד של חצי זית ודאי חייב ורק בתרומה אמר שיהא בעינן כולו בשגגה להירושל' וכ"ת א"כ איך יתיישב בתרומה לר"ל ע"ז מקשה התם ואין יסבור ר' בון בר חייא כר"ל כו' ומשני מודה ר"ל באיסורי הנאה כו' ומודה ר"ל בעתיד להשלים ואפשר דחשיב תרומה איסורי הנאה דהיינו איסור הנא' של כלוי או דהוי כמו עתיד להשלים אבל בשאר איסורים אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית הוי שגגה משא"כ באוכל חצי זית במזיד וחצי זית בשוגג:

ונראה לי להביא ראי' לזה מהירושל' (ספי"ב דשבת ה"ו) ר"א בשם ר' יוחנן טעמא דר"ג תמן אין ידיעה לחצי מלאכה ודכוותי' אין זדון לחצי זית אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אלמא דאפי' לר"ג מספק' לי' אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגג'. ולרבנן פשיטא לי' דאינו חייב קרבן ואילו בירושלמי (ספי"א דשבת ה"ו) אמרינן ריב"ח אמר בשוגג בל"ת ומזיד בל"ת כו' תני רשב"י מסייע לי' לריב"ל את ה' הוא מגדף כו' הגע עצמך אפי' מזיד בהכרת מתרין בו כו' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן תני אין מתעסקים בו לא בחלבים ולא בעריות המתעסק בשבת פטור בחלבים ובעריות חייב האיך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות פטור הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב אלמא דאם הי' סבור שאין בו רק חצי זית ולא הוי רק מתעסק ובחלב חייב אלמא אע"ג דהשגג' הי' במה שהי' סבור שהוא רק חצי זית ונמצא שהי' כזית אפ"ה חייב בחלבים ואע"ג שאינו פורש מחצי זית אלא ודאי כיון דשגג בל"ת ובכרת ע"כ הוי שגגה שאם הי' יודע חומר האיסור הי' נמנע מלעשות וע"כ מביא תחילה הא דאמר ר' יוחנן השוגג כו' ומזיד כו' מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אלמא דע"פ חומר האיסור הוי שוגג וכן אם אמר הריני פורש מחצי זית ואיני פורש מכזית:

ובזה ביארתי במ"א שע"י תשובה הקב"ה מהפך זדונות לשגגות דהוי כמו שלא ידע חומר האיסור שאם הי' יודע מחומר העונשים לא הי' עושה וע"כ כיון שהקב"ה יודע גודל הפגם והעונש וע"כ מחשב לו הקב"ה לשגגה שנעלם ממנו העונש והוי כמו שב מידיעתו:

והנה נתבאר דבעינן שיהא לו דוקא ידיע' בחטא וגודל העונש מהחטא וכבר ביארתי לעיל על הא שהקש' המ"א דאיך יאמר אם נתחייבתי חטאת דהכפרה הוא לפי ערך הידיעה וכל שתגדל הידיע' יותר צריך כפרה מחדש וכה"ג כתב הרמב"ם (פ"ב מה' שגגות ה"ד) חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו ה"ז מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות. וכתב הראב"ד סיפא דתוספת' קשי' לי' דקתני וחוזר ומביא חטאת על הידיע' ותשחט לשם מה שהוא ותאכל. וכתב הכ"מ ומאי דקשי' לי' להראב"ד אפשר ליישבו דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת תגמור הכפרה. והטעם הוא דכל מה שתגדל הידיע' על החטא צריך כפרה יותר וע"כ אע"פ שהביא חטאת בראשונה אעפ"כ כיון שבשעה שהביא חטאת ראשונה לא ידע איזה חטא ואח"כ ידע החטא ע"כ צריך להביא חטאת מחדש לפי דעת התוספתא ודמי קצת להא דאמרינן במנחות (דף סד) הי' לפניו שתי חטאות אחת שמינה וא' כחושה, כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחיל' ושחוט אלמא אע"ג דשחט הכחושה אפ"ה אם נזדמן לו שמינ' יכול להביא מחדש והכא נמי כיון שניתוסף לו ידיע' ברורה על איזה חטא צריך להביא מחדש. אך דבאמת לא דמי דהתם לא כיפר דהא עדיין לא נזרק הדם אבל הכא כיפר שכבר נזרק הדם:

ובזה יתבאר הא דכתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך. וצריך להבין מהו הלשון עד ה' אלקיך ובגמר' סוף יומא (דף פה) אמרינן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. אך הענין הוא כמו דאית' בנדרים (דף כח) דהרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דפדאן חוזרות וקודשות דהא אמר עד שיקצצו. ועיין שם בר"ן לענין אם אמר שתהא נתונ' לך כו' עד שאלך לירושלים דאם חזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל והיינו משום דקאמר הלשון עד ע"ש. והכא נמי הא דכתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך שכיון ששב א"כ נזדכך חומריותו ומרגיש הפגם והחטא יותר ותגדל הידיע' בהחטא יותר אז צריך לעשות תשובה מחדש שכל שתגדל הידיע' יותר צריך כפרה יותר כמו שביארתי לענין חטאת וע"ז אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך שלאחר ששב בתשובה א"כ נודע לו החטא יותר צריך לחזור ולעשות תשובה עוד וכמו שאמר דוד כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד שכיון שצריך דעת להחטא ולאחר התשובה הדעת מתגדל יותר וכל שתגדל הידיע' אינו מועיל הכפרה הראשונה וצריך תשובה מחדש על החטא וע"ז אמר וחטאתי נגדי תמיד:

והנה אחיי ורעיי כיון שביארתי שצריך דוקא ידיע' בהחטא ע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' (וכמו שביארתי תחילה בלשון עד) שכיון שעושים תשוב' תגדל הידיע' יותר ע"כ צריך לעשות תשובה מחדש וע"ז אמר (ירמי' ב) ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי פי' שתאמר כי נקיתי דכיון שסבלת יסורין הרי יסורים ממרקים כמו הקרבנות שמכפרין אך אימתי מכפרין אם יש לו ידיע' בחטא אבל את שתאמרי לא חטאתי דאע"פ שנודע המעשה אעפ"כ כל א' מדמה לומר שאנוס הי' או שלא ידע ואינו מחשב עון בנפשו ע"כ היסורין אינם ממרקין וכמו שהבאתי לעיל מה שכתבו התוס' לענין ידיע' לחלק שאם אומר אנוס הי' אין זה ידיע' דאינו מספיק ידיעת המעשה אלא ידיעת החטא:

וע"ז אומר שם לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו דאם א' סובל יסורים ואין לו ידיעה בחטא א"כ לא נתכפר לו וזהו לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו כיון שאין לו ידיעה בחטא וכן אמר הנביא ע"ז כמו אשה הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו כו' חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה בארץ ובל יפלו יושבי תבל פי' שאמרנו שיצמח מזה ישועה שהיסורין מכפרין אבל עכ"ז לא הי' ישועה משום דבעינן ידיעה בחטא וע"כ אמרינן ביומא (דף ט) אחרונים שלא נתגלו עוונם לא נתגלו קיצם משום דלא נתגלה העון ואין לו ידיעה בחטא ע"כ לא נתגלה קיצם שהיסורים אינם מכפרים עד שיהי' לו ידיעה בחטא:

וע"כ אולי עדיין אין אנו מרגישים בהחטא ואין אנו יודעים כמה החטא גורם וגודל הפגם ואין ידיעתינו לפי ערך וגודל החטא ע"כ נתן לנו ה' יום הגדול והנורא יוה"כ לכפר עלינו אף שאין לנו ידיעה וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (סי' ח) שיוה"כ מכפר אפי' לא נודע לו כמו דאמרי' בכריתות (דף יח) הודע ולא הודע חנן וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ח דיומא) כשם ששעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן אף שעיר המשתלח מכפר ניחא לא הודע. הודע לא כן תנינן חייבי חטאות ואשמות שעבר עלי' יוה"כ חייבין וחייבי אשמות תלוין פטורין (פי' וא"כ איך תנן הודע הא על הודע הוא חייב קרבן ודאי וע"ז אין יוה"כ מכפר) א"ר בון בר חייא בין שנתודע בהם. בין שלא נתודע בהם (פי' דקאי על הספיקות בין שנתוודע לו על הס' ובין שלא נתוודע לו על הספק אע"ג דאשם תלוי בעי ידיעה על הספק אפ"ה יוה"כ מכפר אפי' לא נודע לו על הספק) מילתי' אמרה אפי' לא נתודע להן יוה"כ מכפר תמן תנינן על אילו חייבין על זדונן כרת. ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי ולא כבר כיפר יוה"כ ר"ש כו' במורד ביוה"כ (וצ"ל וכן הוא הגירסא בשבועות ולא כבר כיפר יוכ"פ) מילתי' אמרה אפי' לא נתוודע בהם יוה"כ מכפר אלמא דדעת הירושלמי נמי דאפי' לא לא נודע על ספיקו ג"כ יוה"כ מכפר.

[ודע דהנה הק"ע מוחק הא דאמרינן בירושלמי שם כשם ששעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן ומוחק הני תיבות דדבר שיש בו חיוב קרבן ובאמת אין צריך למחוק דתנן בספ"ק דשבועות (ה' ז) אחד ישראל וא' כהנים וא' כהן משיח מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוי של פר מכפר על הכהנים ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן. למה לא תנינן משיח אשכח תני בכהן משיח. הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין אמר ר' יוסי ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה וכפרת יוה"כ עכ"ל:

והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין ע"כ נ"ל שצריך לגרוס ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח דהירושלמי ס"ל על הא דתנן מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ולמה לא תנן שהם מכפר על הכהנים ועל כהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דהפר מכפר על מה ששעיר הפנימי מכפר ושעיר הפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף וכמו דאמרינן בפ"ק דשבועות (ד' ח) אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאות נינהו וע"כ אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל קרבן כשיודע לו וכן בירושלמי (פ"ק דשבועות ה' ג) מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן כו' וא"כ שעיר הפנימי מכפר על הזדונות ותולה על השגגות דהיינו יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף והכי נמי על מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים אבל בשעיר החצון אינם חלוקים ישראל והכהנים וא"כ כיון שאין כהן משיח מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו וכמו דתנן (בפ"ב דהוריות) על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין כו' אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם בירושלמי (ספ"ב ה' ב) כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חויב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה כו' אלמא דלדעת הירושלמי כ"ע מודו דאין כהן משיח חיוב על טומאת מקדש וקדשיו וכן פסק הראב"ד (בפ"י מה' שגגות) וסמך על הירושלמי ותמיהני על נושאי כליו של הרמב"ם. דלמה לא הביאו הירושלמי הזה דהמשמעות הוא שהראב"ד סמך על הירושלמי הזה דד"ה הוא דהכהן המשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו וכן (בפי"ב דפרה) שאין כה"ג חויב על טומאת מקדש וקדשיו:

וא"כ כיון שהוא פטור על טומאת מקדש וקדשיו והפר מכפר דוקא על מה ששעיר הפנימי תולה דהשעיר בא על ישראל והפר בא על הכהנים וע"כ מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן וה"נ בפר וא"כ כיון שהכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד א"כ אין לו כפרה בפר לענין לתלות על השגגות דדמי לאין בה ידיעה בתחילה והכא נמי לאו בר קרבן הוא וא"כ מוכח דדוקא בדבר שיש בו חיוב קרבן מכפר אשכח תני בכהן משיח (פי' שמצאו ברייתא דתני בה כהן משיח) הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים (פי' שהפר מכפר אפי' על אין בה ידיעה דכיון דהכה"ג מכפר בפר ובכה"ג אין בו חיוב קרבן דהא הכה"ג אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו) אמר ר' יוסי בר' בון ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן (פי' שהפר אינו מכפר רק מה ששעיר הפנימי מכפר דהיינו דבר כיש בו חיוב קרבן אעפ"כ א"ש הברייתא דתני כהן משיח דכהן משיח כיון שאינו חייב קרבן עולה ויורד. אינו כמו אין בה ידיעה בתחילה ששעיר החצון מכפר אלא דכיון שאי בו חיוב קרבן כלל נעשה כזדון כמה דתימר צריך כפרה וכפות יוה"כ דהא הפר מכפר על הזדונות ותולה על השגגות וע"כ בטומאת מקדש וקדשיו כיון דאינו מביא קרבן א"כ לאו בר קרבן הוא כלל ע"כ החטא הוא לא גרע מזדונות ויש להם כפרה בפר וע"כ תני כהן משיח אפי' אי נימא דבדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימים ועיין בשבועות (ד' יג) וברמב"ם פי"א מה' שגגות ובלח"מ):

ובזה יש ליישב דקדוק קצת דאמרינן שם בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרין וידוין ודם הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד כנגד שעיר המשתלח אלא לר' יהודה תרין וידוין ודם הפר ל"ל בחד וידוי ודמו סגי א' לו וא' לביתו כדתנא דבי ר' ישמעל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב וכתבו התוס' משמע שמתכפר הכהנים בב' וידוין א"כ מתניתין דיומא בפ' אמר להן הממונה (ד' לח) דקתני בוידוי ראשון אני וביתי ותו לא. ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמי כר"ש דלדידי' בוידוי ראשון נמי הל"ל ובני אהרן ותימא דהא רבא מוקי לה התם וידוי בשעיר המשתלח כר"ש ומסתמא כל הנהו מתניתין דוידוים אתי נמי כר"ש ויש לומר דאפי' ר"ש נמי מודה שאינו מזכיר בהדי' בני אהרן עד שיראה כזכאי ודקדקו התוס' בדבריהם עד שיראה כזכאי דהא ליכא למימר עד שנעשה זכאי דהא לר"ש הוי תרי וידוין חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וא"כ אכתי לא הוי זכאי עד וידוי השני אבל לפי מה שביארתי א"ש בפשיטות דר"ש לטעמי' דס"ל דהכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו וא"כ לדידי' ליכא חילוק בין אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ובין יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף דהא תרווייהו לאו בני קרבן נינהו ובפרט לדעת הירושלמי דזהו בכלל זדונות וא"כ מתכפר בוידוי ראשון לגמרי וע"כ מזכיר אח"כ ובני אהרן אחר שהוא נעש' זכאי אעפ"י שמתכפרי' בוידוי ראשון נמי אעפ"כ אינו מזכיר בהדי' בני אהרן לבקש בעדם עד שיודע בעצמו שהוא נעשה זכאי ויש בזה להאריך עוד ובמ"א יתבאר ודוק]:

וכיון שנתבאר שיוה"כ מכפר אף על לא הודע בזה יובן הא דאמרינן סוף יומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שאע"פ שאין אנו יודעים מהחטא אעפ"כ מקוה ישראל ה' וכמו שאנו אומרים אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י בדרוש לשבת תשובה אלא שעדיין צריך להבין דמ"מ כיון שהוא כפרה. א"כ בעינן ידיעה בחטא ואמאי מכפר על לא הודע נמי וע"ז אומר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים פי' מחמת שהוא יודע בחטאינו והוא יודע תעלומות סתרי כל חי ע"כ יוה"כ מכפר (וכמו שביארתי בספרי ע"י ע"פ מאי דאמרינן בחולין (דף לא) אי דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחבירתה כוונה מעליותא הוא ע"ש) ובזה יתבאר נמי הא דתנן במנחות (ד' צב) כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח ואמרינן התם ת"ר כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות כו' ואת מי אביא תחתיהם שעיר המשתלח לא סגי דלא מעייל אמר לו ר' שמעון והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכים בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרים בו כו' ע"ש ואפשר לומר הא דאין סמיכה בציבור הענין הוא דעיקר הסמיכה הוא מה שמתודה בשעת הסמיכה וכמו דאמרינן ביומא (דף לו) ת"ר כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו כו' והסומך עומד כו' ומניח ידיו בין שתי קרנות של זבח ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה כו' ר"ע אומר אין עולה באה אלא על עשה כו' וא"כ איך יתודו כל הציבור על הקרבן ואמרינן במנחות (דף צג) לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה ואיך יסמכו כולם ואם א יסמוך סמיכה בבעלים בעינן וכמו דאמרינן במנחות (דף צג) דאין השליח סומך והטעם שהוא יודע בעצמו החטא שלו ונגעי לבבו ובקשת לבבו מהקב"ה ואיך יסמוך אחר וא"כ צריך להבין איך אהרן סומך בעד כל ישראל הא אינו יודע פרטיות החטא של כל א' בשלמא בפר העלם דבר של ציבור ניחא כמו שכתבו התוס' במנחות (דף צב) שכיון שעל ידיהם נעשה החטא הוי להו בעלים וע"כ מתודים ושופכים לבם על שע"י נעשה החטא ובמ"א הארכתי בזה משא"כ בשעיר המשתלח ובפרט לר"ש דאית לי' דלית להו לכהנים כפרה בשעיר המשתלח אך ע"ז כתי' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כיון שהקב"ה יודע החטא והכהן הי' סומך ידו על השעיר והי' אומר אנא חטאו עוו פשעו לפניך הי' מצרף ידיעת הקב"ה בהחטאים לסמיכתו וע"כ הי' סומך ובזה יובן המדרש שאמרה רבקה ליעקב קח לי משם שני גדיי עזים טובים טובים לך טובים לבניך טובים לך שעליהם תקבל הברכות טובים לבניך שעליהם תכפר ביוה"כ והענין הוא שלא יאמר יעקב מה יהי' הפעולה שיברכו אביו הלא הוא אינו יודע שהוא יעקב וכמו שאמר אח"כ אולי ימושני אבי כו' ע"ז אמרה לו טובים לך טובים לבניך כמו שתתברך ע"י מה שיסמוך יצחק אביך את ידיו עליך בברכתו אע"פ שחסר' לו הידיע' שאת' יעקב אעפ"כ הקב"ה יודע שאתה יעקב ומצרף ידיעתו לסמיכת ידו עליך בברכתו וטובים לבניך שעליהם תכפר ביוה"כ שהכהן גדול סומך ידיו על השעיר ומתודה והקב"ה שהוא יודע החטא מצרף ידיעתו להיות מתכפרים ע"י הסמיכה והוידוי. וע"ז אמר אשריכם ישראל לפני מי כו' ואומר מקוה ישראל ה' כו' אף הקב"ה מטהר את ישראל ובזכות זה יחתמנו בספרן של צדיקים גמורים לחיים:

תוכן העניינים

נחלת יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה