אור ברסלב
נחלת יהושע צדקה - דרוש ב

נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא

צדקה - דרוש ב

צדקה - דרוש א

למצות צדקה

איתא במדרש פ' כי תשא הבאתיו בספרי ע"י (דרוש ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים א"ר נחמי' אפי' בשעה שאנו עושין צדקה אנו מביטין במעשינו ויש לנו בושת פנים אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו שנאמר כי תכלה לעשר מה כתיב בסוף השקיפה ממעון קדשך מן השמים ע"ש מה שביארתי ע"ז:

והנה איתא במדרש עוד שם א"ר אלכסנדרי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכין את הקללה לברכה אתה מוצא כ"מ שכתוב בתירה השקיפה לשון צער הוא כמד"א וישקף ה' אל מחנה מצרים וכן בסדום שנא' וישקף ה' על פני סדום. חוץ מזו א"ר אלכסנדרי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכים דבר ארירה לברכה שנא' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכן הוא בירושל' (פ"ה דמעשרות). ולכאורה צריך להבין דהא כבר אמר גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכים את הקלל' לברכ'. ובפשיטות יש לפרש ע"פ מאי דכתיב (מלאכי ג) היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומ' במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים כו'. ולכאורה קשה דהל"ל במה קבענוך התרומ' והמעשר דהא תרומ' קודמת למעשר ואמאי אמר המעשר תחיל'. אך יובן ע"פ מה דאמרינן בסוטה (דף מח) אף הוא כו' וגזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומ' גדולה בלבד ומעשר ראשון ומ"ש מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין אמר להם בני באו ואומר לכם כשם שתרומ' גדול' יש בה עון כו' והנה בפשיטות י"ל נזהרו בתרומ' משום שתרומה חטה א' פוטרת את הכרי ולא נזהרו במעשר ובתרומת מעשר וע"ז אומר המעשר והתרומה שפי' מעשר ותרומת מעשר אבל בתרומ' נזהרו:

והנה בב"מ (דף מב) אמרינן ת"ר ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח לי ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח"כ בירך ה"ז תפלת שוא לפי שאין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. וכתב המהרש"א בח"א בשם הרמב"ם כתב הכסף משנה שלא חייבו ברכה אלא בהולך להפריש תרומות ומעשרות שנא' והביאו את המעשר כו' והריקותי לכם ברכה כו' ואיכא למימר דמשום מדידה אחרת כגון למכור כיון דלא חייב בה לא תיקנו בקשה זו כו' אבל במעשרות כיון דע"כ חייב במדידה משום מעשר כדי שלא תבא תקלה ע"י מדידתה (דלא ניתן במאומד) תיקנו הבקשה והברכ' שיחול הברכה קודם המדיד'. ולפי זה אפשר לומר דמה"ט לא הי' רוצים להפריש מעשר ותרומת מעשר משום שצריך למדוד וכמו דאמרינן בקידושין (דף נא) המרבה במעשרותיו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין וע"כ לא הי' רוצים למדוד שהמדידה גרעון להברכה שאין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול אלא בדבר הסמוי מן העין אבל תרומות הי' מפרישין שבתרומות א"צ מדיד' ע"ז הוכיח אותם הנביא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו שאתם אינם רוצים להפריש המעשרות שהמדידה הוא מזיק להברכ' ע"ז אומר שאדרבא כעת שאין אתם מפרישין במארה אתם נארים שאין שום ברכה ואותי אתם קובעים ע"כ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת פי' אע"פ שלפי דעתיכם שהמדיד' הוא גרעון אדרבא הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת כו' אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די שכיון שהמדיד' במעשר היא מצוה ע"כ אינה מזקת ואדרבא משבחת ומוספת ברכה:

וכמו דאית' במדרש (ס' נשא פ' יב) מה שמו כו' אברהם הפריש מעשר תחיל' שנאמר ויתן לו מעשר מכל כו' ומה שם בנו זה יצחק שנתן מעשר ונתברך שנא' ויזרע יצחק כו' מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים מלמד שמדדן לעשרן וכן הזהיר הקב"ה כו' ברכם בעושר שנא' עשר כו' ועיין במפרשים דאל"ה איך מדד יצחק הא אין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ע"ז אומר שמדדן לעשרן ובמעשר אין המדיד' מגרעתו ועשר בשביל שתתעשר:

וע"ז אומר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכמו שביארתי בע"י שאע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים שהצדק' אין לה שיעור ולפום גמלא שיחנא וע"כ אולי לא יצאנו ידי חובתינו אבל המעשרו' א"א לרבות ע"כ אין אנו מתייראים מפני מידת הדין ואנו אומרים השקיפה ממעון קדשך אע"פ שלשון השקפה הוא בכל מקום לשון קלל' אעפ"כ אנו אומרים השקיפה, וע"ז אמר ר' ברכי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שמהפכין דבר ארירה לברכ' שהכח של המעשרות הוא שמהפך דבר ארירה לברכ' שאע"פ שבכל מקום המדיד' מזקת להברכ' אך כיון שבמפשרות יש לה קצבה וצריכין למדוד דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין ע"כ מצוה למדוד וע"כ כיון שהוא מצוה אין המדידה מזקת וע"ז אומר גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכין דבר אריר' לברכה דהיינו המדיד' אע"פ שאינו סמוי מן העין והעין רואה וכן נמי מהפכת ההשקפה אף שהוא לשון קללה אך ע"י מעשרות נתהפך:

[ואיפשר עוד לומר שהיו אומרים שכ"ז שהיו מתודים והיו אומרים השקיפה ממעון קדשך מן השמים שיהי' מהפכים דבר ארירה לברכה אך זה דוקא כשהי' עושין כמצותן והי' אומר עשיתי ככל אשר ציותני השקיפה ממעון קדשך מן השמים אבל לאחר שקנס עזרא את הלוים והיו נותנים לכהנים וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פו) וכמו שכתבו התוס' שם דנפקא לן מדכתי' (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובית האוצר הוא לישכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב (עזרא י) וע"כ אמרינן בסוטה דיוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר. מ"ט אמר ר' יוסי בר' חנינא לפי שאין נותנים אותו כתיקונ' כו' וע"כ הי' אומרים דאפי' בזמן עזרא לא הי' מועיל הוידוי לפי שאין עושין כתיקונה וע"ז אמר להם היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה שלא הי' רוצים להפריש מעשרות ותרומת מעשר מחמת המדידה ועל הוידוי שהיו אומרים. השקיפה ממעון קדשך מן השמים שמהפך דבר ארירה לברכה לא הי' סומכין מפני שאין עושין אותו כתיקונו ע"ז אומר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו' לא כמו שאתם אומרים שזה מגרע להוידוי ולא תתהפך הארירה לברכה מפני שאין עושין כתיקונו. ע"ז אומר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ועוד יש לומר שבזמן שהי' המעשרות מדאוריית' היו מפרישין והיו אומרים שהמדידה אינו מגרע כיון שמחויבין מדאוריית' רק בזמן הבית השני דפליגי בזה אמוראי בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ט) הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע כו' ריב"ח אמר מד"ת נתחייבו כו' הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מד"ת אף ירושתך מד"ת (וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (דף פב) ע"ש) אמר ר"א מאליהם קיבלו את המעשרות מ"ט ובכל זאת אנו כורתים אמנה וחותמים מה מקיים ר"א את בכורות בקרינו וצאננו מכיון שקיבלו עליהם דברים שלא היו חייבין כו' העלה עליהם המקום כאלו מאליהן קיבלו עליהן. מה מקיים ר' יוסי בר' חנינא ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים מכיון שקיבלו בספ"י העלה עליהן המקום כאילו מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ובמ"א ביארתי ע"פ מאי דכתיב (נחמי' ט) הנה אנחנו היום עבדים כו' ותבואתה מרבה כו' ובבהמתינו כרצונם כו' ובכל זאת אנן כורתים אמנה וכותבים כו' ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ו) בעא מיני' מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או אין חייבת כל היכא דמצי מסלק לי' בזוזי לא קא מיבעי לן דחייב כו' התם דמצי מסלק וע"ז אומר הנה אנחנו היום עבדים כו' ותבואתה מרבה כו' (וא"כ אפשר לומר דפטור וכמו שכתבו התוספת בפ' ר' ישמעאל (דף נט) דקרקעות שלנו כו' אך בא"י אפשר לומר דאין קנין כו'. ויש בזה להאריך ועיין בסנהדרין (דף כז)) (וע"ז אומר ובבהמתינו כרצונם ולא מצי מסלק ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה פי' אע"פ שהם פטורים עכ"פ ר"א ס"ל דבבית שני מעשרות אינם אלא מדרבנן וכן פסק הרמב"ם וע"כ הי' אומרים כיון שאינם חייבים מדאורייתא א"כ המדידה חסרון הוא להם וע"ז אמר במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו מחמת שאתם אומרים שהמדידה מגרע הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו']:

ובאופן אחר יש לבאר הא שאומר לך ה' הצדק' אע"פ שאנו עושים צדקה מביטין אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים והוא כמו דאמרינן בפ"ק דחגיג' (דף ה) ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו מאי על כל נעלם כו' אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסי' כי הא דר' ינאי כו' מוטב דלא יהבת לי' מהשתא דיהבת לי' וכסיפתי'. וע"כ צריך ליתן צדק' כדי שתציל ממית' משונה באופן שלא יתבייש העני אלא ע"י ארנקי של צדקה שיתקנו גזברים שיחלקו הצדקה כדי שלא יבאו במשפט על כל נעלם וע"ז אמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים אע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת הפנים מחמת שיש בה שגגות שלא עשינו כראוי וכמו דאמרינן בחגיגה (דף ה זה הנותן צדקה לעני בפרהסי' וע"ו אומר אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא כשאנו מפרישין מעשרותינו וע"כ כשאנו מפרישין מעשרותינו אנו אומרים השקיפה ממעון קדשך מן השמים:

ולבאר זה יובן ע"פ מה דאמרינן בספרי ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן. ולכאור' צריך להבין דמ"ט במצות הצדק' אמרו שצריך ליתן דוקא ע"י גזבר והגזבר יתן לעני שלא יתבייש ובמתנות כהונה אמרינן ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן ויתבאר ע"פ הירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' אבהו אמר אתפלגין ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונ' וראב"ע אמר נותנים מעשר לכהונ' מתיב ריב"ח לראב"ע והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואוכלו בקבר א"ל מהו בכ"מ בעזר' ר' בא משתעי ההן עובדא ראב"ע הוה יליף מיסב מעשרתא דחדא גינה והי' לאותו גינה שתי פתחים א' למקום טומא' וא' למקום טהר' נפק ר' עקיבא לגבי' א"ל פתח הכין וסתום ההין אי אתא א"ל בא בדרך הזה אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב שמע ר' אליעזר בן עזרי' א"ל מרצע דעקיבא בן יוסף בא לכאן עכ"ל וכה"ג איתא בש"ס דילן ביבמות (דף פו) ולכאור' צריך להבין דהא מרבינן מדכתיב אתם גם אתם לרבות השליח וכמו דאמרינן בקידושין (דף מא) (ואפשר לומר דסמוך אהא דדריש בספרי מדכתיב ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן. וצריך להבין מהו הטעם שאין נותנים לשלוחו של כהן ואין לומר דבעינן שיהא הוא דוקא עושה המצו' ולא שישלחם ע"י שליח דמ"מ אמאי לא יתן ליד שלוחו של כהן דכיון דמטי ליד שלית הרי הוא כאלו מטא ליד כהן ולמה לא יתנו ליד שלוחו של כהן. ואפשר לומר דהירושל' לטעמי' כמו דאמרינן בירושל' (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן (פי' אם עושה שליח לקבל מתנ' וזה אמר לו הולך אם הוי כזכי) אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התור' זיכתה אותה בגיט' היא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנ' אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אלמא דס"ל להירושל' דבמתנה לא יוכל לעשות שליח משום דאינו עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (ואע"ג דהירושל' ודאי ס"ל דיכול לזכות מתנ' ע"י אחר היינו מתורת שהוא מזכה אבל לא מתורת שליחות משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו) וע"כ אם אמר לו הולך במתנ' אע"פ שזה עשה אותו שליח אין אדם עושה שליח במתנ' וע"כ אם אמר לו הולך הולך לאו כזכי דהא מתורת זכי' לא הוי דלא אמר לו רק הולך וע"כ אמרי' בגיטין (דף לב) נקטינן שליח מתנ' הרי הוא כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי:

ובזה יתיישב הא שהבאתי בספרי ע"י (סי' יז) על מה שהקשו הראשונים הרמב"ן והר"ן בפ"ו דגיטיו (דף סג) איתמר התקבל לי גיטי אשתך אמרה התקבל לי גיטי ששב והוא אומר הולך ותן לה א"ר אבא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא לי' לרב אי הולך כזכי דמי או לאו כזכי דמי והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר. והקשו הראשונים ז"ל דמאי פריך הש"ס מחוב אגט הא אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי ע"ש מה שתירץ הר"ן והרמב"ן דהא דאמרינן בגיטין דהולך לאו כזכי היינו אם לא עשתה אותו שליח דאם עשאתו שליח דמי לפקדון. ולכאורה צריך להבין דמי דמי גט לפיקדון או חוב אך הענין הוא דבכל מקום שיש שליחות ע"כ אם אומר הולך הוי כזכי וע"כ בחוב או פקדון שיכולים לעשות שליח דהא החוב והפיקדון שלהם ע"כ יכולים לעשות שליח ואפי' אם לא עשה אותו שליח הוא מעצמו יכול להעשות שליח לחבירו לזכות וע"כ בחוב או פיקדון אמרינן דהולך כזכי משא"כ במתנה דאפי' עשה אותו שליח לא מהני משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ע"כ הולך לאו כזכי וכמו שכתב הנ"י הטעם דמגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו שא"א לזכות לחבירו מתורת שליחות אלא א"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון וא"כ כיון דליכא שליחות ע"כ הולך לאו כזכי משא"כ בגט שהתורה זיכתה אותה והיא יכולה לעשות שליח. וע"כ כיון שיש שליחות ע"כ קולך כזכי דמי וע"כ אמר שם בירושלמי דבמתנה מן הדא דאמר ר' יוסי ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו כו' קם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרו בשעה שאמר הין צדק הי' וא"כ כיון שיכול לחזור בו לא דמי לחוב וע"כ כיון שלא דמי לחוב ע"כ אינו יכול להעשות שליח וע"כ הולך לאו כזכי משא"כ אם אמר לו זכי בודאי זוכה ג"כ במתנה ע"י זכייתו.

ולכאורה צריך להבין דאע"פ שאין הכהן יכול לעשות שליח לקבל מתנו' דבר שאינם שלו אעפ"כ מ"ט אינו יכול לזכות לו ואפ"ל דהטע' דכיון דט"ה אינה ממון ע"כ לא יוכל לזכות לו דהא אין לו בה ממון וכ"ת הא קיי"ל המגביה מציאה לחבירו קני חבירו היינו משום כיון דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אבל הכא ליכא למימר מיגו דזכי לנפשי' דהא השליח אינו כהן (וכה"ג אמרי' בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחד אמר הראוי ליתן זכה כו' והא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור"ע ראוי ליטול הוי פי' דאיך זכה לעניים ע"י ר' עקיבא הא ר' עקיבא אינו ראוי ליטול מעשר עני שהי' עשיר אלמא דלא בעינן רק שיהא ראוי ליתן) פתר לה קודם שהעשיר (פי' שאז הי' יכול ליטול לעצמו בתורת עני וע"כ הי' יכול לזכות ע"י ואפי' תימא משהעשיר יד פרנס כיד העני מילתי' דריב"ל אמרה הראוי ליטול זכה דאמר ריב"ל בבע"ה עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מתוך שראוי ליטול זכה) וע"כ אינו יכול ליתן לשליח כיון דשליח ממש לא הוי דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ומתורת זכי' לא יוכל לזכות כיון דטובת הנאה אינה ממון:

וע"כ כיון דסתם ר"ע הגינה והי' צריך ראב"ע לילך דרך בית הקברות ולא הי' יכול לילך ושליח לא יכול לעשות דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וע"י ישראל לא מצי זכי דהא הוא לאו בר זכי' שאינו ראוי ליטול לעצמו וכהן אחר נמי לא מצי לילך וע"י בן לוי נמי אי אפשר דלבתר דקנסינהו עזרא לא שקלי לוים כלל כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף פו) דמשני התם אין בתר דקנסינהו עזרא ועיין ביבמות (דף פו) וע"כ כיון שביארתי שטובת הנאה אינה ממון וע"כ לא יכול לזכות ע"י שליח ועיין בגיטין (דף ל) במזכה להם ע"י אחר ובאמת כתבו האחרונים דזהו דוקא אי אמרינן טובת הנאה ממון:

ולפ"ז הוא דלא כמו שכתב הפר"ח והביאו הפמ"ג ביו"ד (סי' סא) דע"י שלוחו של כהן יוצא ידי נתינה. ובספרי דאמר ונתן לכהן לעצמו ולא לשלוחו כדאיתא בפסיקתא היינו בסתמא אבל אי הכהן שלוחו ש"ד וכתב הפמ"ג דהכי מסתבר ולפי מה שכתבתי אפי' אם שלח הכהן לא מהני משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו והא דאמרינן בחולין (דף קלג) האי כהנא דאית לי' צורבא מרבנן בשבבותי' ודחיקה לי' מילתא טובא ליזכי לי' מתנתא ואע"ג דלא אתי לידי' במכירי כהונה ולוי' אלמא דיכול לעשות שליח היינו דוקא במכירי כהונה ולוי' וע"כ יכול לעשות שליח וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף קכג) הכא במכירי כהונה ולוי' וכתבו התוס' דבכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט (דף ל) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו כו' עי"ש אלמא דמכירי כהונה הוי כמו מתנה מועטת ומשמעות הירושלמי (פ"ד דמעשרות) שע"כ אינו עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו היינו משום דיכול לחזור בו וכמו שאמר שם ועוד מן הדא דאמר ר' יוסי כו' אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו קם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרו בשעה שאמר הין צדק הי' משמע דאם אינו יכול לחזור הוי כמו חוב ובחוב יכול לעשות שליח וע"כ במתנה מועטת שאינו יכול לחזור בו יכול לעשות שליח וכמו שביארתי בספרי ע"י דבצדקה הולך כזכי והטעם כמו שכתב המ"א דכיון דנתחייב בדיבורו לתת לעני זה ה"ז זוכה לעני דהולך בחוב כזכי דמי. ולפי מה שביארתי א"ש דבכל מקום דיכול לעשות שליח הולך כזכי דהוא בעצמו נעשה שלוחו לזה וכמו דאמרינן בגיטין (דף יד) חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וע"כ הולך כזכי וה"נ במכירי כהונה יכול לעשות שליח אבל בשאינו מכירי כהונה אינו יכול לעשות שליח משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו:

ולפ"ז במתנות כיון שטובת הנאה אינה ממון אינו יכול לזכות אבל בצדקה שהממון שלו ודאי יכול לזכות ועיין בספרי ע"י [וכן תמהתי על מה שהשיג בקצה"ח (סי' רמג) על הפר"ח בקונטריס מים חיים שכתב דמותר ליתן לכהן קטן פדיון חמש סלעים דבדעת אחרת מקנה אית לי' לקטן זכי' מן התורה והשיג שם הקצה"ח דהא טובת הנאה אינה ממון עי"ש ולפי מה שביארתי יכול לזכות מעות של פדיון הבן לקטן דהמעות הם שלו והוי דעת אחרת מקנה וכה"ג כתב המ"א בהא דאמרינן בבכורות (דף מט) ר' חנינא הוי רגיל דהוי שקיל ומהדר חזי' לההוא גברא דהוי אזיל ואתי מקמי' א"ל לא גמרת ויהבת מדעם ביש הילכך אין בנו פדוי והקשו האחרונים דלמה צריך להחזיר מי גרע מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ תקפו כהן אין מוציאין מדו וא"כ יזכה בלא"ה ע"י תפיסה ותי' דה"מ בתרומות ומעשרות שהם מסויימים ואין לו בהם רק טובת הנאה ע"כ אמרינן תקפו כהן אין מוציאים מידו משא"כ בפדיון הבן שהמעות הם שלו דהא יכול לפדותו במעות אחרות ולפ"ז אע"ג דלא מהני שליחות בזה אפ"ה יוכל לזכותם ע"י שליח. וא"כ בצדקה שהמעות הם שלו אע"ג דצריך ליתן צדקה אעפ"כ אינם מסויימים המעות משא"כ במעשר שהם מסויימים ואין לו בהם רק טובת הנאה וע"כ במתנות כתיב ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן דבמתנות צריך לקיים בעצמו המצוה שאין בזה בושה לכהן אם נותן לו מתנות כהונה דהא הבעלים אין לו בהם רק טובת הנאה אבל בצדקה אם נותן לעני והעני מתבייש ע"כ מוטב דלא יהבת לי' מהשתא דיהבת לי' וכספתי' משא"כ במתנות. אע"פ שלגבי המקבל הוא מתנה מרובה אעפ"כ מצד הנותן הוא מתנה מועטת וטובת הנאה אינה ממון:

וע"ז אומר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים אע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים והטעם מפני שאין המצוה בשלימות והוא שצריך ליתן צדקה שלא יראה הנותן למי הוא נותן והמקבל לא יראה ממי הוא מקבל וע"כ כיון שגרמנו בושה להעני ע"כ יש לנו בושת הפנים ועיקר מצות הצדקה הוא ע"י גיזבר וכמו דאמרינן דממונה עליהן כר' חנני' בן תרדיון אבל במתנות כהונה דעיקר מצותן הוא להכהן בעצמו והטעם דהכהן אינו מתבייש ואם נותנים לו הוא כאלו שמשלמים לו את שלו דהא טובת הנאה אינה ממון והב"ה רואה את הכהן והכהן רואה את הנותן כיון שנוטלן בשכר כהונתו והמתנות הם שלו וע"כ הוי מדה כנגד מדה. שכשאנו באים לבקש שכר בעד מעשרותינו אנו באין בזרוע ואנו אומרים השקיפה ממעון קדשך כו' שהי' מתברכים התבואה שבשדות בשביל מעשר ובבית היו מתברכין בשביל זכות החלה וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ג דמעשרו') מעשרו' מהיכן ניטלים מן הבית או מן השדה ר' חנינא בשם ר' פנחס שמע לה מהדא עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה לעניים הדא אמרה מן הבית (פי' מדלא תיקנום בשדה קודם שהכניסן לבית) ר' אבא בר מרי שמע לו מן הדא מן הבית זו חלה (פי' דמשנה הוא בסוף מ"ש לגבי וידוי בערתי הקודש מן הבית וקאמר דמן הבית זו חלה)

והנה המפרש מהרא"פ פירש וז"ל עישור שאני עתיד למוד מתניתין היא במעשר שני לענין ביעור שצריך לבער מן הבית והי' ר"ג והזקנים רחוקים מפירותיהן שבאו בספינה ותיקן אותם שם ואמ' עישו' שאני עתיד למוד נתון לעקיב' בן יוסף שהי' ר"ע גבאי צדקה ויזכה בהם לעניים ש"מ שלא תיקנו בשדה קודם שהכניסן לבית והנה הוא עירב שני הפירושים ביחד פירש"י דמפרש לענין הפרשה בפ"ק דקידושין (דף כו) ופי' התוס' שהקשו על פירש"י. ופי' ר"ת שזמן הביעור הי' שצריך לבער מעשרותיו מן הבית וליתנם לבעליהן ע"ש:

ובאמת מוכח מהירושלמי כפירש"י שר"ג לא תרם. ושכח ולא נתן רשות לתרום והי' ממהר לתרום בעודו בספינה שהי' ירא שמא יאכלו בני אדם ממנה כו' וע"כ מוכיח הירושלמי שפיר מדלא תיקנום תחיל' בשדה אלמא דמן הבית ולא מן השדה דאי כמו שפירשו התוס' דשעת הביעור הי'. א"כ לא מוכח שלא תיקנום תחיל' בשדה דאפשר לומר דתיקנום אלא דלא ביערום עד שעת הביעור ובירושלמי (פ"ה דמ"ש) א"ר חנניא הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות א"ר יהושע בפירות מחוברין לקרקע אילו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואמר יזכה למעשר שבה כלום עשה עד שיסיים ועיין מה שפי' מהרא"פ ודבריו דחוקים למאוד:

ואפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי עד שיסיים הוא ע"פ מה שכתב המקנה לתרץ על מה שהקשו התוס' על רש"י בקידושין דאי משום שהי' צריך להפריש למאי נתנם לר' יהושע הא בהפרשה סגי ועוד הקשו דהא בעינן מסויים דהיינו עד שיקבע מקום בצפונו או בדרומו ע"ש ותירץ שני הקושי' דהא דבעינן מסויים היינו כשהוא ברשותו עדיין לא מינכרא מילתא אבל כיון שנתנם לר' יהושע ע"כ אין צריך מסויים ע"ש. ולפ"ז א"ש בפשיטות דמהירושלמי מוכח דס"ל כפירש רש"י שר"ג לא הפריש עדיין והי' רוצה להפריש וכמו שהוכחתי תחילה וא"כ לא הי' צריך ליתנם לר' יהושע כלל וכמו שהקשו התוספת וכל עיקר הפרשתו הי' משום דלא קבע מקום ולא הי' מסויים וע"כ נתנם כדי שיהי' מסויים ע"ז אומר הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות אע"ג דעיקר הכוונה הי' להפריש אפ"ה זיכה לר' יהושע כדי שיהי' כמו מסויים ע"ז אומר בפירות מחוברין לקרקע מיירי דאלו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע כלום עשה ער שיסיים פי' דודאי לא הי' ר' יהושע זוכה ואע"ג דלא איכפת לן בזכותו דעיקר הכוונה הי' להפריש אבל מ"מ לא הי' מסויים וע"ז אומר לא עשה כלום עד שיסיים וע"כ מוכיח שהיו פירות מחוברים לקרקע וזכה בהם ר' יהושע וע"כ לא הי' צריך לסיים:

וא"כ לכאורה קשה מזה הירושלמי על התוס' בקידושין (דף כו) שכתבו שהכוונה הי' משום ביעור אך אפ"ל דבזה פליגי שם דאמרינן ר' אבא מרי שמע לה מן הבית זו חלה הדא אמרה מן השדה דכיון שאמר מן הבית זו חלה ש"מ שמעשרות מן השדה וא"כ קשה דלמה לא תיקנום בשדה הלא שמפרש כפירוש התוס' שכבר הפרישם אך שהי' שנת הביעור. ושהי' רוצה לבערם והכי משמע בירושלמי שאומר שהי' צריך לזכות משמע שהעיקר הי' משום ביעור:

ע"כ אחיי ורעיי בקשו צדק והתעוררו נא למצות הצדק' וכדכתיב (ישעי' ג) ה' במשפט יבא עם שריו כו' וצריך להבין מהו בערתם הכרם דוקא גם מהו גזילת העני בבתיכם אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרינן בחולין (דף קל) המזיק מתנות כהונ' כו' דפטור מלשלם משום דהוי ממון שאין לו תובעים ועיין בתוס' חולין (דף קלא) ד"ה יש כו' שפירשו דמה שיש לו טובת הנא' הוא שיוכל להוציא אח"כ מן העני שנטל שלא ברשותו ומה שאין לו טובת הנא' היינו שאינו יכול להוציא אח"כ מן העני שנטל שלא ברשותו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי לי' לעיל ממון שאין לו תובעין כו' ע"ש. אבל משמעות הרמב"ם ממה שכתב בה' מתנות עניים (פ"א ה"ח) כל מתנות אלו אין בהם טובת הנא' לבעלים אלא העניים באים ונוטלים על כרחן של בעלים ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו וא"כ משמע דדעת הרמב"ם דבדברים שאין לבעלים טובת הנא' העניים באים ונוטלים בע"כ. והכי משמע כדעת הרמב"ם מהא דאית' בנדרים (דף פד) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כו' ע"ש. אלמא דבמ"ע המתחלק בתוך הגרנות יכול' ליהנות וא"כ ק"ק לפי מה שכתבו דלכתחיל' יכול לעכב שלא יטול העני אפי' במה שאין לו טובת הנא' א"כ מ"מ מתהנית ואמאי יכול' ליהנות במעשר עני. ודוחק לומר דכיון שאם נוטלת אין יכול להוציא מידה ע"כ שרי. אלא ודאי דהעיקר הוא כמו שכתב הרמב"ם דבדבר שאין לו טובת הנא' יכול ליטול בע"כ. ומה שהקשו התוספ' דא"כ איך קרי להו ממון שאין לו תובעים אפשר לומר דהגמ' פריך בחולין (דף קל) מהא דקאמר סתם בעה"ב שהי' עובר כו' וצריך ליטול כו' ומעשר עני משמע דאפי' מעשר עני המתחלק בתוך הבית אע"פ שיש לו בהן טובת הנאה:

ובזה יתבאר הכתוב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו ואתם ביערתם הכרם פי' כיון שביערתם הכרם דשם אין לו טובת הנא' וא"כ הוי ממון שיש לו תובעים דהא עניים באים ונוטלים בע"כ וא"כ הוי גזילה ממש דהא הוי ממון שיש לו תובעים, וע"ז אומר גזילת העני בבתיכם [ובמ"א ביארתי הא שאומר היקבע אדם אלקים כו' כי אתם קובעים אותי היינו בתרומות ומעשרות שיש לבעלים טובת הנא' וא"כ אינו מתחייב רק לצאת י"ש וע"ז אמר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ומבואר במ"א] והשתא א"ש הא דקאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. ואמרינן בשבת (דף נד) אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא על זקנים שלא מיחו בשרים והוא משום דעל מצות הצדקה אפשר לומר דאין הזקנים מוזהרים למחות משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דב"ב (דף ח) אך זהו דוקא במצות הצדקה אבל במתנות אמרינן בחולין (דף קל) וזה יהי' משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין כו' ע"ש וכמו דאיתא ברמב"ם שמוציאין ממנו בע"כ וע"כ יבא במשפט עם זקני עמו ושריו על זקנים שלא מיחו בשרים [ובמ"א תירצתי מה שהקש' הט"ז ביו"ד (סי' שלא) על הב"ח שכתב שמעשר ממון שלנו אין בו לא חיוב מן התורה ולא מדרבנן. ותמה שהרי בסי' רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא וביארתי שם דהא דאמרינן דחייב במעשר עני מן הממון היינו בתורת צדקה אבל לא בתורת מעשר עני דבמעשר עני כופין כמו דאמרינן מוציאין כו' אבל במעשר עני מן הממון אינו רק בתורת צדקה ועיין בכתובות (דף נ) ע"ש ואין ב"ד שלמטה מוזהרין עלי'. ועיין בתוס' ב"ב (דף ח) דהא דאין ב"ד מוזהרים היינו דאין נענשים כו' ע"ש:

וע"כ צריך כל א' לרדוף אחר מצות הצדק' והחסד ורודף צדקה וחסד ימצא חיים וכמו דכתיב (משלי כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח והוא כמו דאמרינן בר"ה (דף יח) לכן נשבעתי לבית עלי אם נתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה. ואמרינן ע"ז בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובג"ח וע"ז אומר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו צדקה וג"ח והי' מעשה הצדקה שלום:

תוכן העניינים

נחלת יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה