נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
סימן יח
שאלה אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום, אם יכול לחזור בתוך שלשים יום, וגם אם קידשה בשטר, אי בעינן שיהי' השטר קיים בסוף השלשים:
תשובה תחילה ראיתי להביא מה שכתבתי בפירושי על הירושלמי דיבמות בעניני זיקת יבמין והחילוקים שבין הש"ס דילן והירושלמי, שכל א' אזיל לשיטתו ובזה יבואר כמה הלכות. ויתבאר נידון דידן נמי, דאמרינן בירושלמי (פ"ג דיבמות) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים. אפי' כן אשתו עמו. והלזו תצא משום אחות אשה. אמר לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה, ולא כב"ש:
והנה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ לא הבינו פי' הירושלמי והק"ע הקשה כמה קושיות. ע"כ צריך אני להאריך ולבאר פי' הירושלמי. והוא דאמרינן שם בירוש' שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' מופנה. ומת א' מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר, ואח"כ מת אחיו השני, ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו', ואמרינן שם ב"ש כר"א בן ערך דראב"ע אומר המאמר קונה קנין גמור, ואין כראב"ע גירש לבעלת מאמר לא תהי' צריכה חליצה, ואמר ר' הילא בשם ר' לעזר מודים ב"ש גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה כו' שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש, על דעתין דרבנן דתמן כמה דרבנן דתמן אמרו המאמר קונה ומשייר, כן ר"ש אומר קונה ומשייר, ר"ש אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה, כן ב"ש אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר, (פי' דב"ש סברי דאין המאמר קונה קנין גמור ואעפ"כ דוחה צרתה משום דזיקה נמי קונה ומשייר, ע"כ אע"פ שמאמר אינו קונה קנין גמור, אעפ"כ אלים למדחי זיקת הצרה, משום דבשניהם קונה ומשייר, ואלים המאמר דקונה ומשייר לדחות זיקת הצרה נמי דקונה ומשייר) ועיין היטב בש"ס דילן ביבמות (דף כט) אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקא סגי לה בגיטא, אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות הצרה בלבד עי"ש כל הסוגיא:
וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דשניהם שוים דהמאמר קונה ומשייר, וזיקה נמי קונה ומשיירת, ע"כ כיון דשניהם שוים אלים המאמר שעשה בהיבמה לדחות זיקת הצרה שהזיקה נמי קונה ומשייר:
ובזה יתבאר הירושלמי שהבאתי, ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום, ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה (פי' כיון דאמרת דבמקום ששני הקנינים שוים, כיון דמאמר וזיקה, שניהם קוניס ומשיירים, ע"כ אלים המאמר למדחי הזיקה משום דשניהם שוים א"כ אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום, נמי אלימא הקדושין לדחות זיקת הצרה. דאע"פ שהקידושין הוי קדושי שיור דלדעת הירושלמי שיורא הוי דמתחיל מהיום ואינו נגמר עד לאח"כ ולא הוי ס' תנאה או ס' חזרה, וכמו שביארתי בספרי ע"י (סי' יז) הירושלמי אף בגט שחרור כן ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום, על דעתי' דר' ה"ז גט, על דעתי' דרבנן אינו גט פי' דעל דעתי' דר' דאמר תנאה הוי ה"ז גט. על דעתי' דרבנן אינו גט דמספקא להו במהיום ולאחר מיתה. אי תנאה אי חזרה הוי והקשה המ"ל (פ"ב מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה, או חזרה. א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וצריך להיות משוחרר והקצה"ח תירץ דכיון דהוי ס' בתפיסה גופא. לא הוי תפיסה. והארכתי שם בתשובה. וביארתי שם בספרי דהירושלמי לטעמי' אזיל דשיורא הוי ומתחיל מהיום. ואינו נגמר עד לאחר שלשים ולא דהוי ס' תנאה או ספק חזרה. וע"כ יכול לחזור בתוך שלשים עי"ש בספרי ע"י שהבאתי עוד ראיות דהירושלמי סובר דשיורא הוי] אעפ"כ הא ב"ש ס"ל דזיקה נמי קונה ומשייר:
וע"כ מיבעי לי' אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום דהוי קידושי שיור. ואעפ"כ הא ב"ש סברי דזיקה נמי קונה ומשייר וא"כ ב' הקנינים שוים ואלימא למדחי זיקת אחותה ובזה מיושב קושי' הק"ע דאמאי בעי דוקא אליבא דב"ש, דלדידן ודאי פשיטא לי' דלא אלימא קידושי שיור למדחי זיקה גמורה וע"כ בעי לה דוקא אליבא דב"ש דס"ל דזיקה נמי קונה ומשיירת. אי אלים קדושי שיור לדחות הזיקה דקונה ומשייר ג"כ (ומיושב קושית הק"ע עי"ש ודו"ק):
וע"ז אומר בירושלמי שם לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. דהירושלמי אומר דב"ש קאמר דוקא בזיקה ומאמר דאלו הענינים שניהם שוים. ע"כ אלים המאמר לדחות זיקת הצרה. אבל בההיא שקידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים לא אלימא למדחי זיקת הצרה אע"פ ששניהם קונים ומשיירים. ע"כ אפשר דהזיקה אלימא טפי [והטעם אפשר לומר דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דיכול לחזור בתוך שלשים וכמו שכתב הא"מ בש"ע אה"ע (סי' מ) דלדעת הר"ן שכתב דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום. אע"פ שעכשיו מתחילין הקידושין לחול אינו קונה קנין גמור עד לאחר שלשים. וכדאמרינן בירושלמי דכל שלשים קונה. ואינו קונה לאחר שלשים קונה קנין גמור. ועי"ש שכתב דלדעת הירושלמי יכולים לחזור בתוך שלשים דכיון דבעינן שיהי' השטר קיים וברשותה וא"כ לא נגמר סוף הקנין עד לאחר שלשים. ע"כ בעינן דעתם ורצונם וע"כ כיון שיכול לחזור בתוך שלשים ע"כ לא אלימא לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף פב) על הא דפריך בירושלמי דגיטין דלתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליו. ברם הכא הוא אסרה עליו וכתבו שם דתמן כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי. אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם. דאין איסור שלה תלוי בשום אדם. אלא בתורה שאסרתה עליו. אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה והכא נמי הרי יכול לחזור וע"כ לא אלים לדחות הזיקה
ולקמן בתשובה (סי' כו) תירצתי בזה קושי' הא"מ בהלכות קדושין (סי' נ) דבא' שקידש אשה לאחר שלשים ובא השני וקידשה בתוך שלשים ומת השני בתוך שלשים דכתב הרמ"א דחזרו קידושי ראשון. והוא מהירושלמי. ואיתא בירושלמי שאם מת השני והניח אח. מאחר שזקוקה ליבם לא חלו עלי' קידושי ראשון. וכתב הרמב"ן דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה אבל לדידן דקיי"ל דיבמה שנתקדשה צריכה גט. א"כ חלו עלי' קדושי ראשון. וא"כ אמאי לא חשיב בהא דתנן ט"ו נשים פוטרות כו' דהא הכא נמי אינה יכולה להתייבם. מחמת קידושי ראשון עי"ש שביארתי דכיון שזה קיד לאחר שלשים ובתוך שלשים יכול לחזור ע"כ אינו דומה לאחות אשה לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף פב) והכא נמי הרי הי' יכול לבטל הקידושין קודם שמת. ואפי' אי נימא דלא יכול לגרש בתוך הזמן כמו שהאריך בזה המ"ל ברמב"ם פ"ו מה' גירושין. אפ"ה הרי יכול לחזור ושם מבואר בארוכה. ועי"ש במה שהוכחתי שם מהא דיבמות (דף פז) דאם נעשה מתים כחיים כו' עי"ש:
וע"ז קאמר בירושלמי אח"כ וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה. דלא כב". פי' דזה ודאי דלא כב"ש דהא הכא בודאי שניהם שוים. דהא הכל הוא ע"י קדושי שיור ואפ"ה אמר דכולם תופסין בה. וזה ודאי דלא כב"ש דהא ב"ש סברי דבמקום ששני הקנינים שוים אלים הקנין הראשון לדחות קנין השני. א"כ איך תפשי כולם. אלא ודאי דזהו דלא כב"ש. דאע"פ שכולם שוים אפ"ה תפשי כולם. משום דשוי' נפשייהו כשרגא דלבני. דכל חד וחד רווחא לחבירתה שביק. כמו דאמרינן בקידושין (דף ס):
וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ה דיבמות ה' א) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים. ונפלה אחותה בתוך שלשים. אפי' כן מאמר אחר מאמר. ופי' כיון דר"ג סובר דאין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר. אלמא דכל ששניהם שוים אלים הראשון לדחות השני. וא"כ ה"נ ששניהם משיירים לב"ש אליבא דר"ש שסובר דזיקה נמי קונה ומשייר. וא"כ אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים. ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום הכא נמי דאלימי הקידושין שע"י שיור לדחות הזיקה שהוא נמי קונה ומשייר וע"ז אמ' לא אמ' ר"ג אלא ע"י גט ולא ע"י מאמר (והוא ט"ס וצ"ל וע"י מאמר) פי' דלא אמר ר"ג אלא דוקא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר. דשניהם הוי גט או מאמר אבל אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים. אע"פ שהם קידושי שיור. אעפ"כ לא אלימי למדחי זיקת אחותה אע"פ שהזיקה קונה ומשיירת לרבנן אליבא דר"ש. וההיא דמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה דלא כר"ג (פי' דזה ודאי דלא כר"ג דלדידי' כיון דס"ל דאין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר משום דכיון דהמאמר ראשון תופש. ע"כ אין מאמר השני חל אח"כ. וא"כ הא דקאמר ר' יוחנן דאפי' קידושי מאה תופשין בה. דלא כר"ג דר"י סבירא לי' כיון דהקידושין הוא ע"י שיור שוי' נפשי' כשרגא דלבני דכל חד וחד רווחא לחבירתה שביק. והק"ע והפ"מ פירשו בדחוקים גדולים. גם מה שהקשה דמאי בעי דווקא אליבא דב"ש כבר ביארתי דזהו דוקא אליבא דב"ש. אבל אליבא דידן ודאי לא אלים. שיהא דוחה הקידושין שע"י שיור הזיקה גמורה. רק אליבא דב"ש ואליבא דר"ש דזיקה קונה ומשייר. ע"כ מיבעי לי' אם דחי:
[וכה"ג אמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' נא) אמר רבא מ"ט דר"ג דמספקא לי' גט אי דחי או לא דחי מאמר אי קני אי לא קני כו' מאמר אי קני אי לא קני אי קמא קני בתרא מאי קא עביד, ואי קמא לא קני בתרא נמי לא קני, איתבי' אביי ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט וגט אחר ביאה ומאמר כו' ואי מספקא לי' לר"ג תיהוי כביאה דלכתחילה ותקני דהא תנן מן הדא מודה ר"ג לחכמים שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט, גט בבואה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום. פי' דא"כ כיון דמספקא לי' אי מאמר קני א"כ לא יהני גט אחר ביאה ומאמר ממ"נ דאי מאמר קמא קונה לגמרי לא להני הביאה וגט שלאחריו ואי מאמר לא קני, א"כ הוי הביאה כמו ביאה שבתחילה ואין אחרי' כלום אלא אמר אביי לעולם פשיטא לי' לר"ג בגט דדחי ומאמר דקני מיהו אמור רבנן בחד צד מהני בה גט, ובחד צד מהני בה מאמר, גט אחר גט לא דחי דהא דחא לי' קמא, ומאמר אחר מאמר לא קני' דהא קני לי' קמא, פי' דס"ל דמאמר קונה ומשייר, ולא מספקא לי' אי קני אי לא קני, אלא דס"ל לר"ג כיון דשני הכחות שוין, א"כ אין מאמר אחר מאמר, כיון דשני הכחות שוין אעפ"י שהמאמר קונה ומשייר אעפ"כ מדחה המאמר הראשון את השני, ורבנן סברי כיון דהוא קונה ומשייר, ע"כ שניהם תופסים, ולא מדחה מאמר הראשון שקונה ומשייר את המאמר השני שקונה ומשייר, וכה"ג מפלפל בירושלמי (רפ"ה דיבמות) כמה דר"ש אומר המאמר קונה אי לא קונה כן הוא אומר הגט פוטר או לא פוטר נשמעינה מן הדא ר"ש אומר הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום הא בסוף יש אחרי' כלום, דבעילה שהיא לאחר הגט הדא אמרה גט פוטר ומשייר, ר"ג כרבי שמעון (כצ"ל) המאמר קונה או לא קונה (פי' הא דר"ג סובר דאין מאמר אחר מאמר אם הטעם משום דמספקא לי' אם קונה אי לא קונה וע"כ אי קמא קני, לא מהני השני כמו לר"ש דמספקא לי' במאמר אחר מאמר, ע"ז אומר נשמעינה אחר ביאת מאמר האיך עבידא הי' שלש יבמו' עשה מאמר לזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית הדא שהמאמר קונה ומשייר אין תימר שהמאמר קונה אי לא קונה, ממ"נ קנה מאמר אין אחרי' כלום, לא קנה מאמר תקנה הביאה, ולא יהא אחרי' כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר, וזהו ממש כמו שדוחה בש"ס דילן ביבמות (ד' נא) אביי לרבא, דאין הטעם לר"ג משום דמספקא לי' אי מאמר קני או לא, וע"כ אין מאמר אחר מאמר אלא ס"ל דמאמר קונה ומשייר, אלא דאי קנה קמא בתרא לא קא עביד מהברייתא דגט אחר ביאת מאמר ודוק:
ובזה יש להביא ראי' למה שהאריך בא"מ באה"ע ה' קידושין (ס' מה) בחצי שפחה וחצי ב"ח מה שהקשה הפ"י דא"כ משכחת לה שני מתים אם קדשו שניהם קודם שנשתחררה דתפסי קידושי שני' משום דכיון שאין חייבים עלי' רק אשם הוי כמו שאר חייבי לאוין דתפשי קידושין ותירץ הפ"י הא דקיי"ל בעלמא קידושין תופסין בח"ל הוא בח"ל דעלמא, אבל ע"י קדושין בלא"ה לא משכחת קידושין אחר קידושין דמכיון דתפסי קידושי ראובן הרי היא ברשותו. ואין לה יד לקבל קדושין מאחר ע"ש מה שהשיג ע"ז בס' א"מ. ולפי מה שבארתי פליגי בזה ב"ש ור"ג ורבנן דלר"ג וב"ש במקום שהענינים שוים לא חל זע"ז, משא"כ לר"י דאמר דאפי' קידושי מאה תופסין בה' וכמו שביארתי]:
ובזה יתבאר הירושלמי (פ"י דיבמות ה' ה) והי' ב"ש דנים ומה במקום שבא איסור הקל על איסור הקל אסר את אוסריו. כיון שבא איסור החמור על איסור החמור אינו דין שנאסור את אוסריו והידין איסור קל כו' ר' אליעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה אי מאמר ואח"כ בא עלי' השני למה לי עשה בה מאמר אפי' לא עשה בה מאמר למה לי בא עלי' בגין ב"ש בגין ר' שמעון עכ"ל והנה הק"ע והפ"מ שגו שניהם בכוונת הירושלמי והפ"מ הקשה דלזה לו לומר בגין ב"ש. ובגין ר"ש. ה"ל לומר דסבר כר"ג דאמו אין גט כו':
ול"נ שכך הוא פי' הירושלמי ר' אליעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עלי' השני ופריך למה לי עשה בה מאמר. אפי' לא עשה בה מאמר. למה לי בא עלי' אפי לא בא עלי' (פי' דהא עיקר הק"ו הוא מענין ביאת איסור שאוסרה על הראשון והכא לא מטעם ביאת איסור הוא. אלא מטעם דיש מאמר אחר מאמר וכמו דמקשה בש"ס דילן (דף צה) מאי ארי' שבא עלי' השני אפי' עבד בה מאמר נמי. ופי' התוס' דלא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה ע"י ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה וע"ז משני בגין ב"ש בגין ר"ש. פי' דמשני דב"ש לטעמייהו כמו דמשני ביבמות (פ"ג ה' ד) דע"כ סברי ב"ש דאשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דסברי דמאמר קונה ומשייר. וזיקה קונה ומשייר ומאחר ששניה' שוים ע"כ מדחה מאמ' שעשה ביבמתו דהוה קנין שע"י שיור לדחות זיקת אחותה. דהוי נמי קנין שע"י שיור דסובר ג"כ כר' שמעון כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דיבמות) דאין זיקה נופלת למקום זיקה דהירושלמי מפרש הא דאמרינן ביבמות (דף כח) ג' אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ומפרש בירושלמי שם עולא בר ישמעאל כך פירשה ר' אושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום. והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף יט) ואי ס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי' לייבם לקמייתא ותיפטור אידך אמר רב עמרם מאי פוטר נמי בשני' [והירושלמי לית לי' הא דר"ש פוטר בשניהם מגזה"כ דואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהי' ליקוחין אפי' באחת מהם כמו שמפרש הש"ס דילן ביבמו' (ד' כח):
וא"כ קסבר ר"ש דאין זיקה נופלת למקום זיקה וע"כ כיון דנפלה הראשונה לפני יבום שוב אין השני' אוסרתה ומשום דאין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דאליבא דרבנן דתמן קא סבר ר"ש דזיקה קונה ומשיירת וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ב דיבמות ה"ב) ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות פי' בשני אחים ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ואח"כ נולד להם אח ומת, והיא מתניתין דיבמות (דף יח) ע"ש, וקשי' קנה מאמר שתיהן מותרות (פי' דר"ש ס"ל ביבמות (דף לא) דג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' ועשה בה השני מאמר ומת דהרי אלו חולצות ולא מתייבמת שנאמר ומת א' מהן יבמה יבוא עלי' שעלי' זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין, ר' שמעון אומר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני', וכמו דאמרינן ביבמות (דף יט) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם מאמרו של שני אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל אבל חכמים סברי דמאמר קונה ומשייר וע"כ הוי עלי' זיקת שני יבמין:
וע"כ פריך אהא דתני תמן דדברי ר"ש שתיהן אסורות בשני אחים ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר כו' דשתי הנשים אסורות, וקשי' ממ"נ דאם קנה מאמר ע"כ הם צרות א"כ שתיהן מותרות כיון דבא ומצא בהיתר (כמו דאית לי' לריש ביבמות (דף יח) ר"ש אומר מייבם לאיזו שירבה) לא קנה מאמר אלא זיקה, פי' שלא הי' ע"ז מאמר אלא זיקה, וקשי' קנה זיקה שתיהן מותרות (פי' משום שנפלו לו בהיתר) לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשני' מותרת (פי' דראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו אבל השני' אינה צרתה כלל כיון דלא קנה זיקה) ומשני שמא זיקת ר' שמעון כמאמר דרבנן, כמו דרבנן אמרי המאמר קונה ומשייר (פי' ביבמות (דף לא) כן אמר ר"ש זיקה קונה ומשיירת (פי' וע"כ הראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו דלא מצא בהיתר דזיקה אינו קונה לגמרי ומ"מ צרתה אסורה משום דזיקה קונה קצת, וא"כ היא צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו):
אלמא דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל דזיקה קונה ומשייר' כמו אליבא דרבנן דס"ל דהמאמר קונה ומשייר ואפ"ה תנן במתניתין דיבמות (דף כח) דג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחית כו' דר"ש פוטר ומפרש בירושלמי דר"ש פוטר בשני' דהטעם דכיון שנפלה הראשונ' תחיל' לזיקה שוב אין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל דזיקה קונה ומשייר אפ"ה אין זיקה נופלות למקום זיקה משום דנפילת הראשונה שהיא זקוקה שהיא קונה ומשיירת מדחה לזיקת השני' שאח"כ שקונה ומשיירת, וה"נ סברי ב"ש דמאמר שהוא קונה ומשייר מדחה לזיקה שהיא קונה ומשיירת אליבא דר"ש דרבנן דתמן, וע"ז אומר בירושל' בגין ב"ש בגין ר"ש דשניהם בחדא שיטתא קיימי דבמקום ששניהם הם בתורת שיור, אפ"ה יכול לדחות הקנין הראשון שהוא בתורת שיור את הקנין השני שהוא בתורת שיור, וע"ז אומר דב"ש אזיל לטעמייהו:
וע"כ אם בא עלי' דהוי ביאה פסולה והוי כמאמר לא הי' אוסרה על הראשון אלא הטעם משום ביאת איסור דכיון שסובר דמאמר קונה במקצת הוי במקצת כאשת איש וע"כ אסרה על הראשון מצד איסור א"א, וע"ז אומר ומה במקום שבא על איסור קל כו' אסרה דהא לא הוי רק איסור קל והאיסור הוא משום אשת איש ולא משום מאמר דאי משום מאמר לא הי' חל אח"כ כיון דשניהם שוים אליבא דב"ש אלא משום א"א ואפ"ה אסרה מכש"כ באחות אשה שהוא איסור חמור שאם בא על אחותה אסרה:
[ובש"ס דילן אמרינן ג"כ ביבמות (ד' נא) אמר ר' יוחנן ר"ג וב"ש ור"ש כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור, ולהירושלמי ב"ש ור"ג ור"ש כולהו ס"ל דהיכא דשניהם הוא בתורת שיור יכול לדחות הקנין הראשון שהוא בתורת שיור את הקנין השני שבתורת שיור וכמו שביארתי לעיל, אליבא דב"ש ור"ג ור"ש, ובזה יתיישב מה שהקש' הק"ע בירוש'(פ"ה דיבמו' ה' א)דאמרי' בירוש' שם על דעתי' דר"ג מהו שתהא ביאה פסולה אחר ביא' פסול' ביאת בן תשע אחר ביאת בן תשע ביאה פסולה לאחר ביאת בן ט, ביאת בן ט' לאחר ביאה פסולה, והקשה הק"ע דהתוס' ביבמות (ד' נא) נסתפקו בזה ע"ש דלמה שביארתי הירושלמי לשיטתו אזיל דאע"פ שקונה ומשייר אפ"ה כיון שב' ענינים שוים ע"כ אלים הא' לדחות את חברו, לר"ג לר"ש ולב"ש, אעפ"י שבארתי דאביי ס"ל כמו הירושלמי דאעפ"י שהוא בתורת שיור מדחה האחרת שהוא בתורת שיור ג"כ אפי' הכי סברת הש"ס דילן דביאה פסולה יש אחרי' ביאה פסולה, והטעם אפשר לומר דאע"ג דר"ג סובר דאין מאמר אחר מאמר, משום דשניהם קונים ומשייר ים במקצת וע"כ לא תפוס מאמר אחר מאמר היינו משום דמאמר אחר מאמר הם ב' דברים שוין בעצם ששניהם קונים ומשיירין אבל הביאה קונה לגמרי אלא שהורע כחה מפני המאמר או הגט שקדם, וע"כ יש אחרי' ביאה פסולה משום דמה שמשיירה הוא משום דבר אחר שמגרע אותה, אבל הירושלמי סובר דמ"מ כיון ששני הענינים שוים שמשיירים במקצת, ע"כ לדברי ר"ג אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר ואין ביאה פסולה אחר ביאה פסולה וע"כ אפשר לומר דמ"ט לא הביאו הש"ס דילן דלר' יוחנן דאמר שיורא הוי וכולם תופשין בה, הרי דלא כב"ש ודלא כר"ג, ואפשר לומר דלפי מה שביארתי דאעפ"י שהש"ס דילן סובר לר"ג דאין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר, אע"ג דשניהם קונים ומשיירים במקצת, אך כיון שמשני הכחות שוים ע"כ לא תפסי זהו דוקא אם ב' הכחות שוים בעצם אבל הא דר' יוחנן דאפי' מאה תופשין בה כולם משום הראשונה שאינה מנחת להשני' להיותה קידושין גמרים וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דקידושין) ר' אבוה בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופשין בה אמר ר' לעזר לכן צריכה אפי' קדשה השני קידושין גמורים והקשה הק"ע. דאם קדשה השני קידושין גמורים למה יתפשו בה קידושי מאה. הא השני לא שייר מידי עכ"ל ול"נ דטעמו של הירושלמי הוא דאע"פ שקידשה השני קידושין גמורים אפ"ה לא תפסו בכולה שהקידושין הראשונים אין מניחין לשני' להיות גומרים דהא היא מקודשת לראשון ג"כ וע"כ הוי קידושי שיור וכולם תופשי אח"כ. ואפשר שזהו מרומז במה שאמרו בש"ס קידושין (דף ס) שוי' כשרגא דליבני דכל חד וחד רוחא לחברת' שבק' ואעפ"כ הראשונה נושאת כולם וע"כ כיון שהגרעון הוא מחמת דבר אחר ע"כ תופשין כולם. אפי' לר"ג דהא להש"ס דילן כיון שהגרעון הוא מחמת דבר אחר תפשי כולם, אבל להירושלמי שסובר דלר"ג אין מאמר אחר מאמר ואין ביאה פסולה אחר ביאה פסולה, דכל ששני הענינים שוים לא תפוס וע"כ הא דאמר ר' יוחנן הוא דלא כב"ש ולא כר"ג. ואף שזהו הטעם אינו מוכרח, עכ"פ להש"ס דילן לאו כללא כייל דכל שהענינים שוים לא תפוס ולהירושלמי כללא כייל דכל שהענינים שוים לא תפיס לר"ג בין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר וביאת בן ט' אחר ביאת בן ט' וביאה פסולה אחר ביאה פסולה]:
ובאמת תמהו הראשונים רש"י ותוס' והריטב"א אהא דאמרינן ביבמות (דף נא) אמר להם ר"ש לחכמים אם ביאת הראשון ביאה ביאת השני אינו ביאה ואם ביאת ראשון כו' דמ"מ אפי' לר"ש שסובר דמאמר קונה קנין גמור אפ"ה תאסר מטעם שנבעלה אח"כ בעילת זנות ע"ש:
והנה אגב דאתינא עלה אבאר מהו החילק שבין רבנן דתמן שזהו רבנן שבבבל ובין רבנן דא"י, שאומר בירושלמי לר"ש דרבנן דתמן כמו שאומר בירושלמי (דפ"ג דיבמות ה"ד) שהבאתי לעיל ומפני מה לא אמרינן זאת לר"ש דרבנן מא"י:
ויבואר ע"פ מאי דאמרינן בירושל' (פ"ג דיבמות ה"ג) מחלפא שיטתי' דר"ש תמן (פי' במשנה דיבמות (דף לא)( הוא אמר מייבם לאיז' שירצה וחולץ לשני' והכא הוא אומר הכין (פי' דמקשה בירושל' על הא דגבי אחיות בפ"ג דיבמות (דף כח) פוטר את השני' מחמת שאין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ סובר דזיקה ככנוסה דמי, וא"כ אמאי סובר ר"ש ביבמות (דף לא) גבי ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' דמאמר אם קונה אשת שני הוא ואם אינו קונה אשת ראשון הוא ואין עלי' זיקת שני יבמין וחולץ לשני' דחדא לא מיפטרא באידך דילמא מאמר אינו קונה וכמו שפרש"י. עכ"ז לייבם חדא וליפטור אידך, כיון דר"ש סובר דזיקה ככנוסה דמי:
אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית טעמ' (פי' כשהייתי בבבל שמעתי הטעם) תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה כו' ברם הכא זיקת יבם א' (פי' שיש חילוק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין) דהא התם גבי אחיות ביבמות (דף כח) זיקת יבם א' וע"כ זיקה ככנוסה דמי ואין זיקה נופלת למקום זיקה משא"כ בהך דג' אחין ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ביבמות לדף לא) וא"כ הי' זיקת שני יבמין ולא אלים הזיקה וה"נ משני בש"ס בבלי (דף יח) ולא שאני לך בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין כו' ע"ש:
אמר ר' מתני' מה אכפלון אחיות גבי נכריות אין את בעי מקשה, קשיתא על הא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות מחלפא שיטתי' דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהן אסורות והכא את אמר שתיהן מותרות, ופי' הק"ע דאמר ר' מתניי' מה אכפלין כו' דילמא קא סבר יש זיקה ואפ"ה לא אמרינן דמייבמא לחדא כו' גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמ' ואידך מפטרא בולא כלום, והקשה הק"ע דהא תני' לעיל פ' כיצד רש"א מאמר קונה או לא קונה, א"כ לר"ש מדאוריית' לא מיפטר' חדא בביאת אידך כו' ע"ש:
ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (סי' כג) שהארכתי בזה וכתבתי דהא דאמרינן בירושלמי דקידושין דקאמר ר"י בר בון מתנית' לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירושלמי:
והבאתי שם הרבה ראיות מהירושל' דס"ל דאימתי הוי זיקה אם בא אח"כ לידי מעשה בחליצה או יבום אבל אם לא בא אח"כ לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה למפרע, וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז, וע"כ אמר דהא דהמקדש לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הוי דבשלב"ל, כמו דאמרינן ביבמות (דף צג) למאן דאמר אין אדם מקנה דבר שלב"ל לא הוי קדושין אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא בא לידי מעשה דחליצה ויבום ע"כ לא הוי מזוקקת למפרע, וע"כ אם קדש' מקודשת דלא הוי דשלב"ל כיון דאגלאי מילת' למפרע שהיתה בת קדושין. אבל הש"ס דילן פליג על יסוד זה וכמו דאמרינן ביבמות (דף יח) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה כו' אי אמר הכי הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע אלמא דס"ל דאפי' אם מתה ולא באה לידי חליצה ויבום אפ"ה יש זיקה אבל הירושלמי פליג ע"ז כמו שביארתי וכמו שהבאתי ראיות בספרי (סוף סי' כג):
וכעת אוסיף להביא ראיות לזה דהירושלמי ס"ל כיון דלא עשה בה בסוף מעשה דחליצה או יבום אגלאי מילתא שלא הית' זקוקה דאמרינן בירושל' (רפ"ג דיבמות) הוי בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השני' למה אינו מותר בראשונ' אבל מתה הראשונה יהא אסור בשני', א"ר יהודה דא צריכא ולית זיקה כלום אלו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם, שנים מאם ולא מאב, מת בנו של אב תחילה לא הספיק השני לחלוץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיו מאמו שמא אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו עכ"ל, פי' שהירושלמי קאמר דצריכ' לר' יוחנן אפי' במתה הראשונה שיהא מותר בשני' אע"ג דשני' לא הותרה מעולם וכל יבמה שאין אני קורא בה משעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה, אעפ"כ מותרת משום דכיון שהראשונ' מתה אגלאי מילתא למפרע שלא הית' מזוקקת כלל, וא"כ לא נאסרה מעולם, וע"ז מביא ראי' דאלו ג' אחין כו' פי' דאם נאמר דאפילו לא בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום נמי יש זיקה א"כ אם יהי' ג' אחין שני אחים מאב והאח השני יש לו אח מאם והאח הראשון ימות ותפול לפני האח השני ליבום ואח"כ ימות האח השני בלא חליצה או יבום נאמר ג"כ דאסור לאחיו מאמו דכיון שהי' שעה אחת זקוקה לאחיו תאסור משום זקוקת אחיו מאמו, אלא ודאי כיון שלא בא לכלל מעשה בטלה הזיקה דמעיקר', והא דקאמר אין מאמר זיקה כלום (הוא ט"ס וצ"ל אין מאחר זיקה כלום ודלא כהפ"מ שנדחק בזה):
והכי נמי משמע בירושל' (פ"ב דיבמות ה"ו) שנים שקידשו שתי אחיות כו' הדא דאת אמר בשחלץ ואח"כ יבם אבל אם יבם מתחיל' אסור שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו, ועיין בפ"מ ששגג שם ודוק. עכ"פ צריך להבין דהא בפשיטות הטעם דליבומי ברישא אסור משום אחות זקוקתו כמו דאמר ביבמות (דף כג) דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו. אבל לפי מה שביארתי ניח' שפיר דהירושלמי לטעמי' דלא אמרינן יש זיקה אלא אם בא בסוף לידי חליצה או יבום וא"כ אפילו אם ייבם בראשונה אעפ"כ לא פגע באחות זקוקתו אם יחלוץ אחיו לשני' דהא אגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה לזה כלל ע"כ קאמר דוקא שמא ימות אחיו ותפול לפניו. אבל הש"ס דילן לא סבר הכי דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע ואפי' אם אחיו יחלוץ אותה אעפ"כ הי' תחילה מזוקקת לשניהם ע"כ קאמר סתם אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו והכי נמי משמע בירושל' (פ"ג ה"א) כנס הראשון ובעל אומרים לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שני' שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו, משמע דדוקא משום שמא ימות אחיו אבל בלא"ה אמרינן כיון דהשני פוטר לאחותו ע"י חליצ' או יבום וא"כ לא הוי אחותה אחות זקוקתו (ועיין לקמן (סי' כה) דמה דפליגי בירושל' אם חליצ' קנין או פטור הוא מטעם דהזיק' אינו רק דוקא אם לבסוף בא לידי חליצה אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה לא הוי ויק' כמו שביארתי. וכמו שביארתי בספרי ע"י, וע"כ לא הובא בש"ס דילן הא דחליצה קנין משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דס"ל דאינו תלוי בחליצה שלבסוף ע"ש):
וכיון שביארתי והוכחתי מה שמחולקים הש"ס דילן עם הירושלמי בזה מבואר הא דקאמר ר' מתני' מה אכפלין אחיות גבי נכריות דהירושלמי לטעמי' אזיל דלא אמרינן יש זיקה. אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או ייבום. וא"כ גבי נכריות ביבמות (דף לא) דעשה בה השני מאמר ומת שלא בא לבסוף לידי חליצה או יבום וע"כ ליכא להקשות בזה דאם זיקה ככנוסה דמיי' לייבם לחדא וליפטור אידך דהי' שניהם מזוקקים לאח שמת דהא לשיטת הירושלמי לא אמרינן יש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום. אבל הכא שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום. א"כ לית בה משום זיקה כלל. וע"כ ניחא דא"כ אין החשש רק משום מאמר. וע"כ סובר ר"ש דהמאמר או שקונה או שאינו קונה וע"כ מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשניי'. אבל לא משום זיקה והא דמקשה הש"ס דילן ביבמות (דף יט) מתיב ר' אושעי' ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' ור"ש פוטר ואי ס"ד סבר ר' שמעון זיקה ככנוסה דמי' לייבם לקמייתא ותיפטור אידך הוא משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דס"ל דאפי' אם מת נמי לא בטלה הזיקה דזיקה בכדי לא פקע:
וע"ז אמר ר' מתניא דמה איכפלין אחיות גבי נכריות דבאחיות היינו ביבמות (דף כח) דס"ל לר' שמעון דפוטר בשני' כמו שביארתי דהירושלמי לטעמי' דס"ל דפוטר לשני' כמו שהבאתי לעיל הירושלמי דר' הושעי' אבי המשנה דר"ש פוטר את השני' מהחליצה ויבום בירושלמי (פ"ג ה' ג עי"ש) (והוא כמו שמפרש בש"ס דילן בשיטת ר' הושעי' ביבמות (דף יח) אמר ר' אושעי' חלוק הי' ר"ש אף בראשונה משום דקא סבר זיקה ככנוסה דמי'. וע"כ שרי אפי' נולד ואח"כ יבם. והוא ר' הושעי' רבה שהוא אבי המשנה ואח"כ מתיב רב הושעי' ביבמות (דף יט) וכמו שהביאו התוס' כאן מפר"ת דר' הושעי' לאו היינו רב הושעי' עי"ש) והטעם כיון דזיקה ככנוסה דהתם גבי אחיות בא לבסוף לידי חליצה או יבום, וע"כ יש זיקה, משא"כ גבי נכרית ביבמות (ד' לא) שמת, וע"כ בטלה הזיקה, וע"ז אמר ר' מתניא אי בעית מקשיי קשיתא על ההיא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות. פי' בשני אחים ומת א' מהם. ואח"כ נולד להם אח דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות. והטעם כדמסיק בירושלמי דזיקה אינו קונה לגמרי דא"כ הרי בא ומצאה בהיתר. ואם זיקה אינה קונה מ"ט צרתה אסורה ומסיק דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו. וצרתה נמי אסורה משום דבזיקה ה"ל צרתה אלמא אע"ג דלא בא לבסוף לידי חליצה או ייבום אפ"ה יש זיקה דרבנן דתמן היינו רבנן דבבל לשיטתייהו אזלי. וע"ז ודאי קשה דמחלפא שיטתי' דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהם אסורות. אלמא דיש זיקה וקונה ומשיירת. וא"כ איך קאמר גבי נכרית ביבמות (דף לא) דר' שמעון אומר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' משום דמאמר או שקונה או שאינו קונה. דמ"מ אסורה מחמת הזיקה שיש עלי' זיקת שני יבמין ולרבנן דתמן ס"ל דאפי' אם מת הוי זיקה. וא"כ יש עלי' זיקת שני יבמין מחמת הראשון ומחמת השני דזיקה קונה ומשיירת ודלא כמו שפי' הק"ע שם עי"ש). וע"ז משני דלרבנן דתמן מוכרחים אנו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין וע"ז אמר ר' זירא עד דאנן תמן שמעית פי' ששמע מה שהיו אומרים רבנן דבבל. משום דהכא גבי שני אחים ומת א' מהם ואח"כ נולד להם אח דשתיהן אסורות הי' זיקת יבם א' קודם שנולד האח וע"כ סובר דזיקה קונה ומשיירת. משא"כ בהך דיבמות (דף לא) דר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה בהא דנכריות שב' אחים הן. ע"כ אין זיקה:
והשתא ניחא דהברייתא דתני תמן לא נישנית אלא בבבל. משום דס"ל דאפי' מת נמי זיקה בכדי לא פקע כמו דאיתא ביבמות (דף יח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דזיקה בכדי לא פקע. וע"כ הוצרכו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין. אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הך ברייתא משום דס"ל דזיקה פקע. בשלא בא לידי מעשה:
וא"כ כיון דלהירושלמי לא ס"ל הך ברייתא דתני תמן שתיהן אסורות חדא מחמת אשת אחיו שלא הי' בעולמו ולא הוי בא ומצא בהיתר דזיקה אינה ככנוסה לגמרי והשני' משום צרתה דזיקה קונה ומשיירת. דלשיטת הירושלמי ליתא לזיקה, דהא מת האח, וא"כ כיון דהירושלמי לא ס"ל כהך בריית' לא הוצרך למימר לר"ש דזיקה קונה ומשיירת והא דקאמרינן ר"ש פוטר ביבמות (דף כח) היינו בשני' וכמו שמפרש בירושלמי שם עי"ש בשם ר' אושעי' אבי המשנה וכן בש"ס דילן ביבמות (דף יט) מאי פוטר בשני' משום דזיקה ככנוסה והיינו משום דר"ש ס"ל זיקה ככנוסה ע"כ מכי נפלה הראשונה נדחית השני'. לא איצטריך למימר דזיקה קונה ומשיירת ואפ"ה דוחה משום דזיקה שהיא קונה ומשיירת דחי זיקה השני' דהוי נמי קונה ומשיירת אלא דס"ל לר"ש דזיקה ככנוסה דמי לגמרי. וע"כ דוחה השני' והא דיבמות (דף לא) דר"ש קאמר משום מאמר ולא משום זיקה היינו משום דהתם ליתא לזיקה כלל דהא מת. משא"כ לשיטת רבנן דתמן דס"ל דבשני אחים ומת א' מהם ונולד להם אח אח"כ דשתיהן אסורות וא"כ ע"כ ס"ל דזיקה קונה ומשיירת דאל"ה אמאי שתיהן אסורות וא"כ כיון דזיקה קונה ומשיירת ודחי זיקה השני'. ע"כ אומר דב"ש ס"ל כר' שמעון דרבנן דתמן ודוק בזה [ועיין עוד מה שהבאתי ראיות בספרי ע"י (סי' כג) עי"ש באריכות]:
ובירושלמי (פ"ב דיבמות ה' ב) מקשה על הא דר' זעירא דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות. וביארתי דהטעם דשתיהן אסורות משום דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ הוי אשת אחיו שלא הי' בעולמו. משום דאין זיקה קונה לגמרי. ואפ"ה צרתה אסורה משום דזיקה קונה קצת. וע"ז מקשה בירושלמי וקשי' צד שקונה זיקה כנגדו אסור בצרה (והוא ט"ס וצ"ל כנגדו התיר בצרה. וכן הגי"ה הק"ע והפ"מ נשתבש בזה בפירושו) צד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה (פי' שמקשה דאכתי אין התירוץ מספיק. דזיקה קונה ומשייר מספק. וע"כ תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות דממ"נ צרתה מותרת. דלאותו צד שהיא צרתה. דהיינו ע"י זיקה שהוא מזוקקת לאחיו של בעלה הא לאותו צד שזיקה קונה היא נמי מותרת משום שבא ומצאה בהיתר וכל האיסור הוא משום דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ יש צד שלא קנה ומשייר. הא לאותו צד שלא קנה לא הוי צרתה צרה. וא"כ ממ"נ צרתה מותרת) ועי"ז משני וכי מה נפשך בעריות מאי כדון דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא. כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה. (פי' דלא אמרינן מה נפשך בעריות ואין אתה יכול לחלק הצדדים. דאמרינן דהצד שלא קנה הזיקה, עושה הצד השני שקנה הזיקה לערוה. משום הצד שלא קנה וע"כ כיון שאפי' הצד השני שקנה זיקה נעשית ערוה ע"כ אפי' צרתה נמי אסורה. דהא הצד שקנה הזיקה הוי צרתה צרה וכ"ת הא לאותו הצד שקנהו זיקה אפי' היא נמי מותרת דהא בא ומצאה בהיתר. אעפ"כ אותו צד נעשית ערוה משום צד שלא קנה זיקה והוי יבמה שאינה ראוי' לפנים והוי כולי' ערוה ואוסרת צרתה:
וכה"ג איתא בירושלמי (פי"ג דיבמות ה' ו) דאמרינן שם מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אבי' ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה שקדושי' וגירושי' תורה. וחזרתה אינה תורה. דהא הוי גרושת אחיו מדאורייתא והקידושין שאח"כ הוא מדרבנן וע"כ אסורה, צרתה מהו כו' אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת. ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בו כנגדו אסור בצרתה (ט"ס וצ"ל התיר בצרתה) וצד שלא קנה כנגדו התיר בצרה א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה. (פי' שהקשה דממ"נ לאותה הצד שהקנין אלים היא נמי מותרת אלא משום שיש צד שאינו קונה. ולאותו צד שאינו קונה לא הוי צרתה כלל וע"ז משני וכי יש מה נפשך בעריות כו' וכמו שביארתי דהצד שאינו קונה עושה ערוה אפי' להצד שקונה והוי כמו יבמה שאינה ראוי' לפנים וע"כ אוסרת צרתה ג"כ [ואע"פ דהטעם הוא דקידושי קטנה מדרבנן ומדאורייתא הוי גרושת אחיו, אעפ"כ הי' סברת הירושלמי שלא תאסור הצרה כיון דכל עיקר הערוה משום דקנין מדרבנן לא אלים א"כ מהאי טעמא לא תאסור הצרה. ולא דמי להא דתנן בריש יבמות (דף ב) כל היכולות למאן ולא מיאנו צרתה חולצת ולא מתייבמת אלמא אע"ג דהוי קידושי מדרבנן אפ"ה אסורה הצרה דהתם מה שהוא ערוה אינו מטעם דלא אלים הקנין. אלא מחמת שהוא ערוה ממש משא"כ הכא דהוי כמו ממ"נ כמו שהקשה בירושלמי], והא שכתב הרא"ש ביבמות (דף קט) טעם אחר על הרי"ף שפסק דצרתה מותרת משום דלערוה עצמ' יש לה היתר אם גדלה אצלו. עי"ש הוא משום שהטעם נידחה בירושלמי וכי יש מה נפשך בעריות דאין אומרים ממ"נ בעריות:
עכ"פ נתבאר מזה שהירושלמי סובר דאם מקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום אין הקנין נגמר רק בסוף שלשים וע"כ בעינן שיהא השטר קיים בסוף שלשים וגם שיכול לחזור בתוך שלשים ועוד יתבאר יותר בסי' שאחר זה: