נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
סימן יג
שאלה הא דתנן בריש נזיר (דף ב) דהריני כזה הוי נזיר אי הוי מדין יד אומדין התפסה:
תשובה המ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' נדרים ה"ג) כתב כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך תכ"ד ה"ז אסור במה שנאסר בו חבירו. והקשה המ"ל דבאומר שאני כמותך למאי איצטריך שיהי' תכ"ד כו' דבאומר בפי' ואני כמותך אפילו לאחר כמה ימים אמאי לא מהני כו' והביא ראי' מהא דכתב הרמב"ם (ריש ה' נזירות ה' ו) הרי שהי' נזיר עובר לפניו ואמר אהי' ה"ז נזיר הואיל ובלבו הי' שיהי' כמו זה ואע"פ שלא פירש ואמר אהיה כמו זה וכן אם אחז בשערו ואמר אהי' נאה כו' ה"ז נזיר ובריש נזיר (דף ב) אמרינן הריני כזה ובגמר' מוקי לה דנזיר עובר לפניו וכתבו התוס' דלגופי' לא איצטריך דפשיטא אם אמר הריני כזה דהוי נזיר ע"ש:
ונ"ל דאין מזה ראי' דהתם אם אמר הריני כזה הוא בתורת יד ומדין ידות נדרים ולא מדין התפסה דהא דינו של הרמב"ם הוא מדתנן ריש נזיר (דף ב) כל כנויי נזירות האומר אהא כו' וקאמר התם פתח בכנויין ומפרש ידות וכן אם אמר הריני כזה הוא נמי מדין יד ולא מדין התפסה אלא שהוא עצמו מקבל עליו הנזירות אלא דאם אין נזיר עובר לפניו הוי ידים שאינם מוכיחות כמו דאמרינן פ"ק דנזיר (דף ב) דילמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים. וע"כ אפילו אם הותר הראשון מ"מ לא הותר האחרון דהא הוא גופי' מקבל עליו הנזירות דהריני הוא יד לנזירות וכמו דאיתא בפ"ק דנדרים (דף יט) אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירו' דילמא הריני בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו. וכתב הר"ן דהריני בלחוד נמי מהני מדין יד בנזיר עובר לפניו. וע"ז כתבו התוספ' דבאומר הריני כזה לא איצטריך לאשמועינן דהוי יד אלא לאשמועינן טעמא דאמר כזה הא לאו הכי אפי' יד לא הוי אבל לא מיירי מדין התפסה רק מדין יד וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ק דנזיר) הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן:
וצ"ע על הרא"ש (בפ"ב דנדרים) שהביא ראי' דהתפסה מהני בנדרים משא"כ בשבועות. וכתב ותנן נמי הריני כזה ה"ז נזיר ואמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו אלמא דמדמה זה להתפסה דאלו מדין יד הא בשבועה נמי יש ידות וכמו שאבאר [ואפשר שכוונתו כמו שכתב הר"ן (בפ"ג דשבועות) שאיסור קדושה נמשך ונתפס ולא איסור גרידא ע"ש ומזה הביא ראיה דאם נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה הוי יד מוכיח משום דאיסור נזירות חל עליו בתורת קדושה אבל אם א' נשבע ואמר השני הרינ' כזה לא הוי יד מוכיח כיון שאינו מונח על הנשבע איסור קדושה אלא איסורא גרידא, א"כ לא הוי יד מוכיח ועיין לקמן בענין התפסה בשבועות ובספרי ע"י (סי' כד)]:
והיינו דוקא אם אמר הריני כזה אבל לא באומר ואני וכמו שכתב המ"ל בעצמו (פ"א מה' נזירות) דואני גרע מהריני דהריני מורה על שום קבלת דבר בגופו אבל אם אומר ואני אין במשמעות דבריו קבלת שום דבר כלל וע"כ ואני הוי מדין התפסה ואם הותר הראשון הותר השני כמו דאיתא בנזיר (דף כא) וע"כ בעינן בואני דוקא תכ"ד כמו דאית' בנזיר שם דאי הוי ואני מתורת יד לא הוי מהני מה שהותר הראשון. וכמו שכתב הר"ן (בפ"ג דשבועות) דע"כ הוכיח הרי"ף דמהני התפסה בנדר מהא דתנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דכיון דתכ"ד הוא מנלן משום דתפוס הוא דילמא טעמא דכולן נזירים ומשום דכל חד מינייהו אמר ואני נזיר לאו מילת' היא דקתני סיפא הותר הראשון הותרו כולם ואלו ואני נזיר קאמר אמאי הותרו כולם וא"כ מה שהוכיח המ"ל מהא דהריני כזה לאו ראי' דהתם מדין יד הוא ולא מדין התפסה דהריני מורה על שום קבלת דבר בגופו. משא"כ אם אמר ואני דאינו מורה טל שום קבלת דבר בגופו אלא דמשמע ממילא וע"כ לא הוי רק מתורת התפסה:
ובזה שביארתי אפשר ליישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (סי' כד) על מה שכתב השיך (סי' פז) דבשבועה מהני אם ישבע הא' והשני יאמר אף אני כמוהו. אלמא דבשבועה מהני אם התפיס תכ"ד דהא לדעת הרי"ף והרמב"ם לא מהני בשבועה אפילו התפיס דאל"ה לא הוי מייתי הרי"ף ראי' דיש התפסה בנדרים מהא דאמרינן רפ"ג דנזיר (דף כא) דמי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דהא אמרינן התם דמיירי תכ"ד אלא ודאי דלא שייך התפסה בשבועות וכמו שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות אפי' תכ"ד נמי לא מהני. ועוד דאפי' לדעת הרא"ש דבשבועה נמי מועיל התפסה אם התפיס אגברא ואמר ואני כמוך אלא דבנדר ההתפסה הוא חל על החפץ משא"כ בשבועה דחל אגברא אעפ"כ זהו דוקא בשבועה דלהבא דחל אגברא לקיים שבועתו משא"כ בשבועה דלעבר. וכן הקשה הקצה"ח ותירצתי שם, דכיון דבשבועה דלעבר לא שייך התפסה כלל א"כ ודאי אדיבורי' קא מתפיס ע"ש:
אבל לפי מה שביארתי הי' אפשר לומר כיון שהחילוק בין היכא שאמר הריני כזה דהריני כזה הוי יד לנזירות וכמו שהוא בעצמו נודר בנזירות ובין היכא שאמר ואני שזהו מטעם התפסה וכמו שחילק המ"ל בעצמו וכמו שביארתי. וא"כ בשבועה דלשעבר אם א' נשבע שכך הי' המעשה לשעבר והשני אומר אף אני כמוהו אפשר לומר דמהני מטעם דהוי יד לשבוע' וכמו שידות נדרים כנדרים כן יש יד לשבועה ג"כ והראי' דלא חשיב בנדרים (דף טז) לענין מה שיש חומר בנדרים מבשבועו' וכמו שהקשה הר"ן על הפוסקים שסוברין דאין מועיל התפסה בשבועות דמ"ט לא חשיב החומרא שיש התפסה בנדרים משא"כ בשבועות אלא ודאי שיש יד לשבועה ג"כ. וכמו שכתב הר"ן להדי' (פ"ג דשבועות שם) וז"ל ועוד כיון שריבתה התורה התפסה בנדרים למה לא נלמוד מהם לשבועות דהא ידות לא אתרבו בשבועו' ומנדרים הוא דילפינן לה ע"ש:
והכי מוכח בירושלמי (פ"ק דנזיר) הריני יד לנזירות כו' ר' בון בר חיי' בעי אמר לא אוכל לך תופסין אותו משום יד לשבועה (פי' דהוי יד וכמו שסיים ואמר לא אוכל לך שבועה) א"ר יוסי אורחי' דבר נשא מימר שבועה לא אוכל לך דילמא לא אוכל לך שבועה ע"כ לא אמרינן דהוי כמו יד וכמו שכתב הר"ן בריש נדרים (דף ב) וידות נדרים הוא שמתחיל במקצת דיבורו של נדר אלא שאינו גומר אותו ואותו מקצת הדיבור הוי כאלו נודר כל השלמת הדיבור כאדם האוחז בבית יד שלו ומטלטלו כולו וע"כ כיון שאין דרך ב"א לומר לא אוכל לך שבועה ע"כ לא הוי כמו יד כו' אלמא דיש יד לשבועה והכא משום שאין דרך ב"א לומר כך וכן כתב הר"ן בריש נדרים (דף ב) דשבועה שאמר בלשון נדר מדין יד הוא ע"ש:
וא"כ אם חבירו נשבע לשעבר והוא אמר ואני כמוך מהני מטעם יד דאע"ג דאמר בלשון ואני ואין במשמעו שום קבלת דבר על גופו רק בהריני דזהו דוקא בשבועה דלהבא דהיינו קבלת דבר על להבא שיש בו מעשה אבל בשבועה דלשעבר שאין בו מעשה הוי ואני מטעם יד כמו דהוי יד בנזיר אם אמר הריני כזה דכיון דלשעבר אין בו קבלה על להבא הוי ואני כמו הריני ומהני כמו דמהני אם אמר הריני כזה מדין יד ולא מדין התפסה:
ודע דבירושלמי (פ"ק דנדרים ה"ג) איתא כירושלים כקרבנות ירושלים כו' ר' יהודא אומ' האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ואבנים שבה. ואמרינן התם נתני כעזרה כו' וכתב הק"ע מכאן משמע דעזרות אע"ג דמשירי הלשכה אתיין לא הוי מתפיס בדבר הנדור ודלא כמ"ש הרא"ש בתחילה דכירושלים היינו חומת ירושלים ובאמת לבסוף חזר בו. ונראה הטעם דקיי"ל בונים בחול וכדאית' בשקלים, הלכך לא הוי כדבר הנדור. ולא ידעתי למה הביאו האחרונים ביו"ד (סי' רד) דברי הרא"ש עכ"ל ולי נראה דאדרבא מהגמר' דילן משמע דלא ס"ל כמו הירושל' דאע"ג דקדוש אעפ"כ לא הוי דבר הנדור, והא דקאמר ר' יהודה דהאומר ירושלים לא אמר כלום, היינו משום דס"ל דהחומות לא קדוש. דהא אמרינן בקידושין (דף נד) ת"ש דתניא אמר ר' ישמעאל בר' יצחק אבני ירושלים שנשרו מועלין בהם דברי ר' מאיר לא תימא ר' מאיר אלא אימא ר' יהודה אי ר' יהודה, ירושלים מי מקדשה והתנן כאימרא כדירים כו' כירושלים ר' יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום, אלמא דהטעם של ר' יהודה היינו משום דלא קדוש ולת"ק קדוש. וא"כ שפיר כתב הרא"ש דהאי כירושלים היינו חומות ירושלים דלפי מה שכתב הק"ע דאע"ג דמשירי הלשכה קא אתי אעפ"כ לא הוי דבר הנדור. א"כ מאי מייתי הש"ס ראי' מזה שר' יהודה סובר דחומת ירושלים לא קדוש. דילמא משום דלא הוי דבר הנדור אלא ודאי דהש"ס דילן פליג על הירושלמי וטעמא דת"ק משום דחומת ירושלים קדוש וגם מה שפי' בירושלמי ג"כ אינו מוכרח ודו"ק: