נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
סימן יב
שאלה אם אסר כל פירות שבעולם עליו על תנאי אי חל הנדר או לא:
תשובה תחילה צריך אני להקדים מה שהבאתי בספרי ע"י (סי' כ"ד) ראי' מהתוס' דפ"ב (דנדרים ד' ט"ו) גבי שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו כו' והקשו התוס' והא משועבד לה היכי מצי מדיר לה ותירצו דמיירי באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכול לקיים שפיר חל הנדר אף כשמדירה כשאמר קונם תשמישך עלי, שהרי לא תלך לבית אבי' ולא תאסור והשגתי שם על החכ"צ בתשובה מהתירץ הב' של התוס' דאף דהנדר מצד עצמו, הוא לעקור השיעבוד, אע"פכ כיון שתלה בדבר שיוכל לקיים שפיר חל הנדר:
וראיתי להמ"א (סי' יא) שהוכיח מהתוספת דכתובות (דף עא) דאמרינן התם תנן המדיר את אשתו שלא תטעום א' מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש. וכתבו התוס' וס"ד בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין ולכאורה למאי כתבו התוס' יאסר הנאת תשמישך עלי משמע דאם אמר יאסר הנאת תשמישי עליך לא הוי חל כיון דמשועבד לה. ואמאי הא כיון דתלה בפירות אפשר לה שלא תאכל הפירות וא"כ אינו עוקר לשיעבודא. אלא ודאי דהתוס' סברי כתירוצ' קמא שתירצו בפ"ב דנדרים (דף טו) דאפי' בכה"ג נמי אינו יכול לעקור שיעבודא כיון דגוף הנדר הוא במה שמשועבד לה. ועיין במהרש"א שדקדק במה שכתבו התוס' דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין דהא אפי' אמר שלא תטעום כל פירות דעלמא נמי הוי חל דהא אפשר לה שלא תשמש וא"כ לא הוי נדר שוא. ולכאורה אם היינו מדמים הא דאינו יכול לעקור השיעבוד להא דנדר שוא א"כ כיון שהתוס' כתבו דוקא באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אע"ג דהוי ע"ת ואפשר לה שלא תעבור על התנאי אלמא כיון שיש בזה לעקור השיעבוד לא חל אע"ג דהוי על תנאי וא"כ ה"נ בנדר שוא כיון שאינו יכול להדירה שתאסור כל פירות שבעולם עלי' אע"ג דיכולה לקיים כגון שלא תשמש אעפ"כ הוי נדר שוא וא"כ לפ"ז שפיר כתבו התוס' באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל אותו המין:
ואפשר לומר דהא שכתבו באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל אותו המין, היינו משום שזהו עיקר הנדר. ע"כ בעינן שלא יהא לעקור שיעבוד' דאל"ה לא חל כיון דאלמוה לשיעבוד' ועשאוהו כאלו אוסר דבר של חבירו על חבירו ע"כ לא חל אע"פ שמצד התנאי יכולה לקיים אעפ"כ לא חל. אבל לגבי נדר שוא הוי יכלי התוס' למימר באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל הפירות שזהו רק בתנאי:
ובאמת גם בזה יש סתירות הרבה שבכתובות (דף עא) כתבו התוספת בהא דשלא תטעום א' מכל הפירות דלאו בכל הפירות מדיר לה דא"כ לא הוי חייל דאי אפשר לה לקיים כו'. אבל למאי דס"ד דאדרה איהו ותלינהו בתשמיש המטה חל אפילו הדירה מכל הפירות כיון דאפשר לה לאכול וליאסר בתשמיש המטה כי ההיא דשילהי נדרים (דף פט) דאמר תיתסר כל הנאות דעלמא כו' ושרקי' טינא שלא יהנה מן העולם אלמא חל הנדר:
ש
וראיתי להמ"א שכתב בה' נדרים (סי' כט) אבל הא מילתא מספק' לי' אי אמרינן משעה שנדר הוי נדר שוא ויכול לעבור על תנאו או נימא דאסור לעבור על תנאי כדי דלא להוי נדר שוא. וגם כתב שם דודאי אם עבר על תנאו מותר הוא בכל הפירות בלא התרה עכ"ל. וכל יסודתו הוא על התוס' דשבועות (דף כט) שכתבו ואומר ר"ת דבנדר לא חייל' כה"ג אם אסר כל פירות שבעולם עלי בקונם אם יעשה כדבר הזה כיון שאי אפשר לו לקיים או אם אסר כל פירות שבעולם עליו בלא תנאי וע"כ נסתפק מאימתי הוי שוא אבל זה בודאי דלאחר שעבר על תנאו הוי נדר שוא ואינו מועיל התרה:
ולכאורה קשה על המ"א מהתוס' דגיטין (ד' לה) שהקשו בהא דנדרי' (ד' פט) ההוא גברא דאמר תיתסר הנאה דעלמא עלי, אי נסיבנא איתתא עד דלא תנינא הילכת' כו' ואתא רב אחא ושבשי' ואנסבי' איתת' ושרקי טינא כדי שלא יהנה מן העולם. מאי מועיל מאי דשרקי' דכי אנסבי' מיד עבר כיון שאין יכול בסוף לקיים ותירצו דדוקא בשעה שנודר אם אי אפשר לו לקיים עובר לאלתר. אבל התם בשעה שנדד יכול הי' לקיים דאפשר לו שלא ישא אשה אע"ג דכי אנסבי' אין יכול לקיים אינו עובר לאלתר עד שיהנה. אלמא דלדעת התוספת דגיטין ודכתובות דנדר שוא על תנאי לא הוי שוא דהא אפשר לו שלא יעבור על התנאי ע"כ אפילו עבר על התנאי נמי לא הוי שוא ומועיל התרה דהא גבי ההוא גברא דאמר תיתסר הנאות דעלמא עלי אם לא נסיבנא איתת' כו' ואתא רב אחא בר הונא ואנסבי' איתת' כדי שיהי' יכול להתיר וא"כ איך כתב המ"א שאסר לו לעבור על התנאי כדי שלא יהי' נדר שוא:
ובאמת יש לתמוה על התוס' דשבועות (ד' כ"ט) שכתבו בשם ר"ת דבנדר לא חיילא כה"ג אם אסר כל פירות שבעולם עליו בקונם אם יעשה כדבר הזה כיון שאי אפשר לו לקיים וכן כתב הרא"ש בכתובות ר"פ המדיר (ד' ע) וז"ל וכן נמי אם אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר זה, הי' אומר ר"ת דלא חייל אע"ג דאיפשר לו שלא לעשות דבר ולא יאסרו כל פירות שבעולם עלי', מ"מ כיון שהוציא מפיו כל פירות שבעולם עליו נדר שוא הוא ולא חייל הנדר כלל, מהא דאיתא בנדרים (ד' פ"ט) ההוא גברא כו', וכתב הרא"ש שם, ואע"ג דאי אפשר לו להיות בלא הנאת עולם לא הוי נדר שוא, דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר, וא"כ דברי הרא"ש סתרי אהדדי וכן התוס' בגיטין (ד' ל"ה) סתרי למה שכתבו התוס' בשבועות לדף כ"ט) בשם ר"ת, ע"כ נ"ל בכוונת התוס' דמה שכתב בשם ר"ת דהוי נדר שוא אם אסר כל פירות שבעולם עליו אם יעשה כו' היינו אם יעשה שיאסור למפרע דאע"ג דאפשר שלא לעשות דבר פלוני ולא יאסור פירות העולם עליו, אעפ"כ כיון דהנדר חייל מהשתא בפירות העולם, ואם יעבור על תנאו ממילא אסור משעת נדרו נמצא שבשעה שנדר הי' נדר שוא, דהא אסר עליו כל פירות שבעולם וא"כ הוי שוא בשעת הנדר משא"כ התם דלא אסר עליו הנייתי' דעלמא אלא אם ינסוב איתתא, ולא שיהא אסור למפרע ע"כ לא הוי נדר שוא דשוא בעינן שיצא מפיו לשוא, והכא בשעה שיצא מפיו לא יצא לשוא, דהא לא חל הנדר עדיין וא"כ אפשר לו שלא יהא עליו נדר כלל באם שלא יעבור על תנאו, וע"כ אעפ"י שעבר אח"כ ונמצא שהי' שוא מעיקרא ע"ז כתבו התוס' בגיטין (דף ל"ה) והרא"ש בנדרים (ד' פט) דכיון דמעיקרא בשעה שיצתה מפיו לא הוי לשוא, ע"כ אפי' אם עובר על תנאו מצי להתיר לו נדרו, כיון דמעיקרא לא הי' לשוא וכמו דאיתא בנדרים (דף ע"ט) אל מא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ, למה לה הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלי', וע"ש בר"ן שהקשה דהא אמר רב יהודה לעיל בנדרים (דף י"ד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אל ישן היום, דחיישינן שמא ישן למחר דבתנאי' לא מזדהיר, וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה מהשתא ואתסרן פירות העולם עלי', לאו קושי' הוא דאם אמרה קונם פירות העולם עלי מהיום כו' אבל כיון שתלתה באם אין במשמעותו' שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה, אלמא אפי' פירות העולם דהוה נדר שוא אעפ"כ כיון שאין חל אלא לאחר שתעבור על תנאה לא הוי נדר' שוא:
ומעתה לא קשה מידי על המ"א מהא שהקשיתי דהתם אינו חל אלא לאח"כ, וע"כ לא הוי נדר שוא ואפי' עבר על התנאי נמי לא הוי שוא כמו שכתבו התוס', והא שנסתפק המ"א היינו באם אוסר למפרע, ואז הוי נדר שוא לפי מה שכתב ר"ת דבאוסר כל פירות שבעולם אם יעשה כו' הוי שוא וע"כ נסתפק מאימתי הוי שוא אם מיד משעה שנדר או לאח' שעובר על תנאו ואגלאי מילתא למפרע שהי' שוא ואינו מועיל התרה, וא"כ אסור לו לעבור על התנאי כדי שלא יהי' נדר שוא, ואם עבר מותר בכל הפירות בלא התרה, [אח"כ ראיתי לא' מהאחרונים שעמד על סתירת דברי התוס' והרא"ש וחילק ג"כ בין אם חל למפרע או אם חל על להבא, דבאם חל למפרע הרי אסור מעכשיו בכל פירות שבעולם כמו דאמרינן בגיטין (דף י"ד) אל ישן היום שמא ישן למחר, וע"כ הוי שוא, אבל לא ניחא לי דכיון שהוא רק מדרבנן ע"כ לא נק' מחמת זה נדר שוא שלא יועיל התרה, ויהא מותר לעבור, כמו שהארכתי בזה לעיל (סי' ד') בענין מה שכתב הלח"מ פ"ג מה' נדרים ה"ט הביא דעת השואל מהרשב"א בתשובה, והובא בב"י סי' רל"ט בענין המתענה בשבת ע"ש אלא דהעיקר תלוי אם בשעה שיצא מפיו הי' לשוא, וכמ"ש]:
עכ"פ מהתוס' דכתובות (דף ע"א) מוכח דדוקא באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין, אבל באומר יאסר הנאת תשמישי עליך אע"ג דהוי על תנאי נמי לא מהני, אלמא דאינו יכול לעקור השיעבוד אפי' ע"י תנאי, היפוך מה שהוכחתי מהתוס' דנדרים (דף י"ד), אך מהתוס' רפ"ז דכתובות מוכח דסברי דיכול לעקור השיעבוד ע"י תנאי, כיון דאפשר לה שלא תעבור על תנאי, שכתבו בכתובות (דף ע') על הא דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והקשו התוס' ולוקמי כגון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאחר תשמישך עלי אם אזונך, וכן הקשו התוס' אח"כ וליכא למימר כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי מעכשיו אם אזונך כו' וכתב המהרש"א דאין להקשות מאי קושי' בהא דאז אסורה ליהנות דא"כ שפיר פריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כו' להפקיע שיעבודה לאסור לה הנאה מיני', דיש לומר כיון שעיקר הנדר שהיא איסור תשמיש עליו לית לה שיעבוד עליו באומר יאסר תשמישך עלי חל הנדר שפיר, וממילא תאסר בהנאה ליכא למיפרך כו' הא מפקעי לה לשיעבודא, אלמא אע"ג דעוקר לשיעבודה, אעפ"כ כיון דהוא אונו עוקר ממש לשיעבודה אלא ע"י שאומר יאסר הנאת תשמישך עלי ליכא למפרך בה, הא עוקר לשיעבודה, וא"כ משמע מדברי התוס' דיכול לעקור השיעבוד ע"י תנאי:.
ויש לחלק כמו שחילקתי לעיל גבי נדרי שוא דיש נ"מ בין מה שהוא בעיקר הנדר דבעיקר הנדר אינו יכול לעקור שיעבודא אף ע"י תנאי וע"כ כתבו התוס' בכתובות (דף ע"א) וס"ד בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי, אם תטעום מאותו המין, אבל באומר יאסר הנאת תשמישי עליך לא מהני אף ע"י תנאי, משום דבעיקר הנדר עוקר השיעבוד אבל בכתובות (דף ע"א) דקאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך א"כ עוקר השיעבוד דמזונות ע"י תנאי, וזה יכול לעקור, וכן בנדרי שוא שכתבו באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין ודקדק המהרש"א דאמאי לא כתבו אם תטעום מכל הפירות כיון שהוא ע"י תנאי, אע"ג שהתוס' כתבו הנאת תשמישך עלי, ולא הנאת תשמישי עליך, אע"פי שהוא ע"י תנאי, דבעיקר הנדר לא מהני תנאי אך מהראי' שהביאו התוס' בכתובות (דף ע"א) מההוא דשילהי נדרים (דף פ"ט) ההוא גברא דאיתסר הנייתי' דעלמא אי נסיבנא איתתא כו', אלמא אע"ג דהנדר הי' בנדר שוא, אפ"ה לא הוי נדר שוא דאפשר לו שלא ישא אשה ולא יאסר כמו שכתב הרא"ש שם וכבר ביארתי החילוק שבנדרי שוא ע"י תנאי:
ולסתירת דברי התוס' אפשר שתלוי בב' התירוצים של התוס' דנדרים (דף יד), עוד הי' נראה לי לומר כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' כד) על שהקשה הר"ן בפ"ב דנדרים (דף יד) האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בלא יחל דברו. ופריך בגמ' והא משתעבד לה והקשה הר"ן דמאי קשי' לי' הא אמרינן בפ' אע"פ (דף נט) דקונמות קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד ותירץ הר"ן דכי היכי דאמרינן התם, אלמוה לשיעבודא דבעל, ה"נ אלמוה לשעבודא דאשה והרא"ש כתב דכיון שמשועבד לה שחייב בעונתה האיך יכול להפקיע שיעבודה, דהוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו ולכאורה אמאי לא דקדק כמו שדקדק הר"ן דמאי פריך הגמ' הא קונמות מפקיע מידי שיעבוד. וכתבתי שם דהרא"ש אזיל בשיטת התוס' בגיטין (דף מ) דהא דאמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד, היינו דוקא אם אפשר לסלוקי בזוזי, וע"כ מכאן ולהבא הוא גובה. דכיון שחל שעה אחת ע"כ מפקיע מידי שיעבוד והקשו התוס' מהא דאיצטלא דמילתא דהא התם לא אפשר לסלוקי בזוזי ע"ש וע"כ כיון שאין קונמות מפקיע מידי' שיעבוד אלא אם בידו לסלוקי בזוזי לא הי' קשה לי להרא"ש עלמה דפריך והא משתעבד לה. דאע"ג דקונמות מפקיע מידי שיעבוד היינו דוקא דיכול לסלוקי בוזי **(בזמן הזה דינים כאלה נוהגין ע"פ דינא דמלכותא.)** דכיון שהגוף שלו משועבד ואינו יכול לסלוקי בזוזי לא אמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד עי"ש. וע"כ בתוס' כתוב' (דף עא) דמיירי לענין תשמיש אינו יכול לעקור אפי' ע"י תנאי משא"כ בכתו' (דף ע) דמיירי לענין מזונות יכול לעקור ע"י תנאי:
ובזה יתיישב מה שהקשה המ"ל על מה שהקשה הר"ן על הרמב"ם שכתב המדיר את אשתו מליהנות לו כו' ממתינין לו שלשים יום. וכתב הר"ן ע"ז ודבריו תמוהים בעיני הרבה דהא בגמרא אמרינן בהדי' דלא מצי מדיר לה אלא באומר צאי מעשה ידיך במזונותיך. אבל סתמא לא אמרינן נעשה כמו שאומר כו' ונ"ל שהביאו לומר כך משום דלא אשכחן דאלמוה רבנן לשיעבודה דידה, וכתב המ"ל דלשיטה זו קשה שהרי כתב רבינו לקמן בפ"ד מהי א' וז"ל האומר לאשתו תשמישי אסור עליך לא אמר כלום שהרי משועבד לה, ואם איתא דלא אלמוה רבנן לשיעבודא דידה גבי קונמות אמאי כתב דלא חייל נדרא כו', ולפי מה שביארתי אפשר לומר דבתשמיש כיון דגופו משועבד לה ולא שייך הא דלסלוקי כו', א"כ מן הדין אין קונמות מפקיעין מידי שיעבוד כמו שכתבו התוס' ולא אצטרך טעמא דאלמוה לשיעבודא אלא במזונות דיכול לסלוקי בזוזי. אך לשיטת הר"ן דבכל מקום אמרינן דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד לא יתיישב זה:
ועוד איפשר לומר כמו שראיתי בס' אבני מילואים (סי' עב) דבאומר קונם תשמישי עליך, כיון דגופו משועבד להמצוה לא חל הנדר. דכל הטעם דהנדר חל לבטל את המצוה, הוא משום דחל על החפץ, והחפץ אינו משועבד להמצוה, אבל הכא שאומר לאשתו תשמישי עליך אסור והמצוה רמי' על גופו, וא"כ איך יכול לאסור גופו בקונם אך שכתב שזהו דוקא לדעת הרמב"ם דהמדיר עובר בלאו, וא"כ עיקר הלאו על המדיר, ע"כ אינו יכול לאסור גופו בקונם, אבל לשיטת הר"ן ושאר הפוסקים דהמודר עובר בלאו, א"כ יכול לאסור גופו בקונם:
ולי נראה דאפי' לדעת הפוסקים דהמודר עובר, אעפ"כ אינו יכול לאסור גופו בקונם מחמת שהוא בעצמו משועבד להמצוה, וא"כ איך יכול להפקיע את המצוה. אפי' בלאו טעמא דשיעבוד, ואפי' לא אלמוה לשיעבודא אך מטעם דבאופן זה אפי' בנדרים נמי לא חל לבטל את המצוה, ויש לי להביא ראי' ממה שכתבו התוס' במכות (דף טז) אלא אונס בטלו ולא בטלו היכי משכחת לה כו' ומשני כגון שהדירה ברבים וכתבו התוס' שם כגון דאמר קונם תשמישך עלי. ולכאורה אמאי לא מיירי אפי' באומר תשמישי עליך. דהא נדר חל על המצוה. ואלמוה לשיעבודא לא שייך הכא דהא עדיין לא כנסה. וא"כ ליכא רק מצוה דולו תהי' לאשה ונדר חל לבטל את המצוה, וא"כ אמאי כתבו התוס' דמיירי דוקא באומר קונם תשמישך עלי, הא יוכל להיות אפי' באומר תשמישי עליך, אלא ודאי דהטעם משום דכל עיקר דנדר חל לבטל את המצוה היינו משום דחל על החפץ והחפץ אינו משועבד להמצוה אבל אם אומר קונם תשמישי עליך והגוף משועבד להמצוה אינו יכול להפקיע המצוה אפי' ע"י נדר. וא"כ מוכח מזה דאינו יכול לבטל המצוה אפי' ע"י נדר באומר קונם תשמישי עליך. אע"ג דהתוס' סברי כשיטת הר"ן בנדרים (דף טו) דהמודר עובר, כמו שמוכח בנדה (דף מו) שכתבו אהא דמשני התם בהקדיש הוא ואכלו אחרים, דהאחרים לוקים וכתבו דבשבועה לא יתיישב זה. דבשבועה אינו עובר אלא הוא בעצמו אלמא דבנדר ניחא הא דאחרים לוקים. אלמא דהתוס' סברי כשיטת הר"ן דהמודר עובר, ואפ"ה אינו יכול להפקיע את המצוה, ע"י שאומר קונם תשמישי עליך:
ועוד יש לי להביא ראי' מהתוס' דסוף נזיר (דף סב) דאיתא התם למה רבו צריך לכפותו לנזירות, וא"צ לכפותו לנדרים, וא"צ לכפותו לשבועות וכתבו התוס' דפי' הר"י משום דאמר בפ"ק דנזירות חל ואפי' על דבר שאין הרשות בידו כגון דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דדרשינן לאסור יין מצוה כיין הרשות כו' עכ"ל, והנה לכאורה דברי התוס' תמוהים, דהא נדרים נמי חלים על המצוה, וא"כ חיילי נמי על דבר שאינו ברשותו, ואמאי א"צ לכפותו לנדרים אלא ודאי דבנדרים היינו דוקא משום דחל על החפץ והחפץ אינו משועבד להמצוה, אבל באומר קונם תשמישי עליך, אינו חל לבטל את המצוה משום דחל על הגוף, והגוף משועבד להמצוה. משא"כ באומר הריני נזיר אע"ג דחל על הגוף והוא נשבע לשתות יין, וא"כ גופו משועבד להמצוה אעפ"כ אמרינן בפ"ק דנזיר (דף ד) לאסור יין מצוה כיין הרשות, אלמא דדעת התוס' גמי דבאומר קונם תשמישי עליך אינו חל בלא טעמו דשיעבוד רק משום דאינו חל אפי' בנדר לבטל את המצוה והא דקאמר בנדרים (דף יד) הטעם משום דאלמוה לשיעבודא היינו משום דאי משום מצוה הי' חל בכולל שארי הנאות. אבל מטעמא דמשועבד אינו חל אפי' בכולל, וכמו שהוכחתי בספרי עמק יהושע (סי' כד):
[ואגב ראיתי להביא מה שראיתי בס' אבני מילואים (ס' כח) הביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים. (דף טו) וזה לשונו ומיהו אכתי קשי' לי אפי' לאוקימתא דאוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי דהא מצוה הוא, ומצוה לאו ליהנות נתנו, ותירץ דמצוה אינו אלא מחמתה, ולא מחמתו, ומשום דאשתעבד לה, וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שיעבודא מני', אין כאן מצוה המחייבת כו' עי"ש והקשה בס' א"מ מהא דאמרינן במכות (דף טז) אלא אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה, ומשני כגון שהדירה ברבים, ועי"ש בתוס' דמיירי באומר קונם תשמישך עלי, וכתב הא"מ דלפי מ"ש הרשב"א דבקונם תשמישך הי' מותר הנאת גופו, ומשום דלאו ליהנות נתנו, אלא משום דמשועבד לה. וגבי אונס לא שייך שיעבוד. רק מצוה דולו תהי' לאשה, וכמו דפריך בפ' אלו נערות (דף מ) על הא דקאמר באשה שאינה ראוי' לקיימה וליתי עשה ולידחי ל"ת. משמע דהוא משום מצוה דילי', ולא משום שיעבודא עי"ש עכ"ל ודבריו תמוהים דהא שהקשה הרשב"א היינו משום דמשני באומר הנאת תשמישך עלי, וע"כ הקשה אף דנדרים חלים על דבר מצוה עכ"ז מצות לאו להנות נתנו ואין זה בכלל הנאה, וכמו דאיתא בנדרים (דף ט') אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי כו' אמר רבא וכי מצות להנות נתנו, אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי כו', ולא הנאת סוכה, וע"כ חל אף על דבר מצוה נמי וע"ש בר"ן דרבא לאו אטעמי' דאביי מקשה כו' אלא אלישנא עי"ש אבל התוס' כתבו דאמר קונם תשמישך עלי ולא על ההנאה ע"כ חל, דנדרים חלים על דבר מצוה נמי וניחא שפיר דבאומר קונם תשמישך עלי חל עלי' לגבי', שהיא אינה משועבדת להמצוה דהא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה ואף דמצוה אינה בכלל הנאה הא לא אמר בלשון הנאה וצ"ע בהא דאמרינן ביבמות (דף קיא) הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ב כופין אותו שיחלוץ לה ויש ליישב ודו"ק]:
אך לפי מה שביארתי תחילה לחלק בין הא דאפשר לסלוקי בזוזי ע"ז אמרינן דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ובין היכא דאי אפשר לסלוקי בזוזי, ולפ"ז הי' אפשר לומר דגבי תשמיש אינו יכול להפקיע שיעבודה אפי' ע"י תנאי כגון שיאמר לה יאסר הנאת תשמישי עליך אם תאכל מאותו המין, דכיון דהגוף שלו משועבד ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו כמו שכתב הרא"ש בפ"ב דנדרים (דף יד) וע"כ אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו על חבירו אפי' בתנאי, כיון שאינו שלו ממש משא"כ במזונות של האשה דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד, דהא יכול לסלוקי בזוזי, אלא דאלמוה לשיעבודה דאשה, וע"כ כיון שאינו עוקר ממש לשיעבודה אלא ע"י תנאי וביכולתה שלא לעבור על התנאי, ע"כ יכול לאסור:
והשתא איש דהתוס' דכתובות (דף ע) דמיירי במזונות וע"כ כיון דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד, אלא דאלמוה לשיעבודא ע"כ יכול לעקור ע"י התנאי, כיון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם אזונה, משא"כ בתשמיש, אינו יכול לאסור אפי' ע"י תנאי, כיון דאין קונמות מפקיע כו' מה מהני תנאי, והתם הוא משום דאלמוה לשיעבודא, וע"כ אם תלה בתנאי, אין צריך לאלם השיעבוד דהא ביכולתה שלא עבור על תנאי:
ובזה הי' מתיישב מה שהוכיח המ"א, מהא דאמרינן בכתובות (דף עא) הב"ע כגון דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט כדר"כ, דאמר ר"כ הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו כו' דמשמע דאפי' בתולה נדרה בתנאי לא חייל כל שהוא להפקיע שיעבודא (וכה"ג הוכחתי בספרי (ח"א סי' כד) מהירושלמי פ"ב דנדרים א"ר מנא בשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ כו' ופריך ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתו עליך כופה ומשמשת', אלמא אע"פ שתלתה ברחיצה אפ"ה כופה אותה ואינה יכולה לעקור השיעבוד, והמ"א תירץ דהתם כיון שבידה להפקיע השיעבוד, דהא בידה הוא לבטל התנאי וליאסר א"כ נמצאת איהי מפקעת שיעבודה בע"כ אבל לפי מה שביארתי, דגבי תשמיש כיון דבלא טעמא דאלמוה לשיעבודא אינה יכולה לאסור אפי' בתנאי משא"כ בהפקעת מזונות דאלמוה לשיעבודא וע"כ כיון דתולה בתנאי לא אלמוה לשיעבודא:
ובזה הי' מתיישב מה שהביא ראי' מהא דאית' בנדרים (דף סו) ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר"י ולר"ש כו' אלמא דיכול להפקיע השיעבוד ע"י תנאי דהתם מיירי בשאר הנאות חוץ מתשמיש וכמש"כ התוס' ר"פ המדיר (דף ע) דליהנות לו לא משמע אלא מזונות ובירושלמי (פ"ז דכתובות) המדיר את אשתו שלא תאכל בא' מכל מיני פירות כו' ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים. אלא כשאמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסיו (כצ"ל וכן כתב הרא"ה אלמא דיכול לאוסרה מנכסיו על תנאי) אך מהירושלמי אין ראי' דס"ל מזונות הבעל דרבנן וע"כ יכול להפקיע כמו דפריך בירושלמי (ר"פ המדיר) תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה וכא את אמר הכין תמן במדירה מגופו. ברם הכא במדירו מנכסיו. (וזהו כמו שכתב ר"ת דליהנות לו לא משמע אלא מזונות) ויש אדם נודר שלא לפרוע חובו כו' כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת וע"כ יכול ליאסור עלי' מזונות:
אך עכ"ז אינו מתיישב דאפי' במדירה מהנאתו לא איצטריך לטעמ' דאלמוה לשיעבוד' דהא כל הטעם דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד הוא כמו שכתבו התוספ' בגיטין (דף מ) והכא כיון שאוסר הנאתו עליו א"כ אוסר כל הנאתו וא"כ לא יכול לסלוקי בזוזי. ואפ"ה כתבו התוס' שם דהא דפריך בר"פ המדיר (דף ע) וכיון דמשועבד לה כל כמינה דמפקע לשיעבוד' הוא מטעם דאלמוה לשיעבוד' דאשה ע"ש. וכן כתבו התוס' בב"ק (דף צ) בהא דפריך בר"פ המדיר (דף ע) וכיון דמשועבד לה כו' הוא מטעם דאלמוה לשיעבוד' ואפשר כיון דחיוב מזונות מתחייב בכל יום הוי כמו שקדם הנדר לשיעבוד וע"כ בעינן לטעמא דאלמוה. ועוד אפשר דכוונתו דוקא להנאת מזונות או כמו שכתבתי בספרי ע"י (חי' יא) כמו דאית' בירושלמי דמטלטלין יכול להבריח. ובזה מתיישב מה שהקשו התוס' ב בגיטין (שם) מהא דאיצטלית. ועיין בט"ז ביו"ד (סי' רלד ס"ק מג) שחולק ג"כ כה"ג וכתב דבמעשה ידי' אמרינן דיפר משום שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור דהא היא יכולה ליתן דמים בעד מעשה ידיה ועוד שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. וע"כ בעינן לטעמי' דאלמוה לשיעבודא וע"כ כיון שחל מיד אלא דאלמוה לשיעבוד' ע"כ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור. משא"כ גבי תשמיש דגופה משועבד ומדינא לא חל ע"כ אינה יכולה לאסור אח"כ משום דאין אדם מקדיש דשלב"ל וכן כתב המ"א ה' נדרים (סי' כא) על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' נדרים שכתב שהאשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסורה עליך א"צ להפר הא למה זה דומה לאוסר פירות חבירו על חבירו ואח"כ כתב אמרה יקדשו ידי' לעושיהם. או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידי' אינו נאסר במעשה ידי' מפני שידי' משועבדין לו אע"פ שאמרו הקדש מפקיע מידי שיעבוד חכמים עשו חיזוק לשיעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם ע"כ משמע דגבי תשמיש א"צ לטעמ' דעשו חיזוק אלא דמדינא אין קונם מפקיע דהוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו ע"ש:
ועוד אפשר לומר דאפילו לפי מה שכתב הר"ן בנדרים (דף פו) דקאמר התם מי דמי שדה בידה לפדותו אשה בידה להתגרש. וכתב הר"ן דמקשי הכא נמי בידה הוא שתחול נדרה כל שעה שתרצה דהא קיי"ל כר"ה דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ותירץ דריב"נ דאמר יפר לאו משום מה שהאשה חייבת לעשות לבעלה. אלא הכא באוסרת כל הנאה על בעלה עסקינן שחייבת לעשות לו דהיינו טוחנת ואופה והיינו דקאמר ותהא אסורה לחזור לו שאינה יכולה לשמשו במלאכות הללו כו' ומהני מלאכות לא כל הימינה להפקיע עצמה מהן שלא תעשה אותן לבעלה אלא לאחר שתת רש כו' ע"ש. אלמא דאפילו בהני שבע מלאכות נמי אמרינן דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. והטעם דמדינא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד אלא דאלמוה לשיעבוד' ע"כ חייל אח"כ, אעפ"כ לא דמי לתשמיש דהא אמרינן בכתובו' (דף מא) הכניסה לו שפחה כו'. ועוד אפשר לומר כמו שחילק המ"א דאע"ג דמשועבדת למעשה ידי' אין ידי' קנויות לו כמ"ש התוס' פ' הזורק (דף עו) ע"ש:
ועוד נ"ל ליישב ע"פ מה דאית' בש"ע יו"ד (סי' רלה ס"ג) וז"ל הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל א' מהמינים כו' או שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש כו' יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה. והקשו האחרונים מהא שכתבו התוספ' בכתובות (דף ע) דפריך הגמר' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והקשו התוס' דלוקמי כגון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך. ותירצו דא"כ שמואל דאמר לקמן אפילו בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו מ"מ לא ה"ל למימר יותר מכאן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר ל' תהנה ותאסר לב"ה שבת אחת כו' ע"ש. אלמא דנותנים לו זמן ל' יום ואח"כ ז' ימים. וא"כ איך כתב הש"ע דאם הדירה שלא תלך לבית אביה יותר מחודש דה דהיינו שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך דנותנים לה זמן רק מתשמיש בלבד דהיינו ז' ימים ולא שני הזמנים דהיינו חודש ואח"כ ז' ימים כמו שכתבו התוספ' וע"ש בתירוץ הט"ז והוא דחוק מאוד. וכבר עמד ע"ז הב"ש באה"ע:
והעיקר כמ"ש הדרישה ומה שכתב הט"ז שהוא נגד ק סוגי' הגמר' במחילת כבודו לא דקדק בדברי הפרישה שכתב דמשום הכי חל הנדר בשלא תהנה אף בלא תשמיש כיון שבידו לאסור את שלו על כל אדם אף שמשועבד לה מ"מ חל הנדר מקרי עכ"ל. וכוונתו הוא דבהא דקונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש הא א"א לאסור עליה כלל שלא תלך וכי הבעל יכול להדיר את האשה שלא תלך. וכמו דאמרינן בירושלמי הביאו הר"ן (ר"פ המדיר) דגרסינן התם המדיר את אשתו ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים כלומר האיך הוא יכול להדירה שלא תטעום. ומשני באומר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסי שאינו יכול להדיר את אשתו כלל אלא מחמת שאמר קונם הנאת תשמישך וא"כ הוי כמו שהדירה מתשמיש בלחוד ע"כ אין נותנים לו זמן רק עד ו' ימים משא"כ בהך דמתניתין דהמדיר את אשתו שלא תהנה לי יכול לאוסרה הנכסים שלו אלא שאינו חל מטעם דמשועבד לה וע"כ כיון שהקשו התוס' דלישני כגון שתלה בתשמיש שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם אזונך ובזה האופן יכול לעקור השיעבוד שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי ע"כ נותנים לו ל' יום דאפשר ע"י פרנס ואח"כ תיזון ממנו ותאסר בתשמיש ז' ימים משא"כ התם שאינו יכול להדירה כלל שלא תלך דהא אין אדם יכול להדיר חבירו כלל אלא ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ הי כמו שנודר לענין תשמיש בלבד. ע"כ נותנים לו רק ז' ימים ולא קשה מידי מה שכתב הט"ז על הפרישה שהוא נגד סוגי' הגמרא פי' דאמרינן כיון שמשועבד לא חל כלל דהיינו שאינו חל מטעם השעבוד אבל אם חל ע"י דבר אחר חל לענין השיעבוד ג"כ כגון ע"י שיאמר יאסר הנאת תשמישך רי' משא"כ במעשה דידה שלא תלך אע"פ שחל מחמת שאמר קונם עא תשמישך עלי אפ"ה לא חל הנדר לענין מעשה דידה כלל אלא שאינה יכולה לילך דאל"ה תאסור בתשמיש ואין הנדר רק לענין תשמיש בלבד וע"כ אין נותנים לו רק ז' ימים בלבד ולא חודש של הליכתה:
וא"כ לפי דעת הפרישה לא קשה מה שהקשיתי על התוס' דסתרי אהדדי דבכתובות (דף ע) הקשו דיכול להפקיע השיעבוד ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך. דהתם כיון שיכול להדירה רק מפני שמשועבד לה ע"כ יכול להפקיע השיעבוד ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך עלי משא"כ בהא דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין לא מצי למימר יאסר הנאת תשמישי עליך אם תטעום מאותו המין כיון דאינו יכול להדיר כלל שלא תטעום רק ע"י תשמיש וא"כ אינו חל רק מחמת שאסר הנאת תשמיש וע"כ אינו יכול לומר תשמישי עליך דאפי' דע"י תנאי נמי אינו יכול לעקור כיון דעל אכילת פירות לא חל כלל רק ע"י תשמיש בלבד ובתשמיש בלבד ודאי דאינו יכול להפקיע ע"י שיאמר הנאת תשמישי עליך דכופה ומשמשתה. וע"כ נסתפקו התוס' בנדרים (דף יד) גבי שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהתם ההליכה אינו ברשותו כלל וא"כ עיקר הנדר הוא רק ע"י תשמיש. ע"כ נסתפקו אם יכול לאסור ע"י שיאמר הנאת תשמישי עליך. אך עכ"ז לא יתיישב ההיא דנדרים (דף סו) קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך כו' דהא הטעמת התבשיל אינו ברשותו כלל אך לפי מה שפירשו התוס' בנדרים (דף מד) דקונם שאי את נהנית לי היינו שאומר הנאת תשמישך עלי והכא נמי יש לפרשו. ע"י שיאמר הנאת תשמישך עלי אעפ"כ פשטן של הדברים משמע שאומר הנאת תשמישי עליך ואפ"ה יכול לאסור ע"י התנאי. ומזה מוכח כמו שכתבתי בספרי ע"י (סי' כד) על מה שהביא החכ"צ בשם התשב"ץ (סי' מא) במלמד שנשבע שאם לא יפרעהו תוך ששה חדשים שלא ילמד לנערים. וכתב ע"ז החכ"צ כיון דעיקר שבועתו לעבור על דברי תורה לא חל אע"ג שהוא על תנאי ומזה מוכח דלא כמו שכתב הח"צ ויש לחלק: