נחלת יהושע· רבי יהושע יצחק שפירא
סימן טז
שאלה אם מתנה תנאי בקדושין לאחר שלשים יום אם כוונתו מיד לאחר שלשים, או אפי' לאחר זמן נמי:
תשובה הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין (ה' כג) כתב אמר להן כתבו ותנו גט לאשתי. אחר השבועה. אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבועה אמר להם לאחר שנה אין כותבין אלא עד לאחר חודש משנה שני'. ואח"כ (ה' כד) כתב הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ באו ונתנו לה כו' ה"ז פסול. וכתב הכ"מ שטעמו של הרמב"ם שכל שהוא אחר כו' אפי' מופלג לא נפיק מכלל אחר כו' עי"ש:
וכן משמע דעת הטור דכל שהוא אחר אפי' מופלג כמה לא נפיק מכלל אחר, שכתב הטו והביאו הב"ש באה"ע (סי' קמג) בשם הרמב"ם בנותן לה גט ע"מ שתתן לאחר שלשים יום ומת שתחלוץ ואינה יכולה להתייבם משום דלא נתבטל התנאי בפועל. וא"כ ס"ל ע"כ כשאומר שתתן לאחר שלשים יום לא הוי כמו קבע הזמן שלאחר שלשים יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן לאחר שלשים יום. וע"כ לא נתבטל בפועל אבל אי אמרינן דהוי כקבע הזמן מיד לאחר שלשים וא"כ נתבטל התנאי בפועל, ואמאי אינה מתייבמת:
והא שכתב הרמ"א באה"ע (סי' קמג) דאם אמר לאחר שלשים יום כותבים יום א' לאחר שלשים יום היינו נמי מדרבנן לדעת הרמב"ם, אבל אם איחרו אחר הזמן שאמר אינו פסול רק מדרבנן לדעת הרמב"ם וכמו שכתב הכ"מ דאפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר. ועיין ברמב"ם שם. (ה' לג) תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ונתנו מלפניו או מאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ובמה שכתב המ"ל שם דאפי' ביום פלוני אם נתנו לאחר יום פלוני פסול מדרבנן:
וראיתי להמ"א שהקשה על הרמב"ם מהא דאמרינן בפ"ב דנזיר (דף יג) בעי רבא אמר הריני נזיר לאחר שלשים יום. ומעכשיו ק' יום מהו. כיון הלין ק' בעשרין לא שלמין לא חיילין, או דילמא כיון דאית לי' גידל שער לבסוף חיילין, אלמא שאם אומר לאחר שלשים חיילין מיד, דאל"ה מאי קא מיבעי לי', בודאי צריך למנות הנזירות של עכשיו מאה יום. ואח"כ ימנה לנזירות הראשונה דהא אפי' מופלג לא נפיק מכלל אחר ע"כ:
ולכאורה יש ליישב ע"פ מה שכתב המ"ל (בפ"ח מה' גירושין) גבי ע"מ שתניקי את בני שתי שנים או ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים, דאע"ג שהפעולה נמשכת בזמן אפ"ה יכולה לקיים אח"כ ולא דמי לחיוב שאם אדם מתחייב לזון חמש שנים שצריך לזון חמש שנים הראשונות דבחיוב כיון שזה יכול לתובעו ע"כ חל החיוב מיד, משא"כ בתנאי שאינו יכול לכופו על התנאי אלא שהמעשה תלוי בתנאי ע"כ יכול לקיים אח"כ נמי, וכמו דאית' בש"ע (סי' קיא) דבמתנה ע"מ להחזיר לו יכול להחזיר לו אימתי שירצה:
ולפ"ז הי' אפשר לחלק דאם נתן לה גט ע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר שלשים יום יכולה ליתן אפילו לאח"כ נמי כמו שהבאתי תחילה מה שכתב הטור בשם הרמב"ם היינו משום שהוא בדרך תנאי ולא בדרך חיוב. וכן הא שכתב הרמב"ם (פ"ט מה' גירושין) שטעמו של הרמב"ם שכל שהוא אחר אפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר. וע"כ כתב הרמב"ם (שם ה' כד) הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה כגון שאמר להן לאחר החודש וכתבו ונתנו לה לאחר ב' שבתות מחודש השני ה"ז פסול ולא שאינו גט, דהתם הוא נמי בדרך ציוי ולא בדרך חיוב דהא יכול לחזור בו והוי כמו תנאי וכה"ג אמרינן בגיטין (דף יח) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי שנים משום עדים וכולם משום תנאי:
אבל מה שהוא בדרך חיוב מחויב לעשות מיד, כמו במתחייב לזון חמש שנים, ולפי"ז הי' אפשר לומר דגבי נזיר שאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו ק' יום שהוא בדרך חיוב [וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דנזיר ה' ט) הבאתיו בספרי (סי' טז) הריני נזיר ונזיר לכשיהי' לי בן התחיל מונה את שלו כו' הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר' התחיל מונה את שלו, ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו ומונה של בנו ואח"כ משלים את שלו כו' ר' יודן בעי קומי ר' יוסי ותקדם נזירותו לנזירות בנו, לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים מכורה והקדישה קדשה (פי' דאם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים אם מכרה או הקדישה קודם שלשים יום ממילא לא חל אח"כ הקדש עולה וא"כ ה"נ אע"ג שאמר הריני נזיר כשיהי' לי בן, אפ"ה כיון שאמר אח"כ הריני נזיר מעכשיו, והתחיל מונה את שלו, ואמאי יפסוק אח"כ כשנולד לו בן כיון שעד שלא נולד הבן אמר הריני נזיר מעכשיו, וא"כ לא תחול אח"כ נזירת בנו להפסיקו) ומשנין דילמא באומר הרי עלי, והאומר הריני נזיר כאומר הרי עלי (פי' דזהו דוקא באומר הרי זו, ואינו מתחייב באחריותו וע"כ כיון שמכרה או הקדישה בינתים ממילא לא חל ע"ז הקדש עולה, משא"כ באומר הריני נזיר דהוי כאומר הרי עלי ומתחייב באחריות וע"כ אפי' אמר אח"כ הריני נזיר מעכשיו, אפ"ה כיון שנולד לו בן והוא אמר תחילה הריני נזיר כשיהי' לי בן מחויב לקיים כיון שמחויב באחריות], וא"כ כיון שהוא על צד החיוב לקיים ע"כ בהא דנזיר (דף יג) הריני נזיר לאחר שלשים יום מחויב לקיים וע"כ חל עליו החיוב מיד ואפשר דדמי האי חיובא לאם מתחייב לחבירו שצריך לזון חמש שנים הראשונות וכמ"ש הרשב"א הביאו הב"ש באה"ע (סי' קמג) לאומר שהוא מתחייב לשלם אחר הפסח דחייב לשלם אחר פסח ראשון. דלדעת הרשב"א דלעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפילו היכא דלא שייך לומר שיתבטל הדבר ע"ש. אעפ"כ לא נראה לי דנזיר יהי' דמי לחיוב שמתחייב לחבירו, דזהו דוקא בחיוב ממון שמתחייב לחבירו אבל לא בחיוב של נזירות:
ועוד דהמ"ל נסתפק שם ברמב"ם (פ"ט מה' גירושין) ורוצה לומר דבתנאי שהוא בזמן כגון ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים שמחויב לקיים מיד כמו בחיוב שהוא בזמן שמחויב לקיים מיד להוכיח מהא דעל מנת שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני שתי שנים, מת הבן או שמת האב אינו גט, ומדקתני אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתייבמת והשתא לפי דברי הה"מ הרי לא נתבטל גט זה בפועל שהרי אם האב קיים הי' יכולה לקיים תנאה כל זמן שתרצה שהרי לא קבע זמן לתשמיש. ומזה רוצה המ"ל להוכיח דבתנאי שהוא בזמן כגון ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים מחויב לקיים מיד כמו באם מתחייב לזון חמש שנים וא"כ אם מתנה לאחר ל' יום תנאי התלוי בזמן ומחויב לקיים מיד, אך שכבר השיג ע"ז בשעה"מ (פ"ח מה' גירושין) מהא דע"מ שתשמשי את אבא דפסק הרמב"ם (ה' יח) דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא כמפרש יום אחד דמי ואם מת קודם ששימשתו אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתייבמת כו' ע"ש:
ועוד נ"ל להוכיח מהא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט וכן אמרינן התם ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר, ואם הי' זרה ע"מ שתאכל בתרומה, ואם הי' נזירה ע"מ שתשתי יין נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינה גט וא"כ כיון דאמר אינו גט משמע דמתייבמת וכמו שהוכיח המ"ל א"כ הא לא נתבטל התנאי בפועל, וכ"ת דאכילת ב"ח כיון דהוא דבר עבירה דלא חזינן שקיימה בודאי לא תקיים מ"מ הא לא נתבטל בפועל כמו בה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דבודאי לא תקיים, אפ"ה לא נתבטל התנאי בפועל:
אלא ודאי דהא דבעינן ביטול התנאי בפועל היינו היכא דע"פ הדין מותרת להנשא מיד לשיטת הרמב"ם דס"ל דתנאי שבידה אע"פ שהוא בקום ועשה מותרת להנשא מיד. וכמו שכתב המ"מ רפ"ח מה' גירושין וא"כ הוי כאלו חלות הגט הוא מיד, אך ע"י ביטול הגט בטל למפרע וע"כ בעינן ביטול התנאי בפועל. ומה שמדמה המ"מ לתנאי דאם לא באתי עד י"ב חודש דאפילו אם מת בתוך י"ב חודש אסורה להנשא עד י"ב חודש משום דבעינן קיום התנאי בפועל היינו משום דלפי התנאי היא אסורה להנשא מיד אולי יבוא בתוך י"ב חודש וזה אינו בידה, וא"כ בתחילת התנאי הי' באופן הזה שהיא צריכה להמתין, ע"כ אפילו אם מת בעינן קיום התנאי בפועל. ובזה ניחא דבתנאי דע"מ שתתן מאתים זוז דמותרת להנשא קודם קיום התנאי אע"פ שלא נתקיים התנאי משום דכיון דבידה הוא ומותרת להנשא מיד ולא חיישינן שמא לא תקיים התנאי, וע"כ הכא בעינן ביטול התנאי בפועל דהא זה א"א דבעינן לדעת הרמב"ם קיום התנאי וביטול התנאי בפועל דא"א לתפוס החבל בתרין ראשין דאם בעינן ביטול התנאי בפועל לא בעינן קיום התנאי בפועל, ואי בעינן קיום התנאי בפועל לא בעינן ביטול התנאי בפועל. ועיין בשעה"מ (פ"ח מה' גירושין) ושם מבואר כדברי:
והשתא ניחא דלא קשה מהא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט דכיון שזה אינו תלוי בידה ע"כ אסורה להנשא עד שתבעל לפלוני ע"כ בעינן קיום התנאי בפועל וכיון דבעינן קיום התנאי בפועל ממיל' לא בעינן ביטול התנאי בפועל וע"כ אם לא נתקיים אינו גט דבזה בעינן דוקא קיום התנאי בפועל. וכן הא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר כו' אע"ג דקי"ל כרבא דאמר דלא הוי תנאי שא"א לקיימו דאפשר דאכלה ולקי, אפ"ה בעינן קיום התנאי בפועל, דאפילו לדעת הרמב"ם דתנאי שהוא בידה יכולה להנשא לאלתר, אפ"ה כיון דאיסור' הוא ובאיסורא מזדהר אינש. וכמו דאמרינן בפ"ב דנדרים (דף טו) כל באיסורין מזדהר אינש. ועוד דלפי דעת הרמב"ם דאפי' תנאי שהוא בקום ועשה כל שבידה מותרת להנשא. ולכאורה מ"ש מהא דאית' בנדרים (דף יד) דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאל יישן היום שמא יישן למחר, והכי קיי"ל וא"כ אמאי מותרת להנשא דילמא לא תקיים התנאי אח"כ, אלא ודאי הטעם דהתם כבר עברה האיסור ע"כ חיישינן דילמא לא תזדהר בתנאה אבל הכא כיון שאם לא תקיים התנאי אח"כ נמצאת דהוי אשת איש למפרע, ועל להבא נמי תעבור על איסור א"א, ע"כ לא חיישינן דילמא לא תזדהר בתנאה ועוד דאיסור א"א חמור, וע"כ ודאי תשמור התנאי, וזהו דוקא אם התנאי בעצמו לא הוי איסור אבל אם התנאי בעצמו הוי איסור' ע"כ ודאי חיישינן דילמא לא תרצה לעבור על האיסור אח"כ ע"כ ודאי דאסורה להנשא עד שתקיים התנאי. וא"כ לפ"ז לא קשה מידי מהא דע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתניקי את בני כיון שהוא תנאי התלוי ביד אחרים שאפשר שימות האב או שיאמר אי אפשי שתשמשני וכן אולי ימות הבן א"כ ודאי מסתמא לא גמר לגרשה עד שיקיים התנאי בפועל והלכך כיון שמת האב שא"א לקיימו הרי נתבטל הגט:
והנה השעה"מ חילק עוד שם דהא לכאורה קשה דלפי דעת הרמב"ם דבעינן קיום התנאי בפועל א"כ איך כתב הרמב"ם שם דבתנאי שבידה מותרת להנשא מיד. וכתב ע"ז השעה"מ דהא דבעינן קיום התנאי בפועל, היינו דוקא בתנאי שבידה לקיימו עכשיו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וה"ל כאלו קיימה כבר משא"כ במעכשיו אם לא אבוא עד יב"ח שאין התנאי תלוי בידה לקיימו עכשיו אלא דבר התלוי בזמן הוא, והלכך כל שלא נתקיים בפועל אינה מגורשת:
[ובירושלמי (פ"ז דגיטין ה' ג) מהו שתהא מותרת להנשא ר' חגי אומר מותרת להנשא, ר' יוסי אומר אסורה להנשא אני אומר ניסים נעשו לו וחי' ע"כ, וכתב הק"ע דבש"ס דילן בגיטין (דף עו) מיבעי לי' אם לאלתר התירוה דהא לא אתי, או דילמא לאחר י"ב חודש דהא איקיים לי' תנאה וכתבו התוס' וא"ת לאלתר מה יש לחוש, דהא ודאי מקיים התנאי כיון שמת, וי"ל דאיכא למגזר אטו לא מת כו' ע"ש, והדבר דחוק הוא דלשון הגמ' משמע דחששא מחמת התנאי ולא מחמת הגזירה, ועוד גזירה זו שיתמהו העולם למה התירו דא"כ אם שלח לה גט חדש נמי אסור, אלא ודאי דקלא אית לה, ה"נ המיתה יש לה קול, ואני תמה שנעלם מהם הירושלמי דהחשש הוא שמא ניסים נעשו לו וחי', והא דלא חיישינן כן בכל הנשים שבעולם, דמשהעידו שמת בעליהם מותרות להנשא, וי"ל מדהתנה אם לא אבוא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבוא ע"י ניסים. והדברים הללו מרפסן איגרי נפרש כמו שפירש הק"ע דחיישינן שמא ניסים נעשו לו וחי' ולפרש הירו' כפשוטו, ואין למידין ממעשה ניסים כמו דאמרינן ביבמות (דף קכא) אמר ר"מ מעשה שנפל לבור הגדול כו' תניא אמרו לו לר"מ אין מזכירין מעשה ניסים ולא חיישינן ומשיאין את אשתו:
אלא דהענין הוא כמו שכתב הרמב"ם דבעינן ביטל התנאי בפועל כמו שכתב (בפ"ח מה' גירושין ה' כב) אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, לא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עלי' אלא שתתן לו ולא בטל הגט. שהרי לא קבע זמן ע"כ וכתב המ"מ שראיתי הוא ממה שנתבאר פ"ט שהאומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן שאע"פי שא"א שיבוא, והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי, וזה הדין הוא בגיטין (דף עו) בעי דלא איפשיטא, אם היא מותרת תיכף שמת או לאחר זמן כו' ומתבאר מזה שאע"פי שא"א שיתבטל התנאי בשום פנים, דכיון שמת ודאי לא יבוא אעפ"כ אינה מותרת, ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהי' מקויים בפועל, ואף כאן אע"פי שא"א שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל, אין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם, עד שיהי' התנאי מבוטל בפועל, ואי אפשר להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן לפיכך חולצת ולא מתייבמת:
ובזה פליגי בירושלמי אם התנה אם לא אבוא מכאן, ועד לאחר יב"ח, ומת בתוך י"ב חודש מהו שתהא מותרת להנשא, ר' חגי אמר מותרת להנשא (פי' דהא ידעינן בבירור שלא יבוא לאחר י"ב חודש' דהא מת, ר' יוסי אומר אסורה להנשא אני אומר ניסים נעשו לו וחי' כי' שאין החשש באמת שמא נעשו צו ניסים וחי', אלא דהפי' הוא שלא נאמר דהוי כמו שנתקיים התנאי בפועל, דכיון שמת ודאי לא יבוא, ע"ז אומר שאעפ"כ אסורה להנשא, שאין זה קיום התנאי בפועל ממש דשאני אומר ניסים נעשו לו וחי' כיון שע"י נס יוכל לחיות אעפ"י דלא חיישינן באמת, אעפ"כ לא הוי קיום התנאי בפועל ממש, (וכה"ג כתב הש"מ דמה שאמר בירושלמי לענין מי שפרע חובו של חבירו שלא מדעת דיכול לומר מפייס הוינא ומחל לי, לא סוף דבר מן הטעם ההוא בלבד, דהא מילתא דלא שכיח' הוא, וכ"ש דאיתא להאי דינא בבע"ח דוחק, אלא דעיקר הטעם הוא משום שאין שבחן ניכר וברור וכי מתהני לי' מנכסיו מדידי' מתהני דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כו' ואפי' למ"ד למפרע הוא גובה היינו כשבא לבסוף לידי גבי' כו' ע"ש:
ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הק"ע דאמאי לא תירצו התוס' בגיטין (דף עו) כמו דאיתא בירושלמי אני אומר ניסים נעשו לו וחי' וכמו שביארתי דבעינן קיום התנאי בפועל, דהתוס' לטעמייהו אזלי דלא ס"ל הכי והראי' דאמרינן בקדושין (דף ס) ועוד תני' אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאביו או לא' מן הקרובים ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר אפי' ליורשי דכ"ע מיהת תנאה הוי כו' והקשו התוס' שם דאמאי מקשה לרב יהודה דילמא דכ"ע סברי לי ואפי' ליורשי, ובהא פליגי ת"ק ורשב"ג דת"ק סובר כרב יהודה, דאמר לכשתתן ולא הוי גט כו' וי"ל דמשמע לי' להגמ' דהלשון דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם, רוצה לומר דמתייבמת אם תרבה, ולרב יהודה דאמר מגורשת מס' למפרע כו' ע"ש אלמא דמשמע להו דבאומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, ומת מתייבמת אם לא נתנה, וא"כ מוכח דלא ס"ל כהרמב"ם דבעינן ביטול התנאי בפועל דהא להרמב"ם דבעינן ביטול התנאי בפועל אינה מתייבמת כיון דלא קבע זמן, ולדעת הרמב"ם הא דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם, היינו שצריכה חליצה אבל לא מתייבמת, וא"כ לפי"ז סברו התוס' דלא בעינן ביטול התנאי בפועל וכמו שהוכחתי, ע"כ ודאי ס"ל דלא בעינן קיום התנאי בפועל וכמו שכתב המ"מ דדמי להדדי, וע"כ לא תירצו כמו דמשני בירושלמי שאני אומר ניסים נעשו לו וחי' וכמו שביארתי דזהו משום דבעינן קיום התנאי בפועל]:
ודע דבמה שחילק השעה"מ דהא דבעינן קיום התנאי בפועל היינו דוקא באח לא אבוא עד י"ב חודש שזה תלוי בזמן ואין בידו לקיימו מיד, בזה נ"ל ליישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (סי' יד) על המ"ל שכתב כדעת הרשב"א דבמעכשיו ולאחר שלשים יום דאי תנאה הוי אינו יכול לגרש קודם השלשים יום ודעת הרמב"ם הוא דיכול לגרש קודם השלשים יום אפי' אי תנאה הוי והקשיתי עליו מהירושלמי הביאוהו הרא"ש והפוסקים (פ"ז דכתובות) אית תנויי תני מותרת להנשא בלא גט ואית תנויי תני אסורה להנשא בלא גט כו' שמא תלך אל חכם ויתיר נדריו ונמצא קדושין חלין עליו למפרע אלמא דיכול לגרש אע"פ שעדיין לא חלו הקדושין. דאם תתיר אח"כ חל הגט למפרע דלפי מה שביארתי אפשר לומר דהא שכתב הרשב"א היינו דוקא בתנאי דמעכשיו ולאחר שלשים יום שהוא תנאי הנמשך בזמן ואינו יכול לקיימו מיד וע"כ אינו יכול לגרש קודם חלות התנאי, משא"כ בכל התנאים שיכולים לקיימו מיד בזה יכול לגרש תוך הזמן, וא"כ אין קושי' מהירושלמי דהא בהא דע"מ שאין עליך נדרים תוכל להתיר מיד וע"כ יכול לגרש אפי' קודם חלות התנאי והנה ראיתי להא"מ באה"ע (סי' מ) שהביא ראי' מהא דאמרינן פ' שאחזו (דף עד) לא תתייחד עמו אלא בפני עדים ופירש"י זה שנתן גט ואמר מהיום אם מתי לא תתייחד עמו אלא בפני עדים שמא יבוא עליה לשם קדושין וצריכה גט שני, וכן כתבו התוס' עי"ש וע"כ מגורשת למפרע משום דהגמ' תלי בחשש קדושין, ולא משום גט ישן, אלמא דהגט הוי משעת נתינה עי"ש. וא"כ מבואר להדי' דמהני קדושין בתר גט על תנאי ואע"ג דעדיין לא נתקיים התנאי דהתם מיירי בגט על תנאי שאמר מהיום אם מתי מחולי זה עי"ש:
ולע"ד נראה דבמה שהאריך הא"מ הוא דבר פשוט דזה ודאי דאם מגרש על תנאי וקידשה אחר שמקודשת וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף עד) וכן בקדושין (דף ס) דהוי מצי למומר הנ"מ בין ר"ה שאמר והיא תתן דתנאה הוי לרב יהודה דאמר לכשתתן אם קבלה אח"ז קדושין מאחר דלר"ה שאומר דתנאה הוי מקודשת ולר"י אינה מקודשת וכן בכל התנאים שהם בשב וא"ת דלכל הפוסקים מותרת להנשא מיד ולהרמב"ם אפי' בתנאי דקום ועשה כל שהוא בידה מותרת להנשא אפי' קודם קיום התנאי ומשום דלאח"ז כשיקיים התנאי אגלאי מילתא למפרע שמגורשת:
וא"כ מאי נ"מ בין אם אחר מקדשה או שהבעל עצמו מקדשה כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע. ואין הספיקות של המ"ל רק בגט שנכתב קודם חלות הקדושין משום דבעינן בגט שיהא בידו לגרשה. וכמו דאמרינן ביבמות (דף נב) כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה או כמו שכתב המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף פ' האומר גבי ההיא דהנותן ב' פרוטות לאשה כו', ובאחד א"ל לאחר שאגרשך כו' דפשיטא לי' מילתא טובא דאינו יכול לגרש קודם חלות הקידושין משום דקרא כתיב כי יקח איש אשה והדר וכתב לה ס' כריתות, והשעה"מ (פ"ז מה' אישות) כתב עליו ותמהני שדבריו סותרים למ"ש בתשוב' דיש גט אחר גט גם מה שהביא ראי' מההוא דהקמה אין ראי' כלל דשאני התם דבשעת הקמה ליתא לנדרא, אבל הכא כשמגרשה הרי היא א"א למפרע עכ"ל, ולכאורה הוא תמוה יותר על הרמב"ם שהמהרי"ט פו' בו, דהא להרמב"ם יכול לגרש קודם חלות התנאי, אך הכא שאני דאעפ"י דמיירי שנתן לה שתי פרוטות לקדשה מעכשיו, אפ"ה לאחר שנתגרשה לא תפסי' קדושי השני' אלא להבא, דהא א"א לתפוש מקודם דהא הוי א"א ואף אם הי' כוונתו מעכשיו אך א"א לחול קדושין על קדושין ודוק:
גם מה שהקשה השעה"מ שדבריו סותרים למ"ש בתשובה דיש גט אחר גט, פי' שתמה על מ"ש הרא"ש בתשובה (כלל מה) דמי שגירש על תנאי דאינו יכול לחזור ולגרשה בגט אחר בלא תנאי, דמאחר שנתגרשה הימנו לגמרי א"כ לא אגידא בי' ואע"ג דכשמבטל התנאי נתבטל הגט הראשון ואגלאי מילתא למפרע דבשעת כתיבת הגט הב' היתה ראוי' להתגרש מ"מ הא מיהא בשעת הגט לא הוי בת גירושין, ואגלאי מילתא לא אמרינן דומי' דמקדש שאינו יכול לגרשה קודם חלות הקדושין והרא"ש נשאל ע"ז, והשיב דאין תקנה אלא שיקדשנה ויגרשנה לגמרי, והמהרי"ט תמה בדברי הרא"ש אלו דלמה הוצרך לקדשה לכתוב לה גט אחר בלא שם תנאי ודיו בכך כו' דמ"מ בשעה שתנשא לאותו ראובן נתבטל הגט הראשון והרי היא א"א למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון, וע"כ תמה השעה"מ על המהרי"ט שכתב דיש גט אחר גט, דזה אינו דהתם אגלאי מילתא למפרע וע"כ חל הגט השני, משא"כ הכא דאע"פ שאמר מעכשיו אעפ"כ אינם חלים הקידושין השני' דהא היא כבר א"א מקידושי הראשונה ואינם חלים עד אח"כ וקרא כתיב כי יקח איש אשה ודימה שפיר להקמה דאינו יכול להקם קודם שחל הנדר, והכא נמי אינו חל רק לאח"כ וע"כ אע"פ דהרמב"ם ס"ל דלא כדעת הרשב"א. דבאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום דיכול לגרשה דהתם שאני דאי תנאה הוי הרי חל מקודם, משא"כ הכא ודו"ק היטיב:
ועוד אפשר לומר דדוקא בגט קודם שחלים הקידושין, אע"פ שהי' על תנאי לא מהני, משום דבגט בעינן שיהא נכתב ובידו לגרש, כמו דאמרינן ביבמות (ד' נב) משא"כ בגירושין אחר גירושין שעל תנאי כמו שאבאר, והוא כעין שנסתפק המ"א בה' שבועות (ס' ז) בהא דאיתא בשבועות (ד' כז) שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, ואם התיר תחילה השני' קודם שנשאל על הראשונה אי הוי היתר, דכיון שנשאל אח"כ על הראשונה אגלאי מילתא למפרע דחל השני', וחל ההיתר ג"כ, או דאעפ"כ לא חל ההיתר, והביא מה שכתב הרשב"א דאם הקים הבעל, ואח"כ היפר לה, דאם אח"כ נשאל על הקמתו, חלה ההפרה למפרע, וכתב דמהרשב"א אין ראי' דהפרה שאני, משום דבעל מצי מפיר לה קודם שתחול הנדר, ע"כ אעפ"י שבשעת ההפרה לא חלה ההפרה מחמת ההקמה, אעפ"כ כיון שנשאל אח"כ על הקמתו, אגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקמה, ע"כ כיון שנשאל אח"כ על ההקמה חלה ההפרה למפרע, משום דהפרה יכולה להיות על להבא אבל בשאלה דאין נשאלין אלא א"כ חל הנדר, לא אמרינן דאם התיר השבועה השני' קודם שנשאל על הראשונה דאיגלאי מילתא למפרע לאחר שנשאל על הראשונה דשני' חלה והוי היתר, כיון דבעינן ההתרה לאחר הנדר ע"ש, וכן כתב הר"ן בתשובה (ס' נא), דבאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אין החכם יכול להתיר עד אחר שישן למחר ואעפ"י שלאחר שיישן אגלאי מילתא למפרע דהיום אסור בשינה, מ"מ כיון דעדיין לא הוברר האיסור מקרי לא חל הנדר, וראיתי לא' מן האחרוני' שכ' דתלי הא בברירה והקשה דהא כיון שהתנה יש ברירה, ולי תמוה דאמאי שייך זה לברירה דהא ברירה אינו שייך, אלא באם אין בידו כמו שכתב רש"י בגיטין (ד' כה), והכא הוי בידו אלא דהטעם הוא כיון דאין החכם מתיר אלא א"כ חל הנדר, וע"כ לא אמרינן דאגלאי מילתא למפרע, כמו שכתב הרשב"א, משא"כ בהפר' כמו שבארתי, ולפי"ז אינו שייך זה להפרה למה שהאריך שם ועיין לעיל בתשובה (ס' יב) ודוק]:
וא"כ בגט נמי דאמרינן ביבמות (דף נב) ולאשה בעלמא אינו גט ועוד כמו שכתב המהרי"ט דקרא כתיב כי יקח איש אשה והדר וכתב לה ס' כריתות ע"כ אפשר דלא אמרינן בכה"ג אגלאי מילתא למפרע ולפ"ז אין ראי' ממה שכתב הרמב"ם (בפ"ו דשבועות) דאי אתשיל על שני' חייב משום הראשונה אלמא דמצי שאיל על השני' אע"ג דאכתי לא חל. ודחה המ"א שאין מדברי הרמב"ם ראי' דמהשתא חיילי שני השבועות ולא נ"ל טעם זה דודאי כל זמן שלא נשאל על הראשונה הוי כמו דליתא לשני' כלל וכמו שביארתי לעיל בתשובה (סי' א) דאין זה דומה להא דאמרינן ביבמות (דף לב) דאיסור אשת אח מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אחות אשה חל עלה איסור אשת אח. אך דלפי מה שביארתי אין ראי' מדעת הרמב"ם דהא גבי גט נמי ס"ל דיכול לגרש קודם חלות הקידושין במעכשיו ולאחר שלשים יום אי אמרינן תנאה הוי ולא כדעת הרשב"א אך לפי טעם זה משום דבעינן הלקיחה קודם הגירושין ע"כ לא מהני גירושין בקדושין ע"ת ולא אמרינן בכה"ג אגלאי מילתא למפרע אעפ"כ איפשר לומר בגירושין אחר גירושין ע"ת מהני כיון דלאחר זה אגלאי מילתא למפרע דהגירושין הראשונים נתבטלו וע"כ חלים הגירושים השני' משא"כ בגירושין אחר הקידושין ע"ת ולפ"ז ניחא דברי מהרי"ט מה דפשיטא לי' בגירושין אחר גירושין ע"ת דמהני ולא כמו שכתב הרא"ש בתשובה ובקידושין ע"ת לא מהני הגירושין וניחא שפיר הקושי' שהקשה השעה"מ אך אי אמרינן דהטעם דלא מהני בגירושין בקידושין על תנאי משום שאין בידו לגרשה עדיין אפשר לדמות לזה גירושין אחר גירושין על תנאי דכיון שגירשה מתחילה א"כ לא אגידא בי' ואין בידו לגרשה עדיין ע"כ לא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע ודו"ק היטיב:
אע"פ שיש עדיין להאריך בזה ולחלק, עכ"פ זה מוכח בודאי מכל הפוסקים דאם קידש על תנאי, ואח"כ קידש עוד קידושין גמורים דבודאי תפשי קידושין הב', דהא מכיון שנתבטל אח"כ הקדושין הראשונים שלא קיים התנאי אתי קידושין השני' וחיילי. וכמו שהבאתי ראיות דלא גרע מאם בא אחר וקידש אם קידש ע"ת דמהני קידושין הב' אם ביטל אח"כ התנאי, ה"נ בקידש הוא עצמו קידושין גמורים אחר שקידש תחילה על תנאי ואח"כ נתבטל קדושין הראשונים ע"י התנאי דבודאי מקודשת ע"י קדושין הב', ובזה אין ספק, וכן אם גירש ע"ת ואח"כ קידש הוא בעצמו ואח"כ קיים התנאי ודאי דמקודשת למפרע. והא שנסתפק המ"ל לדעת הרשב"א היינו דוקא אם קידש ע"ת אם יכול לגרשה קודם שחלו הקדושין משום דבגט בעינן שיהא בידו לגרשה, וכמו שהארכתי בזה. וא"כ מה שהביא הא"מ ראי' לגירושין דמהני באם קידש ע"ת קודם שחלו הקדושין מהא דמהני קידושי עצמו אם קידש אחר שגירש ע"ת ליתא דלגבי קידושין מהני אע"פ שגירש ע"ת וכמו דמהני בקידושין שאחר הקדושין ע"ת, והכלל הוא דלגבי קידושין אמרינן אגלאי מילת' למפרע משא"כ גבי גירושין:
ויש להביא ראי' לזה מהירושלמי (פ"ג דקדושין ה"ג) קידש בתוך סימפון הרי אלו קידושין גמורים (פי' סימפון הוא כמו דאמרינן התם בירושלמי סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש לך אנת פלונית ברת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן אין אתא יום פלן לא יהי' לי עלך כלום, והי' כותבין בתוך הסמפון שאם לא יבוא באותו זמן לא יהי' קידושין) וקרי לה ירושלמי קידושין ע"ת, ואם בא אח"כ וקידשה קדושים גמורים הרי אלו קדושין גמורים, גירש תלמידי דר' יונה אמרי נגעו בה גירושין ר' יונה אמר לא נגעו בה גירושין כד דמך ר' יונה עבדין תלמידי' דכוותי' ואמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמרת נגעו בה גירושין אלא לא נגעו בה גירושין ע"כ. והנה מפרשי הירושלמי פירשו לענין ריח הגט שפוסל בכהונה ואע"ג דלא בא וצריך להבין דא"כ מ"ט דתלמידי' דר' יונה דאמרינן דנגעו בה גירושין, מ"ש מהמגרש ע"ת דאמרינן בגיטין (דף פא) דהמגרש ע"ת ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה וא"כ ה"נ כיון דלבסוף איגלאי מילת' דלא הוי קידושין א"כ לא הוי ריח הגט. אלא ודאי דפליגי אם נתקיים התנאי אח"כ אם הוי גט וכמו שהאריך בזה המ"ל לדעת הרשב"א במקדש במעכשיו ולאחר שלשים יום (והא דלא מיבעי להירושלמי במקדש מעכשיו ולאחר שלשים היינו משום דהירושלמי ס"ל דשיורא הוי ולא תנאה, וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (סי' ט) ולפי מה שביארתי לקמן בתשובה (סי' יח) דהירושלמי סובר דאם שיורא הוי יכול לחזור א"כ בודאי דלא מהני גט וא"צ לגט כיון שיכול לחזור והא שכתב הרשב"א דאם שיורא הוי יכול לגרש הוא משום דהרשב"א לטעמי' דס"ל דאינו יכול לחזור) ופליגי בירושלמי אם מהני הגט קודם חלות הקדושין דאולי לא יבוא דחד אמר נגעו בה גירושין פי' דמגורשת והא דקאמר נגעו בה גירושין היינו משום דעדיין אינה מגורשת עד שיקיים הקידושין ואם לא יקיים התנאי בודאי בטלין הגירושין ומותרת לכהונה, וע"ז אומר נגעו בה גירושין לענין שאם יבוא ליום פלן תהי' מגורשת, וחד אמר לא נגעו בה גירושין משום דבגירושין בעינן שיהא בידו כו', וע"כ אע"פ שאמר דאם קידש בתוך סימפון מקודשת היינו משום דלגבי קידושין ודאי מהני אם קידש קידושין גמורים אחר קידושין שעל תנאי אבל לגבי גירושין לא מהני, וע"כ אמרינן שם בירושלמי כד דמיך ר' יונה עבדין תלמידי' דכוותי' ואמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמרת נגעו בה גירושין (פי' כיון שלאחר שלשים יוכלו הקידושין להתבטל לגמרי, וא"כ איך יוכל לגרש):
ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ, מת בתוך סמפון ר' אבהו אמר מותרת להנשא, ר' בא אמר אסורה להנשא ר' מנא שאל לבית אבוי' דר' יוסי האיך נהיג עביד א"ל כדי זמן מרובה הוי אמר תלך ותנשא מיד כדי זמן מועט אמר מה בכך שתמתין. והקשה הק"ע הא לעיל בסוגי' אמרינן דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז כרשב"ג אביו ואחיו נותנים א"כ פשיטא דלרשב"ג אסורה להנשא ולרבנן שרי. ותירץ דמיירי בשאומרים הקרובים שאינם רוצים לקיים התנאי, א"נ לרבנן פליגי אי חיישינן למראית העין וכעין זה פירש הפ"מ, והוא דוחק:
ע"כ נראה לי לפרש דההיא פלוגת' הוא כעין פלוגת' דגיטין (פ"ז ה"ג) שהבאתי לעיל דר' חגי אמר מותרת להנשא ור' יוסי אמר אסורה להנשא, והוא משום דבעינן קיום התנאי בפועל, וכמו דבגיטין אומר שאסורה להנשא משום דאמר ע"מ אם לא באתי ע"כ אפילו אם מת וידעינן שבודאי לא יבוא אפ"ה בעינן קיום התנאי בפועל, ע"כ פליגי נמי באם קידש ע"י סמפון דהיינו שאם לא יבוא תבטל הקדושין והוא מת ובודאי לא יבוא, דר' אבהו אמר מותרת להנשא, דהא הוי כמו שביטל תנאו דהא ידעינן שבודאי לא יבוא, ור' בא אמר אסורה להנשא ואע"ג דבודאי יתבטל הקדושין אפ"ה בעינן ביטול התנאי בפועל וע"ז שאל ר' מנא לבית אבוי' דר' יוסי דאיך נהיג עביד א"ל כדי זמן מרובה הוי אמר תלך ותנשא מיד, וכדי זמן מועט אמר מה בכך שתמתין, פי' דבזמן מועט חשש לחומר' אבל לזמן מרובה לא אמרינן דבעינן ביטול התנאי בפועל (וכמו שביארתי לעיל דאי אפשר לומר דבעינן שניהם קיום התנאי וביטול התנאי בפועל):
[ודע שבמה שביארתי דהירושלמי ס"ל דגירש בתוך סמפון לא מהני, משום דעדיין לא חלו הקידושים בזה יתיישב הירושלמי (פ"ק דקדושין) בן תשע שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג ואמר התם דעל דעתי' דר' יוחנן מוקי לה בקידושי יעוד, וא"כ תוכל להיות אלמנה ע"י בן תשע שנים, ופריך התם לר"ל דסובר דאין יעוד רק בגדול, א"כ איך משני הברייתא, ומשני דאתי רשב"ל כר"י בר"י, דחניא בן תשע שנים ויום א' כו' דריב"י אומר סימן וסובר דלמפרע הוא נעשה איש ופריך אח"כ דא"כ מאי מיבעי' לו' לר"י בר"י אי למפרע נעשה גדול, או מכאן ולהבא דא"כ איך יתיישב הברייתא, ומשני דאפילו אתי כר"י בר"י נמי לא ניחא דהתינח אלמנה אבל גרושה מאי איכא למימר. ולכאורה קשה הא גרושה נמי אפשר לומר דמגרש, ואם יתגדל אח"כ יהי' גרושה על ידו אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דבכה"ג לא מהני גירושי וכמו דלא מהני להמ"ל לדעת הרשב"א במעכשיו ולאחר שלשים יום אם תנאה הוא אע"ג דהתנאי הוא אם לא ימות, וכ"ת דילמא לאחר שהגדיל א"כ ממילא מוכח מדקתני דעושה אלמנה אלמא דהנשואין שלו הוא נשואין, אלא ודאי דקמ"ל דהגט שלו גט וע"כ פריך מגרושה, ועיין שם בק"ע ואפשר לומר דהקושיא הוא לר"י ע"ש ודוק, ועיין לקמן (סימן כ) מה שכתבתי בזה הירושלמי]:
וא"כ כיון שנתבאר דלא קשה מידי מהא דע"מ שתניקי את בני, א"כ אפשר לומר דבתנאי אפילו נמשך לזמן נמי אינו מחויב לקיים מיד משא"כ בחיוב שמחויב לעשות מיד, וע"כ באומר הריני נזיר שהוא על דרך חיוב ע"כ מוכרח לקיים מיד. אך כבר ביארתי שזה אינו דזהו דוקא בחיוב ממון אבל לא בחיוב שע"י נדר. והכי משמע מהר"ן בנדרי' (ד' סג) דבאומר שנה אחת בסתם אין חודש העבור בכלל משום שאם לא נהג בשנה זו יכול להשלים אח"כ, וכתב שם שאע"פ שאסור לעשות כן בתחילה ועובר על ב"ת אפ"ה כיון דיכול להשלים אח"כ לא נתחייב רק כמו בשנה פשוטה, אלמא דלא דמי להתחייבות שכ' הרא"ש (ר"פ הנושא) תני זנה ה' שנים הראשונות בין ביוקר בין בזול הי' ביוקר והוזלו אם הוא גרם נותן ביוקר פי' אם הי' המזונות ביוקר בחמש שנים הראשונות ולא נתן לה ואח"כ הוזלו נותן לה כשעת היוקר, אלמא דהכוונה הוא רק על שנים הראשונות, אלמא דנדר לא דמי לחיוב ממון דבחיוב ממון צריך ליתן בשנים הראשונות וכמו שכתב הריטב"א ר"פ הנושא והביאו הר"ן ע"ש, אך דמסיק שם וז"ל ואני חוכך עוד לומר דאפי' בנודר שנה אחת סתם אסור בעיבורה דמסתמא שנה זו משמע, ואי פשע קרוב אני לומר דאין לו תשלומין דמהשתא חייל נדרי', ויתבאר ממה שכתבתי בריש מכילתין (דף ד) גבי בל תאחר דנזירות כו' היינו כיון שהוא בשלילת המעשה חל מיד, וכמו שיתבאר לקמן:
ע"כ נ"ל דהעיקר הוא ע"פ מה שכתב הר"ן בנדרים בפ"ק (דף ג) דקא פריך בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר, אכל קם לי' בבל יאכל שתה קם לי' בבל ישתה, וכתב הר"ן נראה בעיני פירוש' דשמעת' דהכי מקשה היכי משכחת לה דליכא למימר דמשכחת לה בההוא ענינא דכולהו קרבנות באומר הרי עלי להיות נזיר דלא דמי דאלו האומר הרי עלי להביא קרבן מחוסר מעשה דהיינו הבאה ואי אפשר לומר שיחול מיד אבל הכא כיון שאינו מחוסר שום מעשה הרי הנזירות חל מיד וה"ל נזיר וליכא ב"ת. וכה"ג הבאתי הר"ן לעיל בנדרים (דף סג) ואני חוכך עוד לומר דאפי' בנדר שנה אחת סתם אסור בעיבורה דמסתמא שנה זו משמע ואי פשע קרוב לומר דמהשתא חייל נדר כו'. אלמא דכל דבר שאין בו מעשה כגון נזירות או קונם יין שאני טועם חל עליו מיד אבל בדבר שיש בו מעשה כיון דע"כ צריך לשהות בכדי שיעור המעשה ע"כ לא חל עליו מיד וה"נ אם אמר כתבו גט לאשתי כיון שהוא דבר שיש בו מעשה ע"כ לא חל עליו מיד, משא"כ באומר הריני נזיר לאחר עשרים יום שאינו מחוסר מעשה חל מיד אבל בכל התנאים שמתנה כגון בנותן גט ע"מ שתתן לאחר שלשים שכתב הטור באה"ע דאינה יכולה להתייבם משום דלא נתבטל התנאי בפועל משום דע"מ שתתן הוי דבר שיש בו מעשה ע"כ אפי' מופלג כמה לא נפיק מכלל אחר:
והכי משמע מהתוס' שהקשו בנדרים (דף ד) דקאמר בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כו' אמר רבא שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר והקשו התוס' דאמאי לא משני כגון שאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים יום ואי מאחר עובר בב"ת וכתבו ושמא היינו כשינוי' דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר, עי"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו ב"ת דנזיר כי אם ב"ת דנדר שמאחר לנדור נדרו עכ"ל, פי' כיון שאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים א"כ לא הוי נזיר לאחר שלשים עד שיקבל, וכל זמן שאינו מקבל עובר על איחור הנדר שנדר שיקבל עליו נזירות אבל אינו שייך לנזירות עצמ'. וא"כ לכאורה מ"מ קשה דאמאי לא משני כגון שאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום אי אמרינן דאחר שלשים אפי' רחוק הרבה הוי נמי בכלל לאחר שלשים א"כ הוי מצי לשנויי כגון שאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום דאז עובר על ב"ת דנזירות עצמה דמאחר נזירותו, אלא ודאי דמזה לא הוי קשי' להו להתוס' דבאומר הריני נזיר לאחר שלשים יום (לא שייך ב"ת דאכל קם לי' בבל יאכל כיון דדבר שאין בו מעשה חל מיד ולא שייך ב"ת, רק קושית התוספת הי' דלוקמי כגון שנדר לקבל עליו נזירות לאחר שלשים דזהו בקום ועשה דהיינו לקבל נזירות ואפי' רחוק הרבה נמי הוא בכלל לאחר שלשים אלא דמ"מ עובר בב"ת שלא לאחר נדרו וע"ז תירצו דא"כ אכתי לא הוי נזיר עד שיקבל אלא שמאחר נדרו במה שאינו מקבל וא"כ לא שייך לנזירות:
והכי משמע בירושלמי (רפ"ג דקדושין) והבאתיו לקמן בתשובה (סי' יז) גבי האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמקודשת לשני' לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עלי' קדושי ראשון, מת לאחר שלשים ולא גירשה לא חלו עלי' קדושי ראשון, הדא הוא דתני ר' חיי' דתני ר' חייא כל תנאי שנתקיים אע"פ שבטל לאחר מכאן ה"ז מקודשת וכל תנאי שבטל שעת הקידושין, אע"פ שנתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת, וח"כ מוכח דאם אומר שתהא מקודשת לאחר שלשי) משמע מיד לאחר שלשים, דאי אפי' מופלג הרבה נמי לא נפיק מכלל אחר, א"כ אע"פ שמת אח"כ תהי' מקודשת אלא ודאי דמשמע מיד לאחר שלשים, וא"כ קשיא להרמב"ם דאפי' מופלג הרבה נמי בכלל לאחר שלשים, אלא ודאי דכיון דהחלות הוא ממילא ואין בו מעשה הוי דומי' דנזיר דהוי בשלילת המעשה ע"כ חל מיד:
ועוד אפשר לומר דבתנאי שמתנה כשאומר לאחר שלשים אין הקפדתו אלא שלא יקדים קודם הזמן אבל לאחר הזמן לא איכפת לי', וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ט מה' גירושין ה' כג) והבאתיו לעיל תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט כו' אבל אם מאחר לאחר הזמן אינו פסול אלא מדרבנן וכמו שכתב המ"ל, משא"כ אם אמר שתחול לאחר שלשים יום והוא דבר שממיל' ע"כ ממילא חל מיד, תדע דהא אלו נדר ביום פלוני בודאי דאינו אסור אלא אותו היום ואילו עבר באותו יום בודאי דאין לו תשלומין ביום אחר. וכמו שהבאתי לעיל בתשובה (סי' יא) הירושלמי שביום זה אינו יכול להשלים ביום אחר, וגדולה מזו כתב הר"ן בנדרים (דף סג) והבאתיו לעיל דאפי' בנדר שנה אחת סתם דאי פשע קרוב הוא לומר דאין לו תשלומין, דמהשתא חייל נדרי' ע"ש ואלו בגיטין אם אמר תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה לאחר הזמן אינו פסול רק מדרבנן אלא ודאי דיש נ"מ בדבר שמתנה עם חבירו או בתנאי גיטין שאין כוונתו דוקא ביום זה, וע"כ יכול להשלים אח"כ אלא שהוא פסול מדרבנן לדעת הרמב"ם משא"כ אם נודר ביום זה בודאי צריך לקיים דוקא ביום זה ובזה יתיישב מה שתמה הק"ע בירושלמי (ספ"ז דגיטין) דאמאי לא הביאו הפוסקים האי דינא לענין נדרים ע"ש. [וראיתי להק"ע בירושלמי שם שתמה על מה שכתב הש"ך (ס"ס מד) וז"ל והא דהשמיטו הרמב"ם ושאר פוסקים דין דלאחר הרגל כמה כיון דמסיק בהש"ס דלית הלכתא כר' דאמר דלאחר הרגל שלשים יום ולא פי' הלכת' מאי אלמא דלהש"ס גופא מספקא לי' והוי ס' דדינא עד כמה נקרא אחר הרגל עכ"ל וכתב הק"ע ודבריו תימא הם וטפי קשה דה"ל לבאר דכ"ט יום לאחר הרגל ספיקא נינהו ומגורשת מספק ואיך נאמר שהשמיטו דבר שיש בו ס' א"א, והוא תמוה דהא לדעת הר"ן הוי ס' מגורשת לאחר שלשים יום נמי כמו דאית' בש"ע ולהרמב"ם פסול מדרבנן]:
אך כאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בירושלמי (ספ"ז דגיטין) ר' בעי קומי ר' יוסי אמר קונם יין שאני טועם במוצאי שבת, א"ל במוצאי שבת אסור ערב שבת מותר ימים שבנתיים צריכה, והכא מוצאי שבת ה"ז גט, ע"ש אינו גט ימים שבינתיים צריכה, אלמא דלענין נדרים דהוי מידי דממיל' נמי דינא הכי, ואפשר לומר דבמו"ש שאני דלא אמר לי' לאחר אלא במוצאי שבת, ולדעת הירושלמי מיבעי לי' אם כל השבוע עד ערב שבת הוי מוצאי שבת, וכה"ג כתב הק"ע על הא דקאמר בירושלמי ע"ש אינו גט וא"כ הוא בטל מדאוריית', ולדעת הרמב"ם אינו פסול אלא מדרבנן, וכתב וז"ל דהתם משמע דלא קפיד אלא שלא יקדים לפיכך אם איחר אינו פסול אלא מדרבנן, אבל הכא דקאמר במו"ש משמע דעל אותו זמן דוקא קפיד, ועל כן משוה הירושלמי הא דנדרים לדין גיטין:
ועוד הי' נראה לי לומר דהא דקאמר במו"ש ה"ז גט היינו נמי במידי דממיל' כמו בנדרים דהיינו שאמר שיחול הגט במוצאי שבת והחלות הוי מידי דממיל', ומה שהוכיח הק"ע דודאי דהכוונה הוא כמו שכתב הרמב"ם לענין אם אמר כתבו, דאם אמר שיחול במוצאי שבת ואומר דה"ז גט א"כ מכש"כ דהוי גט בערב שבת ע"ש. ולע"ד נראה דשגה בזה דאפשר לומר דבעינן שיהא הגט בשעת חלות הגט ברשותה כמו דאיתא בכתובות (דף פו) ובש"ע אה"ע (סי' קמו סעי' ב) דהתולה גירושין בזמן כו' לפיכך כשיגיע הזמן צריך להיות הגט ברשותה או תחזור ותטלנו, וע"ז אמר במוצאי שבת ה"ז גט אם הי' ברשותה אבל אם לא הי' ברשותה במו"ש רק בערב שבת אינו גט ימים שבנתים צריכה. (אע"ג שהבאתי לעיל הירושלמי דכל תנאי שבטל בשעת הקדושין אעפ"י שנתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת היינו בדבר שאין בידה) ובפרט לפי דעת הירושלמי שאבאר לקמן (סי' יח) דאפי' במעכשיו ולאחר שלשים יום נמי בעינן שיהא ברשותה, ואם נפרש באופן זה כמו שפירשתי תקשה מזה על הר"ח שמפרש הא דלאחר הרגל שלשים יום, וכן הא דלאחר שבוע שנה וכן לאחר חודש שבת היינו שאינה מתגרשת עד שתעבור כל הזמן ובלאחר שבוע אינה מתגרשת עד שתעבור שבוע לשנה שמינית וכה"ג באינך דהכא מוכח דאם אמר שתחול במוצאי שבת חל מיד אע"ג דמיבעי לי' להירושלמי אי הוי זמן מו"ש עד ע"ש, ודוק ועיין ברא"ש שתמה ג"כ על הר"ח דאמאי אינו חל מיד:
והכי משמע קצת בירושלמי שם. כמו שביארתי דהפי' הוא שתחול הגט במוצאי שבת דאמרינן שם ר' חייא רובא בעי קומי ר' ה"ז גיטך לאחר החג א"ל כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הם. ר' בון בר חיי' בעי קומי ר' זעירא. ה"ז גיטך ערב הפסח, אפי' כמ"ד כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג כל שלשים שלפני הפסח אינו כלפני הפסח (כצ"ל) וא"כ פשטי' דסוגיא משמע כפי' הר"ח שאמר ה"ז גיטך לאחר החג היינו שתחול אחר החג וכן כתב הק"ע דפשטי' דסוגי' משמע כפי' הר"ח אבל אעפ"כ שגה בזה הק"ע דאם נפרש כמו שמפרש הר"ח דהיינו לענין שתחול לאחר החג, ואינו גט עד שיצא כל שלשים יום. א"כ מאי בעי ר' בון. אם אמר ה"ז גיטך ערב הפסח אם כל השלשים הוי ערב הפסח למאי נ"מ ממ"נ אינו גט עד שמגיע ערב הפסח לפי פי' הר"ח ע"כ הי' נלע"ד לפרש שתחול לאחר החג כפי' הר"ח אבל לא שאינו גט עד שיצא כל השלשים יום, דכיון שהוא ממילא חל מיד אלא שהפי' הוא שכל שלשים יום היינו לאחר החג ואפי' לא הי' ברשותה מתחילה אם הוא ברשותה להשלמת השלשים נמי הוי גט שכל הל' יום נכלל בלשון אחר החג וע"כ מיבעי לי' איך הוא הדין בערב הפסח אם הי' ברשותה בתחילת השלשים ה"ז מגורשת ולפי פי' זה אע"ג שהוא כפי' הר"ח דהיינו לענין חלות הגט אעפ"כ יהי' מוכח דלא כטעמי' שכתב דאינו גט עד שיצאו כל השלשים יום. דלפי מה שביארתי חל מיד אלא דלענין זה סובר הירושלמי דשלשים יום שאחר החג הוי בכלל אחר החג היינו שאם לא הי' ברשותה מתחילה אלא בסוף השלשים יום נמי מגורשת ולפי מה שביארתי העיקר הוא כך ונקוט האי כללא בידך דבמידי דתלי במעשה' אם לא קיים התנאי מיד יש בידו לקיים אח"כ, ובמידי דממילא הרי חל מיד ממילא אבל אם הי' באופן שלא חל כמו שביארתי לענין גט אם לא הי' ברשותה חל נמי אח"כ:
[ועיין במגי"ה במ"ל שכתב שאם אמר תנהו ביום פלוני, שאם נתנו לה אח"כ אינו פסול אלא מדרבנן, שאין כוונתו אלא שלא ליתן ביום שלפניו, אבל היום שלאחר הזמן אינו מקפיד וכתב המגי"ה שיש לעמוד בזה מדאמרינן במכלתין הביאו רש"י ביום השמיני תתנו לי, וממ"ש הרא"ם שם דמשמע דביום פלוני ממעט קודם אותו יום ואחריו, וע"ש ויש ליישב, ולי נראה להביא קצת ראי' להרמב"ם מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' בא בר ממל בעי קומי ו' אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שעבור, א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר כו' א"ר יוסי בר' בון כל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא, (פי' שאינו עובר על ב"ת דהא דכתיב וביום השמיני היינו שמתחילה אין אומרים לו הבא, ואינו חייב כלל אבל מכאן ואילך אומרים לו הבא וחל עליו החיוב, אעפ"כ אינו עובר על ב"ת) ועיין שם בק"ע דקאי על הא דנזיר, ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בפ"ק דנדרים (ד' ד) דעל חטאת נזיר עובר בב"ת, (ואפי' אם נפרש במצורע כמו שפי' שם הק"ע הרי חטאת יולדת דקא שרי למיכל בקדשים נמי אמרינן התם דעובר בב"ת וא"כ הוא הדין במצורע) ונראה לי דאפשר לומר דגם הירושלמי מודה דעובר בנזיר בי"ת, אלא דהקשה שיעבור מיד בב"ת כיון דכתיב וביום השמיני יביא וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ה) פסח זימני' קביע לי' אי אקרבי' אקרבי' ואי לא אקרבי' אדחי לי' ופי' התוס' והרי מיד הוא עובר עליו וכן בירוש' (פ"ק דר"ה) פסחים בזמנן מהו שיעבור, ועיין בתוס' (ר"ה ד' ה) שהקשו לענין שלמי חגיגה וראי' דזימנא קביעא להו, אי אקרבי אקרבי' כו', כמו גבי פסח, וע"כ מיבעי לי' בירושלמי גבי נזיר כיון דכתיב ביום השמיני יביא, אם עובר מיד בב"ת, (ועוד דהירושלמי לטעמי' דס"ל דבנדר עובר בב"ת מיד, כמו דאיתא בירושלמי שם (פ"ק דר"ה) א"ר יוסי אם באומר הרי עלי מיד עובר, (פי' דכיון דהחיוב רמי' עלי' מיד, ע"כ עובר בב"ת מיד) והכא נמי רוצה לומר שעובר מיד בב"ת כיון שמחויב להביא, וע"ז אימר ר' יוסי בר' בון דהא דכתיב ביום השמיני היינו שקודם לכן אונו מחויב להביא מכאן ואילך אומרים לו הבא, וע"כ כיון שאינו רק למעט שלא יביא קודם, ע"כ לא הוי כמו דזימנא קביע לי' ואינו עובר מיד, אבל מ"מ אפשר דעובר בב"ת בג' רגלים (עיין בנדרים (ד' ד) א"ר אסי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר בב"ת, ובמה שנחלקו שם הר"ן והרא"ש דלהר"ן עובר מיד, ולהרא"ש בג' רגלים) וא"כ יש סמך מזה להרמב"ם שסובר דהזמן אינו למעט רק לפניו, אבל לאחריו לא, דלא כמו שהביא הר' המגי"ה ראי' להיפוך, אך באמת לשון תורה לחוד ולשון ב"א לחוד, ואין מזה ראי' כלל לנידון דידן, וכמו דאיתא בירושלמי ר' פי"ז דשבועות) הכל מודים בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הן, מה פליגין בלשון ב"א, והבאתיו לעיל (ס' י) ויש עוד הרבה להאריך בזה, ובמ"א יתבאר]:
הרי נתבאר דאם תולה התנאי בלאחר שלשים יום וקיים התנאי לאחר זמן הרבה, דמקודשת, דאפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר, וכדעת הרמב"ם: