נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ב - כיצד הרגל · דף כה:
בגמ' אמר רבא אמר קרא וכבסתם בגדיכם כו' כל טומאות שאתם מטמאין במת לא יהיו פחוחין משבעה הקשו בתוספות ואם תאמר ולילף מקל וחומר כדמעיקרא ותירוצם דחוק וכמש"כ המפרשים ובתו"ח רצה להגיה אלא אמר רבא והדר ביה מג"ש רק דבאמת קאי על הקל וחומר וכן ראיתי בחידושי הרשב"א דאיכא מאן דמפרשי כן גם בלא גירסת אלא ולענ"ד נראה לומר בעיקר קושיא זו דלק"מ משום דהך קרא דיליף מיני' רבא להך מלתא דכל טומאות לא יהי' פחותין מז' מבואר בו בגדיכם וא"כ לא מצינן למילף מיני' רק לענין בגדים וכלים ואצטריך בבגדים גופייהו לענין הך דתנינן בריש מסכת אהלות שנים טמאים במת כו' שלשה טמאים במת כו' ועיי"ש בר"ש דהך ילפותא איצטריכא שם גם נענין בגדים וכלים אבל מפץ דאינו נכלל בכלל בגדים וכמש"כ רש"י בסוגיין ליכא למילף מהך קרא מידי וזהו עצמו ג"כ כוונת רש"י במאי דפירש דהך הניחא דפריך הש"ס קאי אהקישא דמת לש"ז ולא פירש כפשוטו דקאי אג"ש דבגד ועור דמת ושרץ וכמו שהקשו המפרשים והיינו משום דס"ל לרש"י דליכא לפרושי דקאי אג"ש דבגד ועור דילפינן מת משרץ דהא בהך ג"ש ילפינן מפץ וא"כ ע"ז לא קמשני רבא מידי דהא בהך קרא דנקיט רבא כתיב בי' בגדיכם וא"כ אכתי מנ"ל למפץ דאינו בכלל בגד והכריחו לרש"י כן לומר דבגדיכם דנקיט בקרא דווקא הוא וליכא למילף מיני' מפץ דאל"כ היקשה קושיית התוס' דיליף מק"ו כדמעיקרא אלא ע"כ דבגדיכם דיוקא הוא וליכא למילף מיני' מפץ ולכך הוכרחו לפרושי ג"כ דקאי אג"ש אבל לפי מאי דפירש"י דקאי אהקישא דמת מש"ז אתי שפיר דהא בהך הקישא ילפינן לבו"ע וא"כ שכיר ילפינן לה מקרא דבגדיכם דלא יהי' פחותין מז' וכן נמי עור וכלים דכתיבא בהדיא בקרא נמי ילפינן מהן קרא דבגדיכם משום דאתקושי איתקוש להדדי בקרא אבל מפץ דלא כתיב כלל בקרא ורק מק"ו הוא דמייתינן לי' לכך לא מצינן למילפיה מקרא דבגדיכם:
ואין להקשות דא"כ תיקשה לפי האמת מנ"ל דמפץ טמא טומאת ז' להך מ"ד דדון מינה ומינה דבזה כבר כתבו המפרשים דהדרינן להק"ו דמהשתא תו לא מצינן למימר דאתי ק"ו לטומאת ערב ודיו לטומאת ז' דהא השתא מיפרך ק"ו כיון דטומאת ערב ידעינן מנ"ש או דהק"ו אתי לטומאת ערב וממילא דהג"ש הוא ע"כ לטומאת ז' דבלא"ה למאי איצטריכא גם אין להקשות לפ"ז דא"כ אמאי נדינן לעיל מהק"ו וקמשבשינן להברייתא כיון דבאמת צריכינן גם להק"ו א"כ נימא דהברייתא אתיא כפשטה וכמו דמייתי לה לעיל דזה אינו דע"כ הוצרך לשבש הברייתא דאל"כ תיקשה מהברייתא בהיפוך למ"ד דון מינה ואוקי באתרא וא"כ לדידי' לא צריכינן כלל להך ק"ו וא"כ למאי נקיט הברייתא כלל הק"ו כיון דבק"ו לחוד לא סגי וע"ב דצריכינן נמי להג"ש וא"כ בג"ש לחוד סגי לדידי' דס"ל דאוקי באתרא אבל הג"ש צריכינן לתרווייהו רק דמר מוסיף עלה גם בק"ו ולמר לא צריך להק"ו כלל ולכך הוצרך הגמ' לשבש הברייתא כנ"ל פשוט וקרוב לזה הוא במהרמ"ל אלא שהוא דרך בדרך התוס' דג"ש הוי כאילו נכתב בהדיא וק"ו הוי כלא נכתב בהדיא והך ג"ש דבגו"ע הוי כלא נכתב בהדיא כיון דמכח ק"ו קאתיא ובזה דבריו מבוארים ליישב ג"כ קושיית התוס' על פי פירש"י ולפמש"כ מיושב בפשיטות טפי ודו"ק: