נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ב - כיצד הרגל · דף כא:
תוס' ד"ה הא נפלו וא"ת היכי דמי אי מקרבי כו' ואי מרחקי היכי משתברו בנפילה עכ"ל לענ"ד נראה פשוט דבנפילה יכולין להשתבר גם אי מרחקי דהיו יכולין ע"י נפילה להתגלגל בנפילתן עד שיגיעו למקום דיכולים להגיע ע"י קפיצה וכן משמע בנ"י שכתב הלכך אי דמרחקי בין נשתברו ע"י קפיצה בין ע"י נפילה לעולם חייבין עכ"ל משמע להדיא מדבריו דבמרחקי יכולין להשתבר בין ע"י קפיצה בין ע"י נפילה ובחנם דחקו עצמם התוס' בזה:
שם בגמ' משכחת לה בכותל רעוע מאי ניהו דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' דנפול ארחי סוף סוף לא נפיל ארחי כו' תחילתו בפשיעה וסופו באונס כו' נראה פשוט דהך דנפילה היינו ע"י מה שהעלן על הכותל ומדרכן לקפוץ וע"י קפיצתן על הכותל ממקום למקום ינדנדו הארחי ויפלו ולכך הוי תחילתן בפשיעה משום דהאונס בא ע"י הפשיעה דאילולי שהעלן לראש הכותל לא היו מפילים את הארחי וגם לא הי' בא האונס דנפלו אינהו וכמש"כ הרמב"ם שהעלתן לראש הגג הוא הפשיעה עיי"ש בדבריו בשו"ע וכן הוא להדיא בחידושי הרשב"א עיי"ש ולפ"ז לדידן דקיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אם האונס בא מחמה הפשיעה א"כ הך שינויא דכותל רעוע נמי הלכתא הוא ואין שום טעם בזה להשמטת הפוסקים שהשמיטו להך שינויא דכותל רעוע רק שצ"ל שקצרו במובן ומהרש"ל ביש"ש הבין דהך דנפלי ארחי ר"ל שיפלו מעצמם מהכותל אף בלא העלאת הכלב והגדי וא"כ לא הוי האונס מחמת הפשיעה ורצה ליתן טעם בזה להשמטת הפוסקים שהשמיטו להך שינויא דכותל רעוע משום דבכה"ג גם לדידן פטור כיון שאין האונס בא מכח הפשיעה ולבסוף דחה זה משום דהפשיעה הוא במאי דלא סתר כותלו דאילו היה סותר הכותל לא היו עולין עליו ולא הוו באו לידי נפילה ומשמע מדבריו שעלו מעצמם על הכותל ואין שום טעם בדבריו והעיקר כמש"כ בשם הרשב"א ופשוט:
ולדברי מהרש"ל קשה דהא על נפילת הכותל בעי התראה ואף אם נאמר דדווקא בנפל לר"ה הוא דבעי התראה אבל לחצר חבירו לא בעי התראה או דמיירי לאחר התראה מ"מ לדברי הרא"ש בפ"ק שכתב דהכותל והאילן שנפלו דין בור יש לו ועיין מש"כ לעיל בישוב קושיית המע"מ על הרא"ש בזה וברור הוא] וא"כ מאי תחילתו בפשיעה איכא דהא בור פטור מנזקי כלים וכאן מיירי לענין שבירת כלים ואפילו להתוס' שנסתפקו שם בזה דאפשר דבהדי דאזלו דין אש יש להם מ"מ נראה דמאב לאב לא אמרינן תחילתו בפשיעה וא"כ מאש לרגל נמי לא וכמש"כ לקמן התוס' דלא אמרינן תחילתו בפשיעה לגבי שן ורגל וסופו באונס לגבי קרן ואין לומר דדווקא נענין קרן הוא דלא אמרינן כן ומטעם שכ' התוס' דאפילו פושע גמור נמי אינו משלם רק ח"נ דזה אינו דהא שיניי ודאי חמור מאונס גמור תדע דבמשונה משום ח"נ ובאונס גמור פטור לגמרי ואפ"ה בתחילתו בפשיעה חייב אפי' באונס גמור וא"כ מכ"ש בסופו במשונה היה לו להתחייב משום דתחילתו בפשיעה אלא ע"כ צ"ל דעיקר כוונת התוס' דמאב לאב לא אמרינן תפ"ב וסב"א וכן הוא להדיא ביש"ש עצמו וא"כ אף אם נימא דהוי אשו וכמו שנסתפקו התוס' מ"מ לא הוי תב"פ וסב"א מאש לרגל מיהו לדברי התוס' צ"ל דנפילתן נמי אש הוא אבל להרא"ש ודאי דליכא למימר דנפילתן נמי בור הוא דא"כ בלא"ה היה פטור מכלים ודו"ק אבל למש"כ בשם הרשב"א אהי שפיר דמרגל לרגל היא דנפילת ארחי ע"י קפיצתן הוי צרורות שהם הולדה דרגל ואין להקשות ע"ז דא"כ לא הוי תחילתו בפשיעה רק לענין ח"נ וא"כ גם בסופו באונס לא היה לו להתחייב יותר מן הפשיעה וכמש"כ התוס' לקמן (כ"ג א') ד"ה סתם דלתות עיי"ש די"ל דשאני הכא דהלבנה עצמה הוא של בעל הגדי ובכה"ג כ' התוס' והרא"ש לעיל גבי דלי דבצרורות שיש להם בעלים משלמים נ"ש ולמש"כ בזה לעיל להקשות ע"ז מהא דעגלה מושכת בקרון באמת נאמר גם בזה דלא כדבריהם רק דאפילו היכא דהאונס הוא מחייבו לשלם יותר מן הפשיעה אפ"ה חייב כיון דהתחלתו הוא פשיעה ופשיעה כל דהוא מחייבתו לשלם כל הנזק שיבוא לו אח"כ באונס אפילו ביותר מן הפשיעה דבאמת אין דברי התוס' מוכרחים בזה כלל דקושייתם מיושבת היטב לפירש"י וכמש"כ המהרש"א ומהרמ"ל שם ע"ש בדבריהם ודו"ק ועוד י"ל כיון דאיהו גופיה העלן לכותל וגרם להם להזיק בצרורות גרע טפי וא"כ אפילו לפמש"כ לעיל דלא כהתוס' אפ"ה בכאן חייב לשלם נ"ש כיון דאיהו גופי' פשע בזה במה שהעלן לראש הכותל ועי' בזה: