נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - שנים אוחזין · דף יז.
בגמ' והעדים מעידים אותו שלא פרע רש"י פירש כגון שתבעו בפנינו ולא פרעו ומדהעיז בפניהם לומר לא אשלם שוב אינו נאמן לאמר פרעתי וכוונתו פשוטה דבאופן אחר ליכא לאשכוחי דהעדים ידעו שלא פרעו דלא ראינו אינה ראי' אבל הרא"ש לא ניחא לי' בפירש"י דבשביל זה לא מקרי הוחזק כפרן מדהעיז בפניהם דדלמא אשתמוטי קא משתמט והוחזק כפרן לא מקרי אלא בהוכחש בדברי עצמו לכך קמפרש הרא"ש כפשוטו דהעדים העידו בבירור שלא פרעו ואי קשיא מנא ידעי כגון שאומרים לא זזה ידינו מתוך ידו וכן כ' הנ"י בשם הראשונים שפירשו כן. מיהו לקמן בגמ' לענין שבועה היה משמע לכאורה טפי כפירש"י והוא ממאי דאמרינן התם מסתברא מלתא דר' אבין בחייב שבועה עפ"י ב"ד אבל חייב עצמו שבועה עביד איניש דמקרי ואמר דבשלמא לפירש"י ניחא הא דמפלגינן בין נתחייב בב"ד דאיכא העזה משא"כ בחייב עצמו ליכא העזה כ"כ כיון שלא עבר על דברי ב"ד רק שלא רצה לקיים מה שחייב א"ע ובזה אין העזה כ"כ אבל לפי' הרא"ש דמיירי דהוכחש ממש בדבריו א"כ מה לי נתחייב בב"ד או חייב עצמו סוף סוף כיון שהוכחש בדבריו ודאי דמקרי הוחזק כפרן ועיין בלחם משנה שהתעורר בזה ואפשר שזה הי' דעת הב"י שלענין הוח"כפ דממון הביא פי' וגבי הוח"כפ דשבוע' הביא לפירש"י ומפרש בזה דברי הטור אשר הם כשיטת הרא"ש והיינו משום דמסתבר לי' להב"י דלענין שבועה גם הרא"ש מודה לפירש"י משום דלגבי שבועה ליכא סברת אשתמוטי שכתב הרא"ש דמאי אשתמוטי יש לענין שבועה ולכך ודאי מקרי הוח"כ אם העיז בפני עדים ונסתלקה בזה קושיית הלח"מ אך באמת זה דוחק גדול לפרש לענין שבועה פי' אחר מלענין ממון כיון דבגמ' חד לשנא אתאמר בתרווייהו לכך נראה יותר דהרא"ש מפרש גם לענין שבועה כפירושו ודלא כהב"י ובחייב עצמו אף דהוחזק כפרן והוכחש בדברי עצמו מ"מ בחייב עצמו עביד איניש דמקרי ואמר אפי' שקר גמור כיון שלא חייבוהו ב"ד רק שנתחייב מפי עצמו לכך רוצה לחזור בכל טצדקי דאית לי' למעבד אפי' בדברי שקר וכן כ' הש"ך ומ"מ עדיין אינו מיושב כ"כ דכיון דחזינן דמורה היתר לעצמו אפי' לומר דברי שקר א"כ היו לנו לחשוד אותו שגם עתה אומר שקר ושפיר מיקרי הוח"כפ אפי' אי עביד איניש כו' ויותר נראין דברי רש"י ועיין:
שם וכתוב בו הנפק כו' לפריעה בת יומא לא חיישינין. מה שהקשה באו"ת דניחוש שמא שטר מאוחר הוא ונכנס לתרץ בדרכים רחוקים לענ"ד אינה קושיא כ"כ דמהכ"ת ניחוש דהמלוה יגרע כוחו ויקח שטר מאוחר ויפקיע שיעבוד המוקדם ולכך בסתמא לא חיישינן לזה ויש לעיין בזה מסוגיא דב"ב לענין פלוגתא דכותבין שובר דשם משמע דחיישינן לשטר מאוחר מיהו בקל יש לחלק בזה ועיין
שם רב כהנא אמר כשחייב מודה התוס' כתבו דלרב כהנא באמת אין צריך הנפק ולא נקיט ר"י הנפק במלתי' רק לרבותא דאי אין כתוב זמנו בו ביום אפי' כתוב בו הנפק לא יחזיר אבל הרי"ף והרמב"ם נקטו לדינא דצריך הנפק אפי' לרב כהנא והוא תמוה ובמע"מ כ' לתרץ דהמציאה היתה ביומא אבל בשעה שבא לב"ד היה זמן רב אח"כ ומ"מ נאמן לומר שמצאו ביומו במיגו דאי בעי הוי מיהדר לי' ומהשתא שפיר צריכינן להנפק דווקא דאל"ה חיישינן לשמא כתב ללוות ולא לווה עיי"ש במש"כ ודבריו תמוהין דא"כ אכתי ניחוש לפירעון כיון דרב כהנא חייש לפריעה בת יומא ואי משום שחייב מודה ניחוש לקנוניא וא"כ מאי אהני לן הנפק בזה ועוד דהא בגמ' אמרינן מאי שנא מהא דתנן מצא שט"ח כו' ומשנינן התם אית לי' למלוה רווחא הכא לית למלוה רווחא ואי כדבריו דבשעה שבא לב"ד כבר הוא זמן רב אחר שנכתב א"כ גם כאן אית לי' למלוה רווחא ואיכא למיחש דלמא רוצה לחזור וללוות בו והמלוה יתרצה בזה כיון דאית לי' רווחא בזה ונראה דלזה נתכווין הש"ך בקושייתו על המע"מ הגם כי לא נתפרש זה בדבריו היטב ובקצה"ח לא הבין כן דברי הש"ך ולכך רצה לדחות קושיית הש"ך בדברים בעלמא ולא דק ודבריו פשוטים כמש"כ ועיין ולהלכה הסכים הש"ך בזה דלא כהרי"ף ורמב"ם ובאמת קשה ליישב דבריהם וכל התירוצים שנאמרו בזה המה רחוקים מדרך הפשוט לכך הנכון בזה כהש"ך ופשוט:
שם רש"י ד"ה ומפסדו לי למטרף לקוחות כו'. עיי"ש המע"מ הבין דדברי רש"י הללו קאי על ומפסדו לי קמא דמיירי בשטר שזמנו בו ביום דחיישינן בי' לפרעון רק שחייב מודה ולכך כ' ע"ז לא שמבני חרי גבי דכחרס בעלמא הוא אלא משום דדל שטרא מהכא הא איהו [וט"ס בדבריו שכ' אינו וצ"ל איהו] מודה ואין דבריו נכונים בזה דמאי ראיה זה שמודה עכשיו שכן יודה כשיבוא לגבות דלמא בעת ההיא יכפור הכל ונמצא כי יש לו לחוש להמלוה גם להקרן והעיקר בזה כמש"כ האו"ת דדברי רש"י הללו קאי על ומפסדו לי השני הנאמר גבי מצא שט"ח דחיישינן לדלמא כתב ללוות בניסן ולא לווה עד תשרי ולא אמרינן דא"כ מלוה גופי' לא שביק כו' דלמא שמעי רבנן ומפסדו כו' ועל ומפסדו זה קאי רש"י ובזה ניחא מאי דמסיק רש"י בלשונו דכיון דהאי דאוקמא הכי לית ליה עדיו בחתומיו זכין לו ולפי הבנת המע"מ אין הבנה לדברים אלו אבל למש"כ דבריו פשוטים וזה ברור: