נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - שנים אוחזין · דף יב.
בגמרא בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה כו' רש"י פי' שהפקירו לכל הקודם וכן היתה גירסת הספרים ישנים וגם מר יהודאי גאון כתב כן כמו שכ' הנ"י והתוס' כתבו דלא גרסי' ואפקריה דאי אפקריה א"כ מיד שיצא מידו אין לו שום זכות בו ובשעת זכיה ליכא דעת אחרת והרא"ש והנ"י תפסו לעיקר כגי' הספרים ישנים דגרסי ואפקרי' ולכך כתבו כיון דבעיין לא איפשטא א"כ במתנה לא נפיק מחזקת מרא קמא ובהפקר דליכא מ"ק אין מוציאין מיד הזוכה וצריך לומר דלא חשו לקושיית התוס' והיינו משום דכיון דהוא הפקיר מדעת חשבינן לי' כדעת אחרת מקנה וכן כתב בנ"י בשם האחרונים עיי"ש מיהו אע"ג דחשבינן לי' דעת אחרת מקנה אותן מ"מ לענין חזקת מ"ק אמרינן כיון שהפקירו נסתלק מעליו ולא שייך בי' חזקת מ"ק ועיין במע"מ והיינו כיון דהפקר באמירה בעלמא תו לא מצי לחזור בו אם לא שיקדים הוא עצמו ויזכה בו דאז לא גרע מאחר כמבואר סי' ער"ה עיי"ש משא"כ במתנה שכ"ז שלא זכה בו המקבל עדיין ברשותו הוא לחזור מדיבורו ולכך לא הוי בהפקר חזקת מ"ק כיון דהמפקיר לא מצי לחזור בי' וליכא נ"מ רק לגבי אם תפסה אחר ופשוט:
שם ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם נקטינן מסוגיא דשמעתין דקטן אין לו יד כלל לענין מציאה מדאורייתא רק מדרבנן מפני דרכי שלום ולענין מתנה היכא דאיכא דעת אחרת מקנה אותן דעת רש"י במס' סוכה גבי לא ליקני אינש הושענא לינוקא ביומא קמא (מ"ו ב) דגם זה אינו רק מדרבנן עיי"ש בפירש"י ד"ה מקני קני אבל התוס' בסנהדרין (מ"ח ב) ובגיטין (ל"ט א') ובכמה דוכתי כתבו דע"י דעת אחרת אית לי' לקטן זכי' מדאורייתא ולפ"ז גם חצר אית לי' לקטן ע"י דעת אחרת מקנה אותו והא דכתבו הרי"ף דקטן אין לו חצר היינו דווקא במציאה וכן כתבו הקצה"ח והנ"מ:
והש"ך בסי' רמ"ג ס"ק וא"ו כתב דהא דקטן אין לו זכיה היינו בקטן שלא הגיע לכלל דעת כלל דהיינו פחות מצרור וזרקו אגוז ונטלו אבל קטן שהגיע לכלל צרור וזרקו אגוז ונטלו אית לי' זכי' מדאורייתא ועפי"ז פירש הסוגיא דלעיל דהא דאמרינן ילפינן מציאה מגט וקטן מקטנה היינו מדאורייתא ודלא כהתוס' לעיל שכ' דכל הנך ילפותות הוי מדרבנן ובעיקר דבריו כבר הושג בקצה"ח ובנ"מ ופ"י למס' גיטין ומהירושלמי שהביא ראי' כתבו דאדרבה מהירושלמי מוכח דלא כוותי' והנה לא עיינתי בעיקר דבריהם כי לא הספיק הזמן בידי וסמכתי עליהם אך מש"כ הש"ך לפרש דהני ילפותות הוי מדאורייתא הא ודאי ליתא וכמש"כ לעיל דליכא לפרושי הסוגיא בשום אופן בענין אחר אם לא נאמר דהני ילפותות הוי מדרבנן ועיין מש"כ לעיל בשיטת התוס' באריכות גם בפ"י עם שבעיקר השגתו על הש"ך נראים דבריו נכונים מ"מ ראיתי בדבריו במש"כ בדף ל"ט דברים שלא הבנתי אותם והמה נראים כתמוהים לענ"ד. הא' מש"כ בפשיטות דעבד מקבל גט שיחרור משום דילפינן לה לה מאשה ולענ"ד זה סותר לסוגיא דלעיל דאמרי' מ"ס ילפינן קטן מקטנה ומ"ס לא ילפינן ולדבריו מאי צריך למילף קטן מקטנה הא בקטן גופי' נמי כתיב בפירוש כמו בקטנה כיון דילפינן לה לה מאשה הן אמת דלפמש"כ התוס' דבדעת אחרת יש לו זכי' לקטן מדאורייתא הי' נראה דיכול לקבל גט שחרור כיון דגם בשחרור איכא דע"א מקנה אותו כיון דזכות הוא לו אך באמת דברי התוס' גופייהו יש לדון עליהם מסוגיא דלעיל ורש"י כ' להדיא דאינו אלא מדרבנן ועוד דיש לחלק בין גט שחרור למתנה גם מש"כ הפ"י דמ"ד לא ילפינן מציאה מגט היינו משום דבגט איכא דעת אחרת משא"כ במציאה הוא להדיא דלא כפירש"י שפי' דהוא משום דממונא מאיסורא לא ילפינן ולא ידעתי מדוע נאדי משי' רש"י סוף דבר דברי הפ"י צ"ע וגם דברי התוס' עצמם ג"כ צ"ע ואי"ה לעת אחר יבואר: