אור ברסלב
נחלת דוד על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף ט.

נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - שנים אוחזין · דף ט.

דף ח:

בגמ' איכא חד צד דלא קני מפירש"י והתוס' וכן הרא"ש נראה דהא דבחד צד לא קני היינו דלא קני לגמרי ואפילו לחודי' אבל הרמב"ם פי' דהא דלא קנה היינו במקום דאיכא חבריה דקני כי אורחיה אבל כל אחת לבדו ודאי דקני וצ"ע קצת ליישב הגמ' אליביה דמפשטות דלשנא דגמ' משמע כהתוס' והרא"ש גם לענין פסק הלכה פסק הרמב"ם בפשיטות כהך לשנא דהנהגה בגמל לא קנה והיינו משום שכן הוא מדרכו לפסוק כלשנא בתרא בכל דוכתא והך א"ד דהנהגה בגמל נאמר בגמ' באחרונה אבל הרא"ש פסק דהוי ספיקא דדינא ולכך במו"מ לא קנה בשניהם משום דמוקמינן בחזקת מרא קמא ובמציאה ונכסי הגר קנו שניהם משום דכיון דתפס לא מפקינן מיניה ויש בזה מקום עיון ברא"ש ממש"כ בסוגיא דת"כ דתפיסת ספק לא מהני ואכמ"ל ויבואר איה"ש במק"א ועיין:

שם רש"י ד"ה ש"מ רכוב קני וכיון כו' במקום מנהיג פלגי עכ"ל כבר הארכתי לעיל בביאור דברי רש"י אלו ובסוף העליתי כמש"כ בקצה"ח דרש"י מפרש להאיבעיא לענין חזקה והא דכ' רש"י במקום מנהיג פלגי היינו לענין קנין והנה מש"כ דרש"י מפרש להאיבעיא לענין חזקה בזה דבריו ברורים אכן מש"כ דרש"י דכאן מיירי לענין קנין אינו מיושב כ"כ דמשמע מלשון רש"י דבעי בזה למפשט ספיקו דר"י דאל"כ לאיזה צורך כתבו רש"י כלל אלא ע"כ דלמפשט ספיקו דר"י קאתי רש"י וא"כ כיון דהאיבעיא איירי לענין חזקה אף רש"י מיירי לענין חזקה וא"כ אכתי אינו מיושב דברי רש"י לכך נראה עיקר בישוב דברי רש"י כמש"כ לעיל דממתני' מוכיח כן דכיון דהוכיח מכאן דרכוב גרידא בלא מנהיג ברגליו נמי קני א"כ ע"כ מתני' נמי מיירי בלא מנהיג ברגליו ומתניתין ודאי דאיירי לענין חזקה דהא ז"א כולה שלי וז"א כ"ש קתני ואפ"ה בארוא"מ דיחלוקו ש"מ דגם לענין חזקה הוי מוחזקים שניהם בשוה ונפשוט מזה ספיקו דר"י אלא דיש לעיין בזה דמהיכא פשיטא ליה להמקשה בברייתא טפי דאיירי בלא מנהיג ברגליו ממתניתין עד דנאמר דמוכיח מהברייתא למתני'. בלא זה לא קשה משום דכן הוא מדרך הש"ס בכמה דוכתי להקשות מכמה משניות וברייתות זה אחר זה ומשני הכל בשנויא חדא וכבר כתבו בזה התוס' בכמה דוכתי דרוצה המקשה לידע אם יש לתרץ באופן אחר עיין בתוס' שבת דף ה' אבל עתה דנאמר דמוכיח להברייתא ממתני' ודאי דקשה לכאורה מהיכא פסיקא ליה בברייתא טפי מבמתני' אך זה אינו קשה לפי גירסת אי הכי לקני נמי כו' דשפיר הוכיח כן בברייתא מכח קושיית אי הכי אבל במתני' ידע דאיכא לשנויי במנהיג ברגליו ועיין במה שנכתוב לקמן אי"ה בישוב הך גירסא דאי הכי ופשוט

שם תוס' ד"ה וניקני נמי אי גרסי' אי הכי ה"פ כו'. ל' התוס' מגומגם מאוד כמבוא' להמעיין ובמהרמ"ש הבין בכוונתם דאי רכוב לחודיה קונה היינו מטעם משיכה משום דאזלא מחמתי' פורתא הוי משיכה רק שהקשה ע"ז כיון דגם אי רכוב לחוד ג"כ הוי משום משיכ' א"כ מ"ש האי משיכה דרכוב ממשיכה דמנהיג ברגליו ואמאי למאי דמשני במנהיג ברגליו הוי קשה לי' דליקני נמי במוסירה ואי איירי ברכוב לחודי' לא הוי קשה לי' כיון דגם רכוב לחודיה הוי מטעם משיכה א"כ מ"ש האי משיכה מהאי משיכה ולדידי זה אינו קושיא כ"כ דשפיר איכא לפלוגי בינייהו דהא כבר כתבו התוס' לקמן בשמעתין דמשוך בהמה כו' דבמשוך קופה לא הוי קמבעי לי' כלל דוודאי קני כיון דמשיכת הקופה והכלים שניהם מסוג אחד שזה בגרירה וזה בגרירה אבל במשוך בהמה קמבעי לי' משום דאין שני המשיכות מסוג אחד דמשיכת הבהמה הוא ע"י מה שמכישה במקל והיא הולכת מאיליו ומשיכת הכלים היא ע"י גרירה דהא אינם הולכים מעצמם וכיון שכן שפיר נוכל לומר דאף אם נפשוט האיבעיא דלקמן ונאמר דמשיכת בהמה מהני לכלים מ"מ זהו דווקא במשיכה שע"י מעשה דהיינו שמנהיג הבהמה ע"י מעשה ע"י הכשה במקל וכדומה דבזה שפיר נוכל לומר דאף דאין שני המשיכות מסוג אחד מ"מ דמיין קצת להדדי שזה ע"י מעשה וזה ע"י מעשה וחשבינן למעשה שעושה להבהמה שתלך כאילו עושה מעשה בכלים כיון דע"י הליכת הבהמה הכלים ג"כ נעתקים ממקומם א"כ מה לי שגורר הכלים בעצמם ומעתיקם ממקומם או שמכיש בהמה וע"י כן נעתקים הכלים ממקומם ולכך שפיר יש לומר דמשיכת הבהמה מהני לכלים אבל משיכה שע"י רכוב אם נאמר דאזלא מחמתי' שע"י רכוב הוי משיכה הנה המשיכה הזאת הוי שלא ע"י מעשה כלל דהא גם בבהמה אינה עושה שום מעשה שתלך רק שע"י מה שיושב עליה היא הולכת מעצמה ומשיכה כזו לא שייכה בכלים כלל ולא שייך לומר דמה שמושך הבהמה הוי כאילו מושך הכלים דהא גם הבהמה אינה מושך בעצמו רק דהמשיכה באה ממילא ובכלים לא שייכא כלל משיכה כזו ולכך גם אם אמרי' משוך בהמה כו' קני כלים מ"מ במשיכה שע"י רכוב ודאי דלא קני לכלים ומהשתא יתיישב שפיר לישנא דאי הכי ועיין היטיב בזה כי הוא נכון:

אך אף שזה נכון בכוונת הגמ' לפי אותה גירסא מ"מ בעיקר הבנת המהרמ"ש בכוונת התוס' דבריו דחוקים מאד ואין לשון התוס' סובל כוונתו כלל ויותר היה מורה לשון התוס' כדברי אותן המפרשים שכתבו הך סברא דצירוף שניהם יחד עושה קנין וכן היה מורה ע"ז קצת גם לשון התוס' שכתבו דאי משום דתפיס בה גרידא אך עכ"ז עדיין לא יתיישב מאי דכ' ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בה הא בברייתא מיירי דרכוב אינו תופס המסירה כלל והתוס' הא מפרשי לעיל דתפיס בה היינו תפיס במוסירה [ולפי מש"כ לעיל הוי ניחא אך התוס' עצמם הא אינם מפרשים כן] סוף דבר דברי התוס' בכאן קשים להולמם אם לא שנגיה קצת בדבריהם אבל יהיה איך שיהי' בכוונת התוס' הנה גירסת אי הכי יש לפרשה ברווחא כמש"כ ועיין:

שם תוס' ד"ה הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו. תימא כו' דמ"ש מעני כו' וי"ל דשאני הכא שתופס בידו א"נ הכא איירי כו' שאינו ארוך כ"כ שיגיע לארץ והרא"ש תפס לעיקר כהך שינויא קמא דהתוס' דאף אם נפל לארץ מ"מ כיון שקודם שנפל לארץ היתה מוגבה מכחו ג' טפחים וראש השני היה בידו קנה והא דזיל טרוף אקן כו' מחלק הרא"ש בין הגבהה דדרך עלייה להגבהה דדרך ירידה עיי"ש ברא"ש והנה אף שמצד הסברא דבריהם מתקבלים על הדעת [אלו היה שום הכרח לזה] מ"מ כיון דחזינן דהם לא כתבו כן מצד הסברא רק שהכרח קושייתם מהא דאמרי' הואיל ויכול לנתקה כו' ולפע"ד אין זה קושיא כלל דבשלמא אי הוי אמר הואיל ויכול לנתקו ותו לא מידי שפיר הו' קא קשיא להו דמה בכך שהיה מנתקו אבל כיון דמסיים עלה ולהביאו אצלו א"כ נראה דה"ק שיכול להביאה כולה לתוך ידו דהכי דייקא לישנא דלהביאה אצלו דהיינו לתוך ידו ורשותו והיינו משום דגם להביאה לתוך ידו נקל כשהיא ע"ג עמוד משום שיכול להעמיד ידו או כנפו תחתיו לכשתפול בכדי שתפול לרשותו משא"כ כשהצד השני מונח על הארץ דמחוסר עדיין מעשה היינו להגביהו והתוס' לא ירדו לחלק בכך ולכך הביאו דבניתוק לחוד סגי דבהא שפיר איכא למימר שהיא קל מלהגביה הצד השני אבל אם צריך להביאו לתוך ידו א"כ גם במונח על הארץ יכול להביאה לתוך ידו ולכך כתבו מש"כ ולענ"ד נראה כמש"כ משום דהכי דייקא לשנא דגמ' ועיין ואי כדבריהם הכי הל"ל הואיל ויכול לנתקו מע"ג העמוד ותו לא לכך הנך דינים דחידשו התוס' והרא"ש צ"ע לפענ"ד ועיין:

ולענין הלכה הנה הרא"ש בשמעתין פסק כשמואל דרכוב לא קני בלא מנהיג ברגליו כיון דלא אשכחן מאן דפליג עלה וכל מאי דאקשו עליו שני שפיר אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו דלא כשמואל משום דאקשי עליו טובא בשמעתין ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו וכדאמרינן בכמה דוכתי אנן אשינויי ונסמוך וכן הוא מדרכם בכמה דוכתי ואפשר שכן הי' קבלה בידם מגאוני קדמאי [ואילולי כן קשה הדבר לומר מסברת עצמינו על שינויי הגמ' דחיקי נינהו] וכן הבין הה"מ בדברי הרמב"ם דפוסק דלא כשמואל ובכ"מ כתב עלה דאין דבריו מוכרחין ונעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם דהל' כלאים דפסק להדיא דגם יושב סופג את הארבעים ודלא כשמואל וא"כ מכ"ש דרכוב קני [וכמש"כ לעיל בפירש"י ד"ה רכוב קני וקשיא לר"י עיי"ש] וגם בלא"ה הא חזינן בסוגיין דמדמי להו להדדי וא"כ עכ"פ לא גרע רכוב מיושב ולכך העיקר כדברי הה"מ בכוונת הרמב"ם והרא"ש עצמו דבשמעתין פסק בפשיטות כשמואל עכ"ז בהל' כלאים סי' וא"ו הביא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כשמואל ונראה שם מדבריו דכן הוא מסקנתו מדהביאם באחרונה וכן כ' שם הטור על שמו אבל בח"מ סי' קצ"ז כתב הטור על שמו דפוסק כשמואל וצ"ע ועיין ביאור הגר"א ביו"ד סי' רצ"ז סעי' י"ב:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה