אור ברסלב
נחלת דוד על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף ז.

נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - שנים אוחזין · דף ז.

דף ו:

מחוי ר"א והשאר בשבועה ב' שיטות בזה והוא הרמב"ם והנ"י והמרדכי גרסי והשאר בשבועה אבל על מה שתפוסים בידם אינם צריכים לשבע מעיקר הדין רק דע"י גלגול יכולים להשביעו אף על מה שבידו והתוס' והרא"ש כתבו דל"ג והשאר כו' והנה התוס' הביאו ראי' לזה כיון דהשבועה הוא מפני שלא יהא כ"א הולך ותוקף א"כ אם נאמר דעל מה שבידם לא ישבעו א"כ אכתי במה נתקנה החששא דשלא יהא כ"א הולך ותוקף. ולענ"ד אין זה ראי' כלל דכיון דע"י גלגול מצי לאשבועיה א"כ שפיר נתקנה החששא ואין לומר דהיכא ששניהם יתפסו כל הטלית בידם זה יתפוס כל החצי וזה יתפוס כל החצי דבזה שוב אין כאן עיקר שבועה וממילא אין כאן גילגול [דהא זהו עיקר הנ"מ לדינא שבין התוס' והרמב"ם] אם כן אכתי בכה"ג נשאר החששא דזהו ודאי מלתא דלא שכיחא ולא שייך לתקן בשביל זה כלל וזהו פשוט:

והרא"ש הוסיף עוד להביא ראי' לזה דא"כ מאי קמ"ל ר' אבהו דפשיטא דעל השאר נשבעין דמתניתין היא וגם זה לע"ד אינה ראי' כ"כ דהא גופא קמ"ל ר' אבהו דדוקא על השאר נשבעין אבל לא על מה שבידם ואין לומר דא"כ לא הוי לר"א למימר והשאר בשבועה כיון דזה אינה רבותא כלל ועיקר הרבותא הוא דעל מה שבידם לא ישבעו א"כ הכי הוי לי' לר"א למחוי דעל מה שבידם לא ישבעו דזה אינו דבשלמא אם היה מימרא דר"א מימרא בפ"ע שפיר הוי קשיא לן בדבריו כן אך לפי הנראה מלישנא דמחוי לי' משמע דר"א אחוי לי' לתנא דיתני כן בברייתא שלו ובלישנא דברייתא ודאי דטפי ניחא למתני בה ובשבועה אצל והשאר כי היכי דלשתמע מיני' תרתי דעל השאר ישבעו [דכן הוא מדרך הברייתות למתני גם הדינים השנוים במשנתנו] וגם נשמע מדיוקא דעל מה שבידם לא ישבעו אבל אם נגיה בברייתא ובלא שבועה אצל זה נוטל עד מקום שידו מגעת היתה צריכה הברייתא להאריך בלישני' וגם לא הי' נשמע הדין דמשנתינו ואגב אורחי' ודאי דטפי ניחא להשמיענו גם הדין השנוי במשנתנו דאפי' במתניתין גופי' אשכחן כה"ג דמילתא אגב אורחי' קמ"ל דין דנשנה כבר במשנה אחריתא כמבואר בכמה דוכתי' ומכ"ש בברייתא דודאי אית לן טפי להגיה בה בכדי שיהיה נשמע גם דין דמשנתנו ובפרט שהוא לשון קצר ביותר כנ"ל פשוט ועיין באו"ת שכ' ג"כ לדחות ראיות הרא"ש דר"א משמיענו דלא נימא מדלא תני השבועה בברייתא דאתיא כסומכוס וכסברת המקשה דלעיל דמקשה לימא מתני' דלא כסומכוס קמ"ל כהתרצן דאפי' לסומכוס נשבעין ומש"כ נלע"ד יותר נכון ופשוט:

ובש"ך הביא בשם ספר ת"ח ראי' להרמב"ם מדמקשי הגמ' אלא מתניתין היכי משכחת לה ולא משני כגון ששניהם תופסים בה בשוה ודחה הש"ך ראייתו עיי"ש ויפה כ' בנתיבות משפט דהש"ך הבין דקושיית הת"ח הוא דלוקמי למתניתין בששניהם תופסין בה כ"א כל החצי [דבלא"ה אין דבריו מובנים כלל] והנה ע"ז יפה טען הש"ך דע"כ מתניתין לא איירי בכה"ג דא"כ בזה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי דאמרינן זה נוטל ג' חלקים כו' היכי דמי אי בשזה אוחז ג' חלקים וזה אוחז רביע א"כ מאי איריא דזה טוען חציה שלי אפי' אם הי' אידך נמי טוען כולה שלי וגדולה מזו אפי' זה לא הי' טוען כולה שלי רק שהיה טוען על הג' חלקים שאוחז שהם שלו ואידך הוי טוען כולה שלי אפ"ה הוי הדין דזה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע אך בנ"מ כתב דקושיית הת"ח הוא דלוקמי שכל אחד אוחז מקצת הבגד רק ששוה אחיזתו לאחיזת חבירו ששניהם תופסים בשווה כל אחד טפח וכדומה וע"ז לא תי' הש"ך מידי וגם בנ"מ לא כתב כלום ע"ז ולע"ד נראה דגם זה אינה קושיא כלל דבשלמא למאי דמשני עתה דתפיסי בכרכשתא אתי שפיר דלא תני במתניתין הדין דזה נוטל עד מקום שידו מגעת משום דלא איירי מתניתין בהאי גוונא כלל אבל אם נאמר דמתניתין ע"כ איירי שאוחזין כ"א בגוף הטלית [דהיינו לפי סברת המקשה דלא ידע מהך שינויא דתפיסי בכרכשתא והוי סבר דע"כ איירי מתניתין נמי שאוחז כ"א בגוף הטלית] שפיר קא קשיא לי' דאמאי לא תני הך דינא דזה נוטל עמשי"מ וליכא לשנויי דמיירי שאוחזין בשוה דמאי פסקא אטו הדבר מוכרח כן תמיד שיאחזו בשוה עד דלא הוצרכה המשנה להשמיענו היאך הוא הדין באין אוחזין בשוה וא"כ ודאי דה"ל להמשנה למתני הך דינא דזה נוטל עמשי"מ וממילא ידעינן דבין אוחזין בשוה בין אין אוחזין בשוה תמיד נוטל עמשי"מ וזה פשוט [וגם בש"ך רמז לזה קצת אלא שדבריו מעורבבים עיי"ש]. גם מה שרצה הש"ך להביא ראי' לשיטת התוס' והרא"ש מדמקשה ולא תני עד מקום שידו מגעת דמשמע אי הוי תני כן הו' ניחא ואמאי הא אכתי תיקשה שבועה זו למה לא ידענא מאי קאמר דבאמת נכלל הכל בקושיית הגמ' דהגמ' מקשה אמאי לא תני במתניתין דינא דברייתא דנוטל עמשי"מ וממילא נכלל בקושיא זו דר"ל ובלא שבועה כמו בברייתא וזה פשוט וברור:

ומעתה אף שנתברר שאין שום ראי' מכרחת לשום א' מהשיטות מ"מ נראה עיקר כהרמב"ם חדא דגם מדברי התוס' נראה שזאת הי' גי' הישנה וגם בה"ג גרס כן ועוד דלשנא דהאי סודרא כמאן דפסיק דמי ניחא טפי להרמב"ם ועוד דסוגיא דלעיל דקאמר אלא כי אתמר ותנא תונא אאידך דר"ח ולפי מה שבארנו שם מתיישבת טפי להרמב"ם ואף שכתבנו לעיל דגם לשיטת התוס' נוכל לפרושי כן מ"מ לשיטת הרמב"ם מתיישבת טפי. וראיתי באו"ת שגם הוא רצה להביא ראי' להרמב"ם מסוגיא דותנא תונא [ולא ידענא אם כיון להפי' שכתבתי לעיל בסוגיא הנ"ל אם לא' דרחוק בעיני שיכוון לזה ולא יכתבנו בביאור] אלא שדחה זה דבאמת לר"ח דהילך חייב הדין כן אבל לר"ש דהילך פטור וקיי"ל כוותי' וא"כ אין כאן ראי' עכ"ד אבל זה אינו דאיך יעלה על הדעת דר"ח ור"ש יפלגו בהכי [ר"ל בפלוגתא דגירסא דפליגי הרמב"ם והתוס'] וא"כ כיון דמדר"ח מוכח כהרמב"ם מאין לנו לומר דר"ש יפלוג עליו בהא מלתא אך כבר כתבתי דעיקר הראי' אינה מכרעת כלל ומ"מ העיקר כהרמב"ם ועיין:

שם בגמ' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו הא דלא מהימן במינו עי' תוס' כתובות (י"ט א') דכתבו דירא לומר מזוייף יכחישוהו ור"ל פן ימצא עדים לקיים שטרו ונמצא דיהיה מוכחש והרשב"ם במס' ב"ב (ק"ע א') כתב משום דמן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד [ורבנן הוא דאצרכו קיום] משום דלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפין ולכך לא אצרכוהו רבנן קיום אלא היכא דטען מזוייף להדיא אבל דלהימניה בשאר טענות במגו דמזוייף זה לא אמרינן למ"ד דא"צ לקיימו הא דנקטו ר' ורשב"ג פלוגתייהו בכה"ג דשנים אדוקים בשטר ולא פליגי בשטר בעלמא שהוא ת"י המלוה [דהא לכאורה לא שייך כלל כאן פלוגתייהו כיון דבהך מילתא גופיה דשנים אדוקים בשטר לא פליגי כלל ובמקויים לכו"ע יחלוקו ועיקר מחלוקותם הוא במודה בשטר שכתבו כו' א"כ בשטר בעלמא הוי להו לאיפלוגי] צריך לומר דלרבותא דרשב"ג נקטו בכה"ג דאף דאיתרע השטר בנפילה והלוה אדוק ביה אפ"ה אמר רשב"ג דאין צריך לקיימו וכה"ג עביד צריכותא במס' ב"ב (קנ"ד א') גבי פלוגתא דר"מ וחכמים דפליגי נמי בהא מלתא דמודה בשטר כו' עיי"ש וזה פשוט ולענין הלכה פסקינן כמ"ד צריך לקיימו משום דרב נחמן הכי אית ליה בכתובות וקיי"ל כוותיה בדינא ועיין:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה