אור ברסלב

נחלת דוד על בבא בתרא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דף ז.

דף ו:

התם דעלו להדדי כו' נהי דעלו דמי לבני וכשורי דמי אוירא לא עלו להדדי. ב' שיטות בזה. התוס' הבינו דעיקר החילוק בין חלון לד"א דכרם הוא משום דד"א של הכרם המה נצרכים להכרם טובא ולכך אפי' היכא דעלו להדדי בסתמא ולא הזכירו בפירוש הד"א מ"מ אמרינן דדעתן גם על הד"א משום דבלא"ה לא חזי הכרם מידי כיון דאין לו קרקע כדי עבודתו ולכך הוקשה להם דא"כ גם בית בלא אורה אינו שוה כלום והעלו עיקר כתי' ר"י דמיירי דיש לו לבית אורה מצד אחר אלא שאינו אור רב כמו שצריך לטרקלין אבל להאפיל עליו לגמרי ודאי דלא מצי משום דודאי לזה עלו להדדי. אבל בהג"א הביא בשם ריב"ם וא"ז דנראה להו מלשון הגמ' דמצי להאפיל עליו לגמרי וכן נראה מסתימת לשון רש"י והרי"ף והרמב"ם דלא ס"ל כהתוס' ובאמת דלשון הגמ' ודאי משמע כן דמצי להאפיל עליו לגמרי כמבואר בהג"א אך לא נתבאר בהג"א להדיא דלפ"ז מאי נ"מ בין ד"א דכרם ובין חלון ונראה פשוט דהנ"מ הוא דבכרם הד"א שייכים לבעל הכרם לחלוטין ונמצא כאלו הכרם גדול יותר עוד ד"א סביב סביב דהנך ד"א כיון דהם צורך הכרם חשבינן להו כאלו הם מגוף הכרם. ולזה בודאי כי עלו להדדי גם הנך ד"א נכללו בכלל הכרם אף דלא פירשו כן בפירוש. משא"כ אוירא דחלון הוא בשל חבירו דהא גם היכא דאית לי' חזקת חלון על חבירו מ"מ אין לו בגוף הקרקע כלום ואוירא לבד אינו נתפס במכר כלל כדלקמן בהמוכר בית עיי"ש. ועיקר החזקה הוא דיש לו זכות בחצר חבירו שלא יוכל להאפיל עליו וכל כה"ג דיהיה לו זכות בחלק חבירו לא אמרינן בסתמא דעלו להדדי ע"ז רק דהוי לי' לאתנויי בפירוש. אבל בסתמא אמרינן דחלקו לגמרי שלא יהי' לאחד בחלק חבירו כלום וכל שלא העלו על דעתם לאתנויי שיהיה לו זכות בחלק חבירו אין לו שום זכות בו ולא מהני לזה כלל הא דעלו להדדי. ונראה דזהו ג"כ כוונת רש"י במש"כ לקמן בהא דאין להם סולמות ולא אמת המים זע"ז ופירש"י דאין להם סולמות אין לו לקבוע סולם כו' ולא אמת המים להביאו דרך שדהו ודקדק מזה הנ"י דדוקא בסולם שאינו קבוע וכן אמת המים שאינה קבוע הוא דמצי לאמחויי בי' מלקובעה כדרך שהיה אביהן עושה לפעמים אבל בסולם ואמת המים קבועין לא מצי חבירו להסירן. והיינו מטעמא דכתיבנא דדוקא היכא שהשדה או החצר הוא של חבירו בהא הוא דאמרינן דאין לו כלום שעבוד וזכות בשל חבירו ולכך באינם קבועים שאין לו בגוף הקרקע כלום ולא הוי רק שעבודא בעלמא שישתעבד לו חצר חבירו להעמיד שם סולמו או להביא דרך עליו אמת המים בעת שיצטרך לכך אין לו בשל חבירו כלום ולא מהני לזה מה דעלו להדדי דומיא דאוירא דחלון דהוא בשל חבירו אבל בסולם ואמת המים קבועים נמצא דאית לי' בדחברי' קנין בגוף הקרקע היינו כי מקום העמדת הסולם ואמת המים שייך לו גוף הקרקע נמצא דהוי כמו ד"א דעבודת הכרם דבעלו להדדי מהני ואמרי' שזהו נכלל בכלל הכרם ה"נ הך סולם ואמת המים דכוותי' כיון דקביעי ושייכים לביתו או לשדהו שייך לו גוף הקרקע שהן בה ושפיר מהני בזה עלו להדדי כיון דזה לאו בשל חבירו מקרי רק דשלו הן לגמרי וכאלו נמשך משדהו או מביתו איזה חלק בתוך של חבירו ומיצר ביתו או שדהו הוא דמטיא עד כאן וגם בדרך כתב הרב"י בסי' קע"ג לשיטת רש"י דאם היא דרך כבושה וסלולה אינו יכול חבירו לקלקל הדרך או למנעו מלכת בה רק שאם אינו דרך כבושה בזה הוא דיכול למנעו מלכת בה. והיינו ג"כ מטעמא דכתיבנא דאם היא דרך כבושה נמצא דיש לו קנין בגוף הקרקע וכאלו רצועה יוצאת משדהו ונמשכת בתוך של חבירו ודמיא לד"א דכרם דמהני בזה עלו אבל בדרך שא"כ א"כ לא הוי רק שעבודא בעלמא על שדה חבירו ולזה לא מהני עלו. ואם כי נראה מלשון הרב"י שלא ירד לעומק סברא זו שכתבנו מ"מ דבר ה' אמת בפיו דלשיטת רש"י יש חילוק בין דרך כבושה לא"כ. כללא דמלתא דלרש"י עיקר החילוק הוא בין היכא שהדבר שהוא בשל חבירו שייך לו לקנין הגוף או לשעבודא בעלמא דבקנין הגוף מהני עלו והיינו משום דזה לא מקרי דיש לזה על זה כיון דשלו הן לגמרי וא"כ אין לו על חבירו כלום והיכא דאינו רק שעבודא בעלמא אבל גוף הקרקע הוא של חבירו בזה הוא דשייך לומר שיש לו שעבוד על קרקעו של חבירו וע"ז אמרו כיון שחלקו אין להם לזע"ז כלום וגם עלו לא מהני לזה. ובין היכא שהוא צורך גדול או אינו צורך גדול לא מפלגינן כלל לשיטת רש"י ולכך בחלונות דזה לא הוי רק שעבודא בעלמא אז אפי' אין לו אור ממק"א ומאפיל עליו לגמרי אפ"ה מצי להאפיל עליו וכפשטא דלישנא דגמ' והשתא משוית לי' אנדרונא דמשמע שמאפיל עליו לגמרי ודכוותה בכולהו. ולשיטת התוס' לא מחלקינן בזה כלל רק דעיקר החילוק הוא בין שהוא צורך גדול או אינו צורך גדול. ועיין בזה היטב כי הוא פשוט וברור. עוד נחלקו בסוגיין הרא"ש והראב"ד דעת הראב"ד דדוקא לבנות בשלו הוא דיכול אבל אינו כופה לחבירו לסתום חלונו דכי היכי דהוא אין לו על חבירו חזקת אויר ה"נ אין לחבירו עליו מידי עד שיוכל לכופו לסתום חלונו וכן הביא הטור בשם הרמב"ן וכן נראה דעת רש"י במ"ש שאינו יכול לערער על סתימת חלונו ודוק. אמנם הרא"ש נחלק עליהם וס"ל דיכול לכופו לסתום חלונותיו וכל ראיותיו אינם מוכרחים כ"כ. דמש"כ כיון דאין לו חזקת חלון על חבירו היכי מצי להזיקו בראייתו אינה ראיה כלל. דנהי דאין לו חזקת חלון מ"מ כיון דכך חלקו אין עליו שום חיוב לשנות בבנינו מכפי מה שהגיע לידו. ועוד דלהסתכל בלא"ה אסור אף למי שיש לו חזקת חלון כמש"כ לעיל. ומה שכ' עוד שמא יחזיק עליו כו' וע"כ צריך לומר בכוונתו דהכי פירושו שמא לאחר זמן ישתכח החלוקה ושכך הי' בשעת חלוקה ולכך מצי חברי' לטעון עליו טענת חזקה דאלת"ה הא כ' הרא"ש עצמו ר"פ לא יחפור דכל היכי דלא מצי למחויי בחברי' לא יוכל חבירו לבוא עליו בטענת חזקה אלא ע"כ דכוונתו הוא כדכתיבנא ומתורצת קושיית הפ"ח שנתקשה בזה ודוק. אמנם גם זה אינו מוכרח דמה בכך שיוכל חבירו לבוא עליו בטענת חזקה הכי בשביל כך נכוף אותו לסתום שלא מן הדין. ואדרבה אמרינן לי' אם אתה חושש לזה או בנה כנגד חלונו שלא יחזיק עליך או אבעי לך למחויי וכדאמרינן גבי משכנתא דסורא לקמן בפ' חז"ה דף ל"ח ובמס' ב"מ דף ק"י אבעי לך למחויי עיי"ש. ומה שהביא ראיה מאין להם דרך זע"ז אינו מובן כלל דאטו שם כופה את חבירו למעבד מידי רק שמונעו מלכת דרך רשותו והוי ממש דומיא דבונה נגד חלונותיו דבשלו יוכל לעשות מה שירצה וה"נ מונעו מלכת בשלו ואין מזה אפי' דמות ראי' לשיהיה יכול לכופו לסתום חלונותיו. ומה שהביא מדברי הרמב"ם כבר כתב הב"י בסימן קע"ג דיש לפרש דבריו כדעת הראב"ד והרמב"ן ושכן מוכח מדבריו בפ"ו מה' שכנים ע"ש והוא נכון. לכך נראה עיקר כדעת הרמב"ן והראב"ד וסייעתם דאינו יכול לכופו לסתום חלונותיו דהכי משמע פשטא דלישנא דסוגיין דקאמר בדידי קא בנינא וגם מצד הסברא דבריהם נראים יותר ועיין:

ודע דהנך תרי שיטות דהרא"ש והראב"ד אינם תלויים כלל במחלוקת רש"י ור"י שכתבנו לעיל בחילוק שבין ד"א דכרם לחלונות דאף לשיטת ר"י דס"ל דעיקר החילוק שבין ד"א דכרם ובין חלונות מפני שזה צורך גדול וזה אינו צורך כ"כ דמיירי שיש לו אורה ממק"א ואינו מאפיל עליו לגמרי מ"מ בזה נוכל לומר כשיטת הראב"ד דלא יוכל לכופו לסתום רק שבונה כנגדו אם ירצה וכן לשיטת רש"י והג"א שכתבנו לעיל דעיקר החילוק הוא אם בין יש לו גוף הקנין או שעבודא בעלמא מ"מ מצי סברי בזה כהרא"ש דיוכל לכופו לסתום ולפ"ז הנך תרי דיבורי רש"י מש"כ לערער על סתימת חלונותיו ומש"כ אין לו לקבוע סולם כו' לא תליין אהדדי כלל וכפי מש"כ דזה שכ' רש"י אין לו לקבוע סולם אזיל לשיטת הג"א וזה שכתב רש"י אין לו לערער על סתימת חלונותיו אזיל לשיטת הראב"ד וכבר נתבאר דהנך שיטות לא תליין אהדדי כלל ודלא כמו שנראה לכאורה מלשון הנ"י בשמעתין דהנך תרי דיבורי רש"י תליין זב"ז וגם הנ"י עצמו ע"כ לא כיון לזה רק דדעת רש"י מני ואזיל. ועיין. והרב"י נסתבך בזה קצת. דמש"כ בסי' קע"ג דהג"א בשם ריב"ב ס"ל כהרא"ש וכהרמב"ם לפי הבנת הרא"ש בדבריו עיי"ש במש"כ ולא דק בזה כלל דהך דהג"א אינו ענין כלל למחלוקת הרא"ש והראב"ד בענין כפיית סתימת החלון רק הוא מלתא אחריתא דמשיג על הר"י במאי דמחלק בין ד"א דכרם לחלון וכדברירנא לעיל בס"ד. ושייך לזה שכ' רש"י אין לו לקבוע סולם כו' ולא לאפלוגי למש"כ רש"י אין לו לערער על סתימת חלונו ואדרבה המדקדק בלשון הג"א בשם ריב"ם יראה דס"ל בזה כהראב"ד והרמב"ן וכרש"י דאין לו לערער כו' כדמוכח מלשונו שכתב דיכול לסתום לבנות כותל כנגדו כו' ואינו יכול למונעו מלבנות כותל בחלקו בכ"מ שירצה כו' וראשית דבריו שכ' היינו שיכול לסתום החלונות ג"כ יתפרש עד"ז וכמו שפי' הרב"י עצמו בדברי הרמב"ם ובהג"א ודאי דמוכרחין אנו לפרש כן כדמוכח מסוף לשונו וגם כי עיקר כוונת הג"א בחידושיו לאו להך מילתא כלל רק לענין אם יוכל להאפיל לגמרי. וזה ממילא נשמע מלשונו דרך אגב דס"ל כהראב"ד כמבואר למעיין בדבריו ודוק:

ודברי הרמב"ם בזה סתומים קצת דכבר כתבנו דבמחלוקת הראב"ד והרא"ש ס"ל להרב"י בכוונת הרמב"ם דס"ל כהראב"ד והוא נכון, בכוונתו אמנם במחלוקת התוס' בשם ר"י והג"א בשם ריב"ם נראים דבריו כסותרים זא"ז דמה שכ' ובונה בצד הסולם משמע מדבריו שאין לו להסיר הסולם הקבוע רק שיכול לבנות בצד הסולם והיינו דומיא דבונה בצד החלון להראב"ד ומדכתב כן גם גבי סולם שעומד בחצירו ויוכל להסירו או למנעו מלכת בה ולא דמי לחלון שאינו יכול לכפות לחבירו לכך הוא מוכרח לבנות בשלו דוקא משא"כ בסולם דעומד בחצרו א"כ גם בלא שום בנין מצי להסיר הסולם או למנוע את חבירו מלכת בה דהא בשלו הוא עושה ואינו כופה לחבירו כלום. א"כ מוכח מזה דס"ל להרמב"ם בזה כרש"י דסולם קבוע הוי כחלק מביתו ודמי לד"א דכרם ולכך אינו יכול להסירו ולא למנוע את חבירו מלכת בה רק שבונה בצדו. וכבר הוכחנו דדברי רש"י אלו אזלן לשיטת הג"א בשם ריב"ם וא"כ גם הרמב"ם ס"ל כן רק דבזה מחולק עם רש"י דרש"י פירשה בסולם שאי"ק והרמב"ם מפרשו בקבוע ולענין שיכול לבנות בצדו. אבל הכל הולך למקום אחד דהיינו לשיטת הג"א דסולם קבוע הוי כחלק מביתו וכמש"כ ואלו ממש"כ יש לו להסיר מעליו אמת המים משמע בהיפוך דאפי' אמת המים הקבוע יוכל להסירה. דמסתמא כיון שמפרש הא דסולם דמיירי בקבוע א"כ דומיא דהכי אמת המים נמי מיירי כמו כן בקבועה ואפ"ה כתב דיוכל להסירה וא"כ לכאורה דבריו סתרן אהדדי. מיהו י"ל דאמת המים ע"כ מיירי באינו קבוע דבקבוע ודאי דלא מצי להפסיד לחבירו בשום דבר והוי כמו חמש גנות המסתפקות ממעין אחד דעד כאן לא נחלקו רב ושמואל במס' גיטין ס' ע"ב אלא אי עילאי שתו ברישא אי תתאי אבל הא ודאי דלא מצי עילאי להסירה לגמרי מעל תתאי משום דהוי כולהו שותפין בו וה"נ דכוותה באמת המים קבועה הוי כשותפין בו ואינו יכול להפסיד לחבירו כלל בשום אופן ולכך הוכרח לפרש הא דאמת המים באי"ק וכרש"י ושפיר כתב ולהסיר אמת המים אבל בהא דסולם פירשה דמיירי אף בקבוע ומשום שיכול לבנות בצדו. ועדיין צ"ע בזה. ויתר מש"כ לעיל בביאורי השיטות הוא ברור ונכון:

שם והוא דקרי לי' בית כור עיין תוס' דכתבו דדוקא שידע זה שיש לו שדה כזו דמקריא בי"כ דבלא"ה הוי מקח טעות ואף דבהא דאספלידא לא מקריא כך עד עכשיו מ"מ לא קשה מידי דשאני התם דאלו לא ידע הוי טעות וחוזר ואף דקרקע אין לו אונאה מ"מ זה דמי לטעות במדה דאף בקרקע חוזר משא"כ כאן דלא שייך בזה אונאה ומק"ט כלל חדא דזה הוי כעין חליפין ואין בו משום אונאה ועוד דעלו להדדי וגם קרקע אין לו אונאה ולא הוי הכי כטעות במדה רק דמייתי ראיה מהתם לסברת שמא בעלמא אבל בגוף הדין לא שוו להדדי וזה פשוט. ומה שהקשו התוס' ונימא דהדמים מודיעים לא הבנתי דעתם בזה דהא רבנן פליגי עליה דר' יהודא לקמן גבי צמד ובקר וס"ל דאין הדמים ראיה ואף שהתוס' לקמן בר"פ המוכר פירות ובב"ק ר"פ המניח כתבו דאיכא גווני דגם רבנן מודו דהדמים ראיה מ"מ כולהו גווני דכתבו התוס' שם לא שייכים כאן כמבואר למעיין בדבריהם לכך דברי התוספות אלו צ"ע:

ודע דבסמ"ע ובדרישה כתב לפרש הא דאחין שחלקו אין להם דרך זע"ז כו' דמיירי בלא עלו להדדי כלל. והך דזה נטל אספלידא מיירי בעלו. וקמ"ל הכא רבותא והכא רבותא עי"ש בדבריו והש"ך שם כתב דנ"ל דאין כוונת הסמ"ע לפרש כן בגמ' רק שהוא מפרש כן בטור ושו"ע עי"ש ולא עיין בדרישה שכתב להדיא לפרש כן בדברי הגמ'. אך באמת צדקו דברי הש"ך שלא רצה להאמין שיפרש כן בגמרא כי דבריו דחוקים מאד בפירושו וכל דקדוקיו וראיותיו מלשונות הפוסקים אינם כדאי לדחוק פירושא דשמעתין והעיקר דתרווייהו מיירי בעלו להדדי ונלאיתי להאריך ועיין:

שם שמא בעלמא כו' עיין בנ"י והביאו הרב"י בסי' קע"ג לחלק בין אי אמר כן הך דמטיא אספלידא לאם אמר כן הך דמטיא תרביצא ויליף לה מהא דמחלק במס' ב"מ בין אי אמר ליה חוכר למחכיר או מחכיר לחוכר והתוספות והרא"ש שם במס' ב"מ נחלקו עליו גם בדין חוכר ומחכיר ומחלקותם תלוי בפירוש סוגיא דב"מ ע"ש ואין להאריך בזה כאן ויבואר אי"ה שם:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה