אור ברסלב

נחלת דוד על בבא בתרא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דף ו:

דף ו.

אמר אביי ב' בתים בשני צדי ר"ה כו'. התוס' כתבו דדוקא משום שהם מרוחקים זמ"ז לכך אית בהו משום הז"ר שאין האחד מרגיש בחבירו כשעולה אבל בסמוכים מודה אביי דליכא בגג משום הז"ר דמסתמא לא פליג אדשמואל דלקמן והרמב"ם מפרש להא דאביי בגגים המקורים ועשויים לדירה ודשמואל מיירי בגגים שאינם עשויים לדירה ולהרמב"ם בגגים שאינם עשויים לדירה לעולם לית בהו משום הז"ר ואפי' בגוונא דלא מצי לאזדהורי מיני' והיינו כיון דלא קביע תשמישתי' לא חשיבא תשמישתי' כלל למיחש בהו משום הז"ר ועיין במש"כ לעיל ליישב קושיית התוס' לפי שיטת הרמב"ם ובלא"ה נמי שיטת הרמב"ם מיושבת טפי בשמעתין דהסברא נותנת כיון דלא קביע תשמישתי' לית בי' משום הז"ר כלל ועיין:

שם לא צריכא דקדים חד מינייהו ועביד דידי' הקשו בתוס' דאיך ס"ד דגרע כחו במאי דהקדים לעשות שלו כו' ותירצו דבאמת לכתחלה יכול האחד לומר לחבירו או שקול אוזינקא או תן לי אוזינקא ואנא אעביד כולה בשלי וירויחו בזה ההעדפה וגם שיהיה הז"ר מסולק מכל וכל שלא יוכל לראות אפי' באלכסון. וכן פסק הרא"ש והטור לדינא כהאי שינויא דהתוס' עיי"ש. ולע"ד הך דינא צ"ע טובא ואינו מתקבל כלל על הדעת שיוכל לומר כן דהא מצי חבירו לטעון אינני רוצה לבנות בשלך כי מי יעיד לי אח"כ שמחצית הכותל שלי ואי בשטרא לא בעינא לאזדהורי בשטרא תמיד כל הימים. ושמא יאבד שטרי ונמצא אני מפסיד חצי הכותל שלי. ועוד שאהי' מוצנע בחצי כותל אם אבנה בחלקי מבני ר"ה באותו מקום שיהיה הכותל בשלי ועוד דלמא צריכנא לעשות עלי' ונמצא דיועיל לי חצי כותלי לסמוך לו יתר בנין העלי' וגדולה מזו כ' הנ"י לעיל בשם הרא"ה דאפילו בכותל חצר נמי אם האחד רוצה לכנוס בשלו יכול חבירו לכופו שיבנה על מקום שניהם בכדי שיוכל לסמוך עליו ואפי' אם רוצה ליתן לו רשות שיסמוך על כותלו מצי למימר במתנה לא בעינא ואף שדברי הנ"י בזה תמוהים וכמו שהבאתי לעיל בשם הט"ז מ"מ בנידון שלפנינו ודאי דטענה מעליותא היא. ולענין עיקר קושיתם המכריחם לזה יש ליישב בפשיטות דדוקא בקדים חד מינייהו ועביד הוא דה"א דמצי למימר שקול אוזינקא משום דמצי אמר אי לא עבדת את היינו שוכרי' פועלים בין שנינו שיבנו החצי בשלי והחצי בשלך משא"כ עתה טריחא לי מילתא לשכור פועלים בשביל החצי וכמש"כ רש"י. ועוד י"ל דמצי למטען אני רוצה לבנות הצד שבנית בשלך ואם לא בנית אתה מקודם היינו מטילים גורל ואפשר שהיה מגיע לי אותו הצד [וכמו שפסק הטור דאם שניהם רוצים בצד אחד שיטילו גורל] ועכשיו שכבר בנית לכך שקול אוזינקא ובנה כולה בשלך קמ"ל דלא מצי לומר כן ואף שעי"ז מוכרח הוא לבנות בצד השני שלא כנגדו מ"מ אין קפידא בזה כ"כ כמו דאיכא קפידא דלא לתרע אשיתאי כנ"ל פשוט בישוב קושייתם וכיון שכן ודאי דליתא לדינם וכמש"כ. שוב ראיתי בנ"י בשמעתין ואם שדבריו מגומגמים מאד מ"מ יש להגיה בדבריו ויהיה מכוון למש"כ דבלא"ה אין הבנה כלל לדבריו ודוק. וגם מסתימת לשון הרי"ף והרמב"ם נראה ג"כ דליתא להך דינא שחידשו התוס' וכן עיקר ועיין:

שם אין נזקקין וז"א אבל נזקקין למחיצה י'. הרי"ף והרמב"ם השמיטו להך שנוי' דאבל נזקקין למחיצה י'. וכתבו הברייתא כצורתה דאין נזקקין כלל ונתקשה בזה הה"מ והניח בצ"ע ובכ"מ וב"י תירץ דאף דבין גג לגג צריך מחיצה י' שיהא נתפס עליו כגנב מ"מ בין חצר לגג כיון דבעל הגג צריך למחיצה ד"א משום הז"ר ממילא פטור בעל החצר מכל וכל דתו יהא נתפס עליו כגנב מחמת מחיצה ד"א שלו וה"מ לשנויי ה"נ קאמר אין זקוק לו כלל וכדפרישית אלא דבעי לשנויי לי' דאינו מוכרח לפרש דאין נזקקין לו כלל עכ"ל הב"י. והנה אף כי נכונים דבריו בסברא לחלק בין גג לגג ובין גג לחצר ועוד אני מוסיף על דבריו דהא מצי בעל החצר למטען אני אכניס לתוך שלי ואבנה מחיצה י' משלי וממילא יהיה צריך בעל הגג לעשות כל המחיצה ד"א משלו לבדו ואחר שיבנה בעל הגג מחיצה ד"א שוב יוכל בעל החצר לסלק מחיצתו כיון דעכשיו נתפס עליו כגנב בלא"ה וכיון שכן גם לכתחילה לא מצי בעל הגג לכופו שיסייעו במחיצה כיון דמצי לדחותו בהך טענה וכל מה שביד האדם לעשות חשבינן ליה כאלו הוא כבר עשוי וכמש"כ הרא"ש במס' ב"ק לענין אי שתקת הך סברא עיי"ש במס' ב"ק בפ"ק סי' ג'. ואף להחולקים שמה על סברת הרא"ש וס"ל דלא חשבינן ליה כאלו כבר עשוי מ"מ בנידון דידן כ"ע מודו דמה לי אם יבנה תחלה ואח"כ יסלק או לא יבנה כלל וכיון דיכול לטעון אני אכניס בשלי דהא גם גבי חצר יוכל לטעון כן וכמו שהעלינו לעיל בזה דלא כהנ"י בשם הרא"ה א"כ כ"ש דיוכל לטעון כן לענין מחיצה י' שאינו רוצה להיות שותף עמו במחיצה י' ושוב מוכרח בעל הגג לבנות הכל משלו כל הד"א וממילא הוא פטור ממחיצה י' וכמש"כ הרב"י. ועוד יש להוכיח כן להרא"ש דס"ל דאינו יכול להגביה על כותל המשותף למעלה מד"א בלתי רשות חבירו א"כ ודאי דבעל החצר יוכל לומר אף אם נבנה שנינו מחיצה י' מ"מ אינני רוצה שתבנה יתר הכותל המוטל עליך לבדך על כותל המשותף לשנינו. וכיון שכן אינו מרויח בעל הגג כלל במה שיסייעו בעה"ח במחיצה י' רק עליו מוטל לבנות ד"א לבדו וממילא פטור בעה"ח וכמש"כ הרב"י. מיהו זה יש לדחות דע"כ הרמב"ם לא ס"ל בזה כהרא"ש. כדמוכח משיטתו לקמן גבי שתי חצירות זו למעלה מזו דס"ל להרמב"ם דלמעלה מד"א בונה העליון לבדו וא"כ קשיא איך רשאי לבנות הבנין המוטל עליו לבדו על כותל המשותף וע"כ צ"ל או דהרמב"ם לא ס"ל בזה כהרא"ש רק כסברת החולקים עליו וס"ל דיוכל להגביה הכותל למעלה מד"א בע"כ של חבירו או כיון דהכותל הוא לטובת חבירו להסיר מעליו הז"ר לכך לא מצי חבירו למחות בו מלבנות על כותל המשותף אף שיכול למחות בלמעלה מד"א שאני התם שאינו עושה זה לטובת חבירו כלל משא"כ כאן שעושה זאת בשביל חבירו וסברא זאת מוכרחין אנו לומר גם להרא"ש וכמו שיתבאר לקמן אי"ה וכיון שכן נדחית הך הוכחה שניה שכתבנו אבל הוכחה ראשונה שכתבנו מהא דמצי למטען אני אכניס בשל כו' היא שרירא וקיימא. וא"כ דברי הרב"י נכונים בסברא מאד. אך מאי דמסיים הרב"י על דברי הגמ' דאה"נ דה"מ לשנויי הכי כו' הוא דוחק גדול ואינו מתקבל על הדעת כלל ואינו צריך להאריך בביטולו וא"כ עדיין אין כל זה מעלה ארוכה כלל לדברי הרמב"ם כיון דמוכח מהגמ' בהיפוך מהך סברא שכתבנו:

ונראה דהרי"ף והרמב"ם מפרשים להא דאמרי' בשמעתין ורב נחמן דידי' אמר אינו זקוק למחיצה ד"א אבל זקוק למחיצה י' דלאו על בין גג לחוד קאי כמו שפירש"י דא"כ קשיא דהיכן מצינו בדברי שמואל דס"ל דבין גג לגג אינו זקוק כלל גם למחיצה י' דהא למעוטי מד"א קאתי אבל אה"נ דבעי מחיצה י' ועם שאין זה ק קושיא דר"נ ידע במימרא דשמואל רבי' איך כוונתו מ"מ כיון דעיקר פלוגתא דידי' על הא דבין גג לגג דאמר שמואל א"כ ה"ל לפרושי להדיא במילתיה דשמואל דבין גג לגג אין זקוק כלל גם למחיצה י' כי היכי דלהוי קאי עלה שפיר פלוגתא דידי' דלפי מה שאמר עתה משמיה דשמואל מצינו לפרושי גם דברי שמואל כן ולא שייך עלי' פלוגתא דידיה ועוד הכריחו להרמב"ם לפרושי דלא כרש"י הך סברא עצמה שכ' הרב"י בדעתו וכמו שכתבתי למעלה דהיא מוכרחת בסברא אך דמהגמרא מוכח בהיפוך לפי פירש"י:

ולכך נראה דהכי מפרשי לה הרי"ף והרמב"ם להא דר"נ דידיה דקאי בין על בין גג לחצר ובין על בין גג לגג וה"ק אינו זקוק למחיצה ד"א כלל אפי' בין גג לחצר אבל זקוק למחיצה י' אפי' בין גג לגג. ומעתה קאי שפיר פלוגתא דידיה על מימרא דשמואל דשמואל מחלק בין חצר לגג ובין גג לגג ועלה קאמר, ר"נ דידיה דאין חילוק כלל ביניהם דלמחיצה ד"א א"צ כלל אפי' בין חצר לגג והיינו משום דס"ל כיון דלא קביע תשמישתי' דגג א"כ גם ממנו לחצר לית ביה משום הז"ר כיון דאין ניזוק ממנו בכל עת ובכל שעה רק לפרקים. ואף דלעיל בשמעתין קמייתא אמרינן הסברא בהיפוך דבין גג לחצר איכא טפי הז"ר מבין חל"ח מ"מ אין זה קושיא דנוכל לומר דלפי האמת דקיי"ל דהז"ר ש"ה א"כ בין חל"ח איכא טפי הז"ר מבין גל"ח וכה"ג כ' הרא"ש לעיל באותה סוגיא עצמה לענין הז"ר דגינה עי"ש. וכיון שכן אף דאפשר דגם שמואל מודה דבעינן מחיצה י' בגל"ג מ"מ שפיר פליג עלי' ר"נ במאי דמחלק בגל"ח ובגל"ג ועלי' קאמר ר"נ דאין חילוק כלל ביניהם דמחיצה ד"א א"צ בשניהם ומחיצה י' צריך בשניהם. ומעתה מתפרשא קושיית הש"ס לר"נ מהא דאם היתה חצירו למעלה מגגו א"ז לו דהכי קפריך לר"נ בשלמא לשמואל דס"ל דבגל"ח אית בי' משום הז"ר וחייב בעל הגג לעשות מחיצה ד"א אתי שפיר דבגל"ח א"ז כלל כיון דחייב בעל הגג ממילא מפטר בעה"ח וכסברת הרב"י אבל לר"נ דס"ל דבגל"ח נמי א"צ למחיצה ד"א א"כ שוה בגל"ג לבגל"ח ואמאי א"ז כלל. ולפ"ז לא קאי קושית הגמ' על בגל"ג כלל כמו שפירש"י רק על בגל"ח וכמש"כ ועלה הוא דמשני א"ז לד"א אבל זקוק למחיצה י' אבל לשמואל בלא"ה ניחא ומפרשינן לה א"ז כלל וכפשטיה דלישנא דהברייתא וכמו שהיה סברת המקשה. ולדינא נראה להם להרי"ף והרמב"ם לפסוק בזה כשמואל ולא כר"נ והיינו משום דסתמא דתלמודא דלעיל פריך מדשמואל ש"מ דהלכתא כוותיה רק בהא דבגל"ג פסקו כר"נ משום דאפשר דגם שמואל מודה בזה וגם כי לזה אין הוכחה מסוגיא דלעיל ולכך שפיר עבדו דלא פסקו כהך שינויא דאבל זקוק למחיצה י' ועי' היטב בזה כ' נכון הוא בכוונתם וגם דברי הרי"ף יש לפרש כן ועיין. והרא"ש מפרש לסוגיין כפירש"י דר"נ דידיה לא קאי רק על בגל"ג וא"כ גם קושיית הגמ' ג"כ קאי על בגל"ג ועלה קמשני אבל זקוק למחיצה י' ולכך פסק כהך שינויא דעד י' צריכין לבנות שניהם ולהשלים עד ד"א בונה בעל הגג לבדו. ויש לעיין בדבריו כיון דהוא פסק במתניתין דאינו רשאי לבנות למעלה מד"א בלתי רצון חבירו א"כ איך רשאי להשלים בנין הכותל המוטל עליו לבדו על הכותל שעד י' שהוא משותף לשניהם וכבר התעורר בזה בקצה"ח ותירץ דבאמת יעשה על חצי הכותל ואין זה במשמעות לשון הרא"ש דכל כה"ג ה"ל לפרושי ואפשר לומר דדוקא היכי שבונה הכותל לצרכו לבד הוא דמצי חבירו למחות בו אבל כאן שבונה לטובת חבירו להסיר מעליו הז"ר לא מצי חבירו למחות בו. ועוד י"ל דד"א הוא שיעור שיכול להשתמש בריוח וא"כ דוקא קא בבא להגביה למעלה מד"א שלא יוכל עוד להשתמש בריוח על חצי הכותל בהא הוא דמצי למחות משום שאינו יכול עוד להשתמש בריוח על חצי הכותל שלו אבל כאן שאינו מגביה רק עד ד"א דאכתי יוכל להשתמש על חצי הכותל בריוח מודה הרא"ש דאינו יכול למחות בו מלבנות על כותל המשותף דעיקר קפידו של הרא"ש אינו רק משום שרוצה להשתמש על חצי הכותל שלו וזה נכון בסברא ועיין:

עוד יש להבין בדברי הרא"ש דשמעתין שכ' דהיכי דהחצר אינו גבוה מהגג רק ד"ט דבונה בעל הגג ד"ט לבדו וששה טפחים בונה בשיתוף עם בעה"ח ומשם ואילך שוב בונה בעה"ג לבדו עד תשלום ד"א. וצריך ישוב אמאי לא הצריך לבעה"ח שיסייענו גם בד"ט התחתונים מטעם שאם אין יסוד אין בנין כדקיי"ל בשני חצירות זלמ"ז דעליון מסייע מלמטה ובונה משום שאם אין יסוד אין בנין וגם בזה התעורר בקצה"ח. ומה שתי' לזה אינו מיושב כלל גם לא הקשה רק על המקום אמאי א"צ ליתן בעה"ח לבעה"ג חצי המקום למחיצה י' ומההוצאה לא דבר כלום. ולי נראה דעל המקום לא כוון הרא"ש מעולם שיהיה כולו של בעה"ג דאיך יבנה ששה טפחים בשיתוף על המקום של בעה"ג לחוד. ואף שלשון הרא"ש שכתב על שלו מורה כפי מה שהבין בעל קצה"ח מ"מ אינו מוכרח לומר כן בכוונתו רק דעל שלו שכתב רצונו לומר על הוצאות שלו וכדמוכח מסוף לשונו שכתב הכל לענין ההוצאה עיי"ש. ויותר נכון להגיה בדבריו משלו במקום על שלו. ולענין ההוצאה מסתבר ליה להרא"ש דעד כאן לא קאמרי' שאם אין יסוד אין בנין רק בכותל ד"א שזה צריך ליסוד משא"כ מחיצה פחותה מי"ט כיון שאין עליו רק להוסיף עד עשרה נמצא דאינו צריך רק למחיצה פחותה מי' ומחיצה קלה כזו יכול לעשותה לבדו מבלי יסוד על גובה שלו מנסרים או מהו"ד ולכך א"צ ליתן כלום על הבנין שלמטה מגובהו. ולאו מסברא בעלמא אמרה הרא"ש כן רק דיצא לו כן מדיוקא דלשון הברייתא דקתני שתי חצירות זלמ"ז כו' אלא מסייע מלמטה ובונה ועלה תני בסיפא דאם היה חצירו למעלה מגגו אין זקוק לו כלל. ויש להבין למאי דמשני הגמ' א"ז לד"א אבל זקוק למחיצה י' א"כ כיון דעיקר רבותא דרישא הוא שצריך לסייע לתחתון לא שצריך לעשות מחיצה ד"א דזה כבר ידעינן ממתניתין או דהברייתא גופא תני זה במק"א דהא לא תני בברייתא חיובא דד"א דלהוי קאי עלה סיפא דאינו זקוק לד"א. רק דעיקר הרבותא דברייתא דצריך לסייע לתחתון א"כ אי ס"ד דגם בסיפא למחיצה י' צריך לסייע לתחתון א"כ לא הוי סיפא היפוכא דרישא כלל כיון דבשניהם צריך לסייע לתחתון ועיקר החילוק ביניהם אינו רק דזה צריך ד"א וזה א"צ רק מחיצה י' וזה לא תני ברישא כלל. ובשלמא לפי סברת המקשה דא"ז כלל שפיר הוי היפוכא דרישא דברישא עכ"פ זקוק למחיצה יהיה איזה שיהיה וקמ"ל סיפא דבגל"ח א"צ כלל. אבל למאי דמשני אבל זקוק למחיצה י' קשיא טובא לישנא דהברייתא אלא ע"כ צריך לומר דלמחיצה י' אינו צריך לסייע לתחתון כלל וא"כ הוי שפיר סיפא היפוכא דרישא ודוק. ולפ"ז אפשר דכוונת הרא"ש דגם במקום א"צ לסייעו וכפי מה שהבין בקצה"ח. ומכל מקום מספקא לי מלתא וצ"ע. ובפ"ח לא ירד לעומק כוונת הרא"ש וגם דבריו אינם מובנים לי ועיין:

שם אתמר ב' חצירות זלמ"ז. ב' שיטות בזה. דעת הרמב"ם דלמעלה מד"א מהתחתון א"צ התחתון לבנות כלל רק העליון בונה לבדו והב"י הבין דשיטתו הוא כשיטת ר"ת בתוס' ד"ה ב' חצירות. והעיקר כמ"ש בס' תו"ח דשיטת הרמב"ם היא כשיטת הר"י ברצלוני הובא בטור דס"ל דלמעלה מד"א אין כאן הז"ר כלל והא דקאמר לעיל רבים כי קאימנא חזו לי ר"ל ואין כאן הז"ר כלל. ואף דלא הוי דומיא דרבים ביממא חזו לי דשם ודאי הכוונה דאית בי' משום הז"ר ואעפ"כ כיון דהז"ר דידי' נפיש מהז"ר דרבים דדידי' הוא גם בליליא לכך מחוייב לגדור בעד הז"ר דידי' וא"כ דומיא דהכי ברבים כי קאימנא נמי נימא הכי דאית בי' משום הז"ר אלא דהז"ר דידי' הוא נפיש טפי מ"מ אין זה מוכרח שיהי' דומיא דוקא ושפיר נוכל לפרושי דלית בי' משום הז"ר כלל. וכן נראה קצת מאידך שינויא דרבים כי מעייני חזו לי דלית בי' משום הז"ר דהא אסור להסתכל במעשה חבירו ואפי' במי שיש לו חזקת חלון על חבירו אפ"ה אסור לו להסתכל בכיון כמבואר בסי' קנ"ד סעיף ז' רק שבחלון מ"מ אית בי' משום הז"ר כיון דממילא נמי בלא עיון חזי לי' אבל כאן בגג דמבלי עיון לא חזו לי' שפיר מצינו למימר דלית בי' משום הז"ר כלל דלא נחשדו ישראל שיסתכלו בכיון ויעבדו איסורא ואפשר דמשו"ה קאמר א"נ בין שינויא קמא לבין הנך תרי שינויי בתראי ולא קאמר א"נ בין הנך תרי שינויי בתראי גופייהו והיינו משום דתרי שינויי בתראי מופלגין משינויא קמא דלשינויא קמא איכא הז"ר גם מהרבים אלא דהז"ר דידי' נפיש טפי ולהנך תרי שינויי בתראי ליכא כלל בהא דרבים משום הז"ר ולכך קאמר א"נ. ועיין מיהו בהאי שינויא בתרא יש לפקפק דהא בעי להגביה הכותל למעלה מד"א שלא יציץ ויראה ש"מ דאפי' להסתכל בכוונה נמי חשדינן ליה מיהו בהא דרבים כי קאימנא חזו לי שפיר מצינן לפרושי דלית בי' הז"ר כלל ואף דלא הוי דומיא דאידך שינוי' לית לן בה ויתר ביאור הסוגיא לדעת הרמב"ם עיין בתו"ח. ושיטת הרא"ש וטור הוא כתי' ר"י בתוס' דאפי' בגבוה ד"א נמי אית בי' הז"ר ממטה למעלה משום דחזו לי', כי קאים ולכך התחתון צריך לבנות עד שיהא ד"א למעלה מקרקעית העליון ואין התחתון משתכר בשפלותו כלום ובזה גם ר"ה מודה מדקאמר ועולה משמע דעד למעלה מד"א מקרקעית העליון צריך לבנות דומיא דועולה דתני גבי עליון רק דר"ה ס"ל דעליון אינו מתחיל רק מכנגדו ור"ח אמר דעליון מסייע גם מלמטה ונמצא דשניהם בונים מלמטה למעלה עד שיהא ד"א מקרקע העליון. ובתו"ח הכריע דהעיקר כהרמב"ם ועיין:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה