אור ברסלב

נחלת דוד על בבא בתרא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דף ו.

דף ה:

תוס' ד"ה ואמר לו אך ניחא לי' לשנויי כו' דלא תיקשי גם לאו"ר וזה דחוק דהא סוגיא זו אזלא אליבא דר"ל דלאו"ר אין כאן איבעיא כלל וא"כ למה חשש בכאן דלא תקשה לאו"ר. ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות דניחא להגמ' לאשמועינן הך רבותא גופי' לר"ל דמשום סברת מי יימר אפי' במקום מיגו לא מהימן ולכך לדידן באמת דקיי"ל דאמרי' מיגו במקום חזקה אפ"ה היכי דאיכא טעמא דמי יימר לא מהימן אפי' במיגו. וזהו ג"כ כוונת הרמב"ם בפי' המשנה דכ' טעמא דמי יימר והקשה באו"ת דהא למאי דקיי"ל כר"ל לא צריכינן לטעמא דמי יימר דהאי טעמא לא אמרו בגמרא רק לאו"ר ולפמש"כ דבריו פשוטים ומבוארים. דהא גם לר"ל נמי אמרי' הך סברא בסוגיין לענין מיגו ותימא על האו"ת שלא הרגיש בזה [ובלא"ה דברי האו"ת אינם נכונים לבנות בנינים על קושיא כזו דהרבה פעמים מדרכו של הרמב"ם בפי' המשנה לפרש גם שלא אליבא דהלכתא]. עוד ראיתי באו"ת שהק' בשמעתין לשיטת התוס' דביומא דמשלם זמני' לא אמרי' מיגו א"כ מאי מקשה מברייתא דמנה לי בידך ודלמא מיירי ביומא דמשלם זמני' ולא ידעתי מה חידש בזה הלא קושייתו היא עצמה קושיית התוס' דעסקינן בי' ובתירוצם של התוס' מתורץ גם קושייתו. וגם לפמש"כ דתי' התוס' דחוק רק דהרבותא היא גם לר"ל מ"מ גם בהך דמנה לי בידך נמי איכא רבותא גם לר"ל וכמש"כ התוס' ד"ה כל ואור"י דאצטריך לאשמועינן כו' וגם לפי מש"כ הנ"י בשמעתין לתרץ קושיית התוס' ד"ה כל באופן אחר ודבריו נכונים ג"כ איכא רבותא גם לר"ל ועיין. ויותר מזה לא עיינתי בדברי האו"ת בשמעתין:

שם אר"נ אחזיק להורדי אחזיק לכשורי הרבה שיטות נאמרו בשמועה זו לענין החזקה במאי יהיה חזקתו ג' שיטות. דעת ההגה"ה שברש"י והוא מהרשב"ם דלא בעינן ג' שנים בכל הני דשמעתין רק לאלתר הוי חזקה אבל טענה מיהו בעי. והרא"ש כתב בשם ר"ת דבעינן ג' שנים וטענה ככל הנך חזקות דתני בחזקת הבתים. אבל הרמב"ם והרמב"ן והרבה מגדולי הראשונים ס"ל דלא בעינן לא ג"ש ולא טענה רק מדין מחילה וסבלנות נגעו בה דכיון דידע ושתק מיד הוי חזקה דאמרינן דסתמא מחל לו. והנה לשיטת הרא"ש צ"ל דהא דאמרינן לקמן האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברי' בטינא לאלתר הוי חזקה דאמתניתין קאי דעד ל' יום הוי בחזקת שנתן וכמש"כ התוס' לקמן עיי"ש ור"ל דאף דתנן במתניתין בחזקת שלא נתן מ"מ היינו דוקא כל זמן שלא נתן התקרה דבהכי איירי מתניתין כדקתני אעפ"י שלא נתן את התקרה ואע"ג דתני לה בלשון אעפ"י דמשמע דהוא הדין וכ"ש לנתן עליו התקרה היינו לענין רישא דהך בבא דמחייבין אותו דבזה הוא דאמרי' דכ"ש בנתן התקרה אבל סיפא דתני בחזקת שלא נתן מיירי דווקא בלא נתן התקרה אבל בנתן תו הוי בחזקת שנתן וע"ז קאי מימרא דרבינא האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברי' בטינא כו' מיהו מאי דמסיימי התוס' ע"ז ואתי שפיר דנקטי' הכא ולא בחזקת הבתים לא ידענא מאי הועילו בזה דנהי דנוכל לשנויי כן במימרא דרבינא אבל מה יענו למימרא דרב נחמן דאחזיק להורדי וכו' דמאי שייך זה לפרקין ובחז"ה ה"ל למתניי' וא"כ אי אתינן להך דיוקא אכתי תקשה מימרא דרב נחמן ור"י וכו' ועוד דחוק טובא לשיטה זו דא"כ לא יהא מימרא דרבינא קאי אמימרא דר"נ ור"י דלעיל רק שהוא ענין בפ"ע ואין זה במשמעות סוגיין. ותו דא"כ הי' לו לקבוע מימרא דרבינא קודם כיון דאמתניתין קאי א"כ ה"ל לפרושי מילי דמתניתין מקודם ואף דר"נ ור"י קדמי בזמן לרבינא מ"מ ה"ל לאקדומי מילי דרבינא כיון דאתי לפרושי מתניתין ולדעת ההגה"ה והרמב"ם ניחא טפי דהשתא מתפרשא שפיר מילתי' דרבינא ודר"נ בחדא גוונא ושייכים לפרקין ולא להנך חזקות דתנן בפרק ח"ה ועיין:

ובהא דאחזיק להורדי אחזיק לכשורי הקשה הרא"ש מהא דתנן הבית והעליה עליון שבא לשנות כו' בארזים אין שומעין לו אלמא שאינו רשאי להכביד על הכותל יותר מכפי שהיה. ובישוב קושיא זו נאמרו ג"כ הרבה תירוצים ולכ"א מהן מתחלף הדין. הנ"י כתב לפרש הא דאחזיק להורדי דאיירי בכותל השותפין ואמתניתין קאי דמיירי בכותל שעד ד"א בנאוהו שניהם ולמעלה מד"א בנאו האחד וכיון שנתן לו השני חלקו נמצא דהוא כולו כותל השותפין כיון שעומד על מקום שניהם ושניהם שוים בבנינו אחר ששילם זל"ז. וכוונתו בהך פירושא ליישב הך קושיא דמעתה לא תקשה לן מהא דהעליון שבא לשנות דשאני התם שהכותל שלמטה הוא של חבירו לבד משא"כ כאן דהוא כותל השותפין וכה"ג מחלק הרשב"א בתשובה הביאו ב"י סי' קס"ד בסוף הסימן עיי"ש. ועיין בנ"י דמוכח מדבריו דכיון לתרץ הך קושיא כמש"כ מדכ' אח"כ באידך פירושא הך קושיא דעליון שבא לשנות ש"מ דלפירושא קמא ניחא והיינו כדכתיבנא ודו"ק. מיהו אף כי נכונו דבריו מאד בישוב הך קושיא יותר מכל מה שנאמר בישובה מ"מ עיקר פירושו דחוק בשמעתין דא"כ לא יהיה דומיא דאידך דר"נ דלקמן דאחזיק לנטפי אחזיק לשפכי דמיירי בחצר חבירו וכיון דבחדא לישנא אתאמרי תרווייהו משמע דבחדא גוונא מיירי. ותו דא"כ מאי טעמא דר"י דאמר לא אחזיק כיון דהוא כותל השותפין ואף דהנ"י יישב זה בלשונו במש"כ ולא אמרינן דווקא דהורדי שהן קורות דקות הוא דפייסו אלא אמרינן כיון דהמקום הוא של שניהם כיון שסמך עליו הרי הוא בחזקת שנתן ול"ש הורדי ול"ש כשורי עכ"ל. ולפ"ז נוכל לומר דסברת ר"י הוא כסברת ולא אמרי' שכ' הנ"י. וזהו שכ' הנ"י ולא אמרינן כו' היינו לדחות סברת ר"י משום דאנן פסקינן כר"נ. אך גם זה דחוק דא"כ למה לי' לר"נ ור"י לאפלוגי בהורדי וכשורי טפי ה"ל לאפלוגי היכי דאחזיק להורדי אי הוי בחזקת שנתן או לא נתן היכי דתובעו שיתן לו מחצית ההוצאה וכהאי גוונא דאיירי במתני'. לכך יותר נראה כפירוש כל המפרשים דפירשוהו להא דר"נ דמיירי בסמך לכותל של חבירו לבדו והיה ידוע לנו בבירור שהכותל היה של חבירו לבד במקום ובאבנים וחבירו סמך עליו הורדי ובזה הוא דנחלקו ר"נ ור"י ולענין מה שהקשו מהא דעליון שבא לשנות תירץ הרא"ש בשם ה"ר יונה דהתם מיירי שלקחו או ירשו כך זה בית וזה עליה ולכך אין להם לשנות מכפי שהיה בתחלה אבל הכא כיון דהחזיק שלש שנים ונאמן לטעון שלקחו כדי לבנות עליו שפיר יכול לטעון לקחתיו גם לכשורי אלא שלא הוצרכתי עד עכשיו רק להורדי ולא הפסדתי דיני בזה. ותירוץ זה אינו רק לשיטתו וגם לשיטת ההגה"ה שברש"י דבעינן עכ"פ טענה בהך דשמעתין משא"כ לשיטת הרמב"ם דלא בעינן טענה כלל אזדא לה הך תירוצא. מיהו גם לשיטתו עדיין אין הדבר מיושב כ"כ. חדא דלמה פליגי בהו"כ ולא נחלקו בכשורי גופייהו אי אחזיק לחדא או לתרתי אם יכול להוסיף עליהן יותר מכפי המספר שהיה עד עכשיו דהא להרא"ש לר"נ ודאי דמצי להוסיף עליהן כמה שירצה וכמש"כ הב"י בסימן קנ"ג עיי"ש. ועוד כיון דלפ"ז הוא מוחזק גם באבני הכותל וכדמסיים עלה הרא"ש ונראה דהוי חזקה גם לאבני החומה כו' עיי"ש. א"כ למה להו לאפלוגי בהו"כ וטפי הל"ל לאפלוגי בגוף הכותל כיון דזהו עיקר פלוגתתם. הן אמת דנוכל לקיים תירוץ הרא"ש מבלי הך דינא דכ' הרא"ש עצמו לשיטתו. מיהו דינו של הב"י הוא מוכרח וכן כ' הטור ועכ"פ דברי הרא"ש עצמו אינם מיושבים כ"כ ועיין. ובפ' הבית והעלי' הביא הרא"ש עצמו תי' אחר בשם הראב"ד דהתם מיירי שבא לשנות מכפי המנהג שנהגו באותו מקום וגם בנ"י בשמעתין הביא תירוץ זה בשם הראב"ד. וגם תי' זה אינו מיושב כ"כ דהיכן נזכר שם שבא לשנות מכפי המנהג שנהגו באותו מקום הא סתמא קתני. ובנ"י בשמעתין תירץ עוד דה"ק שבמקום שני הודרי יוכל ליתן כשורי אחת ונמצא דגם כאן אינו רשאי להכביד יותר על הכותל עיי"ש וגם זה אין במשמעות לשון הגמ' וכל הראשונים לא פירשו כן. ולדבר הרמב"ם היה נראה לכאורה לומר דשאני הכא כיון דחזינן דמחל לו על הורדי תו אמרינן דאינו מקפיד כלל וגם על כשורי מחל. משא"כ התם דלא חזינן דמחל לו כלל מוקמינן אדיניה ואינו יכול לשנות כלל אך גם זה אינו כלום דא"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא איך אפשר דבא בטענת מחילה יהיה עדיף ממי שיש עליו שעבוד מדינא כמו בבית ועלי' דביתא לעלי' משתעבד. ואלולי דמסתפינא מדברי הראשונים שנתקשו בזה הייתי אומר דאין כאן שום התחלת קושיא דשאני התם שבא לשנות כל התקרה לעשותה מארזים היינו הקורות וגם הנסרים והלוחות דזה ודאי הוי הכבדה גדולה משא"כ כאן שאין השינוי רק בקורות לבד לא הוי הכבדה כ"כ ולא קפדי אינשי בהכי וכמו שכן הוא הסברא בנטפי ושפכי וצריפא דאורבני למאן דס"ל דצריפא דאורבני לא והיינו משום דבין נטפי לשפכי לא קפדי אינשי ולצריפא דאורבני קפדי. כמו כן אף אנו נאמר דבקורות לחודייהו לא קפדי אינשי אבל לשנות כל התקרה ודאי דקפדי משום דמכביד הרבה על הכותל כנלע"ד פשוט. ועיין. ולענין אם מהני לי' חזקת הורדי או כשורי גם להכותל עצמו דעת הרא"ש דמהני לאבני הכותל ולא למקומו. וה"ר יונה כ' שאם לא נתן תקרה ומעזיבה לא הוי חזקה כלל אף לאבני הכותל ואם נתן תו"מ הוי חזקה לאבנים ולא למקום. והר"י ברצלוני ס"ל דלעולם לא הוי חזקה לגוף הכותל לא למקום ולא לאבנים. וכל אלה הם סברות בנויות ותלויות על בלימה ואין להם יסוד ושורש לא בגמרא ולא בסברא. דמנ"ל לחלק בין נתן תקרה ומעזיבה ללא נתן תו"מ דממ"נ אי חזקת תשמיש הוי חזקה גם לגוף הכותל א"כ גם בהנחת קורה לחוד נמי תהני לגוף הכותל דאטו הנחת קורה לאו תשמיש מקרי. וכיון דמהני לי' חזקת הנחת קורה שיכול להחליפה אפי' בעבה ממנה היינו מהורדי לכשורי א"כ למה לא תהני ג"כ לגוף הכותל והיכן מצינו חילוק זה בגמ' בין נתן תו"מ ללא נתן תו"מ. גם מאי דמחלקי בין אבנים למקום אף דיש להסביר קצת זה בסברא משום דעיקר תשמישו הוא באבני הכותל. מ"מ יש לדון גם בזה. דממ"נ הא החזקה לאבנים לא נזכר כלל בגמרא וע"כ צ"ל דמסברא אמרינן כן דאל"כ מי שקנה גוף הכותל במה יהיה חזקתו. ודוחק לומר דלבעי שטרא דווקא וכמש"כ הנ"י הך סברא עיי"ש א"כ גם על המקום ג"כ תקשה דמי שקנה גם חצי המקום במה יהיה חזקתו. סוף דבר אינני רואה שום טעם בדבריהם אלו. ויותר היה נכון לומר כדברי הרי"ב דלא הוי חזקה כלל לא לאבנים ולא למקום ופשטא דלישנא דסוגיין מסייע לי' דאל"כ אמאי לא פליגי ר"נ ור"י בגוף הכותל וכמו שהקשינו לעיל עיי"ש. אך דאכתי תקשה מה שהקשה הנ"י דא"כ מי שקנה גוף הכותל במה יהיה חזקתו. ואף דאין זה קושיא כ"כ. דהא מצינו כה"ג בהוצא לאביי דלית לי' תקנתא אלא בשטרא מ"מ ה"ל להגמ' לפרושי כן בהדיא כמו בהוצא. לכך מחוורתא כשיטת הרמב"ם דסוגיין מיירי בחזקה דלאלתר ובלא טענה ולכך לא הוי חזקה לא לגוף הכותל ולא למקומו אבל אם בא בטענה וחזקת ג"ש מהני לגוף הכותל וגם למקומו אלא שהרמב"ם לא הצריך חזקת ג"ש רק בטענה לחוד סגי ועיין בהה"מ שם. דפירש דבריו דמיירי שאין ידוע שהיה הכותל לא' מהן. וזה דחוק דא"כ גם בלא הנחת קורה נמי מהכ"ת שיהיה האחד מוחזק יותר מחבירו כיון שאין ידוע מי בנאו ממילא הוי בחזקת שניהם. ויותר נראה לפרש דבריו דמיירי בחזקת ג"ש וסתמו כפירושו כיון דהצריך טענה ממילא צריך גם ג"ש. ואף שהלשון דחוק קצת בהרמב"ם מ"מ שבקי' להרמב"ם דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' בכה"ג ועכ"פ איך שיהיה הכוונה בדברי הרמב"ם מ"מ שיטה זו מצד עצמה היא נכונה וברורה. ועיין ט"ז סי' קנ"ג ס"ק י"ח דפירש כן דברי הרמב"ם כמש"כ ומש"כ בזה הרמ"א בהגה"ה סי' קנ"ג ומש"כ עלה הסמ"ע בפירושו עיין ט"ז מה שהשיג ע"ז. ונלאיתי להאריך:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה