אור ברסלב

נחלת דוד על בבא בתרא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דף ה.

דף ד:

אתא לקמי' דרבא א"ל זיל פייסי' וא"ל דאיננא לך כר"ה ואליבא דר"י. עיקר פירושא דשמעתין הוא דרוניא לחודא אתא לקמי' דרבא לשאול ממנו הדין אם מחוייב מפאת הדין לשלם לרבינא וא"ל רבא דרך עצה שיתן לו כמה דאיפייס דאם יצטרך להתעצם עמו בדין ודאי לא יוותר לי' רבינא כלום. ועכשיו מאי דמוותר לי' הוא ע"ד מה שאמרו עביד אינש דזבין דיני' ולישנא דאתא לקמי' דרבא משמע להדיא כן דרוניא לחודי' הוא דאתא דאל"כ הל"ל אתו לקמי' דרבא ובהיות כן אזדא לה כל מה שטרחו האחרונים בזה בפלפולים שונים להמציא מזה דין חדש עיי' ברמ"א סי' י"ז בע"ד שתובע חבירו כו' וע' בסמ"ע וש"ך שם ולפמש"כ לא מוכח מידי מסוגיין ועיין:

שם כותל חצר שנפל בחזקת שלא נתן. כתבו התוס' דאיירי דידעינן דקדים חד וארצי לחברי' כו' וא"צ להעמיד בשעשה חזית. וכ' ע"ז הרב"י וז"ל. ואפשר שסוברים כהר"י הלוי דלא מהני חזית ולפיכך כתבו שאין צריכין לדחוק ולומר דחזית מהני ואפשר דכהרא"ש סברי וה"ק אפי' בלא חזית משכחת לה עכ"ל. ומאד שגג בזה שגגה גדולה דנהפוך הוא דאם כוונת התוס' כפירושו הראשון שאין לדחק בזה א"כ אדרבה מוכח מזה דכהרא"ש ס"ל דמהני חזית לחצר דהא התוס' העמידו דבריהם על סיפא דמתניתין דמיירי בלמעלה מד"א וא"כ אי סיפא מיירי בחזית א"כ ע"כ דומיא דהכי ברישא עד ד"א לא מהני חזית וכהנ"י הלוי והא דמהני בלמעלה מד"א בע"כ צ"ל כמש"כ הנ"י דלמעלה מד"א גם הר"י הלוי מודה דמהני חזית וא"כ אם כוונת התוס' דלא ניחא להו הך אוקימתא דחזית וא"צ לדחק בזה היינו ע"כ דלא ס"ל כהר"י הלוי. ואם נאמר דרוצים לקיים הך אוקימתא רק דכ' דגם בלא"ה משכחת לה א"כ ע"כ דכהר"י הלוי סברי וא"כ הדבר מבואר להיפך מדברי הב"י מהקצה אל הקצה וזה ברור. ובעיקר ספיקו של הרב"י בפי' דברי התוס' נ"ל למפשט ספיקו מדברי הג"א דשמעתין דידוע דדברי הג"א מיוסדין על דברי התוס' וכן נרשם שם ר"י ובהג"א כ' להדיא גם הך אוקימתא דחזית והיינו כפי' הב' של הב"י אשר לפמש"כ הוא כהר"י הלוי. ומש"כ הש"ך דמדברי התוס' בריש שמעתין ד"ה לפיכך מוכח דכהרא"ש ס"ל כבר ביארנו שם דלא מוכח מידי מדברי התוס' דשם ואדרבה מוכח בהיפך מדברי הג"א דסברי כהר"י הלוי ועיין. ובפרישה כתב דמהתוס' ד"ה לפיכך מוכח דסברי כהר"י הלוי. וע"כ ההכרח לפרש כפי' הב' ולא הרגיש ג"כ בשגגה זו ומש"כ להוכיח מהתוס' ד"ה לפיכך כבר כתבנו דלא מוכח מידי:

שם הקובע זמן לחבירו כתבו התוס' דבסתם הלואה לא אמרינן כן. ובסמ"ע נתן טעם לזה דדוקא בקובע זמן דגילה דעתו דצריך למעות עד אותו הזמן בהא הוא דאמרינן אין אדם פורע תו"ז כו' עיי"ש ודבריו נובעים מתשובת הרא"ש כלל ע"ו עיי"ש. וצ"ע דא"כ מאי מקשה עלה ממתניתין הא התם לא קבע לו זמן ולא גילה דעתו כלל דצריך עד איזה זמן למעות ובקצה"ח ונ"מ תירצו דבמתניתין כיון דעדיין לא נתחייב ושמא לא יבנה כולו ולא יהי' חייב כלל וכמ"ש התוס' לקמן דהוי מצי למימר ולטעמיך ולכך ודאי דדמי לתוך זמנו כיון דזה גרע טפי דאפי' אביי ורבא מודו בזה ולא העלו שום ארוכה בזה חדא דמה בכך דודאי דמי לתו"ז כיון דתו"ז גופי' לא מהימן רק משום דגילה דעתו ובכאן ליכא גילוי דעת א"כ אפשר דמהימן אף דזה גרע טפי מתו"ז ותו כיון דהמקשה אסיק אדעתי' ע"כ הך סברא דשמא לא יתחייב כלל א"כ מאי מקשה לר"ל כיון דגם לאביי ורבא לא ניחא ובלא"ה להתוס' דלקמן לחוד לא קשה דהמקשה לא אסיק אדעתי' דשייך בכאן הך סברא דשמא לא יתחייב והתרצן אה"נ דהוי מצי למימר ולטעמיך וזה אינו דוחק כ"כ אבל לפי תי' האחרונים דע"כ צ"ל דגם המקשה אסיק אדעתי' הך סברא דשמא לא יתחייב א"כ ודאי דקשה טובא דא"כ מאי מקשה לר"ל ולאביי ורבא מי ניחא. וא"כ אפי' לפמש"כ התוס' לקמן עדיין לא נתיישב כלל ומכ"ש לפי מה שיתבאר לקמן אי"ה דלא כהתוס' דלקמן רק דכאן לא שייך כלל הך סברא דשמא לא יתחייב א"כ ודאי דליתא להך סברא דגילה דעתו ומדברי הנ"י למדתי דסברתו בזה הוא משום דלאו כ"ע דיני גמירי ואפשר דלא ידע הך דינא דסתם הלואה שלשים יום כיון דהוא עצמו לא קבע זמן ולכך שפיר עביד דפרע משא"כ בקובע בעצמו זמן דודאי ידע דחברי' לא יוכל למתבעי' תו"ז לכך חזקה דלא פרע תו"ז וזה נכון טפי דמעתה מיושב מה שהקשינו דבהא דמתניתין ודאי ידע דלא יוכל חברי' למתבעי' כיון דעדיין לא נתחייב ולכך דמי לקובע זמן ולא דידע דשמא לא יתחייב דזה לא אסיק אדעתי' דהמקשה כלל ואפי' לדברי התוס' וגם לפ"מ שיתבאר לקמן דלא שייך בכאן הך סברא דשמא לא יתחייב כלל רק דמ"מ זה ידע דעדיין לא נתחייב והבן זה:

והר"ן בפ"ב דכתובות הביא בשם מקצת גאונים דלית להו הך חילוקא שחילקו התוס' בין קובע זמן ובין סתם הלואה ולעולם אמרינן חזקה אא"פ תו"ז אפי' בסתם הלואה. ודבריהם היו נראים טפי בסוגיין דמעתה לא נצטרך לכל מה שכתבנו אבל מה נעשה ששיטת התוס' היא שיטת גדולי הראשונים ומכללם הרי"ף בתשובה ואין לחלוק עליהם בלי ראי' גמורה וכיון דאפשר ליישב דבריהם עפ"י סברת הנ"י הכי נקטינן ועכ"פ דברי הרא"ש והסמ"ע הנמשך אחריו צ"ע:

שם ובא בזמנו כו' דעת התוס' דאף דנאמן לומר פרעתיך ביומא דמשלם זמני' מ"מ אי טעין ביומא דמשלם זמני' פרעתיך בתו"ז לא מהימן אף דקיי"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ ביומא דמשלם זמני' לא הוי מיגו משום דהוי מיגו דהעזה. ואפי' למאי דמסיק הש"ך בכללי מיגו אות ו' דמיגו דהעזה לענין ממון אמרי' מ"מ כתב באו"ת והסכימו ע"י בנ"מ וקצה"ח דשאני הכא דמצטרף לזה מיגו במקום חזקה והמיגו עצמו הוי מיגו דהעזה לכ"ע לא אמרי' מיגו בכה"ג מיהו מצד הסברא היה נראה לומר בהיפוך דאדרבה כיון דריע טענתי' הוי מיגו טפי אפי' אי בכל דוכתי לא אמרינן מיגו דהעזה מ"מ כיון דגם טענתיה ריע שפיר אמרי' מיגו: תדע דהא מעיז למעיז לכ"ע הוי מיגו ודווקא ממעיז לאינו מעיז לא הוי מיגו וא"כ הכא כיון דריע טענתי' נגד חזקה הוי כממעיז למעיז דהוי מיגו ועכ"פ הא ודאי דגריעותא דטענתי' אינו מגרע כח המיגו וכיון דחזינן דאפ"ה ס"ל להתוס' דלא הוי מיגו א"כ כ"ש היכי דמעלי' טענתי' ודאי דלא אמרי' מיגו דהעזה ואפשר שמזה יצא לו להסמ"ע בכל דוכתין דלא אמרי' מיגו דהעזה ואכמ"ל בזה ויבואר אי"ה במק"א:

אמנם דעת הרמב"ן ובעה"ת והרבה מרבוותא דאפי' ביומא דמשלם זמני' נאמן לומר פרעתיך בתו"ז במיגו ולא גרסי' בסוגיין ובא בזמנו וכן הוא דעת הטור כמו שכתבו הט"ז והש"ך ודלא כהסמ"ע והב"ח דדקדקו מלשון הטור דג' זמנים יש לדבר תחלת היום וסופו ואמצעיתו דתחלת היום א"נ לומר כלל פרעתי ובאמצעיתו נאמן לומר פרעתי אבל אין לו מיגו וכדעת התוס' משום דהוי מיגו דהעזה ובסופו אית לי' מיגו ג"כ ואפי' לדעת התוס' ואין לדברים אלו שורש ומקור כלל דמנ"ל להמציא דינים מחולקים כאלו. ודעת התוס' ברור דכל היום אין לו מיגו ודקדוקים בלשון הטור אינו כדאי לחדש לנו כ"כ ותו דמנ"ל להטור גופי' זה כיון דאין רמז לזה בדברי הראשונים. וגם מצד הסברא לא מסתברין הדברים כלל והעיקר כמש"כ הט"ז והש"ך בדעת הטור:

ודע דהב"ח והפרישה בסי' קנ"ז הקשו על הטור כיון דקיי"ל דאמרי' מיגו במקום חזקה א"כ למה הוצרך שם לטעמא דכל שפא ושפא זמני' הוא ותיפוק לי' דאפי' תו"ז נאמן מטעם מיגו כיון דהטור מיירי שם בתבעו לאח"ז כדמשמע מלשונו שם והפרישה תירץ לפי שיטתו בסמ"ע דמיירי בסוף היום דשפיר אית לי' מיגו והב"ח תירץ כיון דזה יש לו עדים שבנאה לבדו וחבירו בא לסמוך עליו קורות וכדומה הוי כבא להוציא הכותל מחזקתו דאידך ולכך שפיר צריך הטור לטעמא דכל שפא ושפא כו' ודבריו תמוהים מסוגיא דידן דא"כ איך בעי למפשט בשמעתין מסיפא דמתניתין דלא אמרי' מיגו במקום חזקה דלמא שאני הכא דהוי מיגו להוציא והלכה מרווחת דמיגו להוציא לא אמרי' כלל אפי' שלא במקום חזקה אלא ע"כ דזה לא הוי מיגו להוציא. גם בקצה"ח השיג על הב"ח מסברא עיי"ש במש"כ ודבריו נכונים במה שהסביר אמאי לא הוי אידך כמוציא משום דהכותל הוא בנוי על מקום שניהם אבל לא הרגיש שדברי הב"ח נסתרים להדיא מסוגיין וכדכתיבנא. ולא ידענא מי הכריחו להב"ח לזה הא לפי מאי דס"ל בפי' דברי הטור בסי' ע"ח כהסמ"ע שפיר מיתרצא קושייתו כמש"כ הפרישה ואמאי לא ניחא לי' בזה כיון שהוא סובר בזה כהסמ"ע אך לפי דעת הט"ז והש"ך לכאורה קשיא מיהו יש ליישב ע"פ מש"כ הש"ך בסי' ע"ח דמטעם מיגו מהני תפיסה בעדים כיון דהוי בעיא דלא אפשיטא אבל מטעם כל שוש"פ ודאי דלא' מהני תפיסה בעדים ודו"ק:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה