נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן יט · ענף ד
ומעתה נבאר מש"כ בענף א' דגם מהלכות הרמב"ם מוכח שהוא מפרש להא מילתא דולדות אתנן דמיירי שנתן לה בהמה ואח"כ נתעברה דאע"ג דלכאורה מבואר בהרמב"ם להיפך דבהלכות איסורי מזבח (פ"ג הי"ב) לאחר שהביא כל הפסולים למזבח ואתנן ומחיר כתב כולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מנרבעת וכו' והאי נרבעת פי' הרמב"ם שם דמיירי כשעיברה ואח"כ נרבעה א"כ משמע לכאורה דבאתנן ומחיר כה"ג הולד מותר אך זה ליתא דכבר בררנו בענף א' דבאתנן כשנתן לה מעוברת העובר הוה אתנן ממש אפילו אי עובר לאו ירך אמו משו"ה לאחר שפרט הרמב"ם שם י"ד פסולי מזבח וכתב דכולן ולדותיהן מותרין כונתו דבכל או"א מה שמקרי ולד הוא כשר וגבי אתנן לא מיקרי ולד אלא כשנתן לה ואח"כ עיברה אבל בנרבע מוקצה ונעבד הא התם הול"ל דנרבעה ואח"כ עיברה ג"כ מיקרי ולד כיון שהולד בעצמו לא נרבע משו"ה סיים הרמב"ם דבהני כשעיברו ואח"כ נרבעו הולד פסול משום דעובר ירך אמו שהעובר הוה נמי נרבע כמש"כ הרמב"ם שם ובהני נמי נרבעו ואח"כ עיברו הולד כשר בהו:
ואדרבא מהלכות הרמב"ם בזה מוכח כדברינו דהרמב"ם שם (ה' יד) כתב המשתחוה לקמת חיטים כשרים למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של איסורי מזבח שהן מותרין וזה הוא האיבעי' בע"ז (מו ע"א) במשתחוה לקמת חיטים מהו למנחות וכתב הכ"מ דמשו"ה פסק הרמב"ם לקולא כהאיכא דאמרי בע"ז שם אך באמת גם לפי האיכא דאמרי הא האיבעיא לא נפשטה כמו שבררנו בענף ב' אמנם טעמא בהרמב"ם משום דפסק כרב הונא בר חיננא בתמורה (ל ע"ב) שכתב דטעמא דולד הנרבעת מותר בנרבעו ואח"כ עיברו הואיל ונשתנו חזינן דשינוי מהני בנרבעת א"כ ה"נ בנעבד דהא בע"ז שם מדמינן נרבעת לקמת חיטים וכיון דלהרמב"ם היתר דולדות משום שינוי הוא כמש"כ הרמב"ם ולא משום טעמא דזה וזה גורם שאמר רבא שם א"כ פשוט דאפילו אם נולד ע"י חד גורם דאיסורא כגון שהאב והאם שניהם היו מאיסורי מזבח ג"כ הולד מותר משום שינוי דילפינן כל איסורי מזבח מאתנן דמהני שינוי בכולן וכפי דאמרינן בהאיכא דאמרי בע"ז שם וכיון דחזינן דבנרבעת אע"ג דילפינן מאתנן מכל מקום עיברו ואח"כ נרבעו אסורין ע"כ דגבי אתנן כה"ג אסור כמש"כ וזה הוא כדברינו והמתבונן בכל הני שמעתות שהבאתי יראה כי כל זה ברור הרבה: