נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן יד · ענף ד
והנה מה דברירא לי טובא דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמ"ה והטור ביור"ד (סי' קמב וגם דעת רש"י בפסחים כולם סוברים דהתנור הוה כלל גורם דאפיה בין בתנור דאיסורא ועצים דהתירא או להיפך בכל גווני חום העצים גרידא הוה גורם דאפיה ולאחר שנאפה הפת בתנור אין לדון רק בהא מלתא גרידא דאם כל החום שהפת נאפה מהם היה של היתר הפת מותר לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור משום דהפת נאפה מהיתר גרידא ואע"ג דהתנור היה של איסור מכל מקום לא נאסר ההיתר משום שנשתמש בכלי של איסור כמו שיבואר לפנינו ולהיפך נמי אם כל החום שהפת נאפה מהם היה של איסור הפת אסור לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר משום דהאפיה נעשית מאיסור גרידא דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם תשמיש וכיון דהאפיה נעשית מאיסור גרידא נאסר הפת:
וכ"ת א"כ מאי פרכינן בפסחים (שם) אימור דשמעית ליה לרבי משום דיש שבת עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש מאי טעמא יותץ הא לאחר שיסיקנו בעצי היתר יהי' זה וזה גורם דהיינו תנור דאיסורא ועצים דהתירא אלמא מפורש אמרינן דהתנור חשיב גורם דאיסורא אמנם הא ליתא כלל דהתם הא מיירי שיהא מותר לאפות בו לכתחילה ולכתחילה משום הנאת תשמיש גרידא צריך לשבור את הכלי ואע"ג שלאחר שישתמש בי' היתר ההיתר אינו נאסר כיון שלא נשתבח כלל מכל מקום משום איסור תשמיש גרידא צריך לשבור את הכלי וכדאמרינן פסחים (כז ע"א) את"ל זוז"ג מותר הני קערות וכוסות וצלוחיות אסירי כי פליגי בתנור וקדירה כלומר דקערות וכוסות שנצרפו בקליפי ערלה צריך לשוברן לכו"ע משום שהנאה הבאה מהם הוא ע"י חד גורם שמניח בהן ההיתר והוא נהנה מהנחה זו משו"ה צריך לשוברן והנה דבר ברור שאם הי' מניח בהן דבר היתר לא הי' נאסר אפילו כשמניח דבר היתר על עכו"ם עצמה אינה נאסרת כדתנן ע"ז (נא) מצא בראשו פירות כסות וכלים מותרים מכל מקום לכתחילה אסור ומה"ט צריך לשוברן וה"ה נמי תנור שנצרף בקליפי ערלה למ"ד דזה וזה גורם אסור דלדידי' זה וזה גורם וחד גורם חד דינא הוא א"כ כמו דכוסות וצלוחיות שנצרפו בקליפי ערלה צריך לשוברן משום דלכתחילה אסור להשתמש בהן ה"נ תנור חדש שנצרף בקליפי ערלה יותץ משום דלכתחילה אסור להשתמש בו אבל מכל מקום גם הוא מודה שאם הי' נאפה בו פת בעצי היתר דהפת מותר כמו שאם הי' מניח דבר היתר בקערות שנאסרו שמותר משום שהתנור אינו גורם האפי' אלא תשמיש ומשום תשמיש לא נאסר ההיתר אלא דמכל מקום יותץ משום שאסור להשתמש בו אבל למ"ד זה וזה גורם מותר אע"ג דבכוסות וקערות שנצרפו בעצי ערלה מודה שצריך לשוברן מכל מקום בתנור חדש מותר לכתחילה להשתמש בו כדאמרינן פסחים (שם) משום שההנאה הבאה מתשמיש תנור היא באה ע"י זה וזה גורם וכמו שפירש"י שם ד"ה הני קערות ז"ל דבקערות כשנשתמש בהן איכא הנאת גופו ולא דמי לתנור דלא מטיא הנאה לגוף עד דאיכא גורם שני עכ"ל כלומר דכשמניח בקערה רצונו בהנחה זו ונהנה מזה אבל כשמדביק פת בתנור אין רצונו בהנחה זו אלא כדי שיאפה הפת א"כ לא מטיא הנאה עד דאיכא גורם שני:
מעתה נתברר דהאי זה וזה גורם דאמרינן בגמרא בתנור חדש היינו דזה וזה גורם גורמים הנאה לאדם אבל אין הכונה שהתנור גורם האפיה אלא שגורם הנאה ולענין להשתמש בו לכתחילה אמרינן כן דלמ"ד זה וזה גורם אסור כמו חד גורם לדידי' כמו דקערה שנצרפה בקליפי ערלה צריך לשוברה משום שאסור לכתחילה להשתמש בה ה"נ תנור חדש צריך לנותצו אבל למ"ד זה וזה גורם מותר קערה שהנאתה ע"י גורם אחד צריך לשוברה אבל תנור שהנאתו ע"י זה וזה גורם מותר להשתמש בו לכתחילה אבל אם כבר נאפה הפת ואנו דנין במה נאפה פשוט דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא חום העצים גרידא כמש"כ:
והנה בפי' רש"י בכל הסוגיא דפסחים שם היה נזהר הרבה שלא לעשות התנור גורם דאפיה כהר"ן שהבאתי בענף א' אלא שהוא גורם הנאה לאדם ואע"ג דרש"י בעצמו בע"ז (מט ע"א) ד"ה אפה בו את הפת כתב בהדיא דהתנור הוה גורם דאפיה גם לאחר שנאפה בו הפת בין לקולא כשהתנור הוא של היתר בין לחומרא כשהתנור הוא של איסור מ"מ הכא בכל הסוגיא הוא נזהר בזה כמו שנבאר חדא שכתב בהדיא פסחים (שם) ד"ה ואת"ל דאסר רבי משום יש שבח עצים בפת ונמצא כשאוכלו נהנה מן האיסור בגורם אחד עכ"ל אלמא דסובר דקליפי ערלה הוה חד גורם לאפיה והתנור לא הוה גורם ועוד פירש"י על מה דאמרינן שם דתנור וקדרה למ"ד זוז"ג אסור אסור ז"ל דלא מטיא הנאה לגוף עד דאיכא שני גורמים הנה ביאר בהדיא דהאי זוז"ג היינו ששניהם גורמים הנאה לאדם ולא שגורמים לאפות הפת ועוד דשם בגמרא לעיל דמייתינן ראיה דר"א סובר זוז"ג אסור מהא דתנן גבי אשרה הסיק בו את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה ופירש"י מדתנן חדש יותץ כלומר דלמ"ד זה וזה גורם מותר אינו צריך נתיצה אלא דמותר לאפות בו ע"י היסק שני של עצי היתר כדאמרינן בגמרא לעיל אבל רש"י הכא לא פירש דזה ידעינן מדתנן אפה בו את הפת אסורה דזה קאי אפילו בהיסק שני של עצי היתר בתנור חדש דמ"מ אסור משום דזה וזה גורם אסור וכמו שפירש"י כן בע"ז (שם) וכן פי' הר"ן שם דבאמת כהאי גוונא הפת מותרת כמו שכתבתי דהפת לא נאפה אלא מעצי היתר וגם בתחילת הסוגיא דפסחים שם דתניא אפה בו את הפת פירש"י בהיסק זה ולהר"ן דהתנור חשיב גורם דאיסורא לדידי' בתנור חדש אפילו ע"י היסק שני בעצי היתר אסור להאי ברייתא גופי' דסובר זה וזה גורם אסור דהא תני חדש יותץ וכן פי' הר"ן בהדיא בפסחים אבל רש"י הכא בפסחים נזהר הרבה בזה דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם הנאה ועוד דבפסחים (שם) דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת וכו' והנה להר"ן דהתנור הוה גורם דאפיה כונת אביי הוא פשוט דאי נימא דהא דאוסר באפה בתנור ישן הוא משום דסובר זה וזה גורם אסור א"כ סובר כר"א אבל אי נימא דטעמא משום דיש שבח עצים בפת דהוה כניכר האיסור אם כן תו לא מהני זה וזה גורם אבל רש"י לא פירש כן אלא שכתב את"ל ברייתא מפורשת דכי היכי דאוסר רבי הפת ה"נ אוסר התנור דזה וזה גורם אסור ומשו"ה פירש"י כן דסובר דגבי אפה בתנור ליכא כלל זה וזה גורם דהתנור לא הוה גורם א"כ מבואר דלרש"י בפסחים התנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם הנאה כמש"כ:
אמנם גם לדברינו א"ל דהא דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת דכונתו להא דאוסר רבי פת שאפה בתנור ישן דהא לפמש"כ בענף הקדום שהיה א"ל דאפילו כשאבוקה כנגדו מ"מ איכא בתנור חום של היתר וחום של איסור והפת נאפה משניהם והוה זה וזה גורם אלא שסתרנו זאת מהירושלמי מ"מ כיון דאיכא סברא לומר דאיכא הכא זה וזה גורם א"ש הא דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת כלומר דאי נימא דאיכא הכא זה וזה גורם א"כ רבי דאוסר סבירא ליה כר"א דזה וזה גורם אסור ואי נימא דליכא בפת כלל זה וזה גורם כמו שהבאתי מהירושלמי דהפת אינו נאפה אלא מחום האבוקה גרידא ע"י גורם אחד א"כ א"ש טובא לישנא דאביי. ועפ"ז א"ש נמי לתרץ מה דאמרינן שם בפסחים (כו ע"א) הא רבי הא רבנן אימור דשמעית לרבי דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה דקשה מה עלה על דעת התרצן דרבי סובר זה וזה גורם אסור אבל לדברינו דא"ל דהכא איכא זה וזה גורם א"ש והנה אע"ג דלישנא דגמרא א"ש טובא לפמש"כ מ"מ אין אנו צריכים לזה דגם פירש"י הוא פשוט:
ומעתה נבאר דכן הוא דעת כל הני רבוותא שהבאתי דלדברינו הלכות הרמב"ם אתיא כמין חומר דמש"פ בה' חמץ (פ"ג ה' יא) דכשהסיק תנור בחמץ אע"פ שגרפו ואפה בו הפת אסור וע"ז הקשה המג"א באו"ח (סוף סימן תמה) הא איכא הכא זה וזה גורם אבל לדברינו כיון דחמץ עפרן אסור והחום מחמץ אסור משו"ה הפת אסורה דהתנור לא הוה גורם דאפיה כמש"כ גם מש"פ הרמב"ם הלכות עכו"ם (פ"ז ה' יג) בהסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו אסור והקשה הכ"מ מ"ט לא ביאר הרמב"ם דכשגרפו ואפה מותר דהוה זה וזה גורם דהתנור הוה גורם דהתירא ג"כ לדברינו א"ש דאשרה דעפרן אסור החום שלהן אסור משו"ה הפת נאפה מגורם אחד דאיסורא דהתנור לא הוה גורם וגם א"ש מש"פ הרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ב) דכשהסיק תנור חדש בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו הפת מותר והקשה ע"ז הכ"מ הא כיון דתנור חדש נאסר א"כ נאפה הפת בחד גורם דאיסורא אבל לדברינו דכיון דגרפו וערלה דעפרן מותר החום שלהן ג"כ מותר לאחר שגרפו כדאמרינן פסחים (עה ע"א) משו"ה הפת מותר דהתנור לא הוה כלל גורם דאפיה וגם א"ש דברי הרי"ף והרא"ש בע"ז (מט ע"א) שהביאו המשנה דע"ז שם דכשהסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו אסור ולא ביארו דכשגרפו מותר משום זה וזה גורם דלדברינו אפילו כשגרפו ליכא אלא חד גורם וכל המשנה דע"ז שם הוה כהלכתא לבר מהא דתנן תנור חדש יותץ דלמ"ד זה וזה גורם שרי א"צ נתיצה וזה כבר ביארו הרי"ף והרא"ש בפסחים שם וכש"כ דא"ש טובא דברי הרמ"ה שהביא הטור ביור"ד (סימן קמב) שכתב דבין פת שנאפה בעצי אשרה בין בגד שנארג בכרכר עכו"ם דלדברינו בהני תרתי חדא טעמא דנאסר מגורם אחד:
ולדעת כל הני רבוותא הא דתנן בע"ז (שם) גבי עצי אשרה אפה בו את הפת אסורה זה מיירי רק כשאפה בחום של עצי אשרה אבל לא מיירי בתנור חדש בהיסק שני של עצי היתר כמש"כ הר"ן בע"ז שם דלדברינו כה"ג מותר לכו"ע דהתנור לא הוה גורם כלל וגם הא דמייתינן שם ובפסחים (כז ע"א) ממשנה זו דר"א סובר דזה וזה גורם אסור זה מוכח מהא דתנן בהאי משנה חרש יותץ דלמ"ד זה וזה גורם מותר א"צ נתיצה כדאמרינן שם (כו ע"ב) וכן פי' רש"י שם ולא כמו שפירש"י בע"ז שם דמדתנן אפה בו את הפת אסור מוכח ג"כ דזה וזה גורם אסור דלדברינו זה הוא לד"ה דהתנור לא הוה גורם ולכל הני רבוותא הא דאמרינן בפסחים יש שבח עצים בפת אין הכונה דהוה כניכר האיסור ולא מהני תו זה וזה גורם כמש"כ הר"ן שהבאתי בענף א' אלא פשוטה כמשמעה דיש שבח עצים בפת דהפת נאפה ונשתבח מעצי איסור וממילא מוכח דלרבי החום של העצים אסור דהוה שבח עצים ואין דינו כאפר כמש"כ רש"י ותוס'. והנה מלבד דלדבריהם כל הסוגיא אתיא כמין חומר עוד יבואר בענף ה' ראיות לזה:
והנה לפמש"כ הר"ן דשבח עצים בפת הוה כניכר האיסור ומה"ט נסתפק הר"ן גופי' בתשובתו סי' ע' כשהסיק בעצי היתר ובעצי איסור ונצטרפו ואפו הפת אי זה וזה גורם כי האי מהני בפת דכיון דהוה כניכר האיסור א"ל דזה וזה גורם כי האי נמי לא מהני מכל מקום כתב שם דמסתבר להקל ולדברינו אין מקום להסתפק בזה דזה וזה גורם כי האי מהני דשבח עצים בפת לא הוה כלל ניכר האיסור אלא דכשנאפה הפת מעצי איסור אסור כמש"כ. וממוצא הדברים תשכיל דלדברינו תו א"א לפרש הא דקמבע"ל פסחים (כז ע"ב) באפה פת בעצי הקדש לא כפי' המהרש"ל ולא כפי' המהרש"א שם וכבר בררנו דבר זה בארוכה בספרנו מנחת ברוך (סי' לו) ע"ש: