אור ברסלב
נחלת ברוך סימן יד

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן יד

סימן יג

לבאר בתנור ישן שהסיקו בעצי אשרה וגרפו ואפה בו אם הפת אסורה:

ענף א

תשובה. הנה הטור ביור"ד (סי' קמב) כתב דתנור ישן שהסיקו בעצי איסור אסור לאפות בו לכתחילה כיון שאין כאן אלא הפסד מועט דמי עצים ומ"מ אם אפה בו הפת מותרת ואע"ג דקיימ"ל זוז"ג מותר אם אבוקה כנגדו הפת אסורה דיש שבת עצים בפת והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זוז"ג מותר הכא גבי עכו"ם הפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של עכו"ם אסורים וכן נראה מדברי א"א הרא"ש עכ"ל ומה"ט בטור או"ח (סי' תמה) כתב בפשיטות דכשהסיק תנור בחמץ בפסח ואפה בו את הפת לרבנן דסברי דחמץ אפילו עפרו אסור דהפת אסור אפילו אין אבוקה כנגדו והביא שם דהרמב"ם כתב ג"כ הכי ולא הביא כלל דעת החולקים דמתירים כה"ג אפילו בעצי אשרה משום שהעלה ביור"ד כדעת האוסרים:

והנה הב"י ביור"ד שם תמה הרבה על האוסרים כיון דזוז"ג מותר מ"ט אסרו הפת אפילו אין אבוקה כנגדו והט"ז והש"ך ביור"ד שם האריכו הרבה בזה. וגם המג"א באו"ת (סי' תמה) והגר"א שם ועוד כמה אחרונים האריכו לתרץ דעת האוסרים והנה הב"י הקשה כה"ג על הרמב"ם בדוכתי טובא דבהלכות עכו"ם (פ"ד הי"ג) שפסק שם הרמב"ם דאם הסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו הפת אסורה הקשה בכ"מ שם מאי טעמא אינו מחלק הרמב"ם דבתנור ישן וגרפו התנור ואפה בחומו מותר משום זה וזה גורם ובה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ב) שפסק שם הרמב"ם בתנור חדש שצרפו בעצי ערלה או בקשין של כה"כ וגרפו את האש ואפו בו הפת מותרת הקשה שם הכ"מ להיפך דבתנור חדש כיון דגם התנור נאסר א"כ הפת נאפה ע"י חד גורם דאיסורא א"כ מאי טעמא הפת מותרת והכ"מ דחק א"ע הרבה בכל הני דוכתי:

והנה אף כי לפענ"ד דברי הרמב"ם בכל הני דוכתי גם דברי הרמ"ה שהביא בטור ביור"ד המה ברורים מאד ע"פ הפשט הפשוט בסוגיא דפסחים (כו ע"ב) וכמו שנבאר דכן הוא ג"כ דעת הרי"ף והרא"ש ועוד שאר רבוותא גם לדברינו יתישבו כמה קושיות שהקשו האחרונים בסוגיא זו וכל הסוגיא יתבאר בפשיטות באורחא דקשוט אמרתי להביא הסוגיא ולבארה בענפים הבאים:

ענף ב

דהנה גרסינן פסחים (כו ע"ב) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כה"כ חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא רבי והא רבנן אימר דשמעית לרבי משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעית ליה אלא לא קשיא הא ר' אליעזר והא רבנן עכ"ל הגמרא ופירש"י ותוס' הא מלתא דסובר רבי דיש שבח עצים בפת דהיינו דסובר דהחום היוצא מהעצים בשעת הסקה הוה שבח עצים ומשו"ה החום אסורה דהחום לא הוה בהאפר דקיימ"ל כל הנשרפין עפרן מותר וערלה וכה"כ מהנשרפין הן שאפרן מותר מ"מ החום היוצא מהעצים אסור דהחום הוה שבח עצים ואסור כמו העצים ומשו"ה כשנאפה הפת בחום העצים של הסקה הפת אסורה שנגמר באיסור אבל רבנן דסברי אין שבח עצים בפת אינהו סברי דחום היוצא מהעצים דינו כגחלים דהוה כאפרן שמותר וכדתניא בהאי ברייתא בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר וזה הוא מה"ט משום דהוה כאפרן אלא דמ"מ בגחלים החמירו מדרבנן לבשל בהן לכתחילה כמש"כ בתוס' שם ד"ה בטלה וכן לאפות בחום העצים של הסקה לרבנן נמי לכתחילה אסור כמש"כ רש"י שם (כז ע"א) ד"ה יוליך הנאה אבל בדיעבד מותר משום דהוה כאפרן וכתב הראב"ד בפסחים שם דרבי ורבנן לא פליגי אלא בערלה וכה"כ וכן בכל הנשרפין שעפרן מותר אבל איסורי הנאה כמו עכו"ם או חמץ בפסח שעפרן אסור ודאי דלכו"ע החום היוצא מהעצים אסורה דלא גרע מאפרן וזה פשוט:

והנה בפסחים (שם) אמרינן דלרבי דסובר יש שבח עצים בפת זה הוא דוקא כשהאבוקה כנגדו אבל אין אבוקה כנגדו לא ובגחלים לוחשות פליגי אמוראי התם אי זה הוה כחום האבוקה או לא. והנה אפילו חום האבוקה שאוסר רבי זה הוא דוקא בשעה שהאבוקה בתנור וחום האבוקה קשור באבוקה אבל כשגרפו לתנור אע"פ שחום האבוקה נשאר בתנור מ"מ מודה רבי דחום זה הוה כגחלים וכדאמרינן בהדיא בפסחים (עה ע"א) דכשגרפו לתנור מודה רבי לרבנן. הארכתי בזה לפי שראיתי בפני יהושע בפסחים (כו ע"א) שכתב דלרבי אפילו אין אבוקה כנגדו מ"מ נמצא בתנור חום אסור שיצא מהאבוקה. ואין הדבר כן דאי אין אבוקה כנגדו כל החום כולו הנמצא בתנור הוה כעפרן גם לרבי כמו לרבנן דכן הוא מבואר מהני דוכתי שהבאתי:

והר"ן בע"ז (מט ע"א) במשנתנו דנטל ממנה עצים כתב מיהו אם אפה פת בתנור שלא ציננו ואפילו הי' תנור ישן ועצי איסור אסורים בהנאה דאע"ג דזה וזה גורם הוא תנור דהתירא ועצים דאיסורא הא אמרינן בפרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם לפי שהאיסור ניכר בהיתר עכ"ל חזינן דהר"ן מפרש הא מלתא דיש שבח עצים בפת דזה הוה כניכר האיסור בהיתר ומשו"ה לא מהני זה וזה גורם. והנה ע"כ דגם הר"ן מודה לרש"י ותוס' דהא דפליגי רבי ורבנן ביש שבח עצים בפת היינו דפליגי אי חום העצים של הסקה אסורה כעצים דהוה שבח עצים או דהוה כעפרן חדא דהא הר"ן בפסחים שם מפרש ג"כ כפי' רש"י ותוס' ועוד הא בהדיא פרכינן שם (כז ע"א) לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה אלמא דלרבנן חום העצים שרי אלא דהר"ן סובר דלרבי דיש שבח עצים בפת בזה איכא תרי מילי חדא דהחום אסור דהוה שבח עצים ועוד דהוה כניכר האיסור בהיתר דלא מהני זה וזה גורם ובאמת לפי מה דסובר הר"ן דתנור הוה גורם דהתירא לאפות הפת ולכאורה זה מבואר ג"כ בגמרא דאמרינן שם אימר דשמעית לי' לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש מ"ט יותץ הא לאחר שיסיקנו בעצי היתר יהי' זה וזה גורם תנור דאיסורא ועצים דהתירא הרי מבואר אמרינן דהתנור הוי גורם. א"כ ע"כ צריך לפרש כמש"כ הר"ן דלה"ט דרבי סובר יש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם דהא בהאי ברייתא דפסחים תנא חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה א"כ נראה דבין כשאפה הפת בתנור חדש או ישן סובר רבי דהפת אסורה ובתנור ישן הא איכא זה וזה גורם ורבי הא ס"ל זה וזה גורם מותר כדאמרינן אלא ע"כ דלהאי סברא דיש שבח עצים בפת לא מהני תו זה וזה גורם דהוה כניכר האיסור כמש"כ הר"ן:

והנה המהרש"א בפסחים שם סובר דהאי סברא דיש שבח עצים לא מהני אלא שהחום אסור אבל מכל מקום לא הוה אלא גורם גרידא ובתנור ישן דאיכא זה וזה גורם שרי ומה"ט כתב דהא דתנא אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה זה לא קאי אדלעיל כשאפה פת בתנור שהסיקו בערלה אלא מלתא באפי נפשי' הוא דמיירי כשאפה פת בקליפי ערלה בלא תנור וקשה חדא דהו"ל למיתני אפה בהו את הפת דהא בהאי ברייתא תניא קליפי ערלה וקשין של כה"כ ואי עלייהו קאי הו"ל למיתני בלשון רבים א"ו דזה קאי על התנור וזה ג"כ לא מסתבר כלל לומר דזה קאי רק על תנור חדש כיון דתנא חדש יותץ ישן יוצן אפה בו וכו' א"כ על תרווייהו קאי ובלא"ה הקשה בפני יהושע מהא דתנן ערלה (פ"ג מ"ה) תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת אסורה וזה ודאי לא מסתבר לומר דמשנתנו סובר זה וזה גורם אסור או דמיירי בתנור חדש דסתמא תנן א"ו מוכרח כסברת הר"ן דלרבי דיש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם:

והנה לכאורה נראה דגם התוס' ס"ל כהמהרש"א דהא בתוס' שם ד"ה בין חדש בין ישן יוצן כתבו ואע"ג דזה וזה גורם מותר מכל מקום ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסורי הנאה לחודה לכך צריך צינון עכ"ל נראה מדבריהם הא כשלא ציננו ואפה בו דהפת מותר משום זה וזה גורם כסברת המהרש"א אמנם אי אפשר לומר כן דקשה ע"ז מש"כ לעיל ועוד הא הר"ן בעצמו שכתב בהדיא דלרבי דיש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם מכל מקום כתב ג"כ בפסחים כמש"כ בתוס' אלא ע"כ שיש בזה כונה אחרת וכמו שביארו כבר כמה אחרונים דכונת התוס' דל"ל לצנן בתנור ישן הא אפשר לגרוף האבוקה וכשגרפו גם רבי מודה דהחום שבתנור לא הוה שבח עצים אלא כגחלים שאסור לכתחילה כמש"כ לעיל, וכיון דמשום איסור לכתחילה הוא תו הול"ל דבתנור ישן דאיכא זה וזה גורם שרי משו"ה כתבו דמכל מקום כיון דלא מפסיד מידי אסור. מכל מקום זה מבואר בתוס' דאינהו ג"כ סוברים כהר"ן דתנור ישן הוה גורם דהתירא לאפות הפת ובענפים הבאים נאריך בזה:

והנה גם רש"י בע"ז (מט ע"א) סובר דתנור הוה גורם אחד באפיה בין להיתר בין לאיסור דרש"י בע"ז שם ד"ה אפה בו את הפת כתב שם ז"ל בין בחדש שציננו וחזר והסיקו בעצי היתר בין בישן בהיסק של עצי איסור הול"ל בתרווייהו זה וזה גורם וכו' מבואר דס"ל דבאפית הפת התנור והעצים נחשבים לזה וזה גורם וזה הוא כהר"ן שהבאתי אבל רש"י בפסחים בכל הסוגיא נשמר הרבה מזה כמו שיבואר בענף ד':

והנה לפי מש"כ דלהר"ן איכא בהא מלתא דיש שבח עצים בפת תרי מילי חדא דהחום של עצי ערלה אסור דלא הוה כעפרן ועוד דהוה כניכר האיסור דלא מהני זה וזה גורם א"כ יש להסתפק בהא דאמרינן בפסחים (כז ע"א) דיש שבח עצים בפת לרבי דוקא כשאבוקה כנגדו אי כונת הגמרא דבהני תרי מילי שנכללין ביש שבח עצים בפת זה הוא דוקא כשאבוקה כנגדו וא"כ היכי שאין אבוקה כנגדו מהני בי' זה וזה גורם ולפ"ז אפילו הסיקו התנור בעצי אשרה אע"ג דגבי אשרה ודאי החום אסור אפילו אין אבוקה כנגדו דהא אפרו ג"כ אסור מכל מקום הול"ל דהפת מותר משום זה וזה גורם דהא כשאין אבוקה כנגדו מהני זה וזה גורם. אמנם אפשר לומר דהא דאמרינן דדוקא כשאבוקה כנגדו יש שבח עצים בפת זה קאי רק על חדא מלתא דהא דהחום של ערלה לא הוה כעפרן זה הוא כשאבוקה כנגדו אבל בהא מלתא דאמרינן דהוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם בזה ליכא נ"מ דכמו דגבי ערלה כשאבוקה כנגדו דהחום אסור הוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם ה"נ כשאפה בחום של עצי אשרה אפילו כשאין אבוקה כנגדו כיון דהחום אסור דהא אפילו עפרן אסור אמרינן דיש שבח חום בפת דהוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם. והנה פשוט דהדעה קמייתא שהביא הטור ביור"ד (סי' קמב) דסוברים דתנור ישן שהסיקו בעצי אשרה וגרפו ואפו בו דהפת מותר משום זה וזה גורם אינהו סברי הכי דהא דא"ר פפא כשהאבוקה כנגדו דזה קאי ג"כ דדוקא כשהאבוקה כנגדו אמרינן דיש שבח עצים ולא מהני זה וזה גורם הא אין אבוקה כנגדו מהני זה וזה גורם ואפילו בעצי אשרה כה"ג מותר מהאי טעמא שכתבו ומסתבר דגם רש"י בע"ז (שם) סובר כן שכתב שם ד"ה אפה בו את הפת דגבי עצי אשרה נמי תנור ישן ועצי איסור הוה זה וזה גורם אלמא דכשהסיק התנור בעצי אשרה נמי משכחת לה זה וזה גורם וזה הוא כהדעה קמייתא שבטור שם וגם הב"י ועוד כמה רבוותא סוברים כן ומה"ט תמהו על דעת הרמ"ה שהביא הטור שם דאוסר כה"ג בעצי אשרה ותמהו הא זה וזה גורם מותר:

אמנם הש"ך ביור"ד (שם ס"ק י') והגר"א באו"ח (סוף סי' תמה) כתבו דהרמ"ה סובר דכמו דלרבי כשאפה פת בקליפי ערלה כנגד האבוקה כיון דהחום אסור אמרינן ביה דיש שבח עצים בפת ותו לא מהני בי' זה וזה גורם ה"נ כשאפה הפת בחום של עצי אשרה כיון דהחום אסור אע"פ שאין אבוקה כנגדו דהא עפרן אסור אמרינן נמי יש שבח חום האסור בפת ותו לא מהני בי' זה וזה גורם ולדבריהם צריך לומר דהא דא"ר פפא בפסחים (שם) דכי אמר רבי יש שבח עצים בפת דוקא שאבוקה כנגדו זה קאי רק על חדא מלתא שנכלל בלישנא דיש שבח עצים דהיינו דהחום של העצים אסורים כמו עצים של ערלה ולא הוה כעפרן וזה שייך רק גבי ערלה דאפרו מותר אבל באשרה אמרינן האי סברא דיש שבח חום בפת ולא מהני בי' זה וזה גורם והנה מצד הסברא יתכן לומר כן ואע"ג דהר"ן בעצמו בע"ז (שם) שכתב שם דכיון דיש שבח עצים דתו לא מהני זה וזה גורם מכל מקום כתב שם דכשגרפו לעצים מהני' בי' זה וזה גורם וזה הוא כהדעה קמייתא שבטור מכל מקום מלבד שא"ל דכונת הר"ן שם על עצי ערלה גם אי נימא דהר"ן סובר כהדעה קמייתא מכל מקום אפשר לומר הרמ"ה והטור פליגי ע"ז א"כ מצד הסברא יתכן לומר כהש"ך והגר"א:

אמנם מה דקשה לדבריהם חדא לישנא דהרמ"ה שהביא בטור שכתב דבעכו"ם בין פת שנאפה בעצי עכו"ם בין בגד שנארג בכרכר עכו"ם אסור מה שייך הני תרתי להדדי הא בכרכר הוה חד גורם ובפת איכא זה וזה גורם אלא שיש שבח חום האסור בפת ומה שייך להני תרתי להדדי והש"ך ביור"ד שם כתב שזה מביא דרך אגב ולא מסתבר וביותר קשה טובא קושית הט"ז שהקשא דבע"ז (שם ע"ב) עבדינן צריכותא להא דתנן במשנתנו הני תרתי פת שאפה בעצי אשרה ובגד שנארג בכרכר עכו"ם דמה שייך לעשות צריכותא בדברים דלא דמו להדדי דבפת צריך לומר טעמא דיש שבח הא לא"ה הוה זה וזה גורם ובכרכר ליכא ה"ט אלא דהוה גורם אחד א"כ ל"ל צריכותא וכבר כתבנו בסי' הקדום דמה"ט סובר הט"ז דבכרכר נמי איכא זה וזה גורם ושם בררנו כדעת הש"ך דבכרכר ליכא אלא חד גורם והדרא הקושיא ל"ל צריכותא ועוד קשה לדבריהם הרבה כמו שיתבאר בענף ה' ומה שנלע"ד בזה יבואר בענפים הבאים:

ענף ג

אמנם מה דאיתא לעיוני בהא מלתא שכתבו התוס' והר"ן שהבאתי בענף א' דתנור ישן שהסיקו בקליפי ערלה בו את הפת דהוה זה וזה גורם דמאי סברא איכא בזה למיחשב התנור של היתר לגורם דהתירא הא אפית הפת לא נעשה אלא מחום העצים וכיון דהחום אסור הא נאפה ע"י איסור דהתנור לא הוה אלא תשמיש גרידא שהפת דבוק בי' אבל אינו שום גורם לאפיה וכן להיפך מש"כ הר"ן בפסחים שם בתנור חדש שנצרף בקליפי ערלה שהתנור אסור וכתב דאפילו כשציננו והסיק אותו אח"כ בעצי היתר ואפה בו דהפת אסורה למ"ד זה וזה גורם אסור דהתנור הוה חד גורם דאיסורא וקשה נמי מה סברא יש בזה לאסור הפת הא הפת נאפה רק מחום של עצי היתר והתנור לא הוה אלא תשמיש גרידא שהפת דבוק בי' ומשום תשמיש אי אפשר לאסור הפת דאפילו אם הי' מדביק דבר מותר בכלי מתשמישי עכו"ם ג"כ לא הי' נאסר כיון שההיתר לא נשתנה לשבח כמו שנבאר בענף ד'. והנה בשו"ת אבני מילואים סי' ז' דסובר שם דזה וזה גורם ע"י פעולות חלוקות לא מהני והקשה שם א"כ תנור ועצים מ"ט הוה זה וזה גורם הא זה הוה ע"י פעולות חלוקות ותי' כיון דהתנור מחזיק החום משו"ה זה הוה זה וזה גורם מפעולה אחת והנה לפי מה שבררנו לעיל דזה וזה גורם מפעולות חלוקות מהני תו לא קשה קושיתו אלא דקשה דמצד הסברא התנור לא הוה כלל גורם לאפיה וגם לפמש"כ דהתנור מחזיק החום מכל מקום זה לא הוה אלא תשמיש גרידא דגוף האפיה לא נעשה אלא מחום העצים:

והנה עלה על דעתי לומר דהיכי שהסיק תנור ישן בקליפי ערלה ואפה בו איכא בזה זה וזה גורם מעליא דהא כבר כתבנו בענף הקדום דהא דסובר רבי דחום האבוקה אסור זה הוא דוקא כשהאבוקה כנגדו והחום מחובר להאבוקה אבל כשגרפו להאבוקה כל החום שבתנור מותר כמו גחלת של ערלה וכדאמרינן כן בהדיא פסחים (עה ע"א) מעתה אפשר לומר דאפילו כשהאבוקה כנגדו דוקא החום שבתוך התנור המחובר לאבוקה אסור אבל מה שחרסי התנור בולעים חום כל החום זה א"ל דמותר גם לרבי וכשאופים אח"כ פת בתנור הא אפשר לומר דפת זה נאפה מהחום שבתוך התנור וגם מהחום דחרסי התנור פולטים א"כ תו אפשר לומר דפת זה נאפה מחום של היתר ומחום של איסור והוה שפיר זה וזה גורם כן עלה על דעתי אמנם זה ליתא דהא כה"ג ממש פרכינן בירושלמי פסחים (פ"ז ה"א) על צליית הפסח דפרכינן שם דאפילו כשצולהו נגד האש מ"מ הא נצלה ג"כ מהחום מה שחרסי התנור פולטים דחום זה פסול לצליית הפסח ומשנינן שם א"ר אסי בר בון תנור אינו מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את ההבל עכ"ל הירושלמי ובתוס' פסחים (שם) ד"ה וגרפו הביאו הירושלמי ופירשוהו דבשעה שהאש בתנור האש נוצת כח התנור והתנור אינו אלא מצרף החום שלא יתפזר והפסח נצלה מהחום שבתנור והא דתנן פסחים (שם) נגע בחרסו של תנור יקלוף זה היא משום חום של תרס עצמו ואינו יכול לבשל יותר מכדי קליפה אבל חרסי התנור אינם פולטים החום כשהאש בתנור. מעתה כשאפה פת בתנור ישן כשהאבוקה בתוכו מאי טעמא נימא דהתנור הוא גורם לאפית כל הפת להתיר את הפת משום זה וזה גורם הא הפת לא נאפה אלא מחום אבוקה. כש"כ דקשה דכמה רבוותא סברי דתנור ישן דהתירא כשהסיקו בעצי אשרה ג"כ הוה זה וזה גורם והתם הא אפילו החום מה שהתנור פולט ג"כ אסור דלא עדיף מאפרן א"כ מאי טעמא נימא דהתנור הוה גורם דאפיה וכן היכי שהתנור הוא אסור והעצים הם של היתר שכתבו דלמ"ד זה וזה גורם אסור הפת אסורה כמו שהבאתי לעיל קשה נמי מאי טעמא דהתנור הוא גורם דאפי':

אמנם לכאורה דבר זה דהתנור הוה גורם דאפי' הוא מבואר בהדיא בגמרא דהא בפסחים (כו ע"א) פרכינן לרבי זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש שצרפו בקליפי ערלה מאי טעמא יותץ הא לאחר שיצנן אותו ויסיקנו בעצי היתר ויאפה בו את הפת יהא זה וזה גורם תנור של איסור ועצים של היתר ומ"ט יותץ א"כ לכאורה מבואר בהדיא בגמרא דהתנור של איסור הוה גורם איסור של האפיה ומסתבר לי טובא דכל הני רבוותא שכתבו דהתנור הוה גורם דאפיה כתבו הכי משום דנראה בהדיא כן בגמרא אמנם מה שנלע"ד בזה יבואר בענף הבא:

ענף ד

והנה מה דברירא לי טובא דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמ"ה והטור ביור"ד (סי' קמב וגם דעת רש"י בפסחים כולם סוברים דהתנור הוה כלל גורם דאפיה בין בתנור דאיסורא ועצים דהתירא או להיפך בכל גווני חום העצים גרידא הוה גורם דאפיה ולאחר שנאפה הפת בתנור אין לדון רק בהא מלתא גרידא דאם כל החום שהפת נאפה מהם היה של היתר הפת מותר לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור משום דהפת נאפה מהיתר גרידא ואע"ג דהתנור היה של איסור מכל מקום לא נאסר ההיתר משום שנשתמש בכלי של איסור כמו שיבואר לפנינו ולהיפך נמי אם כל החום שהפת נאפה מהם היה של איסור הפת אסור לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר משום דהאפיה נעשית מאיסור גרידא דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם תשמיש וכיון דהאפיה נעשית מאיסור גרידא נאסר הפת:

וכ"ת א"כ מאי פרכינן בפסחים (שם) אימור דשמעית ליה לרבי משום דיש שבת עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש מאי טעמא יותץ הא לאחר שיסיקנו בעצי היתר יהי' זה וזה גורם דהיינו תנור דאיסורא ועצים דהתירא אלמא מפורש אמרינן דהתנור חשיב גורם דאיסורא אמנם הא ליתא כלל דהתם הא מיירי שיהא מותר לאפות בו לכתחילה ולכתחילה משום הנאת תשמיש גרידא צריך לשבור את הכלי ואע"ג שלאחר שישתמש בי' היתר ההיתר אינו נאסר כיון שלא נשתבח כלל מכל מקום משום איסור תשמיש גרידא צריך לשבור את הכלי וכדאמרינן פסחים (כז ע"א) את"ל זוז"ג מותר הני קערות וכוסות וצלוחיות אסירי כי פליגי בתנור וקדירה כלומר דקערות וכוסות שנצרפו בקליפי ערלה צריך לשוברן לכו"ע משום שהנאה הבאה מהם הוא ע"י חד גורם שמניח בהן ההיתר והוא נהנה מהנחה זו משו"ה צריך לשוברן והנה דבר ברור שאם הי' מניח בהן דבר היתר לא הי' נאסר אפילו כשמניח דבר היתר על עכו"ם עצמה אינה נאסרת כדתנן ע"ז (נא) מצא בראשו פירות כסות וכלים מותרים מכל מקום לכתחילה אסור ומה"ט צריך לשוברן וה"ה נמי תנור שנצרף בקליפי ערלה למ"ד דזה וזה גורם אסור דלדידי' זה וזה גורם וחד גורם חד דינא הוא א"כ כמו דכוסות וצלוחיות שנצרפו בקליפי ערלה צריך לשוברן משום דלכתחילה אסור להשתמש בהן ה"נ תנור חדש שנצרף בקליפי ערלה יותץ משום דלכתחילה אסור להשתמש בו אבל מכל מקום גם הוא מודה שאם הי' נאפה בו פת בעצי היתר דהפת מותר כמו שאם הי' מניח דבר היתר בקערות שנאסרו שמותר משום שהתנור אינו גורם האפי' אלא תשמיש ומשום תשמיש לא נאסר ההיתר אלא דמכל מקום יותץ משום שאסור להשתמש בו אבל למ"ד זה וזה גורם מותר אע"ג דבכוסות וקערות שנצרפו בעצי ערלה מודה שצריך לשוברן מכל מקום בתנור חדש מותר לכתחילה להשתמש בו כדאמרינן פסחים (שם) משום שההנאה הבאה מתשמיש תנור היא באה ע"י זה וזה גורם וכמו שפירש"י שם ד"ה הני קערות ז"ל דבקערות כשנשתמש בהן איכא הנאת גופו ולא דמי לתנור דלא מטיא הנאה לגוף עד דאיכא גורם שני עכ"ל כלומר דכשמניח בקערה רצונו בהנחה זו ונהנה מזה אבל כשמדביק פת בתנור אין רצונו בהנחה זו אלא כדי שיאפה הפת א"כ לא מטיא הנאה עד דאיכא גורם שני:

מעתה נתברר דהאי זה וזה גורם דאמרינן בגמרא בתנור חדש היינו דזה וזה גורם גורמים הנאה לאדם אבל אין הכונה שהתנור גורם האפיה אלא שגורם הנאה ולענין להשתמש בו לכתחילה אמרינן כן דלמ"ד זה וזה גורם אסור כמו חד גורם לדידי' כמו דקערה שנצרפה בקליפי ערלה צריך לשוברה משום שאסור לכתחילה להשתמש בה ה"נ תנור חדש צריך לנותצו אבל למ"ד זה וזה גורם מותר קערה שהנאתה ע"י גורם אחד צריך לשוברה אבל תנור שהנאתו ע"י זה וזה גורם מותר להשתמש בו לכתחילה אבל אם כבר נאפה הפת ואנו דנין במה נאפה פשוט דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא חום העצים גרידא כמש"כ:

והנה בפי' רש"י בכל הסוגיא דפסחים שם היה נזהר הרבה שלא לעשות התנור גורם דאפיה כהר"ן שהבאתי בענף א' אלא שהוא גורם הנאה לאדם ואע"ג דרש"י בעצמו בע"ז (מט ע"א) ד"ה אפה בו את הפת כתב בהדיא דהתנור הוה גורם דאפיה גם לאחר שנאפה בו הפת בין לקולא כשהתנור הוא של היתר בין לחומרא כשהתנור הוא של איסור מ"מ הכא בכל הסוגיא הוא נזהר בזה כמו שנבאר חדא שכתב בהדיא פסחים (שם) ד"ה ואת"ל דאסר רבי משום יש שבח עצים בפת ונמצא כשאוכלו נהנה מן האיסור בגורם אחד עכ"ל אלמא דסובר דקליפי ערלה הוה חד גורם לאפיה והתנור לא הוה גורם ועוד פירש"י על מה דאמרינן שם דתנור וקדרה למ"ד זוז"ג אסור אסור ז"ל דלא מטיא הנאה לגוף עד דאיכא שני גורמים הנה ביאר בהדיא דהאי זוז"ג היינו ששניהם גורמים הנאה לאדם ולא שגורמים לאפות הפת ועוד דשם בגמרא לעיל דמייתינן ראיה דר"א סובר זוז"ג אסור מהא דתנן גבי אשרה הסיק בו את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה ופירש"י מדתנן חדש יותץ כלומר דלמ"ד זה וזה גורם מותר אינו צריך נתיצה אלא דמותר לאפות בו ע"י היסק שני של עצי היתר כדאמרינן בגמרא לעיל אבל רש"י הכא לא פירש דזה ידעינן מדתנן אפה בו את הפת אסורה דזה קאי אפילו בהיסק שני של עצי היתר בתנור חדש דמ"מ אסור משום דזה וזה גורם אסור וכמו שפירש"י כן בע"ז (שם) וכן פי' הר"ן שם דבאמת כהאי גוונא הפת מותרת כמו שכתבתי דהפת לא נאפה אלא מעצי היתר וגם בתחילת הסוגיא דפסחים שם דתניא אפה בו את הפת פירש"י בהיסק זה ולהר"ן דהתנור חשיב גורם דאיסורא לדידי' בתנור חדש אפילו ע"י היסק שני בעצי היתר אסור להאי ברייתא גופי' דסובר זה וזה גורם אסור דהא תני חדש יותץ וכן פי' הר"ן בהדיא בפסחים אבל רש"י הכא בפסחים נזהר הרבה בזה דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם הנאה ועוד דבפסחים (שם) דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת וכו' והנה להר"ן דהתנור הוה גורם דאפיה כונת אביי הוא פשוט דאי נימא דהא דאוסר באפה בתנור ישן הוא משום דסובר זה וזה גורם אסור א"כ סובר כר"א אבל אי נימא דטעמא משום דיש שבח עצים בפת דהוה כניכר האיסור אם כן תו לא מהני זה וזה גורם אבל רש"י לא פירש כן אלא שכתב את"ל ברייתא מפורשת דכי היכי דאוסר רבי הפת ה"נ אוסר התנור דזה וזה גורם אסור ומשו"ה פירש"י כן דסובר דגבי אפה בתנור ליכא כלל זה וזה גורם דהתנור לא הוה גורם א"כ מבואר דלרש"י בפסחים התנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם הנאה כמש"כ:

אמנם גם לדברינו א"ל דהא דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת דכונתו להא דאוסר רבי פת שאפה בתנור ישן דהא לפמש"כ בענף הקדום שהיה א"ל דאפילו כשאבוקה כנגדו מ"מ איכא בתנור חום של היתר וחום של איסור והפת נאפה משניהם והוה זה וזה גורם אלא שסתרנו זאת מהירושלמי מ"מ כיון דאיכא סברא לומר דאיכא הכא זה וזה גורם א"ש הא דאמר אביי את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל זה וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת כלומר דאי נימא דאיכא הכא זה וזה גורם א"כ רבי דאוסר סבירא ליה כר"א דזה וזה גורם אסור ואי נימא דליכא בפת כלל זה וזה גורם כמו שהבאתי מהירושלמי דהפת אינו נאפה אלא מחום האבוקה גרידא ע"י גורם אחד א"כ א"ש טובא לישנא דאביי. ועפ"ז א"ש נמי לתרץ מה דאמרינן שם בפסחים (כו ע"א) הא רבי הא רבנן אימור דשמעית לרבי דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה דקשה מה עלה על דעת התרצן דרבי סובר זה וזה גורם אסור אבל לדברינו דא"ל דהכא איכא זה וזה גורם א"ש והנה אע"ג דלישנא דגמרא א"ש טובא לפמש"כ מ"מ אין אנו צריכים לזה דגם פירש"י הוא פשוט:

ומעתה נבאר דכן הוא דעת כל הני רבוותא שהבאתי דלדברינו הלכות הרמב"ם אתיא כמין חומר דמש"פ בה' חמץ (פ"ג ה' יא) דכשהסיק תנור בחמץ אע"פ שגרפו ואפה בו הפת אסור וע"ז הקשה המג"א באו"ח (סוף סימן תמה) הא איכא הכא זה וזה גורם אבל לדברינו כיון דחמץ עפרן אסור והחום מחמץ אסור משו"ה הפת אסורה דהתנור לא הוה גורם דאפיה כמש"כ גם מש"פ הרמב"ם הלכות עכו"ם (פ"ז ה' יג) בהסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו אסור והקשה הכ"מ מ"ט לא ביאר הרמב"ם דכשגרפו ואפה מותר דהוה זה וזה גורם דהתנור הוה גורם דהתירא ג"כ לדברינו א"ש דאשרה דעפרן אסור החום שלהן אסור משו"ה הפת נאפה מגורם אחד דאיסורא דהתנור לא הוה גורם וגם א"ש מש"פ הרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ב) דכשהסיק תנור חדש בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו הפת מותר והקשה ע"ז הכ"מ הא כיון דתנור חדש נאסר א"כ נאפה הפת בחד גורם דאיסורא אבל לדברינו דכיון דגרפו וערלה דעפרן מותר החום שלהן ג"כ מותר לאחר שגרפו כדאמרינן פסחים (עה ע"א) משו"ה הפת מותר דהתנור לא הוה כלל גורם דאפיה וגם א"ש דברי הרי"ף והרא"ש בע"ז (מט ע"א) שהביאו המשנה דע"ז שם דכשהסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו אסור ולא ביארו דכשגרפו מותר משום זה וזה גורם דלדברינו אפילו כשגרפו ליכא אלא חד גורם וכל המשנה דע"ז שם הוה כהלכתא לבר מהא דתנן תנור חדש יותץ דלמ"ד זה וזה גורם שרי א"צ נתיצה וזה כבר ביארו הרי"ף והרא"ש בפסחים שם וכש"כ דא"ש טובא דברי הרמ"ה שהביא הטור ביור"ד (סימן קמב) שכתב דבין פת שנאפה בעצי אשרה בין בגד שנארג בכרכר עכו"ם דלדברינו בהני תרתי חדא טעמא דנאסר מגורם אחד:

ולדעת כל הני רבוותא הא דתנן בע"ז (שם) גבי עצי אשרה אפה בו את הפת אסורה זה מיירי רק כשאפה בחום של עצי אשרה אבל לא מיירי בתנור חדש בהיסק שני של עצי היתר כמש"כ הר"ן בע"ז שם דלדברינו כה"ג מותר לכו"ע דהתנור לא הוה גורם כלל וגם הא דמייתינן שם ובפסחים (כז ע"א) ממשנה זו דר"א סובר דזה וזה גורם אסור זה מוכח מהא דתנן בהאי משנה חרש יותץ דלמ"ד זה וזה גורם מותר א"צ נתיצה כדאמרינן שם (כו ע"ב) וכן פי' רש"י שם ולא כמו שפירש"י בע"ז שם דמדתנן אפה בו את הפת אסור מוכח ג"כ דזה וזה גורם אסור דלדברינו זה הוא לד"ה דהתנור לא הוה גורם ולכל הני רבוותא הא דאמרינן בפסחים יש שבח עצים בפת אין הכונה דהוה כניכר האיסור ולא מהני תו זה וזה גורם כמש"כ הר"ן שהבאתי בענף א' אלא פשוטה כמשמעה דיש שבח עצים בפת דהפת נאפה ונשתבח מעצי איסור וממילא מוכח דלרבי החום של העצים אסור דהוה שבח עצים ואין דינו כאפר כמש"כ רש"י ותוס'. והנה מלבד דלדבריהם כל הסוגיא אתיא כמין חומר עוד יבואר בענף ה' ראיות לזה:

והנה לפמש"כ הר"ן דשבח עצים בפת הוה כניכר האיסור ומה"ט נסתפק הר"ן גופי' בתשובתו סי' ע' כשהסיק בעצי היתר ובעצי איסור ונצטרפו ואפו הפת אי זה וזה גורם כי האי מהני בפת דכיון דהוה כניכר האיסור א"ל דזה וזה גורם כי האי נמי לא מהני מכל מקום כתב שם דמסתבר להקל ולדברינו אין מקום להסתפק בזה דזה וזה גורם כי האי מהני דשבח עצים בפת לא הוה כלל ניכר האיסור אלא דכשנאפה הפת מעצי איסור אסור כמש"כ. וממוצא הדברים תשכיל דלדברינו תו א"א לפרש הא דקמבע"ל פסחים (כז ע"ב) באפה פת בעצי הקדש לא כפי' המהרש"ל ולא כפי' המהרש"א שם וכבר בררנו דבר זה בארוכה בספרנו מנחת ברוך (סי' לו) ע"ש:

ענף ה

ואפשר להביא ראיות דהתנור לא הוה גורם דאפיה חדא דבע"ז (מ"ט ע"ב) עבדינן צריכותא להא דתנן במשנתנו שם אפה פת בעצי עכו"ם ובגד שנארג בכרכר עכו"ם ואי נימא דגבי פת איכא זוז"ג כמש"כ הש"ך אלא דהוה כניכר האיסור ובכרכר הא ליכא אלא חד גורם כמש"כ בש"ך בנקודת הכסף ביור"ד (סי' קמב) וכבר הארכנו בסי' הקדום דבכרכר ליכא אלא חד גורם א"כ ל"ל כלל לעשות צריכותא כיון דלא דמי להדדי בטעמי אבל לדברינו דהתנור לא הוה גורם דאפיה ובתרוויהו חד טעמא שהיתר נשתבח מגורם אחד דאיסורא א"ש טובא:

עוד ראי' מהא דמקבע"ל פסחים (עה ע"א) בתנור שהסיקו בעצי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו והקשה באור חדש הא גם אי נימא דהחום גרידא נמי אסור מכל מקום הא איכא זה וזה גורם תנור דהתירא וחום דאיסורא ופילפל שם בזה הרבה אבל לכל הני רבוותא דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם דהנאה א"ש והנה גם להש"ך דסובר דאמרינן נמי דיש שבח חום בפת ג"כ א"ש:

עוד ראיה מהא דתנן ערלה (פ"ג מ"ד) תבשיל שנתבשל בקליפי ערלה ידלק וכו' והרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ג) פסק הכי ובכ"מ שם הקשה מאי טעמא לא שרינן הכא משום זה וזה גורם דהא הקדרה הוה גורם דהתירא ולא הזכיר הכ"מ שזו היא משנה מפורשת ובט"ז ביור"ד (סי' קמב סק"ד) תי' דמיירי שהאבוקה כנגדו ויש שבח עצים בתבשיל ומשו"ה תו לא מהני זה וזה גורם כמש"כ הר"ן האי סברא ביש שבח עצים בפת. אמנם המג"א באו"ח (סי' תמה סק"ה) תי' דאע"ג דבתנור ופת חשבינן לתנור לגורם דהתירא מכל מקום לא חשבינן לקדרה לגורם דהתירא ובאמת לפמש"כ הר"ן בע"ז (מט ע"א) דיש שבח עצים בפת שמענו אבל שבח עצים בתבשיל לא שמענו א"כ נסתר תי' הט"ז ובהכרח צריך לומר כהמג"א אמנם בשו"ת אבני מילואים (סי' ז) תמה על המג"א הא בהדיא אמרינן פסחים (כז ע"א) כי פליגי בתנור וקדרה למ"ד זה וזה גורם אסור אסור אלמא דהקדרה הוה גורם דבישול והוא ז"ל תי' משום דקדרה ועצים הוה זה וזה גורם ע"י פעולות חלוקות משו"ה לא מהני וכבר בררנו לעיל זה וזה גורם מפעולות חלוקות נמי מהני אך לדברינו א"ש טובא דמה דאמרינן פסחים שם דתנור וקדרה הוה זה וזה גורם היינו דהתנור והקדרה גורמים הנאה לאדם ולענין איסור לכתחילה להשתמש בהם אמרינן בגמרא כן אבל לאחר שנאפה הפת בתנור ונתבשל התבשיל בקדרה אמרינן דהתנור לא הוה אלא תשמיש ובדיעבד תשמיש גרידא לא מעלה ולא מוריד והשבח נעשה רק ע"י קליפי ערלה גרידא משו"ה אסור. והנה לדברינו מיירי ג"כ שהאבוקה כנגדו מטעמא אחרינא דאי לא"ה החום של קליפי ערלה גרידא שאינו קשור באבוקה הוה כגחלת של ערלה דעפרן מותר. ושייך נמי בהני תרתי הא מלתא דיש שבח עצים בפת ויש שבח עצים בתבשיל כיון דלדברינו אין הכונה בזה דהוה כניכר האיסור אלא דהכונה דע"י עצי איסור נעשה שבח בפת ומשו"ה נאסר אם כן פשוט דשייך נמי הא מלתא בתבשיל שנתבשל בעצי איסור וגם הרמב"ם שם כתב בהני תרתי דיש שבח עצים בפת ובתבשיל:

עוד יש ראי' דהא להר"ן שמפרש הא מלתא דיש שבח עצים בפת דהיינו דהוה כניכר האיסור ומשו"ה לא מהני בי' זה וזה גורם דהתנור והעצים הוי שני גורמים לאפיה אם כן מנ"ל להגמרא דחכמים דפליגי על רבי סוברים דחום האבוקה גרידא בלי תנור דהתירא גם כן מותר כמו דפרכינן פסחים (שם) לרבנן עצים דאיסורא היכי מ"ל הא להר"ן הי' א"ל דלרבנן גם כן חום אבוקה גרידא אסור אלא דאינהו פליגי בהאי סברא גרידא דסברי דשבח עצים בפת לא הוה כניכר האיסור ולא פליגי אלא בפת שאפה בתנור ישן דאיכא זה וזה גורם ולהר"ן ודאי צריך לומר דכיון דסתמא תניא אפה בו את הפת רבי אוסר וחכמים מתירים משו"ה מסתבר דכמו דרבי דאוסר קאי בין בתנור חדש בין בתנור ישן ה"נ חכמים דמתירין מתירין אפילו בתנור חדש דליכא זה וזה גורם וזה לא מסתבר אבל לדברינו א"ש דבין בתנור חדש בין בתנור ישן ליכא כלל זה וזה גורם והא מלתא דיש שבח עצים בפת הוא כפשוטו דמשום עצי איסור גרידא נשתבח הפת ולחכמים דמתירין ע"כ דהחום מותר משו"ה פרכינן לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה:

ענף ו

והנה גם בהא מלתא שכתב הרא"ש בפסחים שם דהא דפליגי רבי ורבנן בתנור שהסיקו בקליפי ערלה וקשין של כה"כ דזה הוא דוקא בערלה וכה"כ דהוו מהנשרפין דעפרן מותר אבל בעצי אשרה או חמץ בפסח דאפילו עפרן אסור לכו"ע החום שלהן אסור בכל גווני אפילו כשאין אבוקה כנגדו וכן כתב הר"ן בפסחים שם וכן הוא מבואר מהרמב"ם דמחלק בהכי כמו שהבאתי אמנם בפני יהושע בפסחים (כז ע"א) הקשה ע"ז מהא דפרכינן ולרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה ומשנינן בשרשיפי וכתב דודאי לא פרכינן על קליפי ערלה דע"ז לא שייך מה דמשנינן בשרשיפי דהיינו דאסור לעשות מהעצים כסא דהא קליפת ערלה אינו ראוי לכסא אלא ודאי דמקשינן על עצי אשרה לרבנן דאסור היכי משכחת לה חזינן דלהסקה עצי אשרה מותר מה"ת לרבנן אמנם באמת מכאן יש ראי' להיפך דאם הי' מקשה על עצי אשרה לא הוה משנינן בשרשיפא דזה הוא כסא קטן לרגלים כמו דמוכח כלים (פ' כב) אלא דהוה משנינן לבנין בתים דאילנות אשרה גבוהים הם כדכתיב עלייהו כחומר מקשה כולם והם ראוים לבנין אלא ודאי דלא פריך על עצי אשרה אלא על כלאי הכרם דתני בהאי ברייתא דלרבנן חום של קשין מכה"כ מותר וע"ז פרכינן עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת לה כלומר הא בכה"כ גוף העצים של הכרם אסור כמש"כ בתוס' פסחים (כה ע"א) ד"ה עיקרן ועצים של גופן לא חזי לבנין כדכתיב עליו הן בהיותו תמים לא יוצלח למלאכה ומשנינן בשרשיפא דכסא קטן לרגלים אפשר לעשות גם מעצי גופן:

ומלבד דמצד הסברא מסתבר טובא דבהני איסורי דעפרן אסור חום העצים לא גרע מעפרן הנה הש"ך ביור"ד (סי' קמב) הביא ראי' לזה דהא חזינן דבערלה תניא בהדיא בפסחים שם דגחלים של עצי ערלה מותר לכו"ע ומ"מ קמבע"ל שם (עה ע"א) בתנור שהסיק בקליפי ערלה וגרפו מהו אלמא דחום העצים אפילו כשאין אבוקה כנגדו חמירי מגחלים וממילא דבעצי אשרה כיון שהגחלים אסורין דהא אפרן אסור כש"כ דהחום שלהן אפילו כשאין אבוקה כנגדו אסור עוד מסתבר להביא ראי' דהא בפסחים שם פשטינן דבקליפי ערלה שגרפן דהחום מותר מה"ת ואמרינן שם מתרי טעמי חדא דעל עצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו ועוד משום דילפינן מפסח דכתיב בי' צלי אש שתי פעמים והנה הני תרי טעמי לא שייך בעצי אשרה דהא אי אפשר לומר בהו דעל עצים דאיסורא קפיד רחמנא דהא אפילו עפרן אסור וגם ליכא למילף מפסח דהא גבי פסח בעינן צלי אש וכשצלאן על אפר כבוי פשוט דפסול אבל באשרה אפילו אפרן אסור א"כ פשיטא דחום העצים שלהן אפילו כשגרפן נמי אסור וזה פשוט:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה