נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן יד · ענף ב
דהנה גרסינן פסחים (כו ע"ב) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כה"כ חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא רבי והא רבנן אימר דשמעית לרבי משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעית ליה אלא לא קשיא הא ר' אליעזר והא רבנן עכ"ל הגמרא ופירש"י ותוס' הא מלתא דסובר רבי דיש שבח עצים בפת דהיינו דסובר דהחום היוצא מהעצים בשעת הסקה הוה שבח עצים ומשו"ה החום אסורה דהחום לא הוה בהאפר דקיימ"ל כל הנשרפין עפרן מותר וערלה וכה"כ מהנשרפין הן שאפרן מותר מ"מ החום היוצא מהעצים אסור דהחום הוה שבח עצים ואסור כמו העצים ומשו"ה כשנאפה הפת בחום העצים של הסקה הפת אסורה שנגמר באיסור אבל רבנן דסברי אין שבח עצים בפת אינהו סברי דחום היוצא מהעצים דינו כגחלים דהוה כאפרן שמותר וכדתניא בהאי ברייתא בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר וזה הוא מה"ט משום דהוה כאפרן אלא דמ"מ בגחלים החמירו מדרבנן לבשל בהן לכתחילה כמש"כ בתוס' שם ד"ה בטלה וכן לאפות בחום העצים של הסקה לרבנן נמי לכתחילה אסור כמש"כ רש"י שם (כז ע"א) ד"ה יוליך הנאה אבל בדיעבד מותר משום דהוה כאפרן וכתב הראב"ד בפסחים שם דרבי ורבנן לא פליגי אלא בערלה וכה"כ וכן בכל הנשרפין שעפרן מותר אבל איסורי הנאה כמו עכו"ם או חמץ בפסח שעפרן אסור ודאי דלכו"ע החום היוצא מהעצים אסורה דלא גרע מאפרן וזה פשוט:
והנה בפסחים (שם) אמרינן דלרבי דסובר יש שבח עצים בפת זה הוא דוקא כשהאבוקה כנגדו אבל אין אבוקה כנגדו לא ובגחלים לוחשות פליגי אמוראי התם אי זה הוה כחום האבוקה או לא. והנה אפילו חום האבוקה שאוסר רבי זה הוא דוקא בשעה שהאבוקה בתנור וחום האבוקה קשור באבוקה אבל כשגרפו לתנור אע"פ שחום האבוקה נשאר בתנור מ"מ מודה רבי דחום זה הוה כגחלים וכדאמרינן בהדיא בפסחים (עה ע"א) דכשגרפו לתנור מודה רבי לרבנן. הארכתי בזה לפי שראיתי בפני יהושע בפסחים (כו ע"א) שכתב דלרבי אפילו אין אבוקה כנגדו מ"מ נמצא בתנור חום אסור שיצא מהאבוקה. ואין הדבר כן דאי אין אבוקה כנגדו כל החום כולו הנמצא בתנור הוה כעפרן גם לרבי כמו לרבנן דכן הוא מבואר מהני דוכתי שהבאתי:
והר"ן בע"ז (מט ע"א) במשנתנו דנטל ממנה עצים כתב מיהו אם אפה פת בתנור שלא ציננו ואפילו הי' תנור ישן ועצי איסור אסורים בהנאה דאע"ג דזה וזה גורם הוא תנור דהתירא ועצים דאיסורא הא אמרינן בפרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם לפי שהאיסור ניכר בהיתר עכ"ל חזינן דהר"ן מפרש הא מלתא דיש שבח עצים בפת דזה הוה כניכר האיסור בהיתר ומשו"ה לא מהני זה וזה גורם. והנה ע"כ דגם הר"ן מודה לרש"י ותוס' דהא דפליגי רבי ורבנן ביש שבח עצים בפת היינו דפליגי אי חום העצים של הסקה אסורה כעצים דהוה שבח עצים או דהוה כעפרן חדא דהא הר"ן בפסחים שם מפרש ג"כ כפי' רש"י ותוס' ועוד הא בהדיא פרכינן שם (כז ע"א) לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה אלמא דלרבנן חום העצים שרי אלא דהר"ן סובר דלרבי דיש שבח עצים בפת בזה איכא תרי מילי חדא דהחום אסור דהוה שבח עצים ועוד דהוה כניכר האיסור בהיתר דלא מהני זה וזה גורם ובאמת לפי מה דסובר הר"ן דתנור הוה גורם דהתירא לאפות הפת ולכאורה זה מבואר ג"כ בגמרא דאמרינן שם אימר דשמעית לי' לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש מ"ט יותץ הא לאחר שיסיקנו בעצי היתר יהי' זה וזה גורם תנור דאיסורא ועצים דהתירא הרי מבואר אמרינן דהתנור הוי גורם. א"כ ע"כ צריך לפרש כמש"כ הר"ן דלה"ט דרבי סובר יש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם דהא בהאי ברייתא דפסחים תנא חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה א"כ נראה דבין כשאפה הפת בתנור חדש או ישן סובר רבי דהפת אסורה ובתנור ישן הא איכא זה וזה גורם ורבי הא ס"ל זה וזה גורם מותר כדאמרינן אלא ע"כ דלהאי סברא דיש שבח עצים בפת לא מהני תו זה וזה גורם דהוה כניכר האיסור כמש"כ הר"ן:
והנה המהרש"א בפסחים שם סובר דהאי סברא דיש שבח עצים לא מהני אלא שהחום אסור אבל מכל מקום לא הוה אלא גורם גרידא ובתנור ישן דאיכא זה וזה גורם שרי ומה"ט כתב דהא דתנא אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה זה לא קאי אדלעיל כשאפה פת בתנור שהסיקו בערלה אלא מלתא באפי נפשי' הוא דמיירי כשאפה פת בקליפי ערלה בלא תנור וקשה חדא דהו"ל למיתני אפה בהו את הפת דהא בהאי ברייתא תניא קליפי ערלה וקשין של כה"כ ואי עלייהו קאי הו"ל למיתני בלשון רבים א"ו דזה קאי על התנור וזה ג"כ לא מסתבר כלל לומר דזה קאי רק על תנור חדש כיון דתנא חדש יותץ ישן יוצן אפה בו וכו' א"כ על תרווייהו קאי ובלא"ה הקשה בפני יהושע מהא דתנן ערלה (פ"ג מ"ה) תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת אסורה וזה ודאי לא מסתבר לומר דמשנתנו סובר זה וזה גורם אסור או דמיירי בתנור חדש דסתמא תנן א"ו מוכרח כסברת הר"ן דלרבי דיש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם:
והנה לכאורה נראה דגם התוס' ס"ל כהמהרש"א דהא בתוס' שם ד"ה בין חדש בין ישן יוצן כתבו ואע"ג דזה וזה גורם מותר מכל מקום ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסורי הנאה לחודה לכך צריך צינון עכ"ל נראה מדבריהם הא כשלא ציננו ואפה בו דהפת מותר משום זה וזה גורם כסברת המהרש"א אמנם אי אפשר לומר כן דקשה ע"ז מש"כ לעיל ועוד הא הר"ן בעצמו שכתב בהדיא דלרבי דיש שבח עצים בפת תו לא מהני זה וזה גורם מכל מקום כתב ג"כ בפסחים כמש"כ בתוס' אלא ע"כ שיש בזה כונה אחרת וכמו שביארו כבר כמה אחרונים דכונת התוס' דל"ל לצנן בתנור ישן הא אפשר לגרוף האבוקה וכשגרפו גם רבי מודה דהחום שבתנור לא הוה שבח עצים אלא כגחלים שאסור לכתחילה כמש"כ לעיל, וכיון דמשום איסור לכתחילה הוא תו הול"ל דבתנור ישן דאיכא זה וזה גורם שרי משו"ה כתבו דמכל מקום כיון דלא מפסיד מידי אסור. מכל מקום זה מבואר בתוס' דאינהו ג"כ סוברים כהר"ן דתנור ישן הוה גורם דהתירא לאפות הפת ובענפים הבאים נאריך בזה:
והנה גם רש"י בע"ז (מט ע"א) סובר דתנור הוה גורם אחד באפיה בין להיתר בין לאיסור דרש"י בע"ז שם ד"ה אפה בו את הפת כתב שם ז"ל בין בחדש שציננו וחזר והסיקו בעצי היתר בין בישן בהיסק של עצי איסור הול"ל בתרווייהו זה וזה גורם וכו' מבואר דס"ל דבאפית הפת התנור והעצים נחשבים לזה וזה גורם וזה הוא כהר"ן שהבאתי אבל רש"י בפסחים בכל הסוגיא נשמר הרבה מזה כמו שיבואר בענף ד':
והנה לפי מש"כ דלהר"ן איכא בהא מלתא דיש שבח עצים בפת תרי מילי חדא דהחום של עצי ערלה אסור דלא הוה כעפרן ועוד דהוה כניכר האיסור דלא מהני זה וזה גורם א"כ יש להסתפק בהא דאמרינן בפסחים (כז ע"א) דיש שבח עצים בפת לרבי דוקא כשאבוקה כנגדו אי כונת הגמרא דבהני תרי מילי שנכללין ביש שבח עצים בפת זה הוא דוקא כשאבוקה כנגדו וא"כ היכי שאין אבוקה כנגדו מהני בי' זה וזה גורם ולפ"ז אפילו הסיקו התנור בעצי אשרה אע"ג דגבי אשרה ודאי החום אסור אפילו אין אבוקה כנגדו דהא אפרו ג"כ אסור מכל מקום הול"ל דהפת מותר משום זה וזה גורם דהא כשאין אבוקה כנגדו מהני זה וזה גורם. אמנם אפשר לומר דהא דאמרינן דדוקא כשאבוקה כנגדו יש שבח עצים בפת זה קאי רק על חדא מלתא דהא דהחום של ערלה לא הוה כעפרן זה הוא כשאבוקה כנגדו אבל בהא מלתא דאמרינן דהוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם בזה ליכא נ"מ דכמו דגבי ערלה כשאבוקה כנגדו דהחום אסור הוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם ה"נ כשאפה בחום של עצי אשרה אפילו כשאין אבוקה כנגדו כיון דהחום אסור דהא אפילו עפרן אסור אמרינן דיש שבח חום בפת דהוה כניכר האיסור ולא מהני זה וזה גורם. והנה פשוט דהדעה קמייתא שהביא הטור ביור"ד (סי' קמב) דסוברים דתנור ישן שהסיקו בעצי אשרה וגרפו ואפו בו דהפת מותר משום זה וזה גורם אינהו סברי הכי דהא דא"ר פפא כשהאבוקה כנגדו דזה קאי ג"כ דדוקא כשהאבוקה כנגדו אמרינן דיש שבח עצים ולא מהני זה וזה גורם הא אין אבוקה כנגדו מהני זה וזה גורם ואפילו בעצי אשרה כה"ג מותר מהאי טעמא שכתבו ומסתבר דגם רש"י בע"ז (שם) סובר כן שכתב שם ד"ה אפה בו את הפת דגבי עצי אשרה נמי תנור ישן ועצי איסור הוה זה וזה גורם אלמא דכשהסיק התנור בעצי אשרה נמי משכחת לה זה וזה גורם וזה הוא כהדעה קמייתא שבטור שם וגם הב"י ועוד כמה רבוותא סוברים כן ומה"ט תמהו על דעת הרמ"ה שהביא הטור שם דאוסר כה"ג בעצי אשרה ותמהו הא זה וזה גורם מותר:
אמנם הש"ך ביור"ד (שם ס"ק י') והגר"א באו"ח (סוף סי' תמה) כתבו דהרמ"ה סובר דכמו דלרבי כשאפה פת בקליפי ערלה כנגד האבוקה כיון דהחום אסור אמרינן ביה דיש שבח עצים בפת ותו לא מהני בי' זה וזה גורם ה"נ כשאפה הפת בחום של עצי אשרה כיון דהחום אסור אע"פ שאין אבוקה כנגדו דהא עפרן אסור אמרינן נמי יש שבח חום האסור בפת ותו לא מהני בי' זה וזה גורם ולדבריהם צריך לומר דהא דא"ר פפא בפסחים (שם) דכי אמר רבי יש שבח עצים בפת דוקא שאבוקה כנגדו זה קאי רק על חדא מלתא שנכלל בלישנא דיש שבח עצים דהיינו דהחום של העצים אסורים כמו עצים של ערלה ולא הוה כעפרן וזה שייך רק גבי ערלה דאפרו מותר אבל באשרה אמרינן האי סברא דיש שבח חום בפת ולא מהני בי' זה וזה גורם והנה מצד הסברא יתכן לומר כן ואע"ג דהר"ן בעצמו בע"ז (שם) שכתב שם דכיון דיש שבח עצים דתו לא מהני זה וזה גורם מכל מקום כתב שם דכשגרפו לעצים מהני' בי' זה וזה גורם וזה הוא כהדעה קמייתא שבטור מכל מקום מלבד שא"ל דכונת הר"ן שם על עצי ערלה גם אי נימא דהר"ן סובר כהדעה קמייתא מכל מקום אפשר לומר הרמ"ה והטור פליגי ע"ז א"כ מצד הסברא יתכן לומר כהש"ך והגר"א:
אמנם מה דקשה לדבריהם חדא לישנא דהרמ"ה שהביא בטור שכתב דבעכו"ם בין פת שנאפה בעצי עכו"ם בין בגד שנארג בכרכר עכו"ם אסור מה שייך הני תרתי להדדי הא בכרכר הוה חד גורם ובפת איכא זה וזה גורם אלא שיש שבח חום האסור בפת ומה שייך להני תרתי להדדי והש"ך ביור"ד שם כתב שזה מביא דרך אגב ולא מסתבר וביותר קשה טובא קושית הט"ז שהקשא דבע"ז (שם ע"ב) עבדינן צריכותא להא דתנן במשנתנו הני תרתי פת שאפה בעצי אשרה ובגד שנארג בכרכר עכו"ם דמה שייך לעשות צריכותא בדברים דלא דמו להדדי דבפת צריך לומר טעמא דיש שבח הא לא"ה הוה זה וזה גורם ובכרכר ליכא ה"ט אלא דהוה גורם אחד א"כ ל"ל צריכותא וכבר כתבנו בסי' הקדום דמה"ט סובר הט"ז דבכרכר נמי איכא זה וזה גורם ושם בררנו כדעת הש"ך דבכרכר ליכא אלא חד גורם והדרא הקושיא ל"ל צריכותא ועוד קשה לדבריהם הרבה כמו שיתבאר בענף ה' ומה שנלע"ד בזה יבואר בענפים הבאים: