אור ברסלב
נחלת ברוך סימן י › ענף ד

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן י · ענף ד

ענף ג

והן עתה נבאר מש"כ בענף ב' דגם להרמב"ם מע"ש טהור בגבולין אינו בטל דהוה דשיל"מ משום פדיון וכבר הבאתי מש"כ השעה"מ (פט"ו מה' מאכלות אסורות) דלהרמב"ם הא דתניא נדרים (נח) דמע"ש הוה דשיל"מ וכן הא דאמרינן בב"מ (נג ע"א) דמע"ש אינו בטל משום דשיל"מ דזה מיירי במע"ש טמא דיש מצוה לפדותו אבל מע"ש טהור כיון דאין מצוה לפדותו לא הוה דשיל"מ דדמי לתרומה דאע"ג דמהני בי' שאלה מ"מ לא הוה דשיל"מ משום דלא הוה מצוה לשיולי. וכתב דגם רש"י בב"מ שם כתב דמיירי במע"ש טמא. והנה דבריו תמוהים הרבה דהא רש"י בב"מ שם כתב בהדיא דמע"ש בגבולין הוה דשיל"מ משום תרי טעמי חדא משום דמהני בי' פדיון ועוד משום דאפשר להעלותו לירושלים משו"ה שפיר כתב רש"י על הא דתניא מע"ש בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ושנכנס לירושלים ויצא וטעמא משום דלא מהני בהו פדיון והוקשה לרש"י הא מ"מ מע"ש שאין בו שו"פ הא אפשר להעלותו לירושלים והוה דשיל"מ משום ה"ט גרידא משו"ה כתב רש"י דמיירי במע"ש טמא שא"א לאוכלו בירושלים וכיון דלא מהני בי' ג"כ בפחות משו"פ לא הוה דשיל"מ ובטל אבל אי נימא להרמב"ם. דמע"ש טהור בגבולין בטל ברוב דטעמא דפדיון לא הוה דשיל"מ כמש"כ השעה"מ א"כ קשה טובא חדא הא דתניא דמע"ש בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ושנכנס לירושלים ויצא וקשה הא כל מעשר טהור בגבולין בטל ברוב ולמה תני דוקא הני תרי גווני ועוד הא בגמרא שם פרכינן לחזקי' דס"ל דבפחות משו"פ מ"ל פדיון א"כ מ"ט מעשר בטל ברוב. הא א"ל דלחזקי' מע"ש בטל ברוב כגון מע"ש טהור בגבולין. א"כ מוכח מהסוגיא דב"מ דמע"ש טהור בגבולין הוה דשיל"מ משום פדיון:

ומה שהקשה השעה"מ הא מע"ש טהור בגבולין אין מצוה לפדותו לא הבינותי דהא הא דאין מצוה לפדותו היינו משום שיש מצוה עליו להעלותו לירושלים אבל כשאינו מעלהו לירושלים פשוט שיש מצוה לפדותו וכיון שנתערב ואינו רוצה להעלותו פשוט שיש עליו מצוה לפדותו והוה דשיל"מ משום פדיון וזה פשוט:

והנה טעמא דהשעה"מ דקשה לי' הא דהרמב"ם מפרש האי משנה דביכורים (פ"ב מ"ב) דתנן התם דביכורים ומע"ש אוסרין בכ"ש בירושלים דמיירי שנתערב בירושלים אבל כשנתערב בגבולין בטל א"כ לכאורה מבואר דהרמב"ם סובר דמע"ש בגבולין בטל ברוב גם הביא מש"כ הרמב"ם (פ"ו מה' מעשר) דפירות מעשר שנתערבו בפירות חולין יאכל הכל בטהרה במקום או יפדה את המעשר לפיכך אם נתערב בירושלים אוסרין בכ"ש במינם ודייק השעה"מ מדכתב הרמב"ם כשנתערב בירושלים אוסרין בכ"ש מכלל דבגבולין בטל ברוב ומה"ט הוכרח לפרש דמש"כ הרמב"ם בתחילה כשנתערב בפירות חולין יאכל הכל בטהרה או יפדה דמיירי שלא הי' רוב לבטל את המעשר אבל כבר כתבנו בענף ב' דדברי הרמב"ם ברורים הרבה ומש"כ דכשנתערב בפירות חולין יפדה מיירי אע"ג דאיכא רוב לבטל את האיסור מ"מ אינו בטל משום דשיל"מ דמהני בי' פדיון אך מ"מ לא דמי האי דשיל"מ לכל דשיל"מ דהא הכא כיון דמהני פדיון אפשר לסלק את האיסור וכשמסלק את האיסור אינו אוסר את ההיתר וסגי כשפודה את המעשר שבתערובות גרידא אבל מע"ש בירושלים הוה ככל דשיל"מ שאוסר את התערובות דהא א"א לסלק את האיסור כמו שהארכנו בענף ב' וראי' גדולה לדברינו דהא הרמב"ם שם (הט"ז) כתב דמע"ש אינו בטל ברוב אלא כשנכנס לירושלים ויצא דאין לו פדיון א"כ מבואר בהדיא דהרמב"ם סובר דכל מקום דמהני פדיון אינו בטל והשעה"מ דחק א"ע הרבה כדי להעמיד דבריו אבל הדבר פשוט דכונת הרמב"ם כמש"כ:

והן עתה נבאר מה דפליגי רש"י ותוס' בב"מ (נג ע"א) אי מע"ש טהור בגבולין הוה דשיל"מ משום דאפשר להעלותו דבתוס' שם ד"ה ליהדר כתבו דמדהקשה בגמרא גבי מע"ש שיצא ליהדר וליעיילה ולא פרכינן האי קושיא לעיל גבי מע"ש שאין בו שו"פ מכלל דדוקא הכא שיצא המעשר והוא קרוב לירושלים שפיר הוה דשיל"מ משום דאפשר להעלותו אבל כשהוא רחוק לא דהנה מלבד מה שאפשר לישב קושית התוס' דמשו"ה לא פרכינן בגמרא לעיל משום דשפיר ידע דאפשר לתרוצי דמיירי במע"ש טמא כמו שפירש"י אבל הכא א"א לומר כן כמו דפרכינן בגמרא אי כשנטמא מהני בי' פדיון בלא"ה לפי מה שהביא בשיטה מקובצת בשם כמה ראשונים דמע"ש פחות משו"פ אין עליו מצוה להעלותו לירושלים אלא כשנכנס וקלטוהו מחיצות אבל אין חיוב להעלותו א"כ ודאי א"ש הא דלא פרכינן האי קושיא לעיל וכבר הבאתי דהר"ש פ"ב דביכורים גם הרא"ש נדרים (נח ע"א) סוברים כרש"י ולדברינו א"ל דגם הרמב"ם סובר הכי כמו שהארכנו בענף ב' זה הוא מה שנראה לי לענ"ד בדברים הללו:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה