אור ברסלב
נחלת ברוך סימן ט

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן ט

סימן ח

לבאר אי זוז"ג מהני בהני איסורין דלא מהני בהו ביטול:

ענף א

תשובה הנה כבר בררנו דבר זה בספרי שו"ת מנחת ברוך (סי' כט) אמנם שם לא בררנו רק מה שנוגע לחמץ בפסח והעירותי שם כי גוף הדין ביארנו בספרי על יור"ד בדיני זוז"ג וכל הדברים שבררנו שם לא נכפול פה רק נרשום כי זה בררנו שם והמעין ימצא שם:

והנה ראיתי כי מהצורך לבאר פה דהא מלתא אי זוז"ג מהני להני איסורי דלא מהני בהו ביטול אין להסתפק בזה אלא בזוז"ג כי האי דליכא ביה תערובות מגוף האיסור כגון כשהסיק תנור בעצי היתר ובחמץ בפסח ואפה בו את הפת דליכא בפת תערובות חמץ אלא הא מלתא גרידא שנאפה ע"י זוז"ג מאיסור והיתר וכן כשזרע דבר שזרעו כלה מאיסורי הנאה דלא מהני בהו ביטול דליכא בגידולין תערובות מגוף האיסור אלא הא מלתא שנתגדל מאיסור ומיניקת היתר דהוה זוז"ג אבל בזוז"ג כי האי דאיכא ביה תערובות מגוף האיסור כגון שהחמיץ עיסה בשאור של חדש ושאור של היתר לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו פשוט דאסור כיון דחדש הוה דבר שיל"מ שאינו בטל א"כ דל מהכא מה שנתחמצה העיסה הא משום תערובות משאור של חדש גרידא נאסרת אע"ג שלא נתחמצה דדבר שיל"מ אוסר במשהו. ושאור של תרומה וחולין שחימצו דהוה זוז"ג מיירי שיש בעיסה לבטל השאור של תרומה כדתנן ערלה (פ"ב) וזה פשוט מאד לא הוצרכתי לבארו אלא לפי שראיתי לכמה אחרונים שלא חשו לזה והביאו ראי' דזוז"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי ממה שהביא בטור א"ח (סי' ש"ח) בתבשיל בשבת שנמלח כל צרכו ע"י צירוף של מלח שנתן בו מערב שבת שיש להתיר משום זוז"ג וכתב שם ואע"ג דהוה דבר שיל"מ שאינו בטל מ"מ נתבטל המלח קודם שנתבשלה וכן כתב במג"א באו"ח שם והביאו האחרונים ראי' דמדהקשו מהא דהוה דבר שיל"מ מכלל דזוז"ג לא מהני בדבר שיל"מ אבל זה ליתא דכיון דאיכא הכא תערובות מגוף האיסור פשוט דלא מהני הכא זוז"ג כמש"כ גם ראיתי למי שהעיר על המג"א או"ח (סי' תמב סק"ט) שהתיר שם מי דבש שנתחמצה משמרי חמץ ושמרי היתר משום זוז"ג וע"ז הקשו הא המג"א (בסי' תמה סק"ה) אוסר זוז"ג בחמץ בפסח ומ"ט לא ביאר המג"א שאם החמיץ כה"ג בתוך הפסח אסור דזוז"ג לא מהני בתוך הפסח וזה ליתא דבתוך הפסח בלא"ה אסור כיון שיש בו תערובות מגוף האיסור ומה שנסתפק בזוז"ג בחמץ בפסח מיירי בגוונא דליכא ביה תערובות מגוף האיסור כמש"כ וזה פשוט:

ובעיקרא דדינא אי בהני איסורי דלא בטלי מהני בהו זוז"ג כבר דברו בזה כמה רבוותא טובא כמו שנביא דבריהם בזה והט"ז ביו"ד (סי' קמב סק"ו) והמג"א באו"ח (סו' תקמה סק"ה) שניהם כיונו לדבר אחד דמדכתב הטור באו"ח שם בתנור שהוסק בחמץ ואפה בו את הפת דאסור וכן הביא בטור יור"ד (סי' קמב) בשם הרמ"ה בתנור שהוסק בעצי אשרה ואפה בו את הפת שאסור מכלל דסברי זוו"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי דהא בתנור שהוסק בעצי איסור איכא זוז"ג כדאמרינן בפסחים (ס ע"ב) גבי תנור שהוסק בעצי ערלה ומה"ט כתב הט"ז דהא דאמרינן ע"ז (מט ע"א) דזוז"ג מהני גבי שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם דדוקא זוז"ג כי האי דעיקר הגורם הוא של היתר אבל כל זוז"ג אסור באיסורי עכו"ם אמנם הש"ך ביור"ד שם והגר"א באו"ח שם שניהם כתבו דמה דאוסר הטור גבי תנור שהוסק בעצי איסור ואפה בו את הפת זה הוא משום דיש שבח חום האסור בפת ובכה"ג לא מהני זוז"ג אבל שאר זוז"ג מהני באיסורי עכו"ם ובחמץ בפסח והנה לקמן בררנו כל הסוגיא דפסחים (כו ע"א) ויבורר דגבי פת שנאפה בתנור שהוסק בעצי איסור ליכא זוז"ג כלל ודברי הטור אמתים וכן הוא דעת כמה ראשונים גם לקמן בררנו דכל זוז"ג מהני באיסורי עכו"ם א"כ ליכא מהטור שום ראי':

גם מהא דתנן נדרים (נז ע"א) דגידולי קונמות אסור והראב"ד בה' נדרים (פ"ה ה' טז) כתב ע"ז מיהו קשה כל היכי דאמרינן אסור בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי והא זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיהן עכ"ל ובמגדל עוז ובכ"מ שם תירצו דשאני קונמות משום דהוה דבר שיל"מ ואינו בטל ולדבריהם בהני איסורי דלא בטלי לא מהני זוז"ג גם הט"ז ביור"ד (סי' רטז סק"ז) וביד מלאכי בכלליו אות רי"ד כתבו דמראי' זו מוכח דבדבר שיל"מ לא מהני זוז"ג הנה מלבד דקשה על דבריהם הא גידולי קונמות אסור אפילו באוסר פירותיו על אחרים כדאמרינן נדרים (מז ע"א) אע"ג דבכה"ג תו לא הוה דשיל"מ כמש"כ המהרי"ט ובלח"מ הלכות נדרים הנה בלא"ה לקמן נביא טעם ברור לאסור הגידולין בלאו ה"ט דדשיל"מ ומה"ט גם מה שהביאו כמה אחרונים ראי' דבדבר שיל"מ לא מהני זוז"ג מהא דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותן בזמן זרען וע"ז הקשו נמי הא משום זוז"ג הול"ל שהן מותרין לגמרי א"ו משום דהקדש ומע"ש הוא דשיל"מ ולא מהני בהו זוז"ג גם זה בררנו לקמן כי בהכרח הא דגידולי הקדש אסורין לא הוה משום דשיל"מ אלא מטעם אחר ברור מאד:

גם מהא דקמבעי' להו בפסחים (כז ע"ב) בתנור שהוסק בעצי הקדש ואפה בו את הפת מהו דהמהרש"ל בחידושיו שם מפרש דקמבע"ל אי זוז"ג מהני בהקדש ופשטינן בגמרא דהקדש דהוה דשיל"מ אסור ולדבריו מבואר בהדיא בגמרא דזוז"ג לא מהני בדשיל"מ שאינו בטל והמהרש"א שם הקשה על המהרש"ל הא זוז"ג מהני באיסורי עכו"ם אע"ג דלא בטיל ומפרש שם הסוגיא בגונא אחרינא. והנה להמהרש"ל גם להמהרש"א קשה טובא סוגיא דשמעתא שם ובספרי שו"ת מנחת ברוך סי' ל"ו בררנו האי שמעתא דפסחים באורחא דקשוט וא"א להביאו פה כי הדברים ארוכים הרבה והרוצה לעמוד על אמיתת הדברים יעיין שם דהסוגיא לא מיירי כלל בזוז"ג עי"ש:

והנה בשו"ת אבני מילואים סי' ז' הביאו ראי' דלא מהני זוז"ג בהני איסורי דלא בטלי ממה שכתב הר"ן ע"ז (מט ע"א) דהא דאר"י סוטה (מג ע"א) דילדה שסיבכה בזקנה בטלה דזה הוא מטעמא דזוז"ג והא דאמר לישנא דבטל משום דזוז"ג נמי מטעם ביטול הוא ומזה דן דבהני איסורי דלא מהני בהו ביטול זוז"ג לא מהני. והנה מלבד דכבר הבאתי לעיל בסי' א' דהתוס' והראב"ד והריטב"א ועוד כמה רבוותא פליגי על הר"ן וכתבו דילדה שסיבכה בזקנה מותר משום טעמא דביטול גרידא ושם בררנו הדברים בראיות ברורות להני רבוותא דליכא התם זוז"ג אלא טעמא דביטול בלא"ה גם לדברי הר"ן שכתב דזוז"ג הוא משום ביטול מ"מ כיון דהאי ביטול לא הוה כגווני דכל ביטול א"ל דזוז"ג מהני אפילו בהני איסורי דלא בטלי:

והנה בשו"ת אבני מילואים הנ"ל הקשה על עצמו מהא דזוז"ג מהני באיסורי עכו"ם כדאמרינן ע"ז (שם) אע"ג דלא מהני בי' ביטול ותי' משום דבאיסורי עכו"ם נמי מ"ל ביטול דהא אמרינן ע"ז (עג ע"א) דיי"נ שנפל מצירצור קטן לבור בטל אמנם כבר הקשתי עליו בספרי מנחת ברוך חדא דהא מלתא דצירצור קטן בטל הוא פלוגתא דאמוראי בע"ז שם והא מלתא דזוז"ג מהני באיסורי עכו"ם תניא ברייתא בע"ז (מט ע"א) וא"כ ע"כ דגם להאי אמורא דסובר דמצירצור נמי לא בטל לדידי' נמי זוז"ג מותר באיסורי עכו"ם ועוד קשה הא בדשיל"מ נמי מ"ל ביטול כשנתערב מין בשא"מ וכ"ת דבכל דבר שבא משני גורמים חשבינן לה כמו תערובות מב"מ א"כ קשה להיפך הא כמה תנאי ואמוראי סברי דמב"מ אינו בטל מ"מ מודים בזוז"ג דמהני דהא שמואל דס"ל ע"ז (שם) זוז"ג מותר ס"ל שם (עג) דמב"מ אינו בטל וכן רבי דס"ל חולין (קט ע"א) דמב"מ אינו בטל סובר פסחים (כו ע"א) דזוז"ג מותר גם מצינו זוז"ג כששני הגורמים ממין אחד כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ) וזה מהני אפילו להני דסברי מב"מ לא בטיל:

עוד הביאו ראי' ממה שכתב הר"ן בע"ז (שם) על הא דאמרינן סוטה (מג ע"ב) דאע"ג דילדה שסיבכה בזקנה בטלה מ"מ ילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות אסור ופרכינן שם בגמרא דמ"ש ומשנינן התם אי מימלך עלי' לאו בת מיהדר היא הכא בת מיהדר היא והקשה הר"ן אי נימא דטעמא משום זח"ג א"כ בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות נמי איכא זוז"ג ותי' הר"ן ז"ל זה אינו קושיא דכי אמרינן זוז"ג מותר הני מילי היכי שגורם של היתר א"א לו לשוב איסור וכו' ודמיא הא מלתא להא דאמרינן מנחות (כג) א"ר חסדא נבלה בטלה בשחוטה שא"א לשחוטה שתעשה נבלה ושחוטה אינה בטלה בנבלה משום שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פקע נבלה וכו' זה הוא דעתי בדברים אלו עכ"ל הר"ן שם וכתב ע"ז בשו"ת אבני מילואים וכיון דחזינן דלא מהני זוז"ג בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות משום דלא מהני בזה ביטול א"כ ה"ה דלא מהני זוז"ג בכל האיסורים דלא בטלי:

והנה מלבד דראי' זו היא רק לשיטת הר"ן דילדה שסיבכה בזקנה דמותר משום זוז"ג הוא וכבר כתבנו לעיל דכל הראשונים פליגי ע"ז אמנם בלא"ה שגבה ממני דברי הר"ן דכונת הגמרא בסוטה שם דאמרינן הכא אי מימלך בת מיהדר היא זה הוא מלתא אחריתא ממש דזה א"ש גם אי נימא בזה טעמא דזוז"ג ופי' הר"ן בהא מלתא תמוהים לי הרבה כמו שנבאר בענף ב':

ענף ב

ועתה נבאר הא דאמרינן סוטה (מג ע"ב) על הא דפרכינן שם מאי שנא בילדה שסיבכה בזקנה דבטלה ומאי שנא כשסיבכה בילדה אחרת הנטוע לסייג ולקורות דלא בטלה ומשנינן התם אי מימלך עלה לאו בת מיהדר היא הכא אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה וכבר הבאתי בענף הקדום דהר"ן בע"ז (מט ע"א) מפרש לה דכיון שאפשר שהאילן הנטוע לסייג לשוב להיות איסור כמו הילדה שמסבך משו"ה הילדה שמסבך בה אינה בטלה דדמי להא דאמרינן מנחות (כג ע"א) נבלה בטלה בשחוטה משום שא"א לשחוטה שתעשה נבלה אבל שחוטה אינה בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פקע נבלה וכו' והר"ן הוסיף דלשיטתו דילדה שסיבכה בזקנה דמותר הוא משום זוז"ג מעתה לא אמרינן זוז"ג היכי שאפשר להיתר להיות כאיסור:

ופי' הר"ן תמוה לי הרבה מכמה טעמי חדא דההיא דרב חסדא מנחות (כג ע"א) דנבלה בטלה בשחוטה ושחוטה אינה בטלה בנבלה זה קאי לר' יהודה דס"ל דמב"מ אינו בטל ופליגי הני אמוראי במנחות שם דלרב חסדא נבלה בשחוטה הוה מבשא"מ משום שא"א לשחוטה שתעשה נבלה ומה"ט זה מקרי מבשא"מ דבתר מבטל אזלינן ור' חנינא פליג התם וס"ל להיפך דנבלה בשחוטה הוה מב"מ כיון שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דבתר בטל אזלינן וכ"ז הוא לר' יהודה דסובר מב"מ אינו בטל אבל לדידן ליכא שום נ"מ בזה וגם אפילו אליבא דר' יהודה לית הלכתא כהני אמוראי כמש"כ בתוס' שם ד"ה ור' יהודה מנחות (כה ע"א) א"כ לדידן ליכא שום נ"מ בזה ואפילו לדעת הרמב"ם ה' אבות הטומאה (פ"א ה' יז) שפוסק כרב חסדא והראב"ד השיגו דרב חסדא קאי אליבא דר"י דסובר מב"מ אינו בטל ותי' המ"מ שם דהרמב"ם סובר דבדיני טומאה גם לרבנן דינא הכי מ"מ לכו"ע בדיני ביטול דאיסור והיתר ליכא שום נ"מ בזה ועוד קשה דאי נימא דכונת הגמרא בהא דאמרינן אי מימלך עלה בת מיהדר הוא דמשו"ה אינו מבטל להילדה כרב חסדא דנבלה אינה בטלה בשחוטה הו"ל להגמרא למיפרך הא תינח לרב חסדא דס"ל דבתר מבטל אזלינן ונבלה אינה בטלה בשחוטה אבל לר' חנינא דס"ל נבלה בטלה בשחוטה דבתר בטל אזלינן מאי איכא למימר דפירות של הילדה הא א"א שתחזור להיתר דהא אפילו כשמסרחה לא פקע איסורו דהא ערלה אפילו עפרן אסור היכי שלא נשרפו כמש"כ לעיל ועוד קשה כיון דאמרינן בגמרא שם שהוא חוזר משום הברכה זו מעורכי המלחמה א"כ ע"כ דהפירות הגדלים על הילדה חייבים בערלה וברבעי ולהר"ן הא בהפירות בעצמם ליכא חיוב ערלה אלא שהיניקה מהילדה הראשונה אינה בטלה היתכן לומר דמשום זה חוזר מעורכי המלחמה ועוד קשה טובא על מש"כ הר"ן דמה"ט לא אמרינן הא מלתא דזוז"ג בכ"מ שאפשר להיתר להיות כאיסור וקשה טובא הא ולד הנסקלת ולד טרפה וולד הנרבעת דאמרינן בכל הני זוז"ג ובכל הני אפשר להיתר להיות שור הנסקל וטרפה או נרבע וכ"ת דבכל הני מחוסר מעשה הא גם נבלה א"א להיות שחוטה אלא ע"י מעשה כשיסרח ואע"ג שאפשר לחלק ולומר דמה שאפשר לבוא מעצמו אינו מקרי מחוסר מעשה. מלבד דלא מסתבר לחלק בכך הא בכ"מ דאמרינן גבי ילדה הנטוע האי סברא כיון דבת מיהדר לא מחלקינן בין שהיא בת מיהדר ע"י מעשה או לא כדאמרינן ירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) בנטע והקדיש דחייב בערלה כיון דבת מיהדר דכשיפדה מהקדש יהי' חייב בערלה אלמא דלא מחלקינן בין מחוסר מעשה או לא והאי סברא הוא מלתא אחריתא כמו שנבאר:

ומה דמסתבר לי טובא בפשיטות בהא דאמרינן סוטה (מג ע"א) התם אי מימלך עלה לאו בת מיהדר היא הכא. אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה דכונת הגמרא בזה הוא מלתא אחריתא דהא טעמא דמלתא בהא דילדה שסיבכה בזקנה מותרת זה הוא משום שהפירות הגדלים על הילדה שסיבכה עיקר גידולים הוא מיניקת הזקנה ויניקה זו מותרת משו"ה פרכינן שפיר דא"כ כשסיבכה נמי בילדה הנטוע לסייג ולקורות הו"ל להתיר דהא היניקה של הילדה הנטוע לסייג ג"כ יניקה מותרת דבה נמי ליכא ערלה. וע"ז שפיר משנינן הכא אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה כלומר דבנוטע לסייג אע"ג דפטורה מערלה מ"מ אם בתוך משך שני הערלה שלהן הדר בי' הנוטע וחישב שיהיו לאכילה מאותו רגע המה חייבים בערלה אע"ג שלא נטעם עכשיו מידי דהוה כאילן שעלה מעצמו שחייב בערלה ואמרינן ע"ז בירושלמי ערלה (פ"א ה"א) דאפילו כשחישב דצד התחתון של האילן יהי' לאכילה וצד העליון יהא לסייג צד התחתון חייב בערלה וצד העליון פטור מעתה כשהרכיב ילדה באילן הנטוע לסיג הא הוא מרכיב לאכילה וחושב על ענף זה שיהא לאכילה משו"ה פירות של אותו הענף הוה ערלה ממש דכל היניקה כולה מהפירות של אותו ענף הוא של חיוב כיון שחישב עליו לאכילה דזה דומה ממש לההיא דירושלמי דכשחישב צד תתתון לאכילה וצד העליון לסייג דצד התחתון חייב. ולדברינו גם אי נימא כהר"ן דהא דילדה שסיבכה בזקנה מותר הוא משום זוז"ג ג"כ א"ש דדוקא כשסיבכה בזקנה דאיכא יניקת היתר ואיסור הוה זוז"ג אבל כשסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא זוז"ג דכולה הוה ערלה ממש. וג"כ א"ש הא דחוזר עליו מעורכי המלחמה. זה הוא הפשט הפשוט. ודברי הר"ן צע"ג:

מעתה לדברינו גם אי נימא דבילדה שסיבכה איכא זוז"ג נמי ליכא ראי' מהכא דבאיסורי דלא בטלי לא מהני זוז"ג כמש"כ וכש"כ כפי שבררנו בסי' א' כרוב ראשונים דבילדה שסיבכה איכא רק טעמא דביטול:

והנה לדברינו יתברר דעת הרמב"ם דבערלה (פ"א מ"א) תנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והרמב"ם בפירוש המשניות כתב דאין הלכה כר' יוסי ובחיבורו הלכות מע"ש (פ"י) פסק כר' יוסי וכתב בכ"מ דהרמב"ם בחיבורו סובר דר' יוסי לא אתי לפלוגי על ת"ק אלא לפרושי דברי ת"ק וליכא בזה פלוגתא. ולדברינו דברי הרמב"ם מוכרחים דמדאמרינן הכא בסוטה (מג ע"ב) דילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות חייבת בערלה וחוזר עלי' מעורכי המלחמה וכבר כתבנו דטעמא דמלתא דכיון דבשעה שסיבכה הוא חושב שהפירות שיתגדל עלי' יהא לאכילה משו"ה כל היניקה שלה חייבת בערלה אע"ג דמה שנתגדל על שאר הענפים פטור מ"מ אותו הענף חייב. א"כ מוכרח כר' יוסי דסובר דאפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור וע"כ דהכי הלכתא:

ומעתה אפילו אי נימא דבילדה שסיבכה בזקנה איכא טעמא דזוז"ג מ"מ בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות ליכא כלל זוז"ג דהא ליכא הכא אלא יניקת איסור גרידא דכל היניקה כולה שנכנסת בילדה שסיבכה חייבת בערלה כמש"כ וכש"כ לדברינו דגם בילדה שסיבכה בזקנה ליכא זוז"ג אלא דין ביטול איסור בהיתר ודאי דבילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא זוז"ג אלא דבילדה שסיבכה בזקנה כיון דאיכא שתי יניקות יניקת היתר ויניקת איסור איכא בה דין ביטול איסור בהיתר ומשו"ה אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה אבל כשסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא ביטול דכל היניקה כולה הנכנסת בהילדה שסיבכה חייבת בערלה כמש"כ ומעתה ליכא מהכא ראי' דזוז"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי:

והנה לפי מה שבררנו דליכא שום ראי' לומר דלא מהני זוז"ג בהני איסורי דלא בטלי ודאי דמסתבר לומר דזוז"ג מהני בכל האיסורים וגם מדחזינן דזוז"ג מהני אפילו כששני הגורמים הם ממין אחד כמו ולד הנסקלת וולד טרפה וזה מהני אפילו להני תנאי דסברי מב"מ לא בטל מכלל דזוז"ג מהני אפילו בהני דוכתי דלא מהני בהו ביטול וגם מהא דאמרינן ע"ז (מט) דזוז"ג מותר באיסורי עכו"ם אע"ג דלא בטלי מוכח ג"כ דזוז"ג מהני בכל האיסורין מ"מ נראה דגבי דשיל"מ לא מהני זוז"ג ולאו משום ה"ט דלא בטל אלא דכמו שהחמירו בו כמה דברים כגון שספיקו אסור כדאיתא ביצה (ד) כן החמירו דלא מהני בי' זוז"ג ובסי' הבא נביא דמצינו בירושלמי פלוגתא דתנאי אי מהני זוז"ג בדשיל"מ ונבאר שם זה בארוכה:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה