אור ברסלב
נחלת ברוך סימן ח

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן ח

סימן ז

לבאר בדבר המתהוה מאיסור בסיוע של היתר ואי לאו האי סיוע לא היה מתהוה הדבר אי הא מילתא הוה זוז"ג:

ענף א

תשובה. הנה איתא חולין (נח ע"א) ומודים בביצה טרפה שהיא אסורה בדספנא מארעא דחד גורם הוא ופשוט דהא דלא חשבינן הכא זוז"ג דנימא דמה שנתחממה התרנגולת בקרקע דהתירא יהא גורם דהתירא זה הוא כיון דהביצה מתהוה ומתגדלת מאיסור גרידא דהיינו מהתרנגולת הטרפה משו"ה האי סיוע דהתירא דקרקע אינו שום גורם דזוז"ג לא הוה אלא כשהדבר נתהוה משני גורמים כמו ולד טרפה שנתעברה מכשרה בחולין שם וכן אגוז של ערלה שנטעו בע"ז (מט ע"א) דמיניקת היתר ומהאגוז מתהוה האילן וכן כששני הגורמים עושים פעולה אחת כגון שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו אבל הכא בביצה דספנא מארעא הקרקע לא הוה גורם וכבר הבאתי לעיל שכן כתבו הריטב"א ע"ז (מט ע"א) והמאירי נדרים (נז ע"ב) והבאתי שם דבגליון תוס' נדרים שם כתבו טעמא כיון דהכא הוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות והקשתי הא בהדיא אמרינן בגמרא שם דחד גורם הוא וגם אמרינן שם לישנא משום דגדלתה באיסור חזינן דטעמא הוא כמש"כ המאירי והריטב"א גם הבאתי שם ראיות דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני ומה"ט נמי פשוט בביצים כשרים שישבה עליהן תרנגולת טרפה דהאפרוחים מהביצים כשרים אפילו למ"ד זוז"ג אסור וכן להיפך תרנגולת כשרה שישבה על ביצים מטרפה אין להתיר האפרוחים משום זוז"ג דכיון דהאפרוחים מתהוים מהביצים גרידא האי סיוע דתרנגולת לא נחשב גרמא וכן מוכח בהדיא תמורה (לא ע"א) דאמרינן שם דמודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טרפה שאסור ובתר הכי אמרינן דמותר משום דאימת גדלה לכי מסרחא וכי מסרחא עפרא בעלמא הוא דכבר פקע האיסור מהביצים בשעה שנוצר ממנה האפרוח אבל לא מדכרינן כלל דאיכא הכא זוז"ג כשישבה עליהן תרנגולת כשרה וזה הוא מה"ט דהתרנגולת לא נחשב גורם:

ומסתבר לי דגם הא דפליגי אמוראי בנדרים (נז ע"א) אי גידולי היתר מעלין את האיסור ופי' הר"ן דפליגי בהא מלתא דמאן דמתיר סובר דכשנטע בצל של תרומה או מכה"כ ונתגדל הבצל כל מה שניתוסף בבצל בגידולה מותר משו"ה הגידולין של היתר מבטלין העיקר של איסור ומאן דאוסר סובר דכל מה שניתוסף בבצל ג"כ אסור מסתבר לי דאינהו פליגי בהא דמאן דמתיר סובר דכל מה שניתוסף בבצל אפשר להתיר משום זוז"ג דבצל של איסור ויניקה של היתר הוה זוז"ג דמשני הגורמים ניתוסף בבצל ומשו"ה מותר ומאן דאוסר סובר כיון שהבצל בעצמו מתעבה ומתגדל אין להתיר מה שניתוסף בבצל משום זוז"ג דגרמא דקרקע לא תשיב הכא גורם כמו גבי ביצה דספנא מארעא דלא חשבינן לקרקע לגורם ואע"ג דהכא עדיפא דאיכא יניקת הקרקע מה דליכא בההיא דספנא מארעא מ"מ סובר כיון דניתוסף בגוף הבצל משו"ה כנגד האי גרמא גרמת הקרקע לא חשיב למהוי זוז"ג. ולדברינו גם למאן דאוסר אינו לוקה על מה שניתוסף בבצל כיון דאינו אסור אלא משום גרמא דאיסורא ולהר"ן שם לקי על מה שניתוסף וזה יבואר בארוכה לקמן ולדברינו גם האי פלוגתא דאיתא ירושלמי כלאים (פ"ה ה"ז) גבי זרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ר' זירא בעי וכו' הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר. בהא פליגי דמאן דמתיר סובר כיון דבשעה שנעקר הכלאים עדיין המה קשים גרידא משו"ה הדגן שנתגדל בקשים לאחר שנעקר הכלאים מותרין משום זוז"ג דהיניקה של היתר והקשים של איסור שניהם גורמים ומאן דאוסר סובר כיון דהדגן מתגדל בתוך הקשים של איסור לא מהני הכא יניקת ההיתר למהוי זוז"ג כמש"כ:

ומה"ט לא נתבררה לי מה שהקשה הלח"מ (ה' מאכלות אסורות ס"ק ה) שהקשה שם בצובע בצבע של איסור הול"ל כיון שמבשל את הצבעים במים דזה הוה זוז"ג אמנם לפי מה שבררנו דסיוע של היתר לא נחשב לגורם א"כ ה"נ בצובע בצבע של איסור כיון דעיקר הנאה הנראית הוא הצבע של איסור גרידא משו"ה לא חשבינן לסיוע של היתר לגורם דהתירא. הן אמת דבלא"ה לא קשה כלל קושית הלח"מ כמו שבררנו לעיל סי' ב' דגם בצובע בצבע של איסור ובצבע של היתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו אע"ג דבכה"ג הצביעה נעשית משני הגורמים מ"מ אסור כמו שבררנו שם טעמא דמלתא:

ענף ב

אמנם מה שיש לעיין בזה מהא דאיתא ירושלמי

סוף פ"א דערלה דגרסינן התם אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת ע"ז שנעשה אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' איתפלגין חזקי' וכהנא כהנא אמר מותרת וחזקי' אמר אסורה ולכאורה נראה פשוט דהני אמוראי פליגי בזוז"ג. וכהנא דמתיר סובר דזוז"ג מותר ונוטע אגוז הוה זוז"ג וכדאמרינן נמי בבבלי ע"ז (מט ע"א) ומה"ט מתיר ג"כ באפרוח מביצת עכו"ם משום דהוה נמי זוז"ג דחשבינן לתרנגולת שישבה על הביצים לגורם דהתירא ומאן דאוסר סובר זוז"ג אסור ואוסר בהני תרתי ואפילו לפי מש"כ כמה רבוותא בע"ז (מט ע"א) דבנוטע אגוז אפשר להתיר גם למ"ד זוז"ג אסור וכמו שהבאתי לעיל וא"כ אפשר לומר דמה דפליגי הני אמוראי בנוטע אגוז דמאן דמתיר סובר דהכא ליכא גורם דאיסורא מה"ט שכתבו הראשונים דהאגוז כלה ומאן דאוסר סובר דזה הוה זוז"ג, מ"מ גם לדידהו מה דפליגי באפרוח מביצת עכו"ם נראה דע"כ פליגי בזוז"ג דהכא א"א לומר דהביצה לא הוה גורם דאיסורא דהא האפרוח מהביצה נתהוה וא"כ מוכח דלתרווייהו חשבינן לתרנגולת שישבה על הביצים לגורם דהתירא וזה הוא להיפך ממש"כ בענף א' ואין לומר דמאן דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם הוא משום דהביצה מסרחא והוה עפרא וכמו דאמרינן תמורה (לא ע"ב) דמה"ט אפרוח מביצה טרפה מותרת דהכא גבי ביצת עכו"ם ליכא ה"ט דהא אפילו כשנעשית עפר עפרן של עכו"ם אסור ולכאורה הכא ליכא טעמא אחרינא אלא הא מלתא דזוז"ג וקשה על דברינו בענף הקדום מ"מ גם אי נימא הכי ע"כ דהבבלי פליג על הירושלמי דכבר בררנו דמבבלי מוכח דלא חשבינן להתרנגולת שישבה על הביצים לגורם. והנה בירושלמי בערלה שם בתר הכי פליגי אמוראי באפרוח מביצת הקדש והתם לא תליא בזוז"ג כמו שנבאר בארוכה לפנינו אבל הכא באפרוח מביצת עכו"ם לכאורה ליכא אלא ה"ט דזוז"ג:

והנה אפשר לומר דלהני אמוראי בירושלמי לתרווייהו זוז"ג מותר אלא דפליגי באפרוח מביצת עכו"ם אי זה הוה זוז"ג דמאן דאוסר סובר כהבבלי תמורה (לא ע"א) שהבאתי דלא חשבינן להתרנגולת לגורם דהתירא ומאן דמתיר סובר דזה הוה זוז"ג מ"מ מסתבר דגם הוא מודה בביצה טרפה דספנא מארעא דלא הוה אלא חד גורם כדאמרינן חולין (נח ע"א) גם א"ל דמה דפליגי בנוטע אגוז פליגי נמי בהא מלתא דמאן דאוסר סובר כיון דהאילן נתהוה מהאגוז הוה הוא עיקר הגורם ולא מהני יניקת הקרקע למשרי משום זוז"ג ובאמת הריטב"א בע"ז שם הביא בשם הראשונים שאמרו כן מסברא דנפשייהו דבנוטע אגוז עיקר הגורם הוא האגוז וא"ל דהני אמוראי פליגי בהכי ולפום ש"ס בבלי נוטע אגוז הוה זוז"ג כדאיתא ע"ז (מט ע"א) ואפרוח מביצה לא הוה זוז"ג כדאיתא תמורה (לא ע"א) כן היה א"ל:

עוד א"ל בהא דפליגי הני אמוראי באפרוח מביצת עכו"ם דאינהו פליגי בביצת עכו"ם של נכרי דמהני לו ביטול מאן דמתיר סובר כיון דהביצה מסרחא קודם שנוצר האפרוח כדאמרינן תמורה (לא ע"א) משו"ה בשעה שנסרחה נתבטלה ומותרת ומאן דאוסר סובר כיון דגם בשעה שנסרחה היא עומדת להיות אפרוח משו"ה זה לא הוה ביטול. והנה צריכים אנו לבאר דברים אלו כי לפי שיטת הבבלי ודאי דביטול כזה לא מהני דהא בע"ז (מא) דפליגי ר' יוחנן ור"נ בעכו"ם שנשתברה מאליה אי הוה ביטול פרכינן שם לר"ל דסובר דהוה ביטול מהא דתנן ר' יוסי אומר אין זורעין תחת אשרה ירקות בימות הגשמים מפני שהנבי' נושרות עליהם והוה להן לזבל ולר"ל הול"ל דכל מה שנופל מן האילן מותר דהוה כעכו"ם שנשתברה מאליה דהוה ביטול ומשנינן דאין עכו"ם בטלה דרך גדילתה מעתה להבבלי בביצת עכו"ם שישבה עליהן תרנגולת ונסרחה לכו"ע לא נתבטלה דלר' יוחנן הא עכו"ם שנשתברה מאליה אינה בטלה ולר"ל דסובר דבטלה לדידי' נמי אין עכו"ם בטלה דרך גדילתה דאורחא בכך וה"נ דרך גדילתה הוא א"כ בין לר"י בין לר"ל בכה"ג לא נתבטלה:

אמנם כ"ז הוא לפום הבבלי אבל בירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ב) מבואר דאפילו ר' יוחנן סובר בעכו"ם שנשתברה מאליה דבטלה כשאינו עתיד להחזירן לכליון ובירושלמי שם (פ"ג ה' יא) פרכינן ג"כ מהא דתנן ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבי' נושרות עליהן והוה להן לזבל לית הדא פליגי על ר' יוחנן וכו' ומשנינן תפתר בעכו"ם של ישראל אלמא דלהירושלמי עכו"ם של נכרי דמהני לה ביטול בטלה אפילו לר' יוחנן אף שנשתברה מאליה ואפילו כדרך גדילתה ולהירושלמי ביצת עכו"ם של נכרי שישבה עליהן תרנגולת ונסרחה כל שאינה עתידה להיות עכו"ם כבתחילה הול"ל דנתבטלה ומותרת אלא משום האי סברא שכתבנו דבשעה שנסרחה ג"כ היא עומדת להשתבח יותר ולהיות אפרוח א"כ א"ל דהני אמוראי דפליגי באפרוח של ביצת עכו"ם פליגי בהא מלתא אי זה הוא ביטול או לא וכ"ת הא בירושלמי שם רצה מתחילה לאוקמי דהאי אפרוח מביצת עכו"ם דפליגי בה הני אמוראי מיירי בביצה של תקרובת עכו"ם שהכניסה לפנים מן הקנקילון ותקרובת עכו"ם הא לא מהני בי' ביטול כדאמרינן ע"ז (נ) זה ליתא חדא דתקרובת כי האי דלא הוה כעין פנים מהני לה ביטול כמש"כ בשער המלך ה' לולב (פ"ח) ובלא"ה הא כשרצו בירושלמי לאוקמי דמיירי בביצת תקרובת פרכינן לה מפירכא יותר גדולה שאינה נאסרת כלל ומוקמינן לה בביצת משמשי עכו"ם ובמשמשי עכו"ם ודאי מהני ביטול ולהרמב"ן שהביא הר"ן ע"ז (נב ע"א) אפילו למשמשי עכו"ם של ישראל מהני ביטול ולרוב ראשונים דפליגי על הרמב"ן פשוט שיש לאוקמי בשל נכרי דמהני לה ביטול לכו"ע:

עוד א"ל דמאן דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם סובר דכמו דבעל חי אינו נאסר כשעשוהו לעכו"ם וכדאמרינן תמורה (כט) דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה מכלל דלהדיוט מותר ה"נ בע"ח כמו אפרוח שנתהוה מביצת עכו"ם ג"כ אינו אסור להדיוט ומאן דאוסר סובר דאע"ג דאפרוח שנעשה עכו"ם אינו נאסר מ"מ כשנתהוה מעכו"ם אסור וכדאמרינן כה"ג בע"ז (עד ע"ב) אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן עשאן מליפן לעכו"ם אסרן והכא עדיפא לפי שנתהוה מדבר האסור:

והנה האי פלוגתא דאמוראי שבירושלמי (סוף פ"א דערלה) איתא נמי בירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ה) אמנם הגירסאות אינם דומים זו לזו דבירושלמי ערלה פליגי מתחילה חזקי' וכהנא בתרתי בנוטע אגוז של ערלה ובאפרוח מביצת עכו"ם ובתר הכי פליגי באפרוח מביצת הקדש גרידא ובירושלמי ע"ז פליגי מתחילה באפרוח מביצת עכו"ם גרידא ואח"כ פליגי בתרתי בנוטע אגוז של ערלה ובאפרוח מביצת הקדש. ולפי הגירסא שבירושלמי ע"ז מאן דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם הוא בעצמו אוסר אח"כ בנוטע אגוז של ערלה. מעתה תו א"א לומר דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם משום זוז"ג דא"כ כש"כ דהו"ל להתיר בנוטע אגוז מה"ט גופי' ולפי גירסא זו צריך לומר דמתיר משום הני תרי טעמי בתראי שכתבנו אמנם מסתבר טובא דהגירסא שבירושלמי ערלה היא הנכונה:

אמנם הא דפליגי הני אמוראי באפרוח מביצת הקדש התם ליכא למימר דפליגי בזוז"ג מתרי טעמי חדא הא בירושלמי שם מבואר דמאן דאוסר באפרוח מביצת עכו"ם מתיר באפרוח מביצת הקדש ומאן דאוסר באפרוח מביצת עכו"ם ע"כ או דסובר זוז"ג אסור או דסובר דזה לא הוה זוז"ג א"כ מ"ט מתיר באפרוח מביצת הקדש גם בלא"ה הא לקמן בררנו דגבי הקדש בדק הבית דהוה ממון הקדש כמו כל ממון של נכסי הדיוט דהוה ממון בעלים א"א להתיר משום זוז"ג כמו באיסורים אלא דצריך לדון בזה דין ממון כמו שאנו דנין גבי נכסי הדיוט וכמו גבי נכסי הדיוט כה"ג כגון שתרנגולת של איש אחד ישבה על ביצים של איש אחר ונעשו אפרוחים פשוט דהאפרוחים שייכים לבעל הביצים כיון שהאפרוחים נתהוים מהביצים ה"נ הול"ל כה"ג גבי הקדש אמנם כבר בררנו האי פלוגתא דירושלמי באפרוח מביצת הקדש בספרי שו"ת מנחת ברוך בארוכה בטוב טעם:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה