נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן ה
לבאר אי זוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני:
ענף א
תשובה. תנן התם ע"ז (מח ע"ב) זורעין תחתי' ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה וכו' ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבי' נושרות עליהן והוה להן לזבל ובגמרא פרכינן למימרא דר' יוסי סבר זוז"ג אסור ורבנן אמרי זוז"ג מותר הא איפכא שמעינן להו דתנן ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף היא נעשית זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל הגמרא ובתוס' שם וכמה רבוותא תמהו לפי מה דקס"ד בגמרא דרבנן דמשנתנו סברי זוז"ג מותר ומה"ט מתירין לזרוע תחתי' ירקות בימות הגשמים ולא חשו להא דהנבי' נושרות עליהן והוה להן לזבל כיון דמ"מ יהי' זוז"ג א"כ מ"ט אסרי רבנן לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה משום דצל האילן מהני לירקות הא בצל האילן נמי איכא זוז"ג דהיינו צל האילן וקרקע של היתר. ובתוס' וריטב"א תירצו דזבל וקרקע הוה זוז"ג מפעולה אחת משו"ה מהני אבל צל האילן ויניקת הקרקע דהוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני והרמב"ן והר"ן תירצו דצל האילן וקרקע כיון דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי זוז"ג כה"ג לא מהני:
והנה כמה רבוותא פליגי אי למסקנת הגמרא דשם מחלקינן ג"כ בין זוז"ג מפעולה אחת לזוז"ג ע"י פעולות חלוקות או כפי סברת הרמב"ן דכל היכי דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי לא מהני דבגמרא שם במסקנא אמרינן דרבנן ס"ל זוז"ג אסור ור' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר לדידכו דסבירא לכו זוז"ג אסור אודו לי מיהת אף לא ירקות בימות הגשמים ופירש"י והריטב"א דהא דאמרינן בגמרא לדידכו דסבירא לכו זוז"ג אסור היינו מה דסברי רבנן בהאי משנה דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה דבמסקנא סובר הגמרא דצל האילן וקרקע נמי הוה זוז"ג והרמב"ם (ה' עכו"ם פ"ז הי"ד) פסק ג"כ דצל האילן וקרקע הוה זוז"ג אבל הרמב"ן שהביא הר"ן שם כתב דהא דאמרינן במסקנא לדידכו דסבירא לכו זוז"ג אסור כונת הגמרא להאי משנה דתנן דאמרי רבנן לר' יוסי אף היא נעשית זבל ורחמנא אמר לא ידבק בידך מאומה וכו' דמייתינן לה בגמרא לעיל לראי' דרבנן סברי זוז"ג אסור אבל צל האילן וקרקע לא הוה זוז"ג גם למסקנת הגמרא דהא לא מצינו בגמרא דלהדרו בהו מהאי סברא דהוו סברי מעיקרא דזה לא הוה זוז"ג. ובטור ביור"ד (סי' קמב) הביא שני הדעות והב"י ביור"ד שם הכריע כרש"י והרמב"ם והריטב"א דצל האילן וקרקע הוה זוז"ג א"כ לפי ההלכה זוז"ג מפעולות חלוקות או היכי דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי נמי מהני ובשו"ת אבני מילואים סי' ז' כתב דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני ומה שהתיר הב"י ביור"ד שם לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה היינו משום דהתם עיקר הגורם הוא של היתר דהיינו הקרקע ואפשר דגם לדעת התוס' דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני מ"מ מודים בזה כיון דעיקר הגורם הוא של היתר. ואינני רואה יסוד לדברים האלה דודאי התוס' אסרי גם בצל אילן וקרקע וכמו שהביא בטור יור"ד בשם ר"י דבצל אילן וקרקע גם בדיעבד אסור אלא דהב"י פסק כהמקילים דפעולות חלוקות נמי הוה זוז"ג. הנה הבאתי דעת הראשונים בזה:
והנה אילולי דמסתפינא הייתי אומר דזוז"ג, ע"י פעולות חלוקות או היכי דכל חד לחודא קאי ודאי מהני אפילו לפי מה דקס"ד בגמרא בע"ז שם מעיקרא ומה שהקשו כל הני רבוותא מ"ט אסרי רבנן לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה מסתבר לי ליישב קושיא זו בתרי פירוקי רויחי ונקדים להביא עוד קושיא אחת שהקשה הרמב"ן מובא גם בהר"ן בע"ז שם על הא דפרכינן למימרא דר' יוסי סבר זוז"ג אסור והקשה הרמב"ן הא גם אי נימא דזוז"ג מותר מ"מ הא זה הוא בדיעבד אבל לכתחילה אסור כדתנן ערלה (פ"א מ"ט) ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה אלמא דאע"ג שאם עבר ונטע מתיר משום זוז"ג כדאמרינן בע"ז שם מ"מ לכתחילה אסור ומשנתנו דסבר ר' יוסי אף לא ירקות בימות הגשמים הא זה הוא לכתחילה והרמב"ן והר"ן שם תירצו דכיון דהנאה ממילא אתי אי נימא דזוז"ג מותר הו"ל למשרי הנאה כזו אפילו לכתחילה ולפענ"ד ליכא שום נ"מ בזה אי ההנאה באה ממילא אי לא אלא דהכא איכא תרי טעמי אחריני חדא דאי נימא דזוז"ג מותר א"כ בדיעבד כל הירקות שנתגדלו מזבל עכו"ם ומקרקע של היתר מותרים משום זוז"ג אלא דנימא דמ"מ אסור לזרוע לכתחילה משום שנהנה מעכו"ם דהיינו מהנבי' שנושרות עליהם. הא בכה"ג אפילו להנות לכתחילה מעכו"ם גופי' בלא זוז"ג נמי שרי כדאמרינן פסחים (כה ע"ב) דכשאינו מכוין וליכא פסיק רישא שרי והכא גבי ירקות בימות הגשמים הא הוא אינו מכוין להנבי' ופסיק רישא נמי לא הוה דאע"ג דאורחא דמלתא דהנבי' נושרות במקום קרוב והרוח אינו מפזרן קודם שנעשים זבל מ"מ הדבר אפשר וגם שכיח טובא שהרוח מפזר העלים קודם שנעשה מהם זבל. מעתה אי זוז"ג מותר א"כ הירקות שנתגדלו יהיו מותרים ולכתחילה משום איסור הנאה לא איכפת לן הכא כיון דלא הוה פסיק רישא ואינו מכוין אבל אי זוז"ג אסור א"כ א"א לזרוע תחתי' ירקות בימות הגשמים. דלאחר שתפול הנבי' ויהי' לזבל הא כל הגידולים יהיו אסורים באכילה ומשו"ה אמרינן למימרא דר' יוסי סובר זוז"ג אסור. מעתה ממילא מתורץ קושיא הראשונה שהקשו רבוותא דלרבנן דזוז"ג מותר מ"ט אסור לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה. שאני ירקות בימות החמה דאפילו זוז"ג מותר בדיעבד מ"מ לכתחילה אסור לזרוע והכא הא נהנה מן הצל וזה הוה פסיק רישא דהא כל האילנות יש להם צל משו"ה אסור לכתחילה לד"ה ואע"ג שאינו מכוין ובהא דתניא ע"ז (מט) שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם תני חדא תזרע ואמרינן בגמרא דהאי ברייתא ס"ל זוז"ג מותר אין להקשות הא מ"מ לכתחילה אסור. דהתם כיון שכבר נזדבלה הוה דיעבד וכמש"כ בטור יור"ד (סי' קמה) ובב"י דכיון שנזדבלה הוה דיעבד. הא חדא:
עוד מסתבר לי טובא לישב הני תרי קושיות שהקשו כל הני רבוותא דהא כמו שהקשה הרמב"ן הכא דמנ"ל להגמרא דר' יוסי דאמר אף לא ירקות בימות הגשמים סובר זוז"ג אסור הא לכתחילה לכו"ע אסור כה"ג ממש הקשו בתוס' פסחים (כו ע"ב) גבי תנור חדש שהוסק בעצי ערלה דאמרינן שם דלמ"ד זוז"ג מותר שרי לאפות בו פת בעצי היתר משום זוז"ג והקשו בתוס' שם ד"ה בין חדש הא מ"מ לכתחילה לכו"ע אסור כדתנן ערלה (פ"א) ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה אע"ג דס"ל שאם עבר ונטע מותר משום זוז"ג וכן הקשה הרא"ש שם ותי' כיון דהוה פסידא דתנור הוה כדיעבד. וכונתם פשוט דבשלמא גבי אגוז של ערלה דליכא פסידא דהיתר אסור לכתחילה אבל הכא בתנור הא גוף התנור הוא של היתר ואי אסרת לאפות בו איכא פסידא דהיתר משו"ה הוה כדיעבד ותי' זה איכא נמי הכא הא גם הכא אי אסרת לו לזרוע משום הנבי' איכא פסידא דקרקע של היתר משו"ה הוה כדיעבד וכיון דזוז"ג מותר בדיעבד שרי הכא לכתחילה. ואין לומר דהכא ליכא פסידא דאם לא יזרע בה ירקות יזרע בה דברים אחרים זה ליתא דמשום חששא דנבי' אסור לזרוע שום דבר כיון דהנבי' נעשית זבל והזבל משביח לכל מה שיזרע תדע דהא תניא ע"ז (מט ע"א) שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם תנא חדא תבור אלמא דלמ"ד זוז"ג אסור לדידי' בגורם דזבל אסור לזרוע שום דבר והא דאמר ר' יוסי אף לא ירקות בימות הגשמים זה הוא כיון דרבנן אמרו אין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה אבל זורעין תחתי' ירקות בימות הגשמים דלרבנן ירקות גרידא אסור לזרוע בימות החמה דהצל מהני לירקות בימות החמה ומשו"ה מסקי רבנן אבל זורעין תחתי' ירקות בימות הגשמים ומה"ט אמר ר' יוסי אף לא ירקות בימות הגשמים אבל פשוט דלר"י אסור לזרוע שום דבר דזבל משביח לכל דבר הנזרע וכיון דלר"י אסור לזרוע שום דבר ממילא איכא פסידא דקרקע של היתר משו"ה אי זוז"ג שרי בדיעבד הו"ל למשרי לזרוע הכא לכתחילה אלא ע"כ דס"ל זוז"ג אסור ומעתה ממילא מתורץ הקושיא הראשונה שהקשו כל הני רבוותא כיון דרבנן סברי זוז"ג מותר מ"ט אסרו לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה דלדברינו א"ש טובא דאע"ג דסברי זוז"ג מותר בדיעבד מ"מ הא לכתחילה אסור לכו"ע והכא הא ליכא שום פסידא דהיתר דאם לא יזרע ירקות דמהני להו צל יזרע תבואה ומשו"ה אע"ג דהוה זוז"ג ומותר בדיעבד מ"מ לכתחילה אסור:
מעתה לדברינו גם לפי מה דקס"ד בע"ז (מח ע"ב) דרבנן סברי זוז"ג מותר ודאי דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני והא דאסרי רבנן לזרוע ירקות בימות החמה זה הוא משום דלזרוע לכתחלה לכו"ע אסור דהא הכא ליכא פסידא דהיתר שיכול לזרוע תבואה וההנאה מצל האילן הוה פסיק רישא דכל האילנות יש להם צל משו"ה אסור אבל הא דר' יוסי אוסר אפילו ירקות בימות הגשמים מחששא דנבי' זה הוא ע"כ משום דסובר זוז"ג אסור דאי לא"ה הוה שרי הכא לכתחילה מתרי טעמי חדא דהכא איכא פסידא דהיתר דמהאי חששא אסור לזרוע שום דבר ובכ"מ דאיכא פסידא דהיתר אפילו לכתחילה מותר למ"ד זוז"ג מותר כדמוכח מההיא דתנור חדש פסחים (כו ע"א) ועוד הא משום איסור הנאה לכתחילה ליכא הכא גבי נבי' כיון דהנאה זו לא הוה פסיק רישא כמש"כ לעיל וגם הוא אינו מכוין ובכה"ג שרי לכתחילה כדאיתא פסחים (כה ע"ב) ולדברינו הא דאמרינן במסקנא דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר לדידכו דס"ל זוז"ג אסור זה הוא כהרמב"ן דכונת הגמרא להא דתנן דאמרו רבנן לר' יוסי אף היא נעשית זבל דמההיא דאין זורעין ירקות בימות החמה לדברינו לכו"ע אסור דזוז"ג לכתחילה אסור לכ"ע מעתה לדברינו זוז"ג ע"י פעולות חלוקות מהני גם לפי מה דקס"ד בגמרא בע"ז (מח ע"א) ובענף ב' נביא לזה עוד ראיות וההלכה בהא מלתא דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה יבואר בענף ג':
ענף ב
והנה מה"ט דס"ל לתוס' דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני מה"ט גופי' כתבו בע"ז (מט ע"א) ד"ה אין נוטעין דבנוטע אגוז של ערלה ונעשה אילן דאסור אפילו למ"ד זוז"ג מותר משום דהוה ע"י פעולות חלוקות. ומלבד דכבר כתבנו בסי' הקדום מה דקשה לשיטתם מהא דאיתא בירושלמי ערלה (סוף פ"א) א"ר יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור ובררנו שם דטעמא דר' יוחנן דמתיר בעבר ונטע הוא משום דסובר זוז"ג מותר א"כ מוכת מהירושלמי דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות מהני ומזה איכא ראי' גדולה לכל הני רבוותא דסברי זוז"ג ע"י פעולות חלוקות מהני:
עוד נראה להביא ראי' לכל הני רבוותא דסברי זוז"ג ע"י פעולות חלוקות מהני מהא דקמבע"ל נדרים (נז ע"א) אי גידולי היתר מעלין את האיסור ופשטינן מהא דאמר ר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר אמר לו ר' ירמי' ואיתימא ר' זריקא שביק מר תרין ועביד כחד מאן אינהו תרין דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור וא"ר שמואל ב"ר נחמני א"ר יהונתן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור וכו' והנה הא דמדמינן בגמרא גידולי איסורי אכילה כמו בצל של תרומה לגידולי איסורי הנאה כמו ערלה וכלאים זה יבואר לקמן דע"כ ע"פ דין המה שוים בזה מ"מ מבואר בהדיא בגמרא דלר' ינאי דסובר גידולי היתר מעלין את האיסור לדידי' בצל בכרם ונעקר הכרם מותר משים דגידולי היתר מעלין את האיסור. מעתה אי נימא כהני רבוותא דבנוטע אגוז מותר משום זוז"ג אע"ג דהוה פעולות חלוקות א"ש האי פלוגתא דאמוראי בנדרים שם דמאן דמתיר סובר דכל מה שניתוסף בבצל מיניקת היתר מותר משום זוז"ג דהיינו גרמא דבצל האסור ויניקת הקרקע המותרת וכיון דמה שניתוסף מותר הגידולין מבטלין העיקר האיסור. ומאן דאוסר סובר או כמש"כ המאירי דאע"ג דגם הוא מודה דכל מה שניתוסף בבצל מותר משום זוז"ג מ"מ אין בכח של הגידולים לבטל העיקר או כמש"כ הר"ן שם דמאן דאוסר סובר דמה שניתוסף בבצל ג"כ אסור דאין להתיר משום זוז"ג כיון דהאיסור בעצמו מתגדל ולקמן סי' כ"ב נבאר פלוגתא דהר"ן והמאירי בארוכה מ"מ בין למר בין למר ידעינן טעמא דפלוגתייהו. אבל אי נימא באגוז שנטע דאין להתירו משום זוז"ג כיון דהוה ע"י פעולות חלוקות ולא מהני א"כ מ"ט דמאן דמתיר מה שניתוסף בבצל הא הכא נמי הוה זוז"ג בפעולות חלוקות. ואין לומר כיון דדעת התוס' ע"ז (מט) ד"ה ורבנן דבנוטע אגוז של ערלה מותר לרבנן בלא טעמא דזוז"ג א"כ נימא נמי דמאן דמתיר הכא בבצל שנטעו בכרם דזה הוא נמי בלא טעמא דזוז"ג אלא מה"ט דסובר כרבנן. זה ליתא כלל דבשלמא גבי נוטע אגוז אפשר להתיר בלא טעמא דזוז"ג משום דאיכא התם ה"ט דכתבו כמה רבוותא המבואר בירושלמי דהאגוז כלה עד שלא תצמח. וזה שייך רק גבי אגוז שהוא כלה אבל הכא בבצל הא בצל הוה דבר שאין זרעו כלה כדאיתא נדרים (נח ע"ב) וע"כ הבצל הוה גרמא דאיסורא ואין להתיר מה שניתוסף בבצל אלא מטעמא דזוז"ג הרי מוכח דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות מהני:
והנה בגליון תוס' בנדרים שם הקשו להיפך מ"ט דמאן דאוסר בבצל בכרם ונעקר הכרם הא כל מה שניתוסף בבצל הו"ל להתיר משום זוז"ג ותי' דזה וזה גורם ע"י פעולות חלוקות לא מהני והביאו ראי' לדבריהם מהא דאיתא חולין (נח ע"א) בביצה של טרפה דספנא מארעא דאסור ולא חשבינן להתרנגולת והקרקע לזוז"ג וזה הוא ודאי מה"ט דהוה זוז"ג מפעולות חלוקות ולא נתבררה לי דבריהם הא אדרבא אי נימא דזוז"ג מפעולות חלוקות מהני א"ש טובא ואי לא מהני קשה טובא כמש"כ ואולי כונת התוס' שם דהני אמוראי דפליגי בגידולי היתר מעלין את האיסור אינהו רק בהא מלתא פליגי אי זוז"ג מפעולות חלוקות מהני א"כ לדבריהם מוכרחים אנו לעשות מזה פלוגתא דאמוראי וזה לא מסתבר כלל. ומה שהביאו בתוס' ראי' נדרים שם מביצה טרפה דספנא מארעא קשה טובא הא התם איכא טעמא אחרינא דכיון דגידולי של ביצה הוה מטרפה דממנה היא גדלה משו"ה זה הוה רק חד גרמא דאיסורא דמה שהקרקע מסייע לא נחשב לגורם וכדאמרינן בחולין שם דביצה של טרפה דספנא מארעא הוה רק חד גרמא ולקמן בררנו דאיכא כה"ג בכמה דוכתי דכל דבר שנתהוה מאיסור גרידא אע"ג דההיתר מסייע סיוע זה לא מקרי גורם וכן להיפך אם נתהוה מהיתר גרידא אע"ג דאיכא התם סיוע דאיסור מ"מ זה לא הוה גורם דאיסורא ובררנו שם מה מקרי זוז"ג וכן כתב בהדי' המאירי בנדרים שם והריטב"א בע"ז (מט ע"א) דביצה טרפה דספנא מארעא הוה רק חד גרמא דאיסורא כמ"ש:
עוד יש לי להביא ראי' מההיא דפסחים (כו ע"ב) דאמרינן שם פת שנאפה בעצי היתר בתנור חדש שהוסק בקליפי ערלה דהוה זוז"ג אע"ג דגרמא דתנור וגרמא דעצים לא דמי להדדי והוה פעולות חלוקות ומצאתי בסמ"ג (יור"ד סי' ס' בש"ך סק"ה) שהעיר בזה גם באבני מילואים בשו"ת שם סי' ז' העיר וכתב דכיון דהתנור מחזיק החום משו"ה הוה פעולה אחת עם גרמא דעצים. וזה אינו מסתפק דמ"מ הנאת התשמיש שהוא מדביק הפת בהתנור שנאסר הוה פעולה חלוקה מחום העצים ומ"ט מותר הכא יותר ממה דסברי הני רבוותא דאסור לזרוע ירקות תחת אשרה כיון דהנאת הצל ויניקת קרקע הוה פעולות חלוקות אבל לדברינו בענף א' א"ש טובא ולקמן נברר עוד בארוכה האי סוגיא דפסחים. והנה מההיא דתנור חדש יש לעיין טובא גם על שיטת הרמב"ן שהבאתי בענף א' דסובר דבכ"מ דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי לא הוה זוז"ג. וקשה טובא הא בתנור חדש ועצי היתר התם התנור שנגמר מקליפי ערלה הוה גורם דאיסור כמו שפירש"י פסחים שם וכן פי' הרא"ש חולין (פ"א סי' לה) והעצים הוה גורם דהיתר אלמא דאע"ג דכל חד לחודא קאי מ"מ הוה זוז"ג. והנה הרמב"ן בחידושיו בע"ז (מט ע"א) מיא ההיא דתנור וכתב שם דאם הי' עצי איסור עומדים בפ"ע ועצי היתר בפ"ע וע"י גרמת שניהם נאפה הפת לא הוה זוז"ג דכל חדא לחודא קאי אבל בתנור חשבינן העצים של ערלה שהוסק בהן התנור לגורם אחד ועצי היתר לגורם שני עי"ש ולא נתבררה לי דברי הרמב"ן דכולה סוגיא דפסחים בהכי אזלא דהתנור גופי' הוה גורם דאיסורא דהני קליפי ערלה שכבר הוסק בהם ליתנהו בעולם:
והנה משום דקשה להם להני רבוותא מ"ט ירקות בימות הגשמים מותר משום זוז"ג ובימות החמה אסורין מה"ט המציאו דבר חדש או דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני או דבכ"מ דכל חד לחודא קאי לא מהני. אבל לדברינו בענף א' שבררנו בזה תרי טעמי רויחי ודאי דמסתבר דבין בפעולות חלוקות בין היכי דכל חד לחודא קאי הוה זוז"ג:
ענף ג
והנה לדברינו בענף א' אפלו לפי ההלכה דזוז"ג מותר מ"מ אסור לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה לכתחילה ובהשקפה זה הוא כנגד כל הראשונים דהא לרש"י ולהרמב"ם וכן לפי מש"פ הב"י ביור"ד סי' קמ"ב דזוז"ג מותר. שרי לזרוע ירקות בימות החמה לכתחילה. ולהתוס' והרמב"ן דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות או היכי דכל חדא לחודא קאי לא מהני לדידהו בירקות בימות החמה אפילו בדיעבד הגידולים אסורים. אמנם לפנינו יתבאר דכמה רבוותא סברי כמש"כ:
ובאמת בלאו ה"ט שכתבנו בענף א' יש לי עיון על הני רבוותא דסברי בירקות בימות החמה אפילו בדיעבד אסור דאפילו אי נימא כדבריהם דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני מ"מ הא הירקות לא נתגדלו ולא נעשה בהם שום שבח ע"י צל האשרה אלא שהצל יפה לירקות בכדי שהשמש לא יזיק להן ומה"ט הא לא אפשר אלא לאסור לכתחילה משום איסור הנאה אבל לאסור הגידולים בדיעבד ליכא שום סברא אפילו למ"ד זוז"ג אסור דבכ"מ שאוסרים משום זוז"ג היינו בדבר שבא משני גורמים כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"ב) או כששני הגורמים עשו שבח בהיתר כמו שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו ע"ז (מט ע"ב) אבל כשהדבר נתהוה מהיתר ולא נעשה בו שום שבח מגרמא דאיסורא אלא שנהנה מן האיסור בכה"ג א"א לאסור דהדבר פשוט דכשמניח דבר היתר בכלים של תשמישי עכו"ם אע"פ שנהנה מ"מ הדבר מותר כיון שלא נעשה בהיתר שום שבח וגדולה מזו תנן ע"ז (נא) מצא בראשו כסות או כלים מותרים אע"ג שהי' מונח בראשו של עכו"ם והנה הרא"ש בחולין (פ"א ס"ט) הביא שם להאי משנה דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה וכתב ע"ז דמ"מ בדיעבד מותר והוא כתב כן אפילו לתנא דמשנתנו אלמא דאע"ג דתנא דמשנתנו סובר זוז"ג אסור מ"מ כתב הרא"ש דבדיעבד מותר וזה הוא ודאי מה"ט שכתבנו ועי' מש"כ לקמן באפה פת בתנור אסור אם הפת אסורה או לא עי"ש שהארכנו בזה:
וגם במש"כ בענף א' דגם לדידן דזוז"ג מותר מ"מ אסור לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה דלכתחילה היכי דליכא פסידא דהיתר זוז"ג אסור מסתבר לי דכמה רבוותא הכי ס"ל דהא הרי"ף והרא"ש שניהם הביאו בע"ז (מח ע"ב) משנה זו דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה ולא העירו ע"ז לדחות משנתנו מהלכה מה"ט דהא לדידן זוז"ג מותר והב"י בטור יור"ד (סי' קמב) כתב על דברי הרי"ף והרא"ש דאע"ג שלא דחו בפירוש משנתנו מהלכה מ"מ ע"כ שהם דוחים משנה זו מהלכה אבל לדברינו א"ש דברי הרי"ף והרא"ש דגם לדידן אסור לכתחילה. ובדיעבד מותר גם לתנא דמשנתינו כמש"כ כן מסתבר לי בזה: