אור ברסלב
נחלת ברוך סימן ד

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן ד

סימן ג

עוד בזה לבאר אי בנוטע אגוז של ערלה אפשר להתיר גם אי נימא זוז"ג אסור:

ענף א

תשובה. הנה בסי' הקדום הבאתי מה שכתבו הראב"ד והרמב"ן ועוד כמה רבוותא דגם אי זוז"ג אסור אפשר להתיר בנוטע אגוז של ערלה משום שהאגוז כלה עד שלא תצמח וכן אמרינן בירושלמי עכ"ל ולפנינו בירושלמי (בספ"ק דערלה) ליכא הא מלתא אמנם בהרמב"ן ע"ז (מט) מבואר דגירסתם היה בירושלמי דערלה שם אמר ר' יוחנן עבר ונטע מותר דהאגוז כלה עד שלא תצמח. והנה גם לפי גירסא זו מסתבר טובא לומר שהוא סובר דזוז"ג מותר כמו שנבאר בארוכה בענף ג' אמנם כל הני רבוותא מוכרחים לומר כן דלדידהו שכתבו דהא דתניא ומודה ר"י שאם נטע והרכיב מותר דזה קאי על משנתנו (דפ"ק דערלה) דתנן התם ר"י אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות וע"ז תניא דמודה ר"י שאם נטע והרכיב מותר גם מפרשים דבהרכבת כפניות איכא זוז"ג וקשה טובא לדבריהם הא דאמר ר' יוחנן בירושלמי על משנה זו עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור הא לדידהו בהני תרתי איכא חד טעמא דזוז"ג אבל לפי מה שכתבו דבנוטע אגוז יש להתיר אפילו זוז"ג אסור משום ה"ט דהאגוז כלה א"ש דאפשר לומר דה"ט שייך רק בנוטע אגוז ולא בהרכבת כפניות כמו שכתבתי בסי' הקדום ענף ג' אך מ"מ צריך לבאר מה סברא איכא בזה הא אפילו האגוז כלה מ"מ הא הוא גרם לאילן שיבוא א"כ הוי גורם דאיסור א"כ מ"ט מותר אפילו נימא זוז"ג אסור:

ואפשר לומר בזה תרי טעמי חדא מהא דתניא תמורה (לד) כל הנשרפין עפרן מותר והנה ערלה מהנשרפין הוא כדתנן שם א"כ עפרו מותר ובמקור חיים סי' תמ"ג נסתפק אי דווקא כשנשרפו עפרן מותר אבל כשנרקבו עפרן אסור או אפילו כשנרקבו נמי עפרן מותר גם בסמ"ג ביו"ד סי' ס' בש"ך סק"ה חקר בזה ומדברי התוס' תמורה (לד) ד"ה הנשרפין שכתבו שם דטעמא דהא מלתא הוא משום דכשנשרפו נעשה מצותן משו"ה עפרן מותר נראה דדוקא כשנשרפו אבל כשנרקבו אפרן אסור כיון דלא נעשה מצותן והנה אי נימא דהנשרפין אפילו כשנרקבו נמי עפרן מותר ודאי דהול"ל בנוטע אגוז של ערלה דהאילן מותר דכיון דהאגוז כלה עד שלא תצמח ובשעה שכלה פקע איסורו כיון דעפרן מותר וכשצמח האילן הא מהתירא צמח דהא כה"ג ממש אמרינן תמורה (לא ע"א) דאפרוח מביצה טרפה מותרת מה"ט דאימת קא גביל לכי מסריחי וכי מסריחי עפרא בעלמא הוא ומהתירא קגביל א"כ א"ל דזה הוא כונת הירושלמי דאמרינן ה"ט דהאגוד כלה עד שלא תצמח ולפי זה כיון דמצינו בירושלמי שם בתר הכי דפליגי שם אמוראי בנוטע אגוז דגרסינן בירושלמי שם בתר הכי אגוז של ערלה שנטעו איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור ולמ"ד אסור לדידי' ודאי דערלה שנרקב עפרו אסור דאי לא"ה הול"ל דמותר כמו שכתבתי ואי נימא דמאן דמתיר הוא מה"ט דס"ל דכשנרקב עפרו מותר א"כ יהי' בהאי ספיקא של המקור חיים פלוגתא דאמוראי בירושלמי. ודעת הבבלי בזה יבואר לפנינו לכל הפירושים:

עוד הי' אפשר לומר דלכו"ע ערלה שנרקב עפרו אסור אלא דמאן דאמר בירושלמי ה"ט משום דהאגוז כלה עד שלא תצמח סובר דהאילן אינו מתהוה מהעפר של האגוז דהאגוז כלה אלא שנתהוה מכח הצומח משו"ה סובר דזה לא הוי אפילו גורם דאיסורא וכמו דאמרינן כה"ג בבבלי חולין (סט ע"א) כל בהמה לאו מכח חלב ודם קאתי אלא כל מכח לאו כלום הוא כלומר דכל מכח לא מיקרי אפילו גורם דאיסורא וכוונת הגמרא התם כיון דהשכבת זרע של בהמה אינו מתהוה מהחלב והדם רק שנתהוה מכח של הבהמה כולה וכל מכח לא הוה אפילו גורם א"כ א"ל הכא האי סברא ואע"ג דהכא לא דמי להתם דהתם כיון דכל הבהמה מותרת שייך טפי לומר כן מ"מ סובר האי מ"ד בירושלמי דהכא נמי אמרינן האי סברא כל מכח לאו כלום הוא וא"כ הני תרי אמוראי דפליגי בירושלמי שהבאתי אינהו פליגי בזה אי זה מקרי גורם דאיסורא או לא ותרוייהו ס"ל זוז"ג אסור כ"ז צריכים אנו לומר להני רבוותא שהבאתי:

והנה פשוט דגם דעת התוס' כדעת הני רבוותא שהבאתי דבע"ז (מט ע"א) תוס' ד"ה שאם נטע כתבו דבנוטע ואח"כ הבריך והרכיב מתיר ר' יוסי אבל בנוטע גרידא אינו מתיר כיון דהוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות כמו שהבאתי דבריהם בסי' הקדום ומ"מ כתבו שם בתר הכי תוס' ד"ה ומודה ר"י דהא דתני ומודה ר' יוסי היינו דלרבנן אפילו בנוטע גרידא מותר ה דבאמת מ"ט דרבנן. ובמהר"ם לובלין כתב דסברי דלא אסרה תורה אלא הפרי. וזה אינו מספיק כיון דהפרי אסור הא פרי זה גרם לאילן שיבוא ורבנן הא ס"ל בכל התורה זוז"ג אסור אלא ודאי דהתוס' סוברים כהני רבוותא שכתבו דלה"ט שבירושלמי דהאגוז כלה עד שלא תצמח מותר אפילו למ"ד זוז"ג אסור כמו שבררנו לעיל דאיכא בזה תרי טעמי לומר דהאגוז לא הוה גורם וכיון דאיכא פלוגתא דאמוראי בירושלמי כמו שהבאתי משו"ה סוברים דבבבלי פליגי תנאי בזה. דלרבנן אע"ג דסברי זוז"ג אסור מ"מ בנוטע גרידא מותר משום שהאגוז כלה ור' יוסי סובר דהאגוז הוה גורם דאיסורא ומשו"ה אסור ואע"ג דהוה זוז"ג מ"מ זוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני אלא דמודה שאם נטע ואח"כ הרכיב מותר זה הוא ברור בכונת התוספות:

ומה"ט א"ש טובא מה דקשה על התוס' שכתבו דלר"י בנוטע אסור דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני וקשה הא בהדיא אמרינן בירושלמי ערלה (סוף פ"א) אמר ר' יוחנן עבר ונטע מותר אבל לדברינו א"ש דלהתוס' ר' יוחנן סובר כרבנן דמתירין בנוטע מה"ט דהאגוז כלה מ"מ קשה קצת הא ר' יוחנן קאי על משנתנו דערלה דתנן התם ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה וע"ז אמר דאם עבר ונטע מותר משמע דגם לר' יוסי מותר ולדעת התוס' הא ר' יוסי אוסר בנוטע גרידא וביחוד קשה על מש"כ בתוס' ע"ז (מח ע"א) ד"ה אין נוטעין דהא דאמר ר' יוסי אין נוטעין אגוז כונתו בהאי לישנא דאפילו עבר ונטע אסור וקשה הא חזינן דבירושלמי אמרינן על לישנא דר' יוסי גופי' דאם עבר ונטע מותר מכלל דר' יוסי לכתחילה אמר:

ענף ב

והנה לפי מה שבררנו דאי נימא דבנוטע אגוז של ערלה האגוז הוה גורם דאיסורא א"כ ע"כ מוכח דהנשרפין שנרקבו עפרן אסור. אלא שכתבנו דא"ל דאיכא בזה פלוגתא בירושלמי. מעתה צריך לבאר דעת הבבלי בזה לכל הפירושים והנה לפי פירש"י בע"ז (מט ע"א) שכתב בהא דתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמילי מילי קתני דבנוטע או בהברכה או בהרכבה איכא זוז"ג ור' יוסי סובר זוז"ג שרי ולרבנן דסברי זוז"ג אסור כל חדא וחדא מהני תלתא אסור וכן להריטב"א שכתב דבנוטע גרידא איכא זוז"ג דלר' יוסי מותר ולרבנן אסור ולדידהו האגוז הוה גורם דאיסורא לד"ה א"כ ערלה שנרקב לד"ה עפרו אסור:

אמנם לשיטת הרמב"ן והר"ן שכתבו בהדיא בע"ז שם דר' יוסי מתיר בנוטע אגוז משום דסובר זוז"ג מותר ורבנן מתירין משום טעמא דהאגוז כלה עד שלא תצמח לדידהו יש להסתפק אי טעמא דרבנן משום דכלה האגוז ונעשה עפר פקע איסורו דעפרו מותר אי משום הטעם השני שכתבנו בענף הקדום ומסתבר טובא דלהלכה גם להני רבוותא אגוז של ערלה שנרקב עפרו אסור חדא כיון שכתבו דלר' יוסי האגוז הוה גורם דאיסורא אלא דמתיר משום זוז"ג א"כ לדידי' ודאי דעפרו אסור כמש"כ א"כ א"ל דכמו דהלכה כר' יוסי בהא מלתא דזוז"ג מותר כדאמרינן בע"ז שם הכי נמי הלכה כוותיה בהא דעפרו אסור ועוד הא א"ל דגם לרבנן עפרו אסור אלא דמ"מ האגוז לא הוה גורם דאיסורא מהטעם השני שכתבנו בענף הקדום וגם לפי מה שכתבנו בסי' הקדום מה דמסתבר לי לומר דהא דתני ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמיירי כשנטע אגוז או שהבריך ענף עם אגוזים בקרקע או שהרכיב אגוז באילן ובכל הני הוה זוז"ג מחד טעמא דלר"י שרי דסובר זוז"ג מותר ולרבנן אסור והא דתניא ומודה ר"י היינו דלגרמי' מודה כמו שהוא לפי פירש"י ולד"ה האגוז הוה גורם דאיסורא א"כ מוכח דהנשרפין שנרקבו עפרן אסור לד"ה וכש"כ לפי מה שנבאר בענף הבא דלרוב ראשוני' גם בירושלמי ליכא בזה שום פלוגתא דלד"ה האגוז הוה גורם דאיסורא ומאן דמתיר בנוטע אגוז סובר זוז"ג מותר. והא דאמר ה"ט דהאגוז כלה יבואר שם בבירור א"כ בין להבבלי בין להירושלמי לד"ה הנשרפין שנרקבו עפרן אסור:

ענף ג

והנה מש"כ בענפים הקודמים דהני אמוראי בירושלמי (סוף פ"ק דערלה) דסברי בנוטע אגוז של ערלה דמותר דזה הוא לאו משום דסברי זוז"ג מותר אלא משום דסברי דהאגוז לא הוה גורם דאיסורא לפי שכלה עד שלא תצמח כל זה כתבנו לדעת הראב"ד והרמב"ן והר"ן שכתבו דבהא דתנן ערלה (פ"א) אין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות דבהרכבת כפניות איכא זוז"ג כמו בנוטע אגוז א"כ לדבריהם הא דאמר ר"י בירושלמי על משנה זו עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור ע"כ הא דמתיר בעבר ונטע לאו משום זוז"ג כיון דאוסר בעבר והרכיב דאיכא ביה נמי זוז"ג אלא דמתיר מה"ט דהאגוז כלה וממילא איכא קושיא מהירושלמי לשיטת רש"י דסובר דלמ"ד זוז"ג אסור עבר ונטע אגוז ג"כ אסור:

אמנם לפי פי' הערוך ערך נסן שמפרש להאי הברכה דכפניות בגוונא אחרינא כמו שהבאתי בסי' הקדום ענף ב' לדבריו א"ש טובא הירושלמי דעבר ונטע מותר משום זוז"ג אבל עבר והרכיב בכפניות אסור דלדבריו ליכא זוז"ג בהרכבת כפניות ולא מיבעי לגרסתנו בירושלמי דליכא כלל הא מלתא דהאגוז כלה אלא גם לפי גירסת הרמב"ן והר"ן בע"ז (מט ע"א) שהביא הירושלמי א"ר יוחנן עבר ונטע מותר שהאגוז כלה עד שלא תצמח עבר והרכיב אסור. גם לגירסא זו נמי מסתבר טובא דהא דמתיר בעבר ונטע זה הוא משום דסובר זוז"ג מותר וכ"ת א"כ ל"ל ה"ט דהאגוז כלה כונת הירושלמי בזה דאם האגוז לא הי' כלה לא הוה מהני זוז"ג וכמו דאמרינן בהדיא ירושלמי כלאים (פ"ה ה"ז) בזרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ר' זירא בעי וכו' הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר [כלומר דכשעקר הכלאים בשעה שהתבואה היתה קש ואח"כ נתגדל הדגן בתוך הקש בהיתר ורצה להתיר כיון דהדגן נתגדל בהיתר וע"ז תמה ר"ז גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר דכיון דהדגן נתגדל בתוך הקש של איסור ודאי אסורין] א"כ ה"נ גבי אגוז של ערלה דאם האגוז לא הי' כלה אלא דקליפת האגוז היתה מתגדלת הרבה האילן וגם הפירות שנתגדלו בו אח"כ היו

אסורין דכל שמתגדל וניתוסף באיסור גם הפירות שמתגדל בתוך האיסור אסור אל כיון דהאגוז כלה משו"ה לא הוה אלא גורם דאיסורא ואפשר להתיר מטעמא דזוז"ג אבל גדל בתוך האיסור אין להתיר משום זוז"ג ולקמן יבואר דגם בבבלי ס"ל לכמה אמוראי הכי ור' יוחנן גופי' בבבלי ג"כ ס"ל הכי א"כ גם לה"ט דהאגוז כלה מ"מ אין להתיר אלא מטעמא דזוז"ג ולמ"ד זוז"ג אסור אסור דהאגוז מיקרי גורם דאיסורא לד"ה:

והנה בנועם ירושלמי (סוף פ"א דערלה) מפרש להא דאמר ר"י עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור דהאי אין מרכיבין בכפניות דתנן התם זה הוא שאין מרכיבין ענף שיש בו כפניות של ערלה בתוך אילן זקן בכדי שיתוספו הכפניות ומשו"ה אמר ר"י עבר ונטע מותר משום זוז"ג אבל עבר והרכיב אסור דר"י לטעמי' דס"ל נדרים (נז) דילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אפילו הוסיף מאתים אסור אלא שהקשה שם דלהירושלמי לא מהני זוז"ג באיסורי הנאה כדמוכח מהא דאיתא ירושלמי (ערלה פ"ב) ר' הילא בשם ר"ל ירדו בחמצן של עכו"ם כר"א והנה כבר בררתי בספרי שו"ת מנחת ברוך (סי' סד) במה שיש בו די דהדבר ברור מאד דגם להירושלמי זוז"ג מותר באיסורי הנאה והא מלתא דר' הילא שאמר ירדו בחמצן של עכו"ם כר"א זה הוא מלתא אחריתא. עי"ש שבררנו דבר זה בבירור. אמנם בלא"ה א"א כלל לפרש כן דפשוט דהא דאר"י בנדרים שם בילדה שסיבכה ובה פירות אפילו הוסיף מאתים אסור עיקר הרבותא דאע"ג שניתוסף מאתים פעמים כשיעור האיסור דס"ל לכמה אמוראי דכל מה שניתוסף באיסור ע"י יניקת היתר מותר משום זוז"ג ומה שניתוסף מבטל עיקר האיסור ור"י ס"ל דכל מה שניתוסף באיסור ע"י יניקת היתר אין להתירו משום זוז"ג וכהירושלמי כלאים (פ"ה ה"ז) שהבאתי אבל כשלא ניתוסף מאתים הדבר פשוט יותר מביעתא בכוחלא דאסור ובמשנתנו שם לא תנן שהוסיף מאתים גם ר' יוחנן שם לא הזכיר שניתוסף מאתים א"כ מאי קמ"ל משנתנו ור' יוחנן היתכן לומר דקמ"ל דערלה שלא נתבטלה אסורה. ועוד למה תנן כפניות הא דבר זה איתא בכל הפירות א"כ היל"ל אין מרכיבין פירות וכדאמר"י ילדה שסיבכה ובה פירות. וכבר הבאתי בסי' הקדום ענף ב' מה שפירשו הראשונים לההיא דאין מרכיבין בכפניות והר"ש במשנתנו דערלה פי' בגוונא אחרינא אך לפירושו קשה הירושלמי דעבר והרכיב אסור ופי' הערוך שהבאתי מחוור טובא כמש"כ:

הנה בררנו דלרוב ראשונים בין להבבלי בין להירושלמי בנוטע אגוז של ערלה לד"ה האגוז הוה גורם דאיסורא וא"כ מוכח דלד"ה כל הנשרפין שנרקבו

עפרן אסור כמש"כ בענף א' והאחרונים נסתפקו בזה כמו שהבאתי:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה