נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן ד · ענף א
תשובה. הנה בסי' הקדום הבאתי מה שכתבו הראב"ד והרמב"ן ועוד כמה רבוותא דגם אי זוז"ג אסור אפשר להתיר בנוטע אגוז של ערלה משום שהאגוז כלה עד שלא תצמח וכן אמרינן בירושלמי עכ"ל ולפנינו בירושלמי (בספ"ק דערלה) ליכא הא מלתא אמנם בהרמב"ן ע"ז (מט) מבואר דגירסתם היה בירושלמי דערלה שם אמר ר' יוחנן עבר ונטע מותר דהאגוז כלה עד שלא תצמח. והנה גם לפי גירסא זו מסתבר טובא לומר שהוא סובר דזוז"ג מותר כמו שנבאר בארוכה בענף ג' אמנם כל הני רבוותא מוכרחים לומר כן דלדידהו שכתבו דהא דתניא ומודה ר"י שאם נטע והרכיב מותר דזה קאי על משנתנו (דפ"ק דערלה) דתנן התם ר"י אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות וע"ז תניא דמודה ר"י שאם נטע והרכיב מותר גם מפרשים דבהרכבת כפניות איכא זוז"ג וקשה טובא לדבריהם הא דאמר ר' יוחנן בירושלמי על משנה זו עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור הא לדידהו בהני תרתי איכא חד טעמא דזוז"ג אבל לפי מה שכתבו דבנוטע אגוז יש להתיר אפילו זוז"ג אסור משום ה"ט דהאגוז כלה א"ש דאפשר לומר דה"ט שייך רק בנוטע אגוז ולא בהרכבת כפניות כמו שכתבתי בסי' הקדום ענף ג' אך מ"מ צריך לבאר מה סברא איכא בזה הא אפילו האגוז כלה מ"מ הא הוא גרם לאילן שיבוא א"כ הוי גורם דאיסור א"כ מ"ט מותר אפילו נימא זוז"ג אסור:
ואפשר לומר בזה תרי טעמי חדא מהא דתניא תמורה (לד) כל הנשרפין עפרן מותר והנה ערלה מהנשרפין הוא כדתנן שם א"כ עפרו מותר ובמקור חיים סי' תמ"ג נסתפק אי דווקא כשנשרפו עפרן מותר אבל כשנרקבו עפרן אסור או אפילו כשנרקבו נמי עפרן מותר גם בסמ"ג ביו"ד סי' ס' בש"ך סק"ה חקר בזה ומדברי התוס' תמורה (לד) ד"ה הנשרפין שכתבו שם דטעמא דהא מלתא הוא משום דכשנשרפו נעשה מצותן משו"ה עפרן מותר נראה דדוקא כשנשרפו אבל כשנרקבו אפרן אסור כיון דלא נעשה מצותן והנה אי נימא דהנשרפין אפילו כשנרקבו נמי עפרן מותר ודאי דהול"ל בנוטע אגוז של ערלה דהאילן מותר דכיון דהאגוז כלה עד שלא תצמח ובשעה שכלה פקע איסורו כיון דעפרן מותר וכשצמח האילן הא מהתירא צמח דהא כה"ג ממש אמרינן תמורה (לא ע"א) דאפרוח מביצה טרפה מותרת מה"ט דאימת קא גביל לכי מסריחי וכי מסריחי עפרא בעלמא הוא ומהתירא קגביל א"כ א"ל דזה הוא כונת הירושלמי דאמרינן ה"ט דהאגוד כלה עד שלא תצמח ולפי זה כיון דמצינו בירושלמי שם בתר הכי דפליגי שם אמוראי בנוטע אגוז דגרסינן בירושלמי שם בתר הכי אגוז של ערלה שנטעו איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור ולמ"ד אסור לדידי' ודאי דערלה שנרקב עפרו אסור דאי לא"ה הול"ל דמותר כמו שכתבתי ואי נימא דמאן דמתיר הוא מה"ט דס"ל דכשנרקב עפרו מותר א"כ יהי' בהאי ספיקא של המקור חיים פלוגתא דאמוראי בירושלמי. ודעת הבבלי בזה יבואר לפנינו לכל הפירושים:
עוד הי' אפשר לומר דלכו"ע ערלה שנרקב עפרו אסור אלא דמאן דאמר בירושלמי ה"ט משום דהאגוז כלה עד שלא תצמח סובר דהאילן אינו מתהוה מהעפר של האגוז דהאגוז כלה אלא שנתהוה מכח הצומח משו"ה סובר דזה לא הוי אפילו גורם דאיסורא וכמו דאמרינן כה"ג בבבלי חולין (סט ע"א) כל בהמה לאו מכח חלב ודם קאתי אלא כל מכח לאו כלום הוא כלומר דכל מכח לא מיקרי אפילו גורם דאיסורא וכוונת הגמרא התם כיון דהשכבת זרע של בהמה אינו מתהוה מהחלב והדם רק שנתהוה מכח של הבהמה כולה וכל מכח לא הוה אפילו גורם א"כ א"ל הכא האי סברא ואע"ג דהכא לא דמי להתם דהתם כיון דכל הבהמה מותרת שייך טפי לומר כן מ"מ סובר האי מ"ד בירושלמי דהכא נמי אמרינן האי סברא כל מכח לאו כלום הוא וא"כ הני תרי אמוראי דפליגי בירושלמי שהבאתי אינהו פליגי בזה אי זה מקרי גורם דאיסורא או לא ותרוייהו ס"ל זוז"ג אסור כ"ז צריכים אנו לומר להני רבוותא שהבאתי:
והנה פשוט דגם דעת התוס' כדעת הני רבוותא שהבאתי דבע"ז (מט ע"א) תוס' ד"ה שאם נטע כתבו דבנוטע ואח"כ הבריך והרכיב מתיר ר' יוסי אבל בנוטע גרידא אינו מתיר כיון דהוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות כמו שהבאתי דבריהם בסי' הקדום ומ"מ כתבו שם בתר הכי תוס' ד"ה ומודה ר"י דהא דתני ומודה ר' יוסי היינו דלרבנן אפילו בנוטע גרידא מותר ה דבאמת מ"ט דרבנן. ובמהר"ם לובלין כתב דסברי דלא אסרה תורה אלא הפרי. וזה אינו מספיק כיון דהפרי אסור הא פרי זה גרם לאילן שיבוא ורבנן הא ס"ל בכל התורה זוז"ג אסור אלא ודאי דהתוס' סוברים כהני רבוותא שכתבו דלה"ט שבירושלמי דהאגוז כלה עד שלא תצמח מותר אפילו למ"ד זוז"ג אסור כמו שבררנו לעיל דאיכא בזה תרי טעמי לומר דהאגוז לא הוה גורם וכיון דאיכא פלוגתא דאמוראי בירושלמי כמו שהבאתי משו"ה סוברים דבבבלי פליגי תנאי בזה. דלרבנן אע"ג דסברי זוז"ג אסור מ"מ בנוטע גרידא מותר משום שהאגוז כלה ור' יוסי סובר דהאגוז הוה גורם דאיסורא ומשו"ה אסור ואע"ג דהוה זוז"ג מ"מ זוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני אלא דמודה שאם נטע ואח"כ הרכיב מותר זה הוא ברור בכונת התוספות:
ומה"ט א"ש טובא מה דקשה על התוס' שכתבו דלר"י בנוטע אסור דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני וקשה הא בהדיא אמרינן בירושלמי ערלה (סוף פ"א) אמר ר' יוחנן עבר ונטע מותר אבל לדברינו א"ש דלהתוס' ר' יוחנן סובר כרבנן דמתירין בנוטע מה"ט דהאגוז כלה מ"מ קשה קצת הא ר' יוחנן קאי על משנתנו דערלה דתנן התם ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה וע"ז אמר דאם עבר ונטע מותר משמע דגם לר' יוסי מותר ולדעת התוס' הא ר' יוסי אוסר בנוטע גרידא וביחוד קשה על מש"כ בתוס' ע"ז (מח ע"א) ד"ה אין נוטעין דהא דאמר ר' יוסי אין נוטעין אגוז כונתו בהאי לישנא דאפילו עבר ונטע אסור וקשה הא חזינן דבירושלמי אמרינן על לישנא דר' יוסי גופי' דאם עבר ונטע מותר מכלל דר' יוסי לכתחילה אמר: