נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן א · ענף ב
אמנם לענ"ד בילדה שסיבכה בזקנה לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג גם להני רבוותא שהבאתי בענף א' דמפרשי דבילדה שסיבכה בזקנה הפירות גדלים מיניקת היתר ומיניקת איסור מ"מ זה לא הוה כלל זוז"ג דזוז"ג לא הוה אלא בכ"מ דליכא ממשו של איסור אלא גרמא דאיסורא שהאיסור וההיתר גרמו לדבר אחד שיבוא כגון ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) ולד טרפה חולין (נח ע"א) וולד הנרבעת תמורה (ל ע"ב) דבכל הני האב המותר והאם האסורה גרמו להולד שיבוא וכן בנוטע אגוז של ערלה דהאגוז האסור ויניקת הקרקע המותרת גרמו לאילן שיבוא או בכ"מ שהאיסור וההיתר גרמו פעולה אחת כגון שאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו דפעולת החימוץ נעשה ע"י שניהם. ואני מוסיף לבאר דבולד הנסקלת ולד טרפה וולד הנרבעת גם אם האב והאם שניהם היו אסורים כגון ששניהם היו טרפות או נסקלין או רובע ונרבע מ"מ הולד אינו טרפה ממש דליכא ביה סימן טרפה. וגם אינו שור הנסקל ממש דהא הוא לא הרג את הנפש וכן לא הוה נרבע דהא הוא בעצמו לא נרבע אלא דהולד אסור משום שנתהווה מגרמא דאיסורא דהא זה פשוט דהא דאמרינן סנהדרין (פ ע"א) בולד הנסקלת ולד הנרבעת דהיא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו דהתם מיירי דנגחה או נרבעה כשהיתה מעוברת דעובר ירך אמו אבל כשנגחה או נרבעה ואח"כ נתעברה אין על הולד שום איסור אלא לפי שבא מגרמא דאיסורא ובכה"ג היכי דאיכא נמי גרמא דהתירא כגון שהאב הי' מותר והאם אסורה הוה זוז"ג וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי הא מיירי שיש בעיסה של היתר לבטל את השאור של תרומה במאה ואחד וכדתנן בהדיא ערלה (פ"ב מ"ו) וכיון שיש בהיתר לבטל האיסור ליכא הכא תערובות איסור אלא דאיכא הא מלתא גרידא דפעולת החימוץ בא מגרמא דאיסורא משו"ה כיון דאיכא נמי גרמא דהתירא זוז"ג שרי וכן כל זוז"ג שבהש"ס מיירי דליכא שום איסור אלא הא מלתא דגרמא דאיסורא גרידא:
אבל הכא בילדה שסיבכה בזקנה הא כל מה שנתגדל מיניקת הילדה זה הוא ממשו של איסור שאסרה תורה כדכתיב וערלתם ערלתו את פריו דכל מה שנתגדל מהילדה הוא גופו של איסור שאסרה תורה וכל מה שנתגדל מיניקת הזקנה הוא מותר א"כ איכא בזה תערובות ממשו של איסור בממשו של היתר ומה"ט א"ש דבסוטה (מג ע"ב) בילדה שסיבכה בזקנה לא מדכרינן כלל הא מלתא דזוז"ג דהכא לא הוה גרמא דאיסורא אלא תערובות ממשו של איסור בהיתר וצריך לדון דין ביטול משי"ה אמרינן דבטלה יניקת הילדה ביניקת הזקנה כמו שיבואר עוד:
עוד איכא טעמא רבה דילדה שסיבכה בזקנה לא דמי לזוז"ג שבש"ס בין לקולא בין לחומרא דבכל זוז"ג שבש"ס מיירי שהאיסור בפני עצמו וגם ההיתר בפ"ע אינם יכולים לגרום רק שני הגורמים ביחד הם גורמים וכל אחד ואחד משני הגורמים הוא גורם לכל הדבר כולו כמו ולד טרפה שהאב גורם להולד כולו שיבוא וכן האם גורמת להולד כולו שיבוא. משו"ה מאן דאוסר סובר כיון שהאיסור גורם להולד כולו שיבוא אסור ומאן דמתיר סובר כיון דהאיסור בפ"ע לא הוה גורם אלא ע"י צירוף של היתר זוז"ג שרי וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי החימוץ לשבח לא הי' אפשר לבוא ע"י אחד מהם אלא ע"י צירוף שניהם וכל אחד ואחד מהגורמים גורם לכל השבח משו"ה תליא בפלוגתא דזוז"ג אבל בילדה שסיבכה בזקנה כל מה שאפשר להתגדל מיניקת האיסור הוא מתגדל בלא סיוע של יניקת ההיתר וכל מה שאפשר להתגדל מיניקת ההיתר מתגדל בלא סיוע יניקת האיסור וכש"כ היכי דעיקר היניקה הוא מאחד מהם ודאי דכל מה שאפשר להתגדל מיניקה זו א"צ לסיוע מיניקת השני' אלא דמיניקת שניהם הפרי היא יותר גדולה א"כ כל אחד מהגורמים לא גרם לכל הפרי אלא למקצת פרי א"כ איכא בהאי פרי תערובות ממשו של איסור בהיתר. דהיינו מקצת פרי שנתגדל מיניקת הילדה הוה ממשו של איסור ומקצת הפרי שנתגדל מיניקת הזקנה הוה ממשו של היתר. וכיון שרוב היניקה הוא מהזקנה משו"ה א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה דהכא איכא דינא דביטול אבל זוז"ג לא שייך הכא כלל כמו שכתבנו:
וכ"ת אי נימא דבילדה שסיבכה בזקנה איכא תערובות איסור בהיתר ובטלה ברוב. קשה לכאורה הא קיימ"ל דערלה אינה בטלה אלא במאתים. זה ליתא דהא דערלה וכלאים אינם בטלים אלא במאתים מיירי כשחל על הפרי שם ערלה וכלאים ואפילו בתוך גידולה כגון המעביר עציץ נקוב בכרם והוסיף מאתים חולין (קט"ז ע"א) דהתם כל מה שניתוסף בירק שבעציץ בשעה שהי' בכרם הוספה זו אסורה משום כלאים וחל על הוספה זו איסור כלאים ואין בטל בהיתר שהי' מקודם אלא במאתים וכן הא דתנן כלאים (פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרם ואומר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור. התם נמי כל מה שניתוסף בירק חל עליו איסור כלאים ואינו בטל בהיתר אלא במאתים וכן בערלה (פ"ג) בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור התם נמי בכל מה שניתוסף חל איסור ערלה ואינו בטל בהיתר אלא במאתים אבל היכי שנתערבה יניקת איסור ביניקת היתר קודם שנתגדל ודאי דאזלינן בתר עיקר יניקה אם היא יניקת ההיתר בטלה יניקת איסור ברוב. ואין להעיר ע"ז ממש"כ המרדכי חולין (סוף פ"י) דלתערובות שמתחילת בריתה לא מהני ביטול. דהא כבר הביא במל"מ (ה' משכב ומושב פרק א') בשם ר"י אלפנדרי על כיוצא בזה דגם להמרדכי כל היכי דיניקת ההיתר הוא ממקום אחד ויניקת האיסור ממקום אחר ונתערבו היניקות קודם שיצאו לעולם מהני ביטול ודבריו מוכרחים וגם בלא"ה כבר בררנו בתשובתנו בדיני תערובות דגם המרדכי לא אמר כן אלא לחד לישנא אבל להלכה מודה דתערובות מתחילת בריתה נמי בטלה. וכש"כ דא"ש אי נימא דהמרדכי מפרש הא מלתא דילדה שסיבכה בזקנה כהני תרי פירושי בתראי שהבאתי לעיל:
מעתה גם מש"כ הר"ן בהברכה דכשהבריך ענף אילן זקן בקרקע ונשרש שם דהפירות הגדלים על אותו ענף כיון שהם גדלים מיניקת עצמו האסורה ומיניקת אילן הזקן המותרת הוה זוז"ג. לדברינו ליכא הכא זוז"ג אלא תערובות איסור בהיתר מהני תרי טעמי רויחי שכתבנו וכן מוכח ג"כ מהירושלמי ערלה (פ"ג ה"ג) שהביא הר"ן גופי' דגרסינן התם על הברכה זו מה אנן קיימין אם דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר כלומר שאם העלין שבהענף הפוכים כלפי זקנה שמזה מוכח שהפירות גדלים מיניקת הזקנה לד"ה מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה ד"ה אסור. ופי' הר"ן דגם כשהוא חי מכח הזקנה כגון שהעלין הפוכין כלפי זקנה מ"מ איכא בה נמי מיניקת הילדה ואינו מותר אלא משום זוז"ג וכבר הבאתי בענף א' ראיות להר"ן בהא מלתא דבכה"ג איכא בה שתי יניקות. מ"מ קשה דכי היכי דכשהעלין הפוכין כלפי זקנה שעיקר היניקה הוא מהזקנה מ"מ חשבינן ליניקת עצמה לגורם דאיסורא והוה זוז"ג, ה"נ הול"ל להיפך דכשהעלין הפוכין כלפי ילדה דאע"ג דעיקר היניקה מהילדה מ"מ היניקה מהזקנה הוה ג"כ גורם דהתירא והוה זוז"ג ושרי דהא בכ"מ דשרינן משום זוז"ג ליכא שום נ"מ אי האיסור רבה על ההיתר או להיפך כמו בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו ליכא הכא נ"מ אם ההיתר רבה או האיסור רבה דבכל גווני שרי כיון שאין באיסור גרידא להחמיץ א"כ ה"נ אי נימא דשייך הכא הא מלתא דזוז"ג הו"ל להתיר בכל גווני. א"ו כדברינו דהכא לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג בין לקולא בין לחומרא מהני תרי טעמי שבררנו אלא דהכא איכא תערובות ממשו של איסור בהיתר ומשו"ה א"ש דאם עיקר היניקה מהזקנה יניקת עצמה בטלה ברוב ושרי אבל כשעיקר היניקה מהילדה יניקת האיסור רבה על יניקת היתר ואסור. א"כ מהירושלמי נמי מוכח כדברינו. ובענף ג' נביא עוד הרבה ראיות לזה: