אור ברסלב
נחלת ברוך סימן א

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן א

מפתחות

לבאר מה נקרא זוז"ג

מצינו בזה פלוגתא דרבוותא בכמה דוכתי. דבסוטה (מג ע"ב) א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ופירש"י בע"ז (מט ע"א) דטעמא דר"י משום דהוה זוז"ג וכן פי' הר"ן בע"ז שם בארוכה. אבל בתוס' שם והרמב"ן והריטב"א שם כתבו דטעמא דר"י הוא משום ביטול וכן בסנהדרין (פ ע"א) גבי ולד נסקלת ובחולין (נח ע"א) גבי ולד טרפה אמרינן דזה תליא אי זוז"ג מותר ובחולין (עט ע"א) גבי כלאים שנולדו מתיש וצבי וכן בפרדות הנולדים מסוס שאביהם חמור אמרינן דזה תליא אי חוששין לזרע האב ותמהו בתוס' סנהדרין שם ובבכורות (ז ע"א) ד"ה והא כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טרפה וולד נסקלת זוז"ג ועוד מצינו כמה דוכתי בש"ס דאיכא בכה"ג דהוה מציא למימר טעמא דזוז"ג ולא אמרינן האי טעמא וכמו שיבואר לפנינו בתשובתנו:

ענף א

תשובה. גרסינן ע"ז (מח ע"א) וסבר ר' יוסי זוז"ג אסור והתנן ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואמר רב יהודה אמר רב מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ותניא נמי הכי ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש"י דמילי מילי קתני דהא דתניא שאם נטע הכונה דכשנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן פירותיו מותרים לפי שהאילן נתהווה מהאגוז של איסור ומיניקת הקרקע של היתר והוה זוז"ג ומותר. והא דתניא והבריך והרכיב מותר זה קאי שאם הרכיב יחור של ערלה באילן זקן ג"כ פירותיו מותרים מטעמא דזוז"ג וכדאמר ר' יוחנן סוטה (מג ע"ב) דילדה שסיבכה בזקנה מותר כן פירש"י וכתב הר"ן דלרש"י הא דתניא בהאי ברייתא והבריך מיירי שהבריך ענף מאילן זקן בקרקע ונשרש הענף בקרקע דכל הפירות הגדלים על אותו ענף הם גדלים מיניקת האילן הזקן שהוא מותר ומיניקת הקרקע שנשרש שם שיניקה זו אסורה דערלה נוהג בהברכה מ"מ הפירות מותרים משום דזוז"ג מותר:

והנה הר"ן שם הביא מה דאמרינן על הברכה זו בירושלמי ערלה (פ"ג ה"ג) דגרסינן התם מה אנן קיימין אם דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה ד"ה אסור ואמרינן שס דזה אפשר לברר דלאותו מקום שאחורי העלין פונים משם הם יונקים מ"מ כיון דמבואר בירושלמי דבהברכה כזו הפירות אינם מותרים אלא כשיונקים מאילן הזקן א"כ הא לא תליא בזה מלתא דזוז"ג מותר וקשה לרש"י ותי' הר"ן דגם כשאחורי העלין כלפי הזקנה שמזה מוכח שעיקר היניקה מהזקנה מ"מ הפירות יונקים ג"כ מהילדה ומשו"ה אינו מותר אלא משום ה"ט דזוז"ג מותר כפרש"י כן תי' הר"ן:

והנה מש"כ הר"ן דאפילו כשאחורי העלין כלפי הזקנה מ"מ יש בה ג"כ מינקת עצמה זה מסתבר ואפשר להביא ראיה לדבריו דהא גבי הבאת ביכורים דבעינן שיהא כל היניקה כולה משדה שלו כדאמרינן בב"ת (טז ע"ב) אמרינן ע"ז בירושלמי בכורים (פ"א ה"א) ש הבריך ענף מאילן לתוך שדה חבירו שאינו מביא בכורים אפילו מהפירות הגדלים על האילן משום שגם בהם נמצא מיניקת הקרקע של הענף א"כ כש"כ שיש מיניקת הקרקע בתוך פירות של אותו ענף עצמו וא"כ לכאורה אפשר לומר כתי' הר"ן וזה יתבאר עוד לפנינו בענף ב' ע"ש והנה כ"ז הוא שיטת רש"י:

אמנם בתוס' בע"ז שם (מט ע"א) ד"ה שאם נטע כתבו דכשנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן זה לא הוה זוז"ג דדעת התוס' כיון שפעולת האגוז האסור לא דמי לפעולת יניקת הקרקע המותרת לא הוה זוז"ג דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני. ומה"ט פירשו דהא דתניא שאם נטע והבריך והרכיב מותר. דכונת הברייתא שאם נטע אגוז של ערלה ונעשה אילן זקן ואח"כ הבריך או הרכיב ענף ממנו לתוך אילן זקן אחר דמותר דזה הוה זוז"ג וגם הקשו בתוס' על רש"י שפירש דהא דא"ר יוחנן סוטה (מג ע"א) דילדה שסיבכה בזקנה בטלה דזה הוא מטעמא דזוז"ג והקשו הא מלישנא דר' יוחנן דאמר ילדה שסיבכה בזקנה בטלה מוכח דאיכא הכא טעמא דביטול אבל לא זוז"ג והר"ן תי' קושית התוס' דזוז"ג דמותר הוא ג"כ מטעמא דביטול והנה במה דס"ל לתוס' דנוטע אגוז לא הוה זוז"ג דזה וזה גורם ע"י פעולות חלוקות לא מהני. הנה רוב ראשונים פליגי על תוס' כמו שנבאר לקמן ושם נברר בראיות ברורות לדעת רוב ראשונים דאפילו ע"י פעולות חלוקות נמי אמרינן זוז"ג אמנם מה דס"ל דהא דילדה שסיבכה בזקנה בטלה לא הוה מטעמא דזוז"ג מסתבר לי טובא כדעת התוס' כמו שנבאר בארוכה בענף ב' גם מש"כ הר"ן דהא דאמרינן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה כונת הגמרא שמותרת משום זוז"ג וזוז"ג דמותר הוי ג"כ משום ביטול מלבד דקשה דבכל הש"ס לא אמרינן על זוז"ג לישנא דביטול בלא"ה נבאר לקמן מה דקשה טובא על הר"ן ופירושא דהאי ברייתא שאם נטע והבריך והרכיב מותר יבואר לקמן:

והנה קודם שנבאר אי בילדה שסיבכה בזקנה שייך הא מלתא דזוז"ג נבאר פירושא דהאי שמעתא דילדה שסיבכה בזקנה דכמה רבוותא פליגי בזה דהר"ש ערלה (פ"א מ"ה) פי' דמיירי כגן ששני אילנות היו סמוכים זה לזה אחד אילן זקן ואחד ילד והבקיען והכניסן זה בזה ונתאחזו ולדבריו ששניהם נעשו אילן אחד א"כ יש בפירות של אותו אילן שני יניקות יניקת הילדה האסורה ויניקת הזקנה המותרת ולכאורה הי' א"ל דהפירות מותרים משום זוז"ג וכש"כ אי נימא דכונתו ששני האילנות נסתבכו זה בזה בתחתיתן אבל ראשי האילנות יוצאים כמו ענפים ודאי דבכל הפירות הגדלים עליהם יש בהם משני היניקות וא"כ לכאורה זה הוה זוז"ג והרמב"ן בר"ה (ט ע"א) הביא בשם רש"י שמפרש דמיירי כגון שהיו שני אילנות סמוכים זה לזה אחד זקן ואחד ילד וסיבך ראש האילן של הילד בתוך אילן הזקן ונתאחה ובכה"ג הילדה הוה כענף של האילן הזקן ובהפירות הגדלים עליו איכא שתי יניקות יניקת עצמה האסורה ויניקת אילן הזקן המותרת א"כ לכאורה זה הוה ג"כ זוז"ג. ודע דלפי פירוש זה ע"כ דמיירי שאחורי העלין פונים לאילן הזקן. שמזה מוכח דעיקר היניקה הוא מהאילן הא לא"ה אסור כמו שהבאתי לעיל בשם הירושלמי וכבר הבאתי לעיל מש"כ הר"ן דאפילו כשאחורי העלין פונים לאילן מ"מ יש בה ג"כ מיניקת עצמה וצריך להאי טעמא דזוז"ג א"כ לכאורה להני תרתי פירושי הי' אפשר לומר הכא ה"ט דזוז"ג. אמנם הרמב"ן בעצמו (ר"ה ט) שם פי' דמיירי דלאחר שסיבך ראש האילן הילדה בתוך הזקנה עקר שרשי הילדה מקרקע וא"כ לדבריו ליכא תו בהפירות אלא מיניקת אילן הזקן וכש"כ לפי מה שפי' בתוס' מנחות (סט ע"א) ד"ה דאמר ר' אבהו דילדה שסיבכה בזקנה מיירי שלקח ענף תלוש והרכיבו בתוך אילן זקן. א"כ ודאי דליכא בהפירות אלא יניקת אילן הזקן ולהני תרתי פירושי בתראי עיקר הרבותא הוא דלא חשבינן מה שהרכיב הענף באילן כנטיעה חדשה וא"כ לא שייך הכא כלל הא מלתא דזוז"ג. והנה הסוגיא דסוטה (מג ע"א) א"ש לכל הפירושים עי' לקמן ולהלכה יש בזה מבוכה רבה מאד ואכ"מ לברר כי אנו עומדים כעת רק לבאר אי שייך הכא ה"ט דזוז"ג ולכאורה להני תרתי פירושי קמאי שהבאתי הי' א"ל דבילדה שסיבכה בזקנה איכא ה"ט דזוז"ג וכמו שפי' רש"י והר"ן שהבאתי וזה יבורר בענף הבא:

ענף ב

אמנם לענ"ד בילדה שסיבכה בזקנה לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג גם להני רבוותא שהבאתי בענף א' דמפרשי דבילדה שסיבכה בזקנה הפירות גדלים מיניקת היתר ומיניקת איסור מ"מ זה לא הוה כלל זוז"ג דזוז"ג לא הוה אלא בכ"מ דליכא ממשו של איסור אלא גרמא דאיסורא שהאיסור וההיתר גרמו לדבר אחד שיבוא כגון ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) ולד טרפה חולין (נח ע"א) וולד הנרבעת תמורה (ל ע"ב) דבכל הני האב המותר והאם האסורה גרמו להולד שיבוא וכן בנוטע אגוז של ערלה דהאגוז האסור ויניקת הקרקע המותרת גרמו לאילן שיבוא או בכ"מ שהאיסור וההיתר גרמו פעולה אחת כגון שאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו דפעולת החימוץ נעשה ע"י שניהם. ואני מוסיף לבאר דבולד הנסקלת ולד טרפה וולד הנרבעת גם אם האב והאם שניהם היו אסורים כגון ששניהם היו טרפות או נסקלין או רובע ונרבע מ"מ הולד אינו טרפה ממש דליכא ביה סימן טרפה. וגם אינו שור הנסקל ממש דהא הוא לא הרג את הנפש וכן לא הוה נרבע דהא הוא בעצמו לא נרבע אלא דהולד אסור משום שנתהווה מגרמא דאיסורא דהא זה פשוט דהא דאמרינן סנהדרין (פ ע"א) בולד הנסקלת ולד הנרבעת דהיא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו דהתם מיירי דנגחה או נרבעה כשהיתה מעוברת דעובר ירך אמו אבל כשנגחה או נרבעה ואח"כ נתעברה אין על הולד שום איסור אלא לפי שבא מגרמא דאיסורא ובכה"ג היכי דאיכא נמי גרמא דהתירא כגון שהאב הי' מותר והאם אסורה הוה זוז"ג וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי הא מיירי שיש בעיסה של היתר לבטל את השאור של תרומה במאה ואחד וכדתנן בהדיא ערלה (פ"ב מ"ו) וכיון שיש בהיתר לבטל האיסור ליכא הכא תערובות איסור אלא דאיכא הא מלתא גרידא דפעולת החימוץ בא מגרמא דאיסורא משו"ה כיון דאיכא נמי גרמא דהתירא זוז"ג שרי וכן כל זוז"ג שבהש"ס מיירי דליכא שום איסור אלא הא מלתא דגרמא דאיסורא גרידא:

אבל הכא בילדה שסיבכה בזקנה הא כל מה שנתגדל מיניקת הילדה זה הוא ממשו של איסור שאסרה תורה כדכתיב וערלתם ערלתו את פריו דכל מה שנתגדל מהילדה הוא גופו של איסור שאסרה תורה וכל מה שנתגדל מיניקת הזקנה הוא מותר א"כ איכא בזה תערובות ממשו של איסור בממשו של היתר ומה"ט א"ש דבסוטה (מג ע"ב) בילדה שסיבכה בזקנה לא מדכרינן כלל הא מלתא דזוז"ג דהכא לא הוה גרמא דאיסורא אלא תערובות ממשו של איסור בהיתר וצריך לדון דין ביטול משי"ה אמרינן דבטלה יניקת הילדה ביניקת הזקנה כמו שיבואר עוד:

עוד איכא טעמא רבה דילדה שסיבכה בזקנה לא דמי לזוז"ג שבש"ס בין לקולא בין לחומרא דבכל זוז"ג שבש"ס מיירי שהאיסור בפני עצמו וגם ההיתר בפ"ע אינם יכולים לגרום רק שני הגורמים ביחד הם גורמים וכל אחד ואחד משני הגורמים הוא גורם לכל הדבר כולו כמו ולד טרפה שהאב גורם להולד כולו שיבוא וכן האם גורמת להולד כולו שיבוא. משו"ה מאן דאוסר סובר כיון שהאיסור גורם להולד כולו שיבוא אסור ומאן דמתיר סובר כיון דהאיסור בפ"ע לא הוה גורם אלא ע"י צירוף של היתר זוז"ג שרי וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי החימוץ לשבח לא הי' אפשר לבוא ע"י אחד מהם אלא ע"י צירוף שניהם וכל אחד ואחד מהגורמים גורם לכל השבח משו"ה תליא בפלוגתא דזוז"ג אבל בילדה שסיבכה בזקנה כל מה שאפשר להתגדל מיניקת האיסור הוא מתגדל בלא סיוע של יניקת ההיתר וכל מה שאפשר להתגדל מיניקת ההיתר מתגדל בלא סיוע יניקת האיסור וכש"כ היכי דעיקר היניקה הוא מאחד מהם ודאי דכל מה שאפשר להתגדל מיניקה זו א"צ לסיוע מיניקת השני' אלא דמיניקת שניהם הפרי היא יותר גדולה א"כ כל אחד מהגורמים לא גרם לכל הפרי אלא למקצת פרי א"כ איכא בהאי פרי תערובות ממשו של איסור בהיתר. דהיינו מקצת פרי שנתגדל מיניקת הילדה הוה ממשו של איסור ומקצת הפרי שנתגדל מיניקת הזקנה הוה ממשו של היתר. וכיון שרוב היניקה הוא מהזקנה משו"ה א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה דהכא איכא דינא דביטול אבל זוז"ג לא שייך הכא כלל כמו שכתבנו:

וכ"ת אי נימא דבילדה שסיבכה בזקנה איכא תערובות איסור בהיתר ובטלה ברוב. קשה לכאורה הא קיימ"ל דערלה אינה בטלה אלא במאתים. זה ליתא דהא דערלה וכלאים אינם בטלים אלא במאתים מיירי כשחל על הפרי שם ערלה וכלאים ואפילו בתוך גידולה כגון המעביר עציץ נקוב בכרם והוסיף מאתים חולין (קט"ז ע"א) דהתם כל מה שניתוסף בירק שבעציץ בשעה שהי' בכרם הוספה זו אסורה משום כלאים וחל על הוספה זו איסור כלאים ואין בטל בהיתר שהי' מקודם אלא במאתים וכן הא דתנן כלאים (פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרם ואומר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור. התם נמי כל מה שניתוסף בירק חל עליו איסור כלאים ואינו בטל בהיתר אלא במאתים וכן בערלה (פ"ג) בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור התם נמי בכל מה שניתוסף חל איסור ערלה ואינו בטל בהיתר אלא במאתים אבל היכי שנתערבה יניקת איסור ביניקת היתר קודם שנתגדל ודאי דאזלינן בתר עיקר יניקה אם היא יניקת ההיתר בטלה יניקת איסור ברוב. ואין להעיר ע"ז ממש"כ המרדכי חולין (סוף פ"י) דלתערובות שמתחילת בריתה לא מהני ביטול. דהא כבר הביא במל"מ (ה' משכב ומושב פרק א') בשם ר"י אלפנדרי על כיוצא בזה דגם להמרדכי כל היכי דיניקת ההיתר הוא ממקום אחד ויניקת האיסור ממקום אחר ונתערבו היניקות קודם שיצאו לעולם מהני ביטול ודבריו מוכרחים וגם בלא"ה כבר בררנו בתשובתנו בדיני תערובות דגם המרדכי לא אמר כן אלא לחד לישנא אבל להלכה מודה דתערובות מתחילת בריתה נמי בטלה. וכש"כ דא"ש אי נימא דהמרדכי מפרש הא מלתא דילדה שסיבכה בזקנה כהני תרי פירושי בתראי שהבאתי לעיל:

מעתה גם מש"כ הר"ן בהברכה דכשהבריך ענף אילן זקן בקרקע ונשרש שם דהפירות הגדלים על אותו ענף כיון שהם גדלים מיניקת עצמו האסורה ומיניקת אילן הזקן המותרת הוה זוז"ג. לדברינו ליכא הכא זוז"ג אלא תערובות איסור בהיתר מהני תרי טעמי רויחי שכתבנו וכן מוכח ג"כ מהירושלמי ערלה (פ"ג ה"ג) שהביא הר"ן גופי' דגרסינן התם על הברכה זו מה אנן קיימין אם דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר כלומר שאם העלין שבהענף הפוכים כלפי זקנה שמזה מוכח שהפירות גדלים מיניקת הזקנה לד"ה מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה ד"ה אסור. ופי' הר"ן דגם כשהוא חי מכח הזקנה כגון שהעלין הפוכין כלפי זקנה מ"מ איכא בה נמי מיניקת הילדה ואינו מותר אלא משום זוז"ג וכבר הבאתי בענף א' ראיות להר"ן בהא מלתא דבכה"ג איכא בה שתי יניקות. מ"מ קשה דכי היכי דכשהעלין הפוכין כלפי זקנה שעיקר היניקה הוא מהזקנה מ"מ חשבינן ליניקת עצמה לגורם דאיסורא והוה זוז"ג, ה"נ הול"ל להיפך דכשהעלין הפוכין כלפי ילדה דאע"ג דעיקר היניקה מהילדה מ"מ היניקה מהזקנה הוה ג"כ גורם דהתירא והוה זוז"ג ושרי דהא בכ"מ דשרינן משום זוז"ג ליכא שום נ"מ אי האיסור רבה על ההיתר או להיפך כמו בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו ליכא הכא נ"מ אם ההיתר רבה או האיסור רבה דבכל גווני שרי כיון שאין באיסור גרידא להחמיץ א"כ ה"נ אי נימא דשייך הכא הא מלתא דזוז"ג הו"ל להתיר בכל גווני. א"ו כדברינו דהכא לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג בין לקולא בין לחומרא מהני תרי טעמי שבררנו אלא דהכא איכא תערובות ממשו של איסור בהיתר ומשו"ה א"ש דאם עיקר היניקה מהזקנה יניקת עצמה בטלה ברוב ושרי אבל כשעיקר היניקה מהילדה יניקת האיסור רבה על יניקת היתר ואסור. א"כ מהירושלמי נמי מוכח כדברינו. ובענף ג' נביא עוד הרבה ראיות לזה:

ענף ג

והנה מצינו עוד כה"ג דתניא גיטין (כ"ב ע"א) אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל רבי אומר טבל וחולין מעורבין זה בזה ולכאורה קשה מ"ט לא אמרינן הכא דהוה זוז"ג ושרי כיון דהפירות גדלים משתי היניקות מיניקת ארץ ומיניקת חו"ל ורבי גופי' הא ס"ל פסחים (כ"ו ע"ב) דזוז"ג שרי. ומצאתי דהאחרונים הקשו כן ותי' דהכא הוה היתר בהיתר דהקרקע של ארץ ג"כ מותרת ובהיתר בהיתר לא אמרינן זוז"ג כמוש"כ בתוס' חולין (נ"ח ע"א) ולפנינו יתבאר מה שתמה באבני מילואים על דברי התוס' הנ"ל:

אמנם לדברינו א"ש טובא דבאילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג מהני תרי טעמי שכתבנו חדא דכל מה שמתגדל מיניקת הארץ זה הוא ממשו של איסור שאסרה תורה ולא גרמא דאיסורא וכדכתיב עשר תעשר כל תבואת זרעך היוצא השדה וכו' א"כ כל מה שמתגדל מיניקת הארץ הוה ממשו של איסור וכל מה שמתגדל מיניקת חולין הוה ממשו של היתר א"כ ממשו של איסור מעורב עם ממשו של היתר ומה"ט אמר רבי טבל וחולין מעורבין. דהכא איכא תערובות ממשו של איסור בהיתר ולא גרמא דאיסורא. וגם הכא כל מה שמתגדל מיניקת הארץ א"צ לסיוע של יניקת חו"ל וכל מה שמתגדל מיניקת חו"ל א"צ ליניקת ארץ אלא שמיניקת שניהם נתגדלה הפרי יותר ואיכא בהאי פרי תערובות ממשו של איסור בהיתר משו"ה אמרינן ע"ז טבל וחולין מעורבין זה בזה וכ"ת נימא נמי הלא דיניקת הארץ האסורה תיבטל ביניקת חו"ל. זה ליתא חדא דבאילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אין לברר איזה יניקה רבה גם בלא"ה הא טבל הוה דבר שיש לו מתירין שאין לו ביטול עולמית בכל גווני אפילו יניקה ביניקה וכדתניא נדרים (נח ע"א) דכל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לעולם:

והנה ע"פ דברינו א"ש טובא הא דגבי ולד טרפה חולין (נח ע"א) ובולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) אמרינן דזה תליא אי זוז"ג מותר ובחולין (עט ע"ב) גבי תיש הבא על הצבי' וכן בפרדות הנולדים מסוס שאביהם תמור אמרינן דתליא אי חוששין לזרע האב ותמהו בתוס' בסנהדרין שם גבי ולד הנסקלת הא האי תנא גופי' סובר דאין חוששין לזרע האב א"כ מ"ש ולד הנסקלת וכן הקשו בתוס' חולין (נח ע"א) ושם תירצו דבהיתר והיתר לא שייך זוז"ג אלא היכא דחדא מינייהו הוה של איסור. וע"ז תמה בשו"ת אבני מילואים סי' ז' מה סברא איכא לחלק בכך הא אפילו אי נימא דזוז"ג הוה משום ביטול נמי הא קיי"ל ביור"ד (סימן צ"ט) דהיתר בהיתר נמי בטל א"כ מ"ט לא נימא דזוז"ג מהני אפילו בהיתר בהיתר ונשאר ע"ז בצע"ג עי"ש:

אמנם לדברינו מתורץ קושית התוספות והדברים מבוררים היטב דזוז"ג לא שייך אלא היכי דליכא אלא גרמא דאיסורא התם אמרינן דאי איכא נמי ביה גרמא דהתירא הוה זוז"ג ושרי כמו ולד טריפה או ולד הנסקלת. דהתם אפילו אם האב והאם שניהם היו טריפות או נסקלין מ"מ הולד שנולד מהם אינו טריפה ממש דהא ליכא ביה שום סימן טריפות אלא שיש עליו איסור משום שבא מגרמא דאיסורא. וכן גבי ולד הנסקלין הולד לא הוה שור הנסקל ממש דהא הוא לא הרג את הנפש אלא שאסור משום שבא מגרמא דאיסורא. ומשו"ה היכי שהאב הי' של היתר שבהכרח האב הי' ג"כ גורם לולד שיבוא משו"ה איכא בהו זוז"ג ושרי אבל גבי פרדות וכן בתיש הבא על הצבי' התם אנו דנין על ממשו של ולד אם הוא צבי ממש או תיש ממש או שיש בו תערובות של שני המינים. דהתם אם האב הי' תיש ואמו תישה הולד הוא תיש ממש וכן אם היו האב והאם צבים הולד הוא צבי ממש. וכן גבי פרדות דבכ"מ הנולד הוא מאותו מין ממש של המולידים וכיון דהתם אין אנו דנין על גרמא תו לא שייך כלל זוז"ג אלא שייך הא מלתא דחוששין לזרע האב. דלמ"ד אין חוששין לזרע האב לדידי' הא דסוס שהוליד דהולד הוה סוס ממש זה הוא לפי שנגמר הולד בבטן אמו הסוסיא ומשו"ה אע"ג שאביו הי' חמור וגרם ג"כ להולד שיבוא מ"מ הא דהולד סוס ממש הוא רק משום שנתגדל ונגמר צורתו בבטן אמו הסוסיא ולמ"ד חוששין לזרע האב סובר הא דהנולד הוה אותו מין ממש של המולדים הוא לפי ששני המולידים הם ממין אחד אבל בתיש הבא על הצבי' או חמור על סוס והולידו יש בהנולד תערובות שני המינים ממש וכדאמרינן חולין (עט ע"ב) דלדידי' גבי כלאים מתיש וצבי הוה מקצת שה ומקצת צבי וכן הא דאמרינן בבן פקוע שבא על בהמה דעלמא דתליא בחוששין לזרע האב כדאמרינן חולין (סט ע"א) זה הוא ג"כ משום דקי"ל בבן פקוע שבא על בן פקוע דהולד הוה בן פקוע ממש וא"צ שחיטה כדאמרינן חולין (ע"ה ע"ב) דבנו ובן בנו עד סוף הדורות אינו טעון שחיטה כבן פקוע ממש וכיון דהנולד הוה בן פקוע ממש תו לא שייך הא מלתא דזה וזה גורם אלא הא מלתא דחוששין לזרע האב כמש"כ:

והנה ע"פ דברינו א"ש טובא מה דקשה דבכל הש"ס היכי דמיירי בנולד משני מינים אמרינן דתליא אי חוששין לזרע האב כמו בחולין (עט) כתובות (קיא) ובדוכתי טובא לבר מחדא דוכתא בכורות (ז ע"א) גבי נולד מטהור שעיבורו מן הטמא דר' אליעזר מתיר ור' יהושע אוסר ופרכינן שם למימרא דסבר ר"א זוז"ג מותר והא איפכא שמעינן לה וכו' ולכאורה קשה מ"ט לא אמרינן הכא דתליא בחוששין לזרע האב אבל לדברינו א"ש דהא התם בגמרא מעיקרא פרכינן והא קיימ"ל דאין טהורה מתעברת מטמאה ומשנינן כגון דאתעברה מקלוט ואליבי' דר' שמעון דס"ל קלוט אסור. והנה קלוט הא הוא שור ממש. דהא אביו הי' שור ואמו פרה אלא שפרסותיו קלוטות ולר"ש שור כזה הוא אסור באכילה וכשבא קלוט זה על הפרה והוליד ולד שאינו קלוט. ודאי דולד זה הוא שור ממש אלא שאפשר לאוסרו באכילה לפי שנולד משור האסור באכילה וכיון דהתם אין אנו דנין על ממשו של ולד אם הוא שור או לא דודאי הוא שור אלא שיש לאוסרו משום שנולד מגרמא דאיסורא משו"ה אמרינן דזה תליא בזוז"ג. ומהכא איכא ראי' לדברינו דבכ"מ שאנו דנין על ממשו של ולד איזה מין הוא. תליא בחוששין לזרע האב. ובכ"מ שאנו דנין לאוסרו באכילה לפי שנולד מגרמא דאיסורא. תליא בזוז"ג כמש"כ:

והנה מה שיש לעיין טובא בהאי סוגיא דבכורות דחשבינן לקלוט גורם דאיסורא למימרא דלמ"ד זוז"ג אסור יש לאסור הולד יבואר בענף הבא:

ענף ד

והנה בהא מלתא דחשבינן בכורות (ז ע"א) לקלוט שבא על הפרה לגורם דאיסורא כדפרכינן שם למימרא דסבר ר"א זוז"ג מותר וכו' יש לעיין דקשה טובא הא בתמורה (לא ע"א) אמרינן דהכל מודים באפרוח מביצה טרפה שהוא מותר מ"ט אימת קא גביל לכי מסריחה והוה עפרא ומהתירא קגביל כלומר כיון שהביצה מסרחת ונפסלת מאכילת כלב קודם שנוצר ממנה האפרוח ומשעה שנסרחה הא פקע איסורה דקיימ"ל ע"ז (סח) דכל איסור שנפסל מאכילת כלב פקע איסורו א"כ בשעה שנוצר האפרוח כבר הותרה הביצה ומהתירא קגביל. והנה פשוט דזה הוא רק באיסורי אכילה גרידא. אבל ביצה של עכו"ם האסורה בהנאה הא אפילו עפרה אסור ולא פקע איסורה וזה יבואר עוד לקמן וקשה א"כ הכא בקלוט הבא על הפרה מ"ט לא אמרינן דזרע הקלוט הוה עפרא בעלמא וכי קא גביל מהתירא קגביל דהא בהדיא אמרינן בכורות (ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותר פי' דזרע האיל אינו אסור משום דבר הבא מן החי דהוה פירשה והוה עפרא:

והנה בכ"מ דאמרינן חוששין לזרע האב לא שייך להקשות קושי' זו דהא כבר בררנו בענף ג' הא מלתא דחוששין לזרע האב דהיינו שהנולד הוא ממש בהכרח אותו המין של המולידים א"כ לא איכפת לן כלל ממה נולד שבהכרח הוא ג"כ מינו של האב. אבל בקלוט שבא על. הפרה דליכא הכא שום איסורא אלא שהולד נולד מגרמא דאיסורא כמש"כ בענף ג' וקלוט הוא מאיסורי אכילה גרידא כמו טרפה. קשה במה גרע זרע הקלוט יותר מביצה טרפה שהאפרוח הנולד מהביצה מותר לד"ה הא בהני תרתי איכא חדא טעמא אימת קא גביל לכי מסריחה והוה עפרא ומהתירא קגביל וקושי' זו קשה ג"כ בחולין (סט ע"א) בעובר שהוציא ידו שבא על בהמה דעלמא דאמרינן שם כל בהמה לאו מכח חלב ודם קא אתי וכו' ואמרינן שם במסקנא דכל מכח לא אמרינן כלומר דזה לא הוה אפילו גורם דאיסורא כמו שנברר דבר זה לקמן. מ"מ קשה לפי מה דסובר דזה הוה גורם דאיסורא מ"ש זרע הזכר האסור באכילה גרידא מביצה טרפה שהאפרוח ממנה מותר וכמש"כ:

אמנם כה"ג ממש העירו בתוס' חולין (סד ע"א) ד"ה שאם רקמה שהקשו שם דל"ל קרא דבת היענה לאסור ביצי עוף טמא הא בלא"ה כל היוצא מן הטמא טמא. גם הקשו דגם ביצי עוף טהור הו"ל לאסור משום דבר הבא מן החי. וכתבו שם ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין דטמא בין דטהור מה"ט דאמרינן בכורות (ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותר וכו' דהוה כאפרוח מביצה טרפה וכל הביצים משכבת זרע קאתו ושרי מה"ט חוץ מביצי טמאה שאסרה הכתוב עכ"ל התוס' וכתבו שם עוד ומיהו אין מתישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחילתן מעורות בגידין וחשובה כבשר עכ"ל התוס':

והנה כונת התוס' הוא פשוט דמשו"ה צריך קרא לרבות ביצי עוף טמא משום דהביצים מתהוים משכבת זרע של זכר דהוה כעפר ואין עליו איסור דפקע איסורו א"כ הול"ל דהביצה המתהווה ממנה מותרת כמו אפרוח שנולד מביצה טרפה שמותר מה"ט כמש"כ לעיל ובתוס' רצו לומר ג"כ דמשו"ה ביצי עוף טהור אין לאסור משום דבר הבא מן החי מה"ט לפי שהן מתהווים מדבר שאין עליו איסור וע"ז הקשו דמ"מ הא הן מעורין בגידין וחשובין כבשר כלומר דלענין איסור דבר הבא החי לא מהני ה"ט. דכיון שהביצים דבוקים בעוף א"כ הוה מחובר לה וכשנתלש יש לאסור משום דבר הבא מן החי. א"ו הא דביצי עוף טהור מותר זה ידעינן משילוח הקן כמש"כ בתוס' חולין (סד) אבל במה שכתבו דצריך קרא לאסור ביצי ע"ז לא הקשו כלל דאע"ג דהביצים מעורים ודבוקים בעוף מ"מ אי נימא דמה שמתהוים משכבת זרע זה נקרא שמתהווה מדבר המותר א"כ מה שדבוקים בעוף הנקבה האסורה זה לא הוה רק חד גרמא דאיסורא של העוף הנקבה והול"ל דמותר משום זוז"ג תדע דהא בהדי' אמרינן חולין (נח ע"א) בביצה של תרנגולת טרפה שנתעברה מכשרה דהביצה מותרת משום זוז"ג ואע"ג דהביצה דבוקה בעוף הנקבה האסורה ואי נימא דכשנתעברה מעוף טמא ג"כ הוה מתהווה מדבר המותר א"כ הול"ל דשרי משום זוז"ג מעתה א"ש דצריך קרא לאסור ביצי עוף טמא דגלי לן קרא דמה שנולד משכבת זרע של טמא הוה גרמא דאיסורא וגרמא דהתירא ליכא הכא כלל:

מעתה א"ש הא דבבכורות (ז ע"א) ובחולין (סט ע"א חשבינן לשכבת זרע של בהמה לגורם דאיסורא אע"ג דהוה כעפר דהא גלי קרא בביצי עוף טמא דזה הוה גורם דאיסורא כמש"כ בתוס' שהבאתי כל זה הוא לשיטת התוס' אמנם להרמב"ם יש לו שטה אחרת בהאי סוגיא דחולין והיא מחורת טובא דלדידי' מתורץ כל הקושיות שהקשו בתוס' חולין (סד ע"א) ד"ה שאם רקמה וגם א"ש טובא לתרץ קושיתנו דהרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פ"ג ה"א) כתב כל מאכל היוצא מן המינים האסורים הלוקים על אכילתם אסור באכילה מה"ת כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף טמא וכו' שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה וה"ה לכל דבר וכו' ושם (ה"ו) כתב אע"פ שהביצה אסורה מה"ת מ"מ אינו לוקה על אכילתן שנאמר מבשרם לא תאכלו. והנה מה דקשה על הרמב"ם שכתב דחלב מבהמה טמאה ילפינן מביצי טמאה. וקשה הא בבכורות (ז ע"א) ילפינן לה מקרא דגמל גמל ופרכינן שם בגמרא דנילף מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן אבל לא מדכרינן כלל דנילף מביצי טמאה זה בררתי בארוכה בספרי שו"ת מנחת ברוך סי' ס"א ענף ב' דדברי הרמב"ם ברורים ואמיתים עי"ש:

הנה מבואר דהרמב"ם פליג על תוס' בתרי מילי חדא דלהרמב"ם הא מלתא דילפינן חולין (סד ע"א) מקרא דבת היענה דביצי עוף טמא אסור זה הוא לאיסור גרידא ולא למלקת כמש"כ הרמב"ם שהבאתי דאינו לוקה ע"ז דממעטינן מקרא דמבשרם לא תאכלו אבל לא על הביצים וממילא מתורץ מה שהקשו בתוס' שם מ"ט אינו לוקה על ביצת השרץ שלא ריקמה מ"ש מביצי עוף טמא. אבל להרמב"ם א"ש דגם על ביצת עוף טמא אינו לוקה. ועוד פליג הרמב"ם על תוס' דהרמב"ם כתב דמביצת עוף טמא ילפינן לכל התורה כולה דכל אוכל חדש שמתהווה מדבר האסור הרי זה אסור באכילה ואינו לוקה אבל בתוס' שם כתבו דמביצת עוף טמא לא ילפינן לאסור ביצת שרץ וממילא מתורץ להרמב"ם הקושי' הראשונה שהקשו בתוס' שם דל"ל קרא לאסור ביצת עוף טמא הא כל היוצא מן הטמא טמא אבל להרמב"ם א"ש טובא כמו שנבאר:

דהנה הא דתנן בכורות (ה) כל היוצא מן הטמא טמא זה מיירי בתרי גווני חדא כגון חמורה שילדה צורת שור וכדאמרינן שם (ז) וזה ילפינן שם מקרא דוזה לא תאכלו וכמש"פ הרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פ"ג ה"א) ועל ולד זה לוקה על אכילתו דמהאי קרא ילפינן דחמורה שילדה צורת שור הוא חמור ממש. גם משנתינו מיירי במי רגלים של חמור וכדאמרינן בכורות (ז ע"א) דממשנתינו ידעינן דמי רגלים של חמור שמתמצה מגופו אסור. והנה בבכורות שם לא מייתינן ע"ז שום קרא אבל להרמב"ם א"ש שכתב דמביצת עוף טמא ילפינן דה"ה בכל התורה כולה כל דבר שמתהווה מדבר האסור אסור וכיון דמי רגלים של חמיר מתמצה מגופו משו"ה אסור וכבר בררנו בספרינו שו"ת מנחת ברוך סי' דמהאי קרא דביצת עוף טמא אסור ומקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן דאמרינן חולין (קכ ע"א) דזה אתי דמשקה של איסור הוה כמו אוכל מהני תרתי קראי ילפינן דכל דבר בין אוכל בין משקה שנתהווה מאיסור אסור ואין לוקין עליו והני תרתי קראי צריכי להדדי עי"ש א"כ ממילא מבואר דהא מלתא דאמרינן בכורות (ז ע"א) דמי רגלים של חמור אסור זה ילפינן מביצת עוף טמא ומקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן א"כ מתורץ קושית התוס' שהקשו דל"ל קרא לביצת עוף טמא הא בלא"ה כל היוצא מן הטמא טמא. דאדרבא הא דתנן כל היוצא מן הטמא טמא זה ילפינן מביצת עוף טמא ואין לומר דכוונת התוס' דנילף ביצת עוף טמא מהא דילפינן בבכורות (ז ע"א) דחמור שילדה צורת שור אסור. דהא הני תרתי מילי לא דמי להדדי דחמור שילדה צורת שור ילפינן מקרא דהולד הוה חמור ממש ולוקה עליו אבל מביצת עוף טמא ילפינן דכל דבר חדש שמתהווה מאיסור אסור ואין לוקין עליו כמש"כ הרמב"ם שהבאתי:

אמנם מש"כ בתוס' דמקרא דביצי עוף טמא מוכח דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא גם להרמב"ם מוכח הכי דאי נימא דמקרי מתהווה מהיתר הול"ל שהביצים מותרות משום זוז"ג וכמו דאמרינן חולין (נח ע"א) בביצי טרפה שנתעברה מכשרה דהבצים מותרות משום זוז"ג א"ו מוכת מקרא דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא. אמנם להרמב"ם א"ש טפי דלהתוספות עיקר קרא דביצי עוף טמא אתי להכי. ולהרמב"ם אפשר לומר דזה ידעינן מסברא גרידא דשכבת זרע של בהמה טמאה שנקלטת בהנקבה כיון ששכבת זרע זו עומדת מעצמה להיות בהמה טמאה משו"ה לא פקע איסורא דזה לא דמי להא דאמרינן בכורות (ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותרת דהתם הא מיירי בשכבת זרע של זכר שיצא לאויר העולם כיון שאינה עומדת לילד וגם אינו ראוי לאכילה הוה עפרא ופקע איסורא. וגם לא דמי להני ביצי דמסרחי דאמרינן תמורה (לא ע"א) דפקע איסורן דהביצים אינם עומדים מעצמם להיות אפרוחים רק ע"י ישיבת התרנגולת גם התם הביצים היו משובחין ונסרחו ופקע איסורן וכן מסתבר טובא דבהני תרתי דוכתי שהבאתי דחשבינן שכבת זרע של איסורי אכילה גרידא לגורם דאיסורא זה ידעינן מסברא גרידא:

גם בהא מלתא דס"ל להרמב"ם דאינו לוקה על ביצי עוף טמא וביצי טרפה אפשר להביא ראי' מהא דבחולין (נח ע"א) אמרינן דביצי טרפה שנתעברה מכשרה מותרות דזוז"ג מותר א"כ מוכח דעיקר האיסור של ביצי טרפה לפי שבא מגרמא דאיסורא היינו שנתהווה מאיסור משו"ה היכי דאיכא נמי גרמא דהתירא מותר וכמש"כ בענף א' דזוז"ג לא אמרינן אלא היכי דליכא אלא הא מלתא דגרמא דאיסורא. וכיון שעיקר האיסור מביצי טרפה משום שבא מגרמא דאיסורא מסתבר דאינו לוקה כהרמב"ם. מ"מ בררנו דא"ש הא דבבכורות (ז ע"א) ובחולין (סט) אמרינן דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא. דא"ל דזה ילפינן מקרא ולהרמב"ם א"ש טפי לומר דזה ידעינן מסברא גרידא כמש"כ וכן מסתבר:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה