אור ברסלב
נחלת אבות שאלה לז

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה לז

שאלה לו

נשאלתי ראובן ושמעון עשו שותפות ביניהם לעסוק בסחורה של בגד זה הניח ת"ק רי"ח וזה הניח ת"ק רי"ח והותנה ביניהם שראובן יניח עוד לתוך השותפות אלף ריח באופן שיקח מהן מקודם י"ב למאה ואח"כ יחלוקו בכל הריוח שוה בשוה ושמעון יהי' הוא המתעסק בכל הסחורה ויקח עשרה רוח בכל שבוע לצורך פרנסתו ולבסוף ינוכה מחלקו וזה השותפות נמשך חמשה שנים וכעת בא ראובן ותבעו לחלוק עמו וגם תובעו הריוח י"ב למאה מהאלף רי"ח והמותר חצי חלק ריוח וגם תובע את שמעון שנגד עשרה רוח שקיבל לצורך פרנסתו יסלק לו במעות מזומן ולא בסחורה ותורף השטיח בזה הלשון וועקס זה עלי ח"מ שקבלתי סך פלוני מאיש פ' לשותפות של בגד עצה"ע ובאם שאתן לבעהש"ט י"ב למאה אזי אפטור בעיסקא וש"ע קיבל ג"כ וע"ז טוען שמעון חדא שלא קיבל ש"ע כלל ולא נתפשרו ביניהם ולא קייץ ליה כמה ועוד האיך יקח ריוח י"ב למאה וגם חצי ריוח ובהיזק לא יהי' לו אלא פלגא והוי ריבית ע"כ יורנו הדין עם מי:

תשובה הנה ראשון תחילה נאמר דמה שטוען שמעון שלא קיבל ש"ע ולא קייץ לי' כמה אין זה טענה כלל דכיון דשמעון המתעסק הניח ג"כ לתוך השותפות ת"ק רי"ח דמי קרנו א"כ הוי כמו אית ליה עיסקא אחריתא דמבואר בש"ע י"ד סי' קע"ז ס"ב וס"ג דאף דלא פסק עמו מתחילה כמה יתן לו שכר טירחא סגי אם יתן לו בסוף אף דינר אחד לכל ימי השותפות יע"ש וכן מבואר בב"י שם להדיא בד"ה ולענין שנים שנשתתפו דאף לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל שיתוף ממון שאחד לבדו מתעסק מיקרי עסק ויש בו משום ריבית. מ"מ דמי למאן דאית ליה עיסקא אחריתי שהרי הוא מתעסק במעותיו ג"כ ואפילו לא שם אלא דינר לאלף מיקרי אית לי' עיסקא אחריתי וכ"כ הרמב"ם כו' עכ"ל וא"כ ה"נ סני מה שיתן ראובן לשמעון עכשיו דינר אחד לש"ע כמבואר בש"ע שם. אך מה שטוען שמעון האיך יטול ראובן יותר מפלגא בריוח ובהפסד לא יהי' לו אלא החצי. הוא לכאורה טענה אלימתא. איברא שכמדומה לי שכן המנהג הן בשותפות והן מי שנוטל מעות למחצית שכר שהנותן מתנה עמו שאם יתן לו עוד מעות יקח מקודם סך מסוים לריווח שלו ומותר הריווח יחלוקו ביניהם ונראה ליתן טעם למנהגן של ישראל שאין כאן איסר כלל דהנה נראה ודאי מה שהתירו חז"ל בנותן מעות למחצית שכר דסגי בדינר אחד לשכר עמלו דלאו דוקא בנותן לו למחצית שכר דה"ה אם התנה עמו תילתא באגר ותרי תילתא בהפסד סגי נמי בדינר אחד לש"ע וכן מבואר להדיא בתשובת הרי"ף שהובא בס' אס"ז לב"מ פרק א"כ דלא יעלה על הדעת שיש בזה ריבת שהשכירות שהיא מסלקת מן פלגא מלוה היא המסלקת אותו מתלתא ריבע' אז מתרי תילתא ואין בזה הפרש אם התנו בכך יע"ש וא"כ ה"ה בשטרי עיסקא שבזמנינו שההיתר הוא שעע הקרן לא יהי' נאמן אלא בעדים ועל הריוח בשבועה מותר להלוות ג"כ באופן זה שתרי תילתא יהיו פקדון ותילתי מלוה ולא יהיה נאמן על הקרן אלא בעדים כשרים וכשיביא המקבל עדים על ההפסד יהיה היזק על הנותן תרי תילתא ועל המקבל שליש וסגי בדינר לש"ע וא"כ בזה ניחא נמי מה שהמנהג הוא שהנותן מלוה עוד מעות להמקבל עיסקא בריוח מסוים כגון י"ב למאה והמותר יחלוקו ביניהם משו' דהחצי ריוח ו' למאה נוטל מחלק הפקדון שנותן עכשיו ג"כ לצורך מו"מ של חלק הפקדון מקודם מותר חצי המעו' שנותן עכשיו לצורך המקבל ג"כ הוא נותן פלגא מלוה ופלגא פקדון והוי תלתא ריבעי פקדון וחלק ריבעי מלוה ולכך נוטל עוד ו' למאה וכ"ש בנ"ד שמפורש בהוועקסל שקיבל המעות מאיש פ' לצורך השותפות של בגד ע"ל ה"ע דשריא דמסתמא הכוונה שלו על דרך ההיתר עפ"י הדין דהיינו תרי תילתא פקדון ותילתא מלוה כמו בכל שטרי עיסקא שבזמנינו שהנותן והמקבל מכוונים למה שהוא מותר עפ"י הדין כן נ"ל נכון לתת טעם למנהגן של ישראל אמנם באמה בנ"ד נראה דאין צריך לבא לכל זה דכיון דשמעון הניח לתוך השותפות ג"כ ת"ק רי"ח אף שראובן נוטל חלק ברויח יותר מפלגא ובהפסד אין לו אלא פלגא אין כאן ריבת כלל וא"ל לש"ע כלל דהוי כשותפות בעלמא כמ"ש הרב רמ"א בסי' קע"ז ס"ג בהג"ה דכל הדינים דש"ע מיירי שהאחד נותן מעות אבל אם כ"א נותן מעות אפילו אחד מתעסק לבד אין כאן עיסקא אלא הוי כשותף בעלמא וכתב הש"ך דחולקים הריוח וההפסד באיזה ענין שירצו ואין חוששין משום ריבת ומסתימת דבריה' מסיוע דאף אם אחד נותן מעות יותר מהשני והשני מתעסק לבד מותר הא' ליקח ריוח יותר מפלגא אף שאין לו בהפסד אלא פלגא משום דאין שם הלואה עליו רק שם שותפות בעלמא וכן משמע להדיא בשערי רב אלפס שממנו מקור דין זה וז"ל בשער השמיני ואומר כי שני שותפין הן ודיניהם מחולקין הא' הוא שותף ממון בממון והב' שיתוף ממון ומלאכה והיא הנזכר בתלמוד לקרות עיסקא כגון כי הא שהיא חיבור ממון בממון:

הוא שמתקיים דבריהם בחיבור הממונות בתנאי שיתנו ביניהם בשעת החיבור שאם הותנו שניהם על הריוח ועל ההפסד שיהי' שניהם שוים או יותר ע"ז ראוי להם שישלימו תנאם לפי מה שהתנו בין שהטילו ממון לכיס זה זה מנה וזה מנה בין שהטילו זה מנה וזה מאתים בין שיתעסקו שניהם בממון בין שיתעסק האחד לבדו על הכל יעשו זה לזה כפי התנאי חוץ ממה שאסרה תורה שאין מתקיים בה שום תנאי כגון ריבת עכ"ל משמע להדיא דכל היכא שכ"א נותן מעות אף שאחד נותן מעות יותר והב' מתעסק לבד מותר להנותן מעות יוהר. ליקח ריוח יותר כפי התנאי. אף שבהפסד אין לו אלא פלגא והטעם כיון דקרוב לשכר ורחוק להפסד אינו אלא אבק ריבת כמ"ש הנ"י פרק א"נ גבי הא דאמרינין מעות יתומים מותר להלותן קרוב לשכר ורחוק להפסד דפירשו בירשלמי דאמר לי' פסידא עלך ורווחא דידי ודידך דכה"ג א"ר הוא כיון דלא שקיל אגרא אלא מני' ובי' ואפשר דלא הוי בי' רווחא לא הוי אלא א"ר עכ"ל וכיון דאינו אלא א"ר י"ל דכל היכא שכ"א נותן מעות ואחד נותן מעות יותר ומתנה שיקח ריוח יותר מפלגא ובהפסד לא יהי' לו אלא פלגא אף שהשני מתעסק לבד בכה"ג לא אסרו חז"ל משום ריבת דשם שותפות עליו ולא הלואה ול"ד ול"ד למ"ש הט"ז בסי' ק"ע בשני שותפי שא לוה לוה מעות מן העכו"ם ברבי' ונתנו לשותפות דאסור ליקח הריבת והוי ר"ק דשאני התם כיון שנותן מעות לפכו"ם בין מרויח או לא מרויח הוי ר"ק ולא שריא מטע' דשם שותפות עליו משא"כ בקרוב לשכר ורחוק להפסד כיון שאם לא יהי' ריווח לא יטול ואינו אלא א"ר כל היכא דשם שותפות עליו מקלינין בי' ומ"ש הט"ז שם דבלוה מעות בעיסקא ונותנו לשותפות מותר ליטול הריווח מן השותפו' דכשם שהוא נוטלו בעיסקא כך נותנו בעיסק' עדיפא הני קאמר ובאמת אף שנותן מעות משלו להשותפות ליטול ריוח בהיתר עיסק' ג"כ מותר מה"ט דכתיבנא כן וא"כ בנ"ד אף אם ראובן לא נתן נשמעון ש"ע כלל השטר עיסקא כשר ואין כאן ריבת כלל סוף דבר ראובן יוצא זכאי בדינו אם לא ששמעון ישבע שלא הרויח כ"כ כדין כל שטרי עסקות שלנו אך ורק מה שטוען ראובן ששמעון יסלק לו במעות מזומני' נגד העשר' רו"ח שנטל בכל שבוע לצורך פרנסתו אין זה טענה כלל דלא גרע מהלואה גמור' דאם לא התנה המלוה שיסלק לו במזומנים אם אין לו להלוה מעות אין צריך למכור וליתן לו מעות כמבואר בש"ע ח"מ ר"ס ק"א וכ"ש הכא שהתנאי הי' לטוב' השותפו' וראובן כופרו לחלוק דת"צ ליתן לו במזומני' אלא בסחור' כמ"ש הסמ"ע בסק"י יע"ש והנלפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה