נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה לז - ב
שלום רב לכבוד אהובי ידידי המופלג השנון טובא ספרא רבה ותנא תוספאה כש"ת מוה' יוסף חיים ני':
גי"ק קבלתי ביום א' שבוע העבר וראיתי שר"מ עושה סנגרין לדבריו והנה אף שאין הדבר נחוץ בזה כי אויבינו פלילים מ"מ נדרשתי לאשר בקשוני להשיבו דבר והנה אף שנהניתי מפלפולו דר"מ מ"מ אם לדין יש תשובה בראשונה מ"ש רו"מ ליישב דבריו מ"ש דהו"ל משואיל"מ וע"ז השגתי כיון שיש וועקסיל לכשנגדו הו"ל הילך כמבואר בפי' פ"ח וע"ז השיב ר"מ דיש חילוק בין כשהנתבע מודה בדבר או שהנתבע אינו רוצה לשלם וכופר בדבר כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה סקי"ב דבכופר במה שבשטר לא ה"ל הילך אם לא שמודה בדבר אז חשוב הילך אלו הן ת"ד והנה דבר זה ליתא כלל דהא דיש חילוק בין מודה לכופר אינו אלא בדבר שאינו ביד הנתבע אלא דהודאה בשטר חשוב הילך כיון שאינו יכול לכפור ובזה מחלקינן דאם כופר בשטר לא חשוב הילך אבל כל היכא שההודאה הוא ביד הנתבע ודאי מיחשב הילך אף שכופר ואח"כ נתברר עפ"י ב"ד או עפ"י עדים שחייב לו דהא הש"ך גופי' כתב שם בשיטת רש"י דאף שכופר בשטר מ"מ היבא שיש לו קרקעות חשוב השטר כיון שנכסיו משועבדים לו וכן מוכח שם מדברי רש"י להדיא דאף שהס"ד בש"ס דנשבעין על שיעבוד קרקעות מ"מ חשוב השטר הילך אף בכופר. כיון דקרקעתו משועבדי' לו הוי כאילו הם ביד התובע וחשוב הילך אף בכופר יע"ש ועוד ראיה ברורה לזה מהא דפ"ק דמציעא ד"ד דאמר אלא כי אתמר דאמר מנה לי בידיך והלא אומר אין לך בידי אלא חמישים והילך חייב ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא דתפס אנן סהדי דמאי דתפיס הילך הוא ופרש"י דאנן סהדי משום העדאת עדים וקתני ישבע ומסיק הש"ס התם דר"ש דס"ל הילך פטו' מוקי דמתני' תקנת חכמי' הוא ומאי קושיא דהא במתני' כא' טוען כולה שלי וכופר בכולו ואפ"ה מיחשב הילך א"ו היכא שהדבר בעין ביד התובע אין חילוק בין מודה לכופר ועדים מכחישים אותו דסוף סוף הילך הוא לפי העדאת עדים ולא מיחשב מב"מ כלל וז"ב:
אך באמת לענין דינא כבר כתבתי בתשובה הראשונה דאין צריך לבא לזה כיון שיש ריבת בהשטר נאמן בטענתו במיגו דפרע כיון שהיא מלוה ע"פ אלא דצריך שבועה כיון שא"נ אלא במיגו דטענת יש לי בידך כנגדו א"נ אלא בשבועה ומ"ש רו"מ דהוה כא"י אם פרעתני דאין צריך שבועה ושכ"מ מדברי הש"ך ס"י ע"ה ס"ק ז"ך לא ידעתי שום משמעות לזה דהתם כוונת הש"ך הוא אם נאמן בשבועה וגם אף אם טוען שמא יש לי בידך כנגדו וא"י אם נפרעתי וגם התובע טוען כן אלא שזה חוב שהוא תובעו הוא חייב לו בודאי כבר פסק הגאון מהר"י הלוי אחי הט"ז בס"י מגו דחייב הנתבע היסת שא"י כיון שהחוב ברור יע"ש ואין רצונו להאריך בזה והדברים עתיקין ומ"ש בתשובה הראשונה דיש לפקפק דאולי יש להנתבע ג"כ מיגו שלא הי' בו ריבת וע"ז התפלא ר"מ כיון שמבואר בהשאלה שיש ע"א להנתבע ע"ז שנכלל ריבת בו ובמקום ע"א ל"א מיגו הפליאה זו א"י מהו דהא דל"א מיגו נגד ע"א היינו היכא שצריך לישבע נגד העד והכא אם יעיד העד שהשטר יש בו ריבת מנ"ל שצריך שבועה כיון שאין השטר עומד לכך דהא אף בע"א מעיד שהוא פרוע והוא תוך זמנו וטל בעהש"ט בלא שבועה כמבואר בס"י ס"ד ס"ה ואף לפי מה שהוכחתי בספרי ש"מ דבכהנ"ל נמי חייב שבועה מ"מ אינו אלא שבועה דרבנן ובכהאי גוונא אמרינן מגו נגד ע"א כמבואר בס"י נ"ח והדרני בי כי לא שייך מגו כלל אצל בעהש"ט כיון שהוא טוען ספק דשמא לא הפסיד כלל ומיגו לא שייך אלא היכא דחשבינן לי' שמשקר וכבר הרגשתי בזה תיכף לאחר שלחי התשוב' ומחקתי דברים הללו מההעתק שבידי:
אך באמת כבר כתבתי שהסוחר הגעלדיע פטור מההיזק משום דאין שלד"ע ומ"ש ר"מ דיש לחייבו כגון שהיה יכול ליטול ממנו הוועקסיל שבידו ו למחות בו לא שייך אשלד"ע וע"ז השבת כיון דעל גוף השליחות פטור משום דאין שלד"ע פטור נמי אף במה שלא היצילו אח"כ כמו בזרק כלים מראש הגג כו' וע"ז הקשה מעכ"ת מהא דמבואר ס"ס תס"א באבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח שאינה מצוי' והיו לו פנאי דסלקו דחייב וכן אם טען כד ונתקל ונשבר הכד דפטור דנתקל לאו פושע הוא ואם לאחר שנח שברי הכד היזק בהן אדם חייב אם הי' לו פנאי לסלקן יע"ש וה"נ בנ"ד ובאמת לק"מ דהתם חייבה התורה על נזק הבור דרחמנא חייבין אם לא עביד שמירה לממונו שלא יזוק בדבר שיכול לבא לידי היזק ולכך אם הניח ממונו במקום שיכול לבא היזק לאחריו חייב משא"כ הכא אטו הוועקסיל וההרשאה בני היזיקא נינהו הא כל ההיזק עבור האדם שהוא בן דעת א"כ אף שיכול לסלק ההיזק מ"מ הכא לאו מידי עביד מידי דהוה אדם שדחף שור חבירו לבור בכוונה שבעל הבור פטור אף שבעל הבור פשע שעשה הבור ולא כסהו מ"מ כיון שהיזקו בא ע"י בן דעת פטור בעה"ב כמבואר בסי' ת"מ סל"ד וה"נ כיון שמסר הוועקסיל להשליח פטור כיון דאשלד"ע א"כ אף שהשליח הזיק לאחרי' ע"י ממונו השליח חייב ולא המשלח כיון שמסרו לבן דעת והוא לאו מידי עביד וגם בשלח הבעירה ביד פקח הפקח חייב אף שהפקח הזיק ע"י ממונו של המשלח פטור המשלח אף שע"י ממונו הזיק מ"מ כיון שע"י בן דעת נעשה הדבר הוי כמסרו לשומר שהשומר חייב כמבואר בסי' ת"ח ס"ח ע"ש וגם מ"ש רומעכ"ת דבשוכר ל"ש אשלד"ע וע"ז הבאתי ראי' מההוא דהשוכר עדי שקר פטו' מד"א וחייב בד"ש והיינו משום דאשלד"ע דל"ל הטעם משום דהעדים הן עיקר הגרמא כמ"ש הסמ"ע דא"כ אמאי כתבו התוס' ס"פ הכונס דהא דנקטו שוכר למיפטרי' בד"א אין בו שום חידוש הא יש חידושי' באומר פטור מטעם דאשלד"ע ושוכ' פטו' מטעם דהעדים הן עיקר הגרמא ור"מ כתב במכתבו דכוונת התוס' דאין בזה שום חידוש דכבר שנינו שלח ביד פקח הפקח חייב משום דהוא עיקר הגורם הנה אשתמי' לר"מ ש"ס ערוך בספ"ב דקידושין דפריך הש"ס מהאי מתני דהפקח חייב ואמאי שלוחו של אדם כמותו ומשני משום דאשלד"ע הרי להדיא דשם הטעם משום דאשלד"ע ומה שהוכיח מדברי הש"ך שכ' דבתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים מהני בי' בעשאו שליח בשכר אף שכתבו המפרשים דטעמא דתופס לבע"ח כו' לא מהני משום דאשלד"ע והוא מדברי פ"י פרק הכותב תמהני אטו גברא אגברא קרמית הש"ך לא ס"ל טעם זה ובודאי כל היכא שעושה שליח לד"ע ל"א שלוחו של אדם כמותו אף ששכרו וכמו שהוכחתי ועוד ראיה גדולה לזה מפ' שור שנגח דף נ"א דפריך התם הש"ס בור של שני שותפין ה"ד הניחא אי ס"ל כר"ע כו' אלא אי ס"ל בור ברשותו פטור היכא משכחת לה דחייב בר"ה ובר"ה בור של שני שותפים היכא משכחת אי דשוי' שליח תרווייהו זיל כרי לן ואזיל כרא להו אשלד"ע ואי דכרא האי חמש והאי חמשא נסתלקו מעש ראשון כוי ואי אמרת דבשוכר לא שייך אשלד"ע מאי קושיא בור של שני שותפי' היכי משכחת לה הא משכחת לה דאמרי תרווייהו זיל כרא לן בשכר ואזיל כרא להו דבזה אין שייך אשלד"ע והוי בור של שני שותפין וסתמ' דמילת' כך הוא דאין אדם עשוי לכרות בור לחבירו בחנם א"ו דאף בשכר שייך אשלד"ע וכן מבואר להדי' רש"י דף נ"ג ע"א ד"ה לפניו מקול הכריי' חייב ואמאי נימא כורה גרם לו וכורה פטור דגרמא בעלמא הוא וכשאין הכורה בעל הבור עסקינן אלא שהוא שכירו וכגון שהית' בור כרוי' ועומד' קודילכן דאי האי כרייה הוי כורה חייב דאשלד"ע דאסור לקלקל ר"ה עכ"ל הרי להדיא דאף בשכירו שייך אשלד"ע וכדמוכח מהש"ס שהבאתי ובאמת מזה יש ללמוד שכל הני שאינן בני שליחות כגון עכו"ם חש"ו אפי' בשכר נמי לא מהני ופטור השולחן דלא כבעל נתיבות משפט דהנה בשיטה מקובצ' הביא לשון הרשב"א בהא דפריךהש"ס אין שלד"ע וז"ל כלומר דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וקשיא לי דילמא דשוי שליח לעכו"ם ונ"ל דאין שליחות לעכו"ם ואפילו אינהו לדידן כדאמרי' פ' א"נ הרשב"א ז"ל ע"כ ואי אמרת דבשכר יש לעכו"םשליחות אכתי קשה לוקמ' בשליח גוי ובשכר א"ו דאף בשכר אין שליחות לעכו"ם אך לכאור' קשה על הרשב"א מאי קושיא הא איכא למ"ד בפ"ק דב"מ דאף דאין השליח בר חיובא אין שליח לדבר עביר' משו' דאי בעי עביד ואי לא בעי לא עביד וי"ל דקושי' הרשב"א הוא דהל"ל להש"ס לומר הניח' למ"ד דהיכ' דהשליח לאו בר חיוב' חייב וגם אפשר לומר דבעכום כ"ע מודו דלא שייך אשלד"ע כמו שכתב הרב בעל מ"ל פ"ה מה' מלו' ולוה דין י"ד יע"ש ובש"ך בי"ד פי' ק"ס ס"ק כ"ג ע"ש סוף דבר דמ"מ מדברי הרשב"א מוכח דס"ל דאין שליחות לעכו"ם אף ששכרו ודלא כבעל נ"מ וק"ל זה הנלע"ד ישראל איסר סליק
סוף הספר