אור ברסלב
נחלת אבות שאלה לו - ב

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה לו - ב

שאלה לז

מחי' חיים יתן לו חיים ארוכים ויוסף לו שנות חיים ויכתב בספר החיים ה"ה אהובי ידידי החכם השלם המופלג כבוד מוהר"ר יוסף חיים נ"י יאיר ויזרח קבלתי גי"ק בהיות בק"ק מאהליב ומפני שהיית טרוד בהוצאה ממקום למקום לחזור למקומי הראשון עד הנה ובאמת קשה בעיני מאוד להשיב בד"מ בדבר שהטענות המה רבות ולא לשמוע הטענות מפיהם רק מפי כתבו אך מ"מ לכבודו פנית א"ע לעיין בדבריו ולא להחליט הדין בדבר שלא שמעתי הטענות מפיהם של הבע"ד בעצמם רק להשיב על דברי רומעכ"ת והנה העתקתי גוף השאלה כאשר כתב אלי רומ"על והוא מונח בהאגרת הלזה וראשון לציון במ"ש ר"מ במכתבו וז"ל ראשון תחילה נאמר כי בודאי יכול הנתבע לעכב לעצמו דמי יצאותיו והזיקותיו שהגיע לו מהמלוה ושותפו ממה שתבעו בע"ש כמבואר בח"מ סי' שפ"ח ס"ה ברמ"א שם דעת האומרים שיש לזה דין מסור אם לא הי' חבירו סרבן וכ"ש אם התרה בו והסכים עמהם הש"ך שם בס"ק כ"ו ולפי דברי הש"ך שם ס"ק ל"א שכתב לדעת הרמב"ם דס"ל דמשואיל"מ אף במקום דלא הו"ל למידע הכא במסור אם יודע שהפסיד לחבירו וא"י כמה נטל הנמסר בלא שבועה פשיטא דבכאן נאמן הנמסר להחזיק בו במה שת"י כדי יציאותיו והזיקותיו בלי שום שבועה כלל וכו' עכ"ל והנה רו"מ שגג בזה שגגה גדולה דע"כ לא כתב הש"ך כן אלא היכא דהנתבע מודה להתובע שמסרו והפסידו ממון וחייב לשלם לו אלא שא"י כמה הפסידו לכך הוי שפי' משואיל"מ דהוי חמשין ידענא ידענא וחמשין לא ידענ' הכא ההמוס' חייב ממון להנמסר בהשטר שת"י והמוסר רוצה לנכות לו מה שמסרו האיש נאמין לו שהפסידו כך וכך מטעם משואיל"מ הא מה שהודה לו במקצת מה שמסר יש לו להנמסר בידו ממון של המוסר שחייב לו בהוועקסיל א"כ הו"ל הילך על הודאתו ולא נתחייב עוד כלל לומר בו משויל"מ והדבר מבואר בש"ע סי' פ"ח סכ"א בשני בע"ד שכ"א תובע מחבירו ואין תביעתו של זה כתביעתו של זה אלא אחד אומר ק' הלויתיך וזה מודה לו בדינר והשני טוען כור חטים יש לי בידיך וזה הודה לו במקצת וכפר לו בשאר אם הודאתו של שני שוה כמו שהודה הראשון פטור מש"ד והילך הוא יע"ש וכ"ש הכא שהנמסר תובע להמוסר ממון שהפסידו אף שהודה לו המוסר שהפסידו ממון אלא שא"י כמה מ"מ עכ"פ על מה שמבורר שהפסידו יש לו להנמסר בידו כ"כ ממון שחייב בו בהוופקסיל ואינו חייב ש"ד כלל ולא אמרינן בי' משואיל"מ וזה ברור וליכא לאקשוי מדברי תשובת הרשב"א ח"א סי' תקע"א שפלפל שם באשה שמסרה לבעלה שדנו להפסידה כתובתה שאינה מפסדת אלא מה שהיא מודה שהפסיד לו וכתב שם שאינה חייבת מטעם משואיל"מ משום דלא הו"ל למידע כמה הפסידה יע"ש שהאריך בזה ול"ל לטעם זה ת"ל דמה שמודה שהפסידה הו"ל הילך דהא מנכין לה מכתובתה זה ליתא דפרעון כתובה. לא הוי הילך דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים וחוב המסירה חל מיד ועוד דהרשב"א קושטא דעילת' נקיט לפי דעתו דס"ל דבדבר דלא הוה ליה למידע ל"א משויל"מ וז"ב אך בנ"ד אם הנמסר רוצה לישבע כמה הפסידו לכאורה י"ל כיון שהנמסר מוחזק בממון שחייב להמוסר וטוען שהפסידו הרבה פשיטא דיכול לומר קים לי כסברת ר"ת שהביא המחבר ברי' שפ"ס ס"ז דאם המוסר אומר א"י כמה הפסידו דישבע הנמסר ויטול ומשמ' דהמחבר והרב סתמו כסברתו אך בתשובת הרדב"ז סי' קע"ב כתב להדיא היכי שאחד תבוע לחבירו בע"ש, אף שנתברר אח"כ דשלא כדין תבעו מ"מ כיון שהוא הי' סבר שמגיע לי הממון אף לדעת הפוסקים דסוברי' שהתובע בע"ש יש לו דין מסור מ"מ בזה אף ר"ת מודה דלא עשו בזה תקנת נגזל עכ"פ שישבע ויטול אם לא מה שמברר שהפסידו יע"ש וכן הוכחתי בספרי שער המשפט סי' י"ד מדברי רמ"א ס"ה שם ע"ש אך מ"מ לדינא י"ל כדברי ר"מ דלא חשיב שטר כלל ואינו גובה לו את הקרן ולא את הריבת ומכ"ש לפמ"ש בספרי ש"מ סי' נ"ב להשיג על הגד"ת דאף בריבת דרבנן אמרינן הכי ע"ש וא"כ כיון שאין לו דין שטר ונאמן לומר פרעתי א"כ ממילא מהימן הנמסר לומר שהפסידו הרבה במיגו דפרעתי כמ"ש הש"ך סי' שפ"ח ס"ק ל"ו בשם תשובת הרשב"א אך מ"מ שם שנאמן בק"ח דבריו צ"ע לפי מ"ש הש"ך עצמו בס"ס קכ"ו סקנ"ו דאף בטענת ספק כל היכי שא"נ אלא במינו צריך שבועה כמו בטענת המיגו ומילתא דמסתבר הוא כמ"ש השב יעקב ופ"מ בתשובותיהם וכבר הנחתי דבר זה בצ"ע בספרי ש"מ סימן י"ד סקי"ד וא"כ עכ"פ הנמסר צריך לישבע (אך מ"מ אכתי יש לפקפק אולי יש לבעהש"ט ג"כ מיגו דלא היו בו ריבת כלל ולא חשיב מיגו להוציא כיון שגם הנתבע א"נ אלא במיגו דפרעתי דטענת יש לי בידך בעי מיגו דווקא כמ"ש הש"ך סי' ע"ה) אך בנ"ד מה שרוצה ר"מ לחייב את הסוחר הגעלדי' בעצמו בזה נראה דברי הצד שכנגדו שאין לחייבו משום דאשלד"ע ומ"ש ר"מ וז"ל וז"א ופשיטא דלדעת רמ"א שם סי' שפ"ח סט"ו דמי ששלח שליח למסור אם השליח מוחזק מחייב שולחו והוא מהרשב"ץ ולפ"ד הרשב"ץ שהביא הש"ך שם דהטעם דהוי כאילו מסרו להאנס בעצמו א"כ הואיל וידע שיעשה שליחותו א"כ ג"כ הלא בודאי ידע שיעשה השליח שליחותו והוי כאילו מסרו להאנס בעצמו. ועוד י"ל דאף לפי דעת הש"ך שם דס"ל דהיכי דהוחזק במסור לא מחייב שולחו מ"מ בנ"ד ודאי יש לחייב המשלח כי יש לחלק דהתם מיד ששלחו מסר השליח בעצמו בלא כח המשלח אבל הכא מסר השליח את הנתבע מכח הוועקסיל שיתן בידו וע"י הרשאתו וכיון שראה שהשליח עושה דברו היה לו לחזור ולקחת הוועקסל והרשאתו מיד השליח ובזה פשיטא דכ"ע מודים דחייב המשלח כי ע"י גירי דיליה היזקו וגם י"ל כיון דהשליח נוטל שכר ע"ז אין אומרים בזה אשלד"ע דהוי ידו כיד בעלים כמבואר בספר נ"מ בסי' קפ"ח בארוכה עכ"ל הנה מ"ש רו"מ דזה הוי כהוחזק למסור לא ידעתי טעם לדבריו אם לא שידוע שהשליח הזה הוחזק למסור ומ"ש רו"מ כיון דהמשלח יש בידו אח"כ לבטל הרשאתו וליטול הוועקסיל ממנו חייב לשלם. דבריו מרפסין איגרי דבכל שלד"ע הלא בידו לבטל השליחות ולהצילו מן ההפסד ואפ"ה פטור בכל שלד"ע א"ו דאף שהמשלח רואה שהשליח עוש' שליחותו מ"מ פטור כיון דהשתא לא עביד מידי והשליחות בטל מעיקר' וראיה לזה מהא דאמרי' פרק כיצד הרגל אמר רבה זרק כלים מראש הגג והיה תחתיה כרים וכסתות ובא אחד וסילקן או קדם הוא וסילק פטור מ"ט בעידני' מפסיק פסיק גירי' אלמא חזינן דכל היכי דבתחלת המעשה לא עביד היזק גמור אף שאח"כ הוא בעצמו מנע הצלת ההיזק מ"מ פטור כיון דבשעת שנטל הכרים לא עביד מעש' דמתחייב עלה ואף לאותן הפוסקי' דלא כרב' היינו משום דס"ל דנטיל' הכרים בעצמם חשוב כדינא דגרמי ואף אחר שסילק הכרי' חייב ורבה לא דאין דינ' דגרמי אבל מ"מ ליכא מאן דפליג על סברת רבה דכל היכי דלא עביד מעשה בתחילה לא נתחייב אף שהוא עצמו מנע מהצלתו וא"כ ה"ה הכא כיון דבשעת שעשה השליח נתבטל גוף השליחות אף שאח"כ הי' יכול להצילן בנטילת הוועקסיל מ"מ לאו מידי עביד ודמי' לכובש עדותו דפטר מד"א גם מ"ש בשם ספר נתיבות משפט דכל היכא שנוטל שכר ל"א אשלד"ע נתיבותיו לא נודע לי ואנא שמעתתא ידענא בש"ס ר"פ הכונס דנ"ו אית' התם השוכר עידי שקר פטור מד"א ומוקי הש"ס התם דמיירי בשוכר לחבירו ופרש"י שם שוכר עידי שקר להעיד שראובן חייב לשמעון ומסיק הש"ס התם השוכר עידי שקר מ"ד לימ' דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ובד"ש נמי לא ליחייב קמ"ל הרי להדיא דאף בשוכר נמי אמרי' אשלד"ע כדמשמע פשטא דש"ס שם ובסמ"ע סי"ל"ב סק"ג ואף אם נאמר דהטע" הוא כמ"ש הסמ"ע שם טעם שני דהעדים הן עיקר הגרמ' ולא השוכר מ"מ יש להוכיח מדברי התוס' שם ד"ה אלא לחברי' שהוכיחו שם דדוקא שיכר חייב בד"א ופטור מד"ש שלא ישמע דא"ל דנקיט שוכר לאשמועי' דאפי' שוכר פטור מד"א שאין זה שום חידוש וא"א דבשוכר לא שייך שלד"ע מאי קושי' דנקיט שוכר לאשמועי' דפטור מד"א דל"מ באומר דפטור מד"א דאשלד"ע אלא אפי' דלא שייך אשלד"ע מ"מ פטור מד"א דהעדיסהן עיקר הגרמה א"ו דלענין אשלד"ע אין חילוק בין שוכר או לא וז"ב ואולי גם הרב בעל נ"מ לא כ"כ אלא בשאר דברי' דלא שייך בהו שליחו' כגון עכו"ם וחש"ו בשוכרי' שליחות משא"כ אשלד"ע אין חילוק בין שוכר או לא והנלפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה