נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה לה
שלום רב לאהובי מחותני ואו"נ ידידי וחביבי ה"ה הרב המאה"ג הגאון המופלג המפורסי' ני' פ"ה ע"ה כבוד מוהרר צבי הירש ני'. גי"ק קבלתי ושם נאמר עבור המקוה הידוע והנת דעת רומע"כת דהרב רמ"א לא היקל אלא בג' ליגין שהוא מדרבנן ולא ברוב שאוב שהיא דאורייתא והנה באמת בדבר זה צ"ע בתשובת מוהרי"ק שממנו כובעים דברי הרב בהג"ה אך תשובת מהרי"ק אין בידי ועיינתי בב"י שהעתיק דברי מהרי"ק בשורש נ"ה שכתב שכדאי דברי המתירים לסמוך עליהם וכ"ש בשעת הדחק ועוד דשאוב אינו אלא דרבנן כשהרוב מים כשירים וספיקא לקולא יע"ש הרי שבטעם הראשון היקל אף בדבר דאורייתא אך בדברי מהרי"ק שורש נו"ן שהעתיק הב"י צירף ג"כ מה דשאוב אינו אלא מדרבנן יע"ש וזה סיוע לדברי רומעכ"ת ומ"מ אין הכרע גמור בדברי מהרי"ק ולפענ"ד נראה לפי מה דמשמע בב"י דרוב הפוסקי' מקילין במעין בשאוב וכ"כ הד"מ בשם הב"י דרוב הפוסקים מקילין במעין והב"י תמה על מהרי"ק שהחמיר בזה אף לכתחילה נראה דבשעת הדחק שידחה שבולת ב"י יש לסמוך על רוב הפוסקים המקילים כמ"ש הרב בהג"ה בח"מ סימן כ"ה דביחיד נגד רבים מקילן אף באיסר דאורייתא ועוד כ"ל לפי הני כללי דכייל הרב בעל מ"י בקונטרס הספיקות שלו בהמחודשים ס"ו דפלוגתת הפוסקים הוי ס"ס גמור א"כ הכא כיון דהרמב"ם פ"ד מה' מקואות והתוס' בשם ר"י והרמב"ן בשם הגאונים כמבואר בכ"מ שם וכן דעת המחבר בש"ע בסנ"ג וכמ"ש הש"ך שם דאף כולו שאוב אינו אלא מדרבנן וא"כ מדאורייתא המקוה הזאת מותרת מטעם ס"ס חדא דילמא קיי"ל דשאוב אינו פסול אף במקוה מן התורה ואת"ל דשאוב פסול מן התורה מ"מ דילמא קיי"ל כהפוסקים דבמעיין שאובה אינו פוסל כלל אף מדרבנן ואף לפי מה דאסרו חז"ל שאוב ליכא ס"ס מ"מ בדרבנן סגי חד ספיקא דילמא קיי"ל דשאוב אינו אסור במעיין אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא וכ"כ הש"ך בכללי ס"ס באות ט"ז בשם הסמ"ק יע"ש גם מה שכתב רומעכ"ת בסוף דבריו שיש כאן איסר דאורייתא שנעשה המקוה בידי אדם והביא ראי' מדברי הש"ך בס' קמ"ו תמהני מאוד פה קדוש יאמר דבר זה דהלא עיקר מקורו של הש"ך מדברי תשובת הרמב"ן שבב"י ושם לא קאמר אלא אף דסוחט כסותו הוי ככלי מנוקב מ"מ כיון שמתכוין להוציא מימיה הוי כמים שאובין וגזרו חז"ל עליו אבל מ"מ לא גרע משאר מים שאובין דבמעיין דשאוב מותר אף למלאות בכתף כמבואר בתחילת הסעיף שם ובמקוה דשאוב אסור מדרבנן אף למלאות בכתף אינו אסור אלא מדרבנן כדין מים שאובין וכן מוכח מדברי הרב רמ"א בהג"ה בס"ד במקוה שהיתה חסירה ובא ומצאה מליאה אם הי' רובא בהכשר כגון שהי' בה כ"א סאין אזליני' לקולא בסד"ר וא"א כשימלא בכתף אסור מדאוריי' א"כ אכתי ניחוש דילמא מילא בכתף כדרך העולם א"ו דאף בכה"ג לא גרע משאר מים שאובין ודינו לכל מילי למים שאובין וזה ברור ופשוט. סוף דבר אף שדברי רומ"ע מילי דסברא נינהו מ"מ נלפענ"ד בשעת הדחק הגדול לבטל בנות ישראל מפ"ו אשר אמרו חז"ל שיהושיע נענש ע"ז שביטל פ"ו לילה אחת המיקל לא הפסיד מה"ט דכתיבנא. שוב מצאתי בתשובת זכרון יוסף וחי"ד סי' י"ג) שהורה הלכה למעשה במעיין שנחסר לפחות מכ"א סאין וא"א להביא מים בצינורת מחמת הקור והגלד והתיר בשעת הדחק שלא לבטל ב"י מפ"ו למלאות בכתף והביא דברי תשובת מהרי"ק בשורש נון שהביא הרב בהג"ה ע"ש אלא שכתב הדבר בפשיטות ולא ירד לכל מה שנסתפק רומעכ"ת ומ"ה דעתי נוטה אף שאין מדרכי לסמוך על תשובת האחרונים בדבר שאינו נכון לפני מ"מ בנ"ד דעתי נוטה שרומעכ"ת יצרף עמו עוד לומדים אחרים ויתיר הדבר הנלפענ"ד כתבתי הצעיר ישראל איסר באאמ"ו מוהרר זאב ני' החפ"ק וויניכצא יע"א: