אור ברסלב
נחלת אבות שאלה לד

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה לד

שאלה לג

ע"ד שאלתו במה שאירע בק' בעסק בכור בישראל שהיתה בהמתו אצל עכ"ום והעכו"ם בפגעו בו אמר לבעל הבהמה שהבהמ' מעוברת ואחר משך זמן רב אמר לו שהבהמה הפילה ולדה ותבע הישראל לעכו"ם בדיניה' עבור הולד והעכ"ום התנצל א"ע שלא פשע כלום במה שהפילה ויצא הפסק בדיניהם כמו שיצא וכעת ילדה הבהמה זכר אצל הישראל ונסתפק ר"מ אם יש לדמות דין זה למ"ש הט"ז בר"ס שי"ו דכל היכא דאיכא הוכחה שהעכ"ום אומר אמת סמכינין על עכו"ם במסל"ת לענין בכור והנה מעלתו גמגם בדבר לחלק ביניהם בסברות דחוקות כי באמת הדעת מוכרחת שאין לך הוכחה גדולה מזו שהעכו"ם אומר אמת כי ודאי מתחילה לא התחייב א"ע בחנם ליתן ולד לבעל הבהמה וגם כשתבעו הישראל בדיניהם לא התנצל א"ע שטעה או שלא אמר לו כן כלל א"כ נכרי' הדברים שהאמת אתו גם יש לדמות דין זה למ"ש הש"ך בר"ס צ"ח בשם הריב"ש דדבר דעביד לגלוי מיד נאמן העכו"ם במסל"ת אף באיסר דאורייתא וכ"כ הפ"ח שם וא"כ ה"נ יש לומר כיון דזה שאמר העכו' להישראל שהבהמה היא מעוברת הוא דבר דעביד לגלוי מיד באותו זמן שהגיד מהימן אף באיסר דאורייתא במסל"ת גם מה שהאריך ר"מ לומר כיון שהמעשה שהי' אצל העכ"ום היתה בשנה שני' ללידת הבהמה בעצמה ומה שילדה אצל הישראל הי' בשנה שלישית ללידתה איכא קצת הוכחה שהעכו"ם משקר לפמ"ש התוס' בפא"ט דלכך פרה בת ג' שנים ודאי לכהן משום דבהמה שילדה בשנה שני' אינה יולדת בשנה שלישית ע"ש שגה ברואה ואשתמיט לי' המשנה וש"ס ופוסקים בר"פ הלוקח בהמה דז' היא סברת ת"ק אבל ר"ע ור"י ס"ל דבכל גוונא הוי ספק בכור משום דחיישינין לטינוף והילכתא כוותיהו אף דטינוף אינו אלא מיעוטא מ"מ כיון דרוב בהמות מתעברות כשהגיע להיות מעברת הוי ספק גמור דאמרינן שודאי נתעברה וטינפה כמ"ש התוס' והרא"ש שם וכמבואר בט"ו ר"ס שי"ו דאף בקונה בהמה מן העכו"ם והיא בתוך שנתה הוי ספק בכור מה"ט וא"כ כיון דהוי ספק גמור שוב מהימן העכו"ם במסל"ת בנ"ד דאיכא הוכחה טובא שאומר אמת כמ"ש הט"ז והולד שנולד אצל הישראל אינו בכור כלל אמנם לכאורה בנ"ד אין כאן מקום לפלפל בזה אם העכו"ם נאמן מסל"ת או לא דממ"נ אם לעשות הולד שנולד בבית ישראל ספק בכור שיהי' נאכל במומו לבעליו ניהו נמי שאינו נאמן מתורת מסל"ת מ"מ הוי ספק בכור ע"פ מידי דהוה אלוקח בהמה מן העכו"ם אף בתוך שנתה דקיי"ל דהוי ספק בכור משום דחיישינין שמא נתעברה וטינפה או הפיל' שליא כדאיתא ר"ס שי"ו ומה חילוק בין הלוקח בהמה מן העכו"ם ובי' בהמת ישראל ששהתה ביד העכו"ם זמן שראויה להתעבר דג"כ יש לחוש שנתעברה וטינפה נפה וכ"ש הכא שהעכו"ם אומר כן דנהי נמי דלא מהחנינין לי' מ"מ מידי ספיקא צא נפקה והולד שנולד אח"כ הוי ספק בכור ואם להאמין להעכו"ם שנתעברה והפילה שלא להיות אף בכור ספק ויהי' נאכל בלא מום כלל מ"מ הא מבואר בסי' שט"ו ס"ד דמבכרת שיצתה מלאה וחזרה ריקנית הבא אחריו ס' בכור שמא הפילה כבר שאינו פוטר מהבכורה וא"כ אף אם נאמין להעכו"ם שהיתה מעברת והפילה מ"מ לא עדיף מיצתה מלאה לפנינו ובאה ריקנית דחיישינין שמא הפילה דבר שאינו פוטר מהבכורה והולד שאח"ז הוי ספק בכור אך מ"מ יש לדין בזה דהנה בנדה בפרק המפלת דף כ"ט ע"א איתא אמר ריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא יולדן ופרכינין עלה ת"ש בהמה שיצתה מלאה וחזרה ריקנית הבא אחריו בכור ספק ואמאי הלך אחר רוב בהמות ורוב בהעות ולד מעליא ילד' והאי פשיט הוא ומשני רבינא משום דאיכא למימר רוב בהמות יולדת דבר הפוטר מבכורה ומעוטן יולדת דבר שאינו פוטר ורוב היולדת מטנפת וזו הואיל ולא טינפה איתרע לה רובא ופי' רש"י מטנפת יום אחד קודם הלידה כעין גליירא וכ"כ התוס' שם ד"ה וזו הואיל ולא טינפה וכגון שלא שהתה הבהמה בחוץ דאם שהתה אימר טינפה וילדה עכ"ל והנה הך דריב"ל הילכתא היא ולא אשכחן מאן דפליג עליו וכ"פ הרמב"ם פ"א מה' מחוסרי כפרה וא"כ ממילא בהך דינא שיצתה מלאה וחזרה ריקנית שהבא אחריו בכור ספק אינו אלא שלא שהתה בחוץ מותר מיום אחד דאם שהתה יותר הוי הבא אחריו פשיט ודאי משום דאמרינין רוב בהמות יולדת דבר הפוטר מבכורה וזו טינפה וילדה כמ"ש התוס' ובאמת הדבר תמוה מאוד מהט"ו ושאר אחרוני' בסי' סט"ו שכתבו האי דינא דבהמה שיצתה מלאה בסתמא ולא חילקו בזה וא"כ בנ"ד שהבהמה היתה אצל העכו"ם זמן מרובה אם מהמנינין להעכו"ם מתורת מסל"ת שהיתה מעוברת אוחרי' שפיר דהולכין אחרי רוב בהמות יולדת דבר הפוטר בבכורה ואמרינין שטינפה קודם וילדה והפילה והולד הבא אחריו פשיט ודאי אך באמת בתשובת מהרי"ק סי' קמ"ג פסק באשה שהפילה שפיר לאחרי ד' שבועת ולא ראו בו שום ריקום איברים רק כמין בסר ואח"כ ילדה זכר חייב בפדיון אף שהטור כתב דעכשיו ואין אנו להבחין בשפיר אם הוא מרוקם או לאו היינו דוקא לענין איסר נדה משום חומר כרת אבל לענין לפטור הבא אחריו מן הבכורה ש להעמיד האשה בחזקת שלא נפטר רחמה עדיין וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו איבריו עדיין דחזקה גמורה היא זו וכ"פ הרב רמ"א בסי' ש"ה סכ"ג בהב"ה הרי דס"ל להדיא דחזקה היא שהנפל היא דבר שאינו פוטר את הבא אחריו אלא שכבר תמה עליו הגאון ח"צ בתשובותיו סימן ק"ד שהיא היפך הסוגיא דנדה דס"ל לריב"ל דעברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הרי דמחזקינין לי' בולד גמור לענין הבאת חולין בעזרה ואכילת מליקת העוף שהיא נבילה ממילא לענין פדיון הבן פוטר הבא אחריו ומכח זה חלק על מהרי"ק והרב בהג"ה יע"ש שהאריך בזה וכן קשה על הרב מהרי"ק והרב רמ"א מההיא דיצתה מלאה ובאה ריקנית דהולד הבא אחריו אינו אלא ספק בכור ולא בכור ודאי ובע"כ צ"ל לדבריהם דיצתה מלאה שאני בהוחזקה מעוברת דבזה אמרינין דרוב נשים ולד מעליא ילדן והכי מחלק הש"ס שם וההיא דרי"בל מיירי דוקא בהוחזקה מעוברת ומהרי"ק והרב מיירי בלא הוחזקה מעוברת וכ"כ הח"צ אלא דהוא פליג דאף בלא הוחזקה מעוברת ספיקא הוי ופטור הבא אחריו מפדיון הבן יע"ש אבל לעשותו ולד ודאי לכ"ע בעינן הוחזקה מעוברת כמבואר בש"ס להדיא ושיעור הוחזקה מעבר' לא נתבאר שיעורו ולפי הנראה היא שיער הכרת העבור ג' חדשים וכן כתב הסמ"ג בעשין רי"א דאף בבהמה שיער הכרת העובר הוא שליש ימי עיבורה יע"ש וא"כ בנ"ד שהעכו"ם אמר בסתם שהוא מעוברת ולא פירש דבריו י"ל שעדיין לא הוחזקו ימי עיבור' כלל אלא שעפ"י סימנים אמר כן שאינם מובהקי' ועבידי אינשי למיטעי בהכי ואף שהפילה אח"כ אמרינין דילמא דבר שאינו פוטר בבכור' הפילה והבא אחרי' הוי ספק בכור לכן בנ"ד נראה עיקר דאף אי מהמנינין לעכו"ם. הוי ספק בכור ונאכל במומו לבעלים והנלפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה