אור ברסלב
נחלת אבות שאלה לב

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה לב

שאלה לא

שלום רב לחכם ונדיב העוסק בחיקי חורב ה"ה הרבני המופלא והמופלג החכם הכולל ספרא רבה ותנא תוספאה כבוד מוהר"ר מרדכי כ"ץ ני':

גי"ק קבלתי זה ימים רבים. מפני שלא היו שכיחי עו"ש מהכא להתם בעתים הללו אחרתי להשיב עד הנה. והנה ראיתי שר"מ האריך להקשות במ"ש בספרי לפטור מהיסת עפ"י קרוב לפי דברי מהרי"ט משום חזקה דא"א חוטא ולא לו כדמוכח בפ' ש"ה דף מ"ב וע"ז הקשה ר"מ דהא התם דוקא בהקדש אמרינין חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומשמע אבל בהדיוט ל"א כן והיינו דדוקא להקדש אין אדם עושה קנוניא בשביל בניו אבל להערים על הדיוט עושה בשביל בניו והוכיח כן מדברי הרמב"ם וסתימ' הפוסקים דדוקא בהקדש אמרינן כן ולא בהדיו' הנה באמת דבריו דברי תורה המה. שכן מבואר להדיא בנימוקי יוסף ס"פ ג"פ. אמנם לא ידעתי למה לי' לר"מ לדחיקי נפשי' לחלק דדוקא בהקדש שייך חזקה זו ולא בהדיוט כיון דמוכח דאף נגד בניו שייך א"א חוטא ולא לו מה"ת לחלק בין הקדש להדיוט בזו הסברא הלא י"ל דדוקא בהקדש שהיא חזקה אלימתא שלא יחטא נגד ההקדש ולא יבא לו שום הנאה מהימני' לי' משא"כ בהדיוט לא סמכינן ע"ז ואירינין דילמא חוטא לאהבת חבירו אף שלא יבא לו שום הנאה מזה. והנה בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' צ"ב נשאל בש"מ שצוה לפני מותו שחייב לאחד ממון בע"פ ויש לו נושים רבים בשטרות ואינו מספיק העזבון לשלם לכולם אי נאמן בכדי שיהיה סידור בע"ח ובתחילה רצה להוכיח דהוא נאמן מפשטא דסוגיא דפרק שבועת הדיינין דנאמן משום חזקה דא"א חוטא כו' ומה לי הקדש ומה לי הדיוט אך הביא דברי הנ"י שכתב להדיא דבהדיוט ל"א כן גם האריך להוכיח כן מדברי הש"ך רנ"ה אף בסוף התשובה סיים וז"ל ומ"מ תמוה הוא דהא אף לגבי הדיוט אמרינן חזקה א"א חוטא כו' כדאמרינן בפרק שנים אוחזין דסתם רועה דעלמא כשר דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב לפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה א"א חוטא ולא לו ומוכרחים אנו לחלק דבשביל בניו חוטא אם לא בהקדש אינו חוטא בשביל בניו וצ"ע עכ"ל הרי אתה רואה כמה דחיקא ליה להרב בעל פ"מ לחלק דבשביל בניו חוטא להדיוט ולא בהקדש ור"מ הוסיף אף בכל הקרובים לומר דל"ש א"א חוטא כו' ומכח זה נולד לו ספק ברועה בהמת בנו או שאר קרובים להיות פסיל לעדות דל"ש בזה א"א חוטא וכו' ובאמת מדברי התוס' פ' מרובה דף ע"ט ע"ב ד"ה אין מגדלין משמע מדברי יש מפרשים דאף אשה שרועה צאן בעלה חשוב כרועה דאחרים והוא דברי ר"ח בתוספת ד"ה חובה כמ"ש הפ"י שם יע"ש וכ"ש בשאר קרובים. וגם מסתימת כל הפיסקים משמע דאין לחלק ביה וגם לפי דברי ר"מ דאף בשאר קרובים שייך אדם חוטא בשבילם א"כ פסול קרובי' שייך בהם נגיעת עדות ובאמת מדברי הש"ס בב"ב קנ"ט ובח"מ סי' מ"ו סל"ה מוכח להדיא דאינו אלא גזה"כ ע"כ נראה עיקר דאין להוציא דברי הש"ש מפשטן דודאי אף בהדיוט וקרובים שייך א"א חטא כו' ואף לגבי בניו ומה שהקשה הפ"מ מההיא דמנה לפלוני בידי דא"נ לגבי הדיוט משום חזקה דא"א חוטא ולא לו ורועה דאחרים כשר משום חזקה דא"א חוטא כו' מעיקרא לק"מ דלענין פסול עדות ודאי סמכינן אהאי חזקה דא"א חיטא ולא לו להכשירו לעדות וסמכינין שבודאי אינו מרעה צאן אחרים בשדות אחרים אבל להאמינו לענין עדות להוציא ממון מחזקתו לא מהימנינן לי' אלא בהקדש שהיא חזקה אלימתא שא"א חוטא נגד הקדש ולא לו משא"כ י"ל דחוטא לאהבת חבירו אף שאינו נהנה בו וז"ב ומעתה אין כאן שום תפיסה על דברי דמשמעו' דברי הש"ס והפוסקים כדברי וגם בלא"ה כל עיקר סמיכת בדין ההיא רק על ראי' הראשונה שכתבתי מדברי תה"ד שהיא ראי' שאין עליה תשובה ולא כתבתי סברות האחרונות אלא כההיא צמידא דמשכח רברבי שקיל זוטרא שקיל גם מ"ש רומ"ע לדחות ראי' הראשונה דק"ו די"ל לקרוב יכול ליזקק להיסת מה שא"כ ליפטר כיון דחזקה דא"א תובע כו' היא חזקה אלימתא יותר מחזקת הנתבע דחז"ל חייבו שבועה מחמת זה אין עד א' פוטרו הוא תמוה טובא דא"כ עד המסייע ליפטר מש"ד האיך ילפינין מק"ו כיון דחזינין דרחמנא חייבה ש"ד במב"מ אלמא כיון שהודה במקצת רגלים לדבר וחייב ש"ד א"כ דילמא עד המסייע אינו יכול להוציא מחזקה ז א"ו דליתא לסברה זו:

ומ"ש רומ"ע לדחות הטעם האחרון שכתבתי ראוי להאמר והיא סברה רצוניות אך את והב בסופה ונהניתי מפלפולי דילי' וסברותיו הישרות גם הנני שולח לו את ספרי היקר ובודאי נחת ינחת בו איש אשר כמוהו הכ"ד הדו"ש בלב ונפש חפיצה ולכל המסתופפים בצילו שוי"ר:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה