נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כט
מעשה באחד שמת בלא בנים והי' לו אח אחד וציה לפני מותו שאשתו תקח הבית שלו בכתובתה והאח יקח דבר מועט בכדי שיחלוץ לאשתו ואחר מותו בא האח לחלוץ ולתבוע החצי מכתובתה כתקנות הקהלות שמבואר באה"ע ס"ס קס"ה והיא השיבה שהיא זקינה באה בימים ואינה צריכה להחליצה כלל ועוד שבעלה צוה לפני מותו בפירוש שתקח הבית שלו בכתובתה. והשבתי שהדין עם היבם שמגיע לו החצי מכתובת' ומה שטוענת שאינה צריכה להאכילה כלל כבר האריך בזה בתה"ד סי' ר"כ ובפסקיו סי' רס"ד שאין זו טענה כלל דמ"מ מגיע לו חצי סך כתובתה ע"ש וכן מבואר באה"ע סי' קס"ה ס"ג בהגה ביבמה שתבעה היבם לחלוץ והיא אינה רוצה דדינה כמורדת המבואר בסי' ע"ז וכתב הב"ש דאם כוונתה בשביל ממון אז יהבינין הכל ליבם אפילו מה שהכניסה היא. רק שנ"מ שלה הם. וא"כ ה"ה הכא שרצתה ג"כ בחליצה אלא שטוענת שאינה צריכה בחליצה כלל כדי ליפטר מהממון שאין זו טענה ועכ"פ מגיע לו חצי מכתובתה כפי התקנה. ומה שטענת שבעלה צוה לפני מותו שהיא תקח כל הבית בכתובתה. גם זה אין טענה כלל כיון שהקהלות תיקנו שהחלוץ יקח החצי מכתוב' בכדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות אין צואתו מועלת כלל דאטו צואתו עדיפא מחיוב כתובתה שהוא חוב גמור ואפ"ה תיקנו שהחליץ יקח חציו ואין לפקפק ולומר דנהי דאין כח להבעל לצוות לסלק לה הכתובה לאחר מותו נגד החולץ מכל מקום לא גרע ממתנת שכ"מ שדבריו ככתובין וכמסורין דמי ומתנה שנותן לה הבעל דין כ"מ יש לה כמבואר בסי' פ"ה ואם כן כיון שאינה רוצה בחליצה אף שניתן עליו דין מורדות מ"מ הא אף במורד' יש לה כ"מ כמ"ש הב"ש בסי' קס"ה סק"ט וגם אפשר כיון דדין נ"מ על המתנה לא תיקנו בזה הקהלות כמ"ש הב"ש סק"י דהיא נוטלת בראש הרים שלה דבנ"מ לא תיקנו יע"ש זה ליתא דכיון שהבעל ציוה לפני מותו שתקח הבית עבור כתובה דין כתובה על הממון ואינו מועיל משום מתנת שכ"מ וראי' ברורה לזה מהא דאמרינן בס"פ גט פשוט דף קע"ה רב ושמואל דאמרי שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין משום דאדם עשוי שלא להשביע את בניו ומוקי לה בדלא נקט שטרא ופריך הש"ס אמר תנו נותנין מלוה ע"פ הוא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות והקשו תוס' דמאי קושיא הא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי וא"כ אמאי אין נותנין לו דאמר תנו ליהוי כמחלק נכסי ותירצו דל"ד דהיכא דנותן מטעם מתנה התם תיקנו שיהיו ככתובין וכמסורין שמא תטרוף דעתו עליו אבל כשמצוה ליתן מטעם מלוה אין לו אלא מכח מלוה כאשר בתחילה ואין נותנין. וא"כ הכי נמי כיון שהבעל ציוה ליתן לה מכח הכתובה אין לה אלא דין כתובה והחולץ נוטל החצי כתקנת הקהלות כנלע"ד: