אור ברסלב
נחלת אבות שאלה כח

נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף

שאלה כח

שאלה כז

מרחוק אקרא לשלום אהובי ה"ה הרבני המופלא ומופלג בתורה החכם השלם ופורסים לשבח כבוד מוהרר יהושיע בי' גי"ק קבלתי בשבוע העבר והנה אף שאיניני מופנה מכל צד מ"מ כבר הזהירנו חז"ל לשקוד בתקנות עגונות וגם לכבודו דמר פניתי לבי לעיין בזה. והנה ר"מ שאל בשלש ועלתה לו. וראשון לציון בענין העגונה והנה תורף הג"ע שנמצא איש א'. בנהר סמאטרוכש ולא נמצא בו סימנים רק נקב באוזן הימיני בלעפיל ושני שיניים חסרים בצד הימיני. תאקין שחורים. והנה שריותא דהאי איתתא רופף מאוד דהנה בש"ס פא"מ הוא אבעיא דלא איפשט' אי סימנים דאורייתא או דרבנן וכן בפ' האשה בתרא איכא תרי לישני בהאי מילתא ומסיק התם בחיוורי וסומקי לא הוי סימן כלל והעלו הפוסקים דתלתא סימנים איכא דסימ' מובהקים לגמרי כגון חסר ויתיר באיזה אבר לכ"ע מהני וסימנים אמצעים כגון רושם וצלקת זה תלוי אי סימנים דאורייתא או דרבנן וקיי"ל לחומרא וחיוורי וסומקי הוי סימנים גרועים ואף מאה סימנים בצירוף לא מהני כמבואר באה"ע סי' י"ז וא"כ בנ"ד הזאקין שחורים הוי חיוורי וסומקי דלא הוי סימן כלל וגם שיניים חסרים שכיחי באינשי טובא ולא נשאר סימן רק הסימן נקב בלעפיל וזה היא סימן ברושם וצלקת אך לא הוי ס"מ גמור ולא מהני ומי יימר דנקב באוזן חשוב ס"מ גמור ואדרבה בתשובת הרב ראב"ח סי' נ"א והובא בק"ע סי' רע"ו מבואר דנקב באוזן לא חשוב ס"מ גמור ע"ש ואע"ג דכל גדולי אחרונים הסכימו לדברי הרד"ק שהבי' הב"י דשומא במקום מצומצים הוה כנקב בצד אות פ' דמבואר במס' גיטין דהוי ס"מ והכא כיון שהנקב באוזן ימיני י"ל דהוי כצומצים מקום. וכעין זה כתב בתשובת מהר"ם לובלין סי"ו א"ו דרושם בראש בצד שמאלי חשוב צ"מ וכ"מ קצת בתשובת מ"ב סי' ס"ג מ"מ הרי הרב מהר"ם ז"ל לא סמך ע"ז אלא בצירוף שאר היתירים ועוד י"ל דנקב באוזן בצד ימיני לא חשוב צ"מ דאפשר דנקב באוזן לצורך הנזם המנהג לעשות בצד ימיני וגם מה שנמצא השינוים חסרים בצד ימיני פשיטא דלא חשוב צ"מ כיון שמבואר בפנ"ע שהאשה אינה זוכרת באיזו צד הי' חסרים ועוד דצ"מ בסימנים גרועים אי מהכי תלוי בפלוגתא דרבוותא והארכתי בזה בתשובה אחרת ואין כאן מקומו אמנם לאחר העיון נלענ"ד לצדד בשריותא דהאי איתתא לפמ"ש בתשובת מ"ב סי' ס"ג דס"מ לגמרי הוא דבר זר ומופלג אשר לא נמצא א' מני אלף אך לא ימלט שימצא איש אחר בסימן כזה אלא דלא חיישינין לי' יע"ש וכ"ב הב"ש וא"כ נראה דנקב באוזן במדינות אלו הוא ס"מ לגמרי דלמאי ניחוש לה אי ניחוש דהנקב בא מחמת חולי ולא הוי כס"מ כמו רושם וצלקת דחשב להו הפוסקים ס"א הלא בנ"ד אמרה האשה שהיו הנקב באוזן ימין בלעפיל א"כ הוי צימצום מקום גמור דהוי כצ"מ בתחילת סאבר או בסופו דהוי כצ"מ כמ"ם הט"ז והב"ש וה"נ האיך איתרמי נקב באוזן ימינית בלעפיל מחמת חולי כמו האיש שנאבד מאתו ואי ניחוש שהנקב נעשה במתכווין לצורך הנזם והדרך לעשותו בלעפיל ולא הוי צ"מ מ"מ נראה במדינתינו שאין המנהג כן כלל ולא נמצא א' מני אלף והוא דבר זר ומופלג חשוב ס"מ ולא חיישינין דילמא אחד שינה מהמנהג ואף דהרב ראב"ח כתב להדיא דנקב באוזן לא הוי ס"ט הוא ז"ל הי' מחכמי ספרדיים ושם המנהג ושכיחי בקצת ב"א לילך בנזם באוזן לכך לא חשוב ס"מ. אבל במדינתינו שאין המנהג כן ולא נמצא א' מני אלף חשוב ס"מ ול"ח דילמא אחר שינה מהמנהג ויש להביא ראי' לזה מדברי התוס' במס' חולין דף צ"ו בד"ה פלניא דהאי סימנא. והאי סימנא קטיל נפשא לא קטלינין לי' דכתבו שם דה"נ אי אתו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימנא לוה מפלוני מנה אין מוציאין ממון מהבעלים עי"ז דלא מהני סימנים להוציא מיד המוחזק אלא באבידה דווקא יע"ש והרי בפ' המקבל ד"י איתא אריס אומר למחצה ירדתיו ובעה"ב אומר לשליש ירדת הלכה כר"נ דהכל כמנהג המדינה ואם המנהג למחצה נאמן האריס להוציא מיד בעה"ב אף דהקרקע בחזקת בעלים לפירות וא"נ הבעה"ב לשנות ממנהג המדינה ומוכח התם בש"ס דאף במיגו א"ב הבעה"ב כמ"ש המרדכי בשם הגאונים שם והביאו הש"ך בח"מ בכללי מינו אלמא דאף דע"י ס"מ אין מוציאין ממון מיד המוחזק משום דחיישינין דילמא איתרמי איש אחר בסימן כזה מ"מ ממנהג המדינ' ל"ח דשינה ומוציאין ממון עי"ז ואף במינו לא מהימן דהוי כמינו במקום עדים וא"כ בעדות אשה דסמכינין על ס"מ ול"ח דילמא אתרמי איש אחר בס"מ כזה כ"ש דל"ח לחששא רחוקה לומר דילמא איש אחר שינה ממנהג המדינה שהיא דבר זר ומופלג ה"נ כיון שבמדינתינו אין המנהג לנקוב האוזן לצורך הנזם ל"ח לאחר והוי ס"מ ואין לחוש ולומר דילמא אדם אחר ממרחק בא לכאן דשם המנהג לצאת בו דכיון שנמצא במדינה זו ל"ח שבא ממדינה רחוק וראי' לזה מהא דאמרינן פ' לא יחפור אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא מכל מקום רובא עדיף מתיב ר"ז והיתה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישי מינה ומשני בדליכא. ופריך וניזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים ופרש"י שאין דרך רוצחים לבא לכאן ממקומות אחרים וה"נ כיון שאין דרך לבא לכאן ממדינות אחרות ואין השיירות מצויות בעתים הללו אמרי' דזה שנמצא ממדינה זו הוא. ועוד ראי' מהא דאמרינן התם בסוף הסוגיא ההיא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיס' שריא רבינא ואמרינין התם לימא דלא כר"ח ומשני ש"ה דאי מיגנב מני' אצנועי בגוה לא מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי וכתב עלה הרמב"ן בחידושיו אע"ג דאנן קיי"ל כר"ח דרוב וקרוב אזלינין בתר רובא מ"מ כיון שנמצא במקומו ממש לכ"ע קרוב עדיף דכאן נמצא כאן הי' וכ"פ הט"ז בי"ד סי' רנ"ז סי"א וכמ"ש הטיז שם ע"ש ומה"ט כתב הש"ך בי"ד סי"א סק"ז דכל היכא דאזלינין בתר רובא אזלינין בתר המקום שנמצא שם אם הוא רוב ישראל או עכו"ם ואם שוים בשוק אזלינין בתר רוב העיר ע"ש וא"כ ה"נ כיון שזה נמצא במדינה זו אמרינין ודאי מכאן היו והוי ס"מ כיון שאינו מצוי במדינה זו נזם באוזן. ואין להתעקש ולומר דע"כ לא אזלינין בתר קורבא אלא במקום דליכא חזקת איסר אבל באיסר א"א כיון דאשה זו בחזקת א"א קיימא לא אזלינין בתר קורבא להוציא מחזקת א"א דזה ליתא. דמוכח מדברי השאילתות דר"א גאון להיפוך שכ' בפ' ויקרא דהיכי דאיכא שתי חניות אחת מוכרת בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ואשתכח בשר ולא ידעינין מהי מנייהו אזלינין בתר קורבא דרחמנא אמר והיתה העיר הקרובה אל החלל הרי אע"ג דהתם איכא חזקת איסר דבהמ' בחיי' בחזקת איסר עומדת אף בכה"ג כמו שהוכיחו התו' בנדה די"ח בד"ה הלך אחר הרוב אפ"ה אזלינין בתר קורבא וא"כ ה"נ בנ"ד אזלינין בתר מקומו ממש להוציא מחזקת א"א. ול"ל דנהי דבאותו מקום ממש אזלינין בתר קורבא מ"מ לא עדיף מרובא ובעדות אשה הא לא אזלינין בתר רובא דהא חששו חז"ל למיעטא במשאל"ס וגוסס י"ל כיון דעכ"פ יצאנו מחשש איסר דאוריי' ומן התורה הוי ס"מ אלא מדרבנן לא הוי ס"מ דלא אזלינין בתר קורבא מ"מ נהי דלא הוי ס"מ מ"מ סימן אמצעי הוי כמו רושם וצלקת אף דשכיחי וא"כ כיון דרוב גדולי אחרונים הסכימו בספריהם דבאיסר דרבנן סמכי' על סימני דרבנן וסגי בס"א וא"כ איתתא זו ממ"כ שריא דמן התורה כיון דאזלינין בתר קורבא הוי סימן גמור ומדרבנן אף דלא אזלינין בתר קורבא עכ"פ ס"א הוי ובאיסר דרבנן סגי בס"א וכה"ג כמ"ש בי"ד סי' פ"ג בכללי הס"ס לענין ספק דגים מלוחים יע"ש גם בלא"ה יש צד היתר אף אם נאמר דספק אם נקב באוזן הוי ס"מ מ"מ לפי הסכמות הפוסקים דאף בסיפק חסרון ידיעה מהני ס"ס א"כ י"ל דהוי ס"ס ספק דילמא הוי סמן מובהק ואת"ל דהוי ס"א דמנים קיי"ל סימנים דאורייתא דהא מחמת ספיקא דדינא פסקינין סימנים דרבנן. כמ"ש הרא"ש בפא"מ וכמ"ש בתשובת מהר"י ז"ל ועיין בק"ע סי' ל"ה יע"ס:

תוכן העניינים

נחלת אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה