נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כו
ע"ד הנ"ע שהוגבה עבור האשה הנצבת עמנו בזה שבעלה הלך עם י"ש של ר' טעביל מפה ולא חזר וזה היא תורף העדות שהעיד ר' משה מכפר קלאבסני שפגע בו בהיותו מוכח ארצה סמוך להכפר אין האט איהם גיפרעגט ווער זענט איהר האט ער גיזאגט איך בין גיגאנגין עם הי"ט של ר' טעביל. אין היינט בין איך גיפארין מיט דעם וואקס. האב איך גיוואלט ארויף גיין אויף דעם וואגין בין איך אראפ גיפאלין אין דעם אנדערין טאג איז ער גישטארבין אין איך האב איהם גיזעהן אין דאס איז דער וואס איך האב מיט איהם גישמיסט אין איז דארטין נקבר גיווארן זה הוא תורף העדות וחמיה של האשה הנ"ל העיד שנסע לכפר הנ"ל והראו לו הבגדים של הנקבר שם והכיר כל הבגדים שהם של בנו. וזהו תשובתי:
הנה לכאורה היתירה של האשה רופף מאוד כי בעדות של ר"ב הנ"ל יש תיוהא שהעיד שהוא משולח של ר' טעביל ולא הזכיר שם אביו ולא שם עירו וכמה ר' טעביל איכא בשוקא ודלמא משולח של ר"ט אחר הי' וכבר נתבאר בא"ע סי' י"ז סמ"ח בהג"ה דבעינן או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו יע"ש וגם מה שחמי' הכיר הבגדים אף דהח"מ וב"ש פסקו בשם הש"ג דהזכרים הדומים לה' נשים נאמנים מ"מ הא קיימ"ל דסימני וט"ע דכלים לא מהני משום דחיישינן לשאלה. אמנם כי מעיינת בי' שפיר יש למצוא לה פתח התרה מתרי ותלת טעמי חדא דיש לסמוך על העדות של ר"מ הנ"ל לבד אף שלא הזכיר שם אביו ועירו דהרי הרא"ש בתשובותיו התיר אשת מכליף בן מלול שנאבד ואח"כ העידו שאחד ששמו מכליף בן מלול נהרג לג' פרסאות סמוך לפאס ולא הזכיר שם עירו והתיר הרא"ש את אשתו וכתב הח"מ סי' קל"ח דודאי לא יעלה על הדעת דאם יעמוד אחד במקום אחד ויאמר יב"ש מת שיתירו את אשתו דכמה יב"ש איכא בשוקא אלא דמיירי דאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס והעיד העד שנהרג סמוך לפאס לא חיישינין דלמא בעלה אזיל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג וכן תי' הצ"צ בתשובותיו סי' נ"ח באריכות דטעם של הרא"ש הוא כיון שזה הוחזק שהלך לפאס מה"ת נאמר שהלך לעלמא ואחר הנך ג"כ ונהרג שם והעלה הצ"צ שם בראיות דאף בשמו בלא שם אביו ועירו שרי בכה"ג כיון שידעינן שהלך לשם יע"ש וא"כ בנ"ד נמי כיון שהוחזק לנו שזה המשולח של ר"ט מפה הלך ע"ד כפר קלאבסני וגם העגלן עכו"ם שנסע עמו הסל"ת שחלה ונפל מהעגלה סמוך לכפר קלאבסני והניחו שם בעודו בחיים מה"ת נאמר דאזיל לעלמא ואחר מת שם. ואף דמדברי הב"ש סי' ק"ס משמע דלא כהצ"צ דאף בכה"ג לא מהני אלא בשמו ושם אביו או עירו יע"ש מ"מ הרי נתבאר בהג"ה שם דהיכא דיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמ"ד דלא בעינן שיזכיר שם עירו וה"נ יש אומדנות והוכחות שזה הוא דאם ניחוש לאחר יצטרך לומר שגם אחר משולח של ר' טעביל שנסע עם י"ש וחזר אח"כ עם שעוה רצה ליסע אל העגלה ולא וכול ונפל סמוך לכפר קלאבסני ומת שמה בכה"ג יש לסמוך להקל דלא בעינן שם אביו ועירו וכעין זה כתב הח"מ בתשובה בס"ק מ"ז גבי יונה מרוזניי' יע"ש:
עוד יש לומר ע"פ מ"ש התוס' בספ"ק דמציעא דהא דחיישינין לתרי יב"ש אינו אלא מדרבנן ומשמע להדיא ביבמות גבי חבי בר ינאי דאף בהוחזקו אינו אלא מדרבנן כמ"ש הגאון פני יהושיע בחידו' למס' גיטין דף כ"ז יע"ש ופשיטא דשמו לבד בלא הוחזקו הוי כשמו ושם אביו והוחזקו וא"כ בנ"ד והא דחיישינן למשולח של ר"ט אחר אינו אלא מדרבנן ועוד דהא המבי"ט פסק הובא בק"ע סי' רכ"א דאם נאבד יהודי בדרך שהלך למקום פלוני ואח"כ נמצא באותו דרך הרוג אחד מדאורייתא תלינין שזה הוא הנאבד אלא דמדרבנן תלינין לחומרא יע"ש וא"כ ה"נ כיון שהלך ע"ד כפר קלאבסל מדאורייתא תלינין שזה הנמצא הוא הנאבד אלא דמדרבנן אסור. ובהיות כן כיון שחמיה של האשה הנ"ל הכיר הבגדים אף דאנן ס"ל דחיישינן לשאלה היינו משום דאיכא תרי לישני בש"ס. אי חיישינן לשאלה אלא דמספיקא אזלינן לחומרא וכבר כתב הגאון מוהר"ר עוזר זצלה"ה בתשובתו הנדפס בתחילת ש"ע אה"ע דבמשאל"ס מהני סימני בגדים משום דהוי ספיקא דרבנן לקולא ובדרך זו החזיקו כמה מחברים אחרונים הלא הוא כתובה בספריהם יע"ש ובפרט דהש"ך בח"מ סימן ס"ה ס"ק כ"א הוכיח שם מכמה פוסקים דס"ל דלא חיישינן לשאלה אף באיסורין ע"ש א"כ בנ"ד כיון דחיישינן למשולח של ר"ט אחר אינו אלא מדרבנן יש לסמוך אסימני בגדים:
ועוד יש ללמוד היתר לכאורה מתשובת מהר"א מזרחי הובא בק"ע סימן צ"ו בג' יהודים שיצאו מירושלים עם משאות בגדים ובאו עכו"ם והעידו שנהרגו ב' יהודים וגם כיוונו הסחורה שהוליכו אין לסמוך על הסחורה דחיישינן למכירה אבל יש לסמוך על מנין האנשים וכו'. מזה נראה דמהרא"ם ס"ל דכוונת הסחורה הוי סימן אלא דחיישינן למכירה וא"כ בנ"ד שאמר שהולך עם שעווה הרי כיוון הסחורה ולמכיר' לא חיישינן כאן דהמשולח של ר' טעביל לא היה בידו למכור הסחורה כלל וא"כ הוי סימן מעליא אך באמת זה ליתא דודאי לא יסבור מהרא"מ דכוונת הסחורה דהיינו שיכווין שהלך עם ס' פלונית הוי סימן דהא אף למ"ד בש"ס דלא חיישינן לשאלה מ"מ מודה בכליו דחיוורי וסומקי דלא הוי סימן כלל כדאי' בר"פ בתרא דיבמות ופ"ב דב"מ והיינו מטעם דהרבה נמצאים כלים כאלו וא"כ ה"נ בסחורה אף שכיוון הסחורה לא הוי אף סימן אמצעי דכמה סחורות כאילו איכא בשוקא. וכן משמע מדברי הרמב"ם והש"ע סי' י"ז שכתב שם ביצאו עשרה ב"א כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים ובא עכו"ם והסל"ת שעשרה אנשים שיצאו ממקום למקום והם נושאים כך וכך מתו משיאין נשותיהם אלמא אף דנושאין גמלים לא הוי סימן לחוד אלא בצירוף דאיכא סימן מנין ועוד דנהי דהוי סימן מ"מ פשיטא דלא הוי סימן מובהק גמור ואנן קיימ"ל סימנים לאו דאורייתא א"ו נראה ברור דכוונת מהר"מ שכיוונו הסחורות היינו מנין או משקל הסחורות כגון עשרה חתיכות בגד או עשרה ליטרות י"ש וכה"ג פשיטא דהוי סימן גמור ומהני לכ"ע לזה קאמר דלא הוי סימן כלל דחיישינן למכירה. ואין להקשות דא"כ גם אבידה נמי אמאי מהני סימן מנין או משקל ניחוש למכירה. כבר הקשה זאת בס' אסיפת זקנים בפ"ב דב"מ בשם הקדמונים ותי' דסאני התם דמוקמינין ממונא אחזקת מרא קמא ומה"ת כאמר דיצא מרשותו אבל לשאלה שפיר חיישינין דשאלה הדרה בעינו וא"כ בכה"ג דמהר"אמ דמיירי שהוליכו סחורות חיישינן שפיר למכירה כיון שעומד לכך דכל סחורה עומדת למכור:
אמנם אף דמדברי מהר"א מזרחי אין הכרח לנ"ד מ"מ הדעת נותנת במה שאמר זה המת שהוא הי' הולך עם הי"ש של ר' טעביל ועכשיו הולך עם השעווה שלו זה לא גרע מסימן אמצעי דרחוק שיזדמן איש אחר ג"כ שיסע עם י"ש ילך עם שעווה ובפרט שלא הוחזק בסביבות אילו שום אדם שה' הולך ע"ד זה עם שעווה וא"כ כיון דחמה של האשה הנ"ל הכיר הבגדי' שלו תליא בפלוגתת הגאון מהר"ל מפראג והב"ש בסקס"ט דהיכא כא דאיכא סימנים אמצעים בגופו וסימנים מובהקים ביותר בכליו ס"ל מהר"ל מפראג דשרי דממ"כ אי סימנים דרבנן ולא מהני סימנים שבגופו אז לא חיישי' לשאלה כדמוכח בש"ס ומהני סימנים שבכליו. ואי חיישינין נשאלה ולא מהני סימנים שבכליו הרי סימנים דאורייתא ומהני סימנים אמצעיים שבגופו וא"כ ה"כ כיון שיש סימן במה שהלך עם י"ש וחזר עם שעווה דהוי כמו סימן אמצעי ולא שייך בזה חשש שאלה וגם ט"ע דבגדיו שייך שפיר ההיתר של מהר"ל מפראג ואף דהגאון בעל בית שמואל השיג עליו דאי סימנים דרבנן וצריך סימן מובהק ביותר ממילא חיישינין לשאלה כי בעינן סימן מובהק ביותר. ואם יש חשש שאלה ממילא לא הוי סימן מובהק ביותר מ"מ השגת הב"ש לא הוי אלא לשיטת הח"מ דס"ל דשני סימנים אמצעיים לא הוי כמו סימן מובהק גמור אבל לפי שיטת המ"ב בשם מהרא"מ הובא בב"ש סקע"ג וכן הסכים הט"ז דשני סימנים אמצעיים הוי כמו סימן מובהק ביותר והחזיק במעוז סברא זו הגאון מג"ש בתשובותיו בספרו פני יהושיע א"כ שפיר הממכ של מוהר"ל מפרא"ג דאי סימנים דאורייתא וחיישינן לשאלה והוי סימן גרוע א"כ מהני סימן אמצעי שבגופו ואי סימנים דרבנן א"כ לא חיישינין לשאלה וא"כ סימן דבגדיו אף דסימן מובהק ביותר לא הוי מ"מ סימן אמצעי הוי וא"כ איכא שני סימנים אמצעיים סימן דגופו וסימן דבגדיו והוי כמו סימן מובהק ביותר דמהני וא"כ ה"נ לדעת גדולי הפוסקים האלו הגאון מהר"ל מפראג והמ"ב והט"ז והפ"י איתתא זו שריא. ועוד י"ל עפ"י מה שהוכחתי לעיל דהא דחיישינין לר"ט אחר אינו אלא מדרבנן וא"כ י"ל דאף אי סימנים דרבנן מ"מ באיסורא דרבנן מהני סימנים דרבנן וכ"כ הגאון פ"י בתשובתו ומה שהקשה מתוס' יבמות קט"ו בד"ה וקאמרו סימנים כבר תירצתי בחידושי ואף דנכדו בעל פ"י בחידושו לגיטין דף כ"ז השיג על סברא זו כבר כתבתי בחידושי דדבריו תמוהים מאוד יע"ש וכן מצאתי למה"ר י"ס לנדא מפראג בתשובה שהביא כן בשם תשובת הרא"ש להדיא יע"ש:
ועוד יש למצוא לה פתח תקוה אף אי נימא דמה שהלך עם י"ש וחזר עם שעוה אף סימן אמצעי לא הוי מ"מ יש להתיר עפ"י מ"ש הגאון בעל ח"צ בתשובותיו בסי' קל"ד בנמצא מי שיש לו פצע במוח ויש ט"ע בבגדיו דמהני הט"ע של בגדיו ולא חיישינין לשאלה דהוי כמו נפילה דיחיד דאמרינן בב"ב דלא חיישינין דרחוק שיאבד יב"ש זה וימצאנו יב"ש אחר וה"נ רחוק שישאיל בגדיו למי שיש לו פצע במוח כמוהו יע"ש שהאריך בזה ודבריו נכונים בסברה וא"כ ה"נ כיון שחמי' של האשה הנ"ל הכיר הבגדים ור' משה מקלאבסני העיד שאמר לו קודם מיתה שהוא הי' משולח של ר"ט שהלך עם י"ש וחזר עם שעווה ונפל סמוך לכפר קלאבסני מחמת חוליו א"כ הוי כמו נפילה דיחיד ממש דרחוק שיאבד יב"ש זה וימצאנו יב"ש אחר וה"נ רחוק שישאיל משולח של ר"ט זה. שהלך עם י"ס וחזר עם שעווה ונפל סמוך לכפר קלאבסני כמו שהסל"ת העגלון עכו"ם שנסע עמו למשולח של ר"ט אחר שאירע לו כל המאורעות האלו ועוד י"ל כיון שר"מ מקלאבסני שאל אותו מי הוא והוא השיב לו שהוא משולח של ר' טעביל שנסע עם י"ש שלו מדהשיב לו סתמא שהוא משולח של ר"ט מסתמא על ר"ט הידוע אמר שנמכר לר"י מקאלבסני וזה ר' טעביל דפה ניכר הוא ומפורסים בכל הסביבות האלו ואין שום ר"ט אחר מוחזק ליסע שם להעיר מסתמא על ר"ט דפה כיון כמ"ש הפוסקים גבי ההוא דאמר טבע חסא דמסתמא על חסא הידוע אמר וה"כ ועדי' יש לעיין בזה ועיין בק"ע סי' כ"ח ור"ג ע"ש מכל אלו הטעמים נלענ"ד דאיתתא זו שריא וכל דברי אלו לא יועילו אם לא בהסכמות הגאון המפורסים אבד"ק והנלענ"ד כתבתי. מה שכתבתי לעיל דהרב מהרא"מ מיירי באומ' מנין החתיכות של הסחורה או סימן משקל אחרי שובי נחמתי דכבר הוכיח הט"ז בסי' י"ז סקי"ח דסימן מנין לא הוי סימן מובהק דלא כהמ"ב וכ"פ בב"ש וגם משקל לא הוי ס"מ לגמרי דהא הרא"ש בפ' איזהו נשך הקשה. אהא דאמרינין התם דיהבינין זוזי דיתמי למאן דאית ליה דהבא פריכא דליכא בי' סימנא הא אכתי איכא סימן משקל גבי' דמהני ותי' דמשקל ל"מ אלא גבי אבידה דאקילו ביה רבנן ולא לגבי יתמי דבעינן סימן גמור אלמא דמשקל לא הוי סימן מובהק מזה ראי' להט"ז דמנין לא הוי ס"מ דהא בב"מ פשטינין דמנין הוי סימן ממשקל דכיון דמשקל הוי סימן ה"ה מכין כמבואר בפ אלו מציאות דכ"ג. וא"כ כי היכי דמשקל לא הוי ס"מ ה"ה מנין. אך מנין ומקום כיון דכל אחד הוי סימן לענין אבידה כמבואר בח"מ סי' רס"ז א"כ לענין עגונה לפי שיטת הפוסקים דשני סימנים אמצעים הוי ס"מ לגמרי א"כ גבי עגונה כי איכא סימן מנין וסימן מקום מהני. וכן מבואר שיטת מהר"י בן לב ומוהרא"מ והמ"ב