נחלת אבות· רבי ישראל איסר וולף
שאלה כה
מעשה היה פה קהילתינו שנפטר איש א' פה במאסר ולא ידענו מנו וזה תורף העדיות העיד הר"ר שלמה בן יעקב איך ששמע ממנו זה ימים בהיותו שותף עמו בקרעצמא אחת איך ששמו ליב בן ישראל והוא חתן ליב וויינר משימינובקא והוא דר שם והחתונה הית' בשומנובקא ולקח בתולה ועכשיו הוא משרתת בבית ר' בער במאהליבקא. כך שמעתי מפיו ועכשיו ישבת עמו ג"כ במאסר פה וויניציא ונפטר שם זהו תורף עדותו ושוב בא לפנינו להעיד בת"ע ה"ה מוהר"ר יצחק במהורר יהודא איך שהיו במאסר ושאל לאנשים שהיו יושבים עמו ואמרו ששאלו אותו בחליו מי הוא ואמר ששמו ליב בן ישראל משומניבקא ושם אשתו מלכה והיא משרתת בבית ר' בער במאהלוב זו תורף עידותו של מהר"י והנה כעת באת אשה מלכה שהיא משרתת בבית ר' בער במאהליבקא ואמרה שהאמת כן היא ששם בעלה ליב בן ישראל משומניבקא והחתונה היתה שם רק ששם אביה הוא מאיר וויינר משומינובקא והוא דר שם וכן כתוב בכתובתה:
תשובה משומנובקא ובאמת שם אבי האשה היא מאיר וא"כ כיון שאין אנו יודעים מי הוא המת אלא עפ"י מה ששמע ממנו הר"ר שלמה. וניהו דבכה"ג עדות מעליא הוא כמבואר בש"ס בסוף יבמות גבי יוחנן בן יהונתן אריה דמכפר שיחיא וכמ"ש הטור באה"ע סי' קי"ח בשם תשובת הרא"ש היינו דוקא היכא דליכא ריעותא בדבריו אבל הכא כיון שאמר ששם אבי אשתו ליב ובאמת שם אביה מאיר א"כ מוכח דאינה הוא והוי כמו הכחשה בדרישות דפסול אף בעדות אשה כמבואר בסי' י"ז סכ"א וכן משמע להדיא בתשובת הר"ן סי' ל"ג דעדים שהעידו שנפטר במקומם איש אחד שהחזיק א"ע ניבוט דמושטרו איצק ווינר דפרפינא וגם החזיק א"ע בשמו חיים ובאמת בעל האשה היה ניבוט דמיששרו איציק. אך לא היה שמו חיים והאריך הר"ן שם להוכיח כיון שיש עדות מספיק להתיר אשה זאת אלא שנולד ספק בשמו חיים אין לחוש לזה לפי שקריאת שמו בענין זה הוי כספק העשוי להשתנות כיון שכבר הועד שאמר כשיצא מן העיר שירחיק נדוד וישנה שמו בכדי שתהיה אשתו עגונה וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו הריעותא מסימן אחר שאינו הוא ואותו סימן עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות והביא ראיה לזה מפרק מי שמת יע"ש שהאריך בזה משמע להדיא דדוקא התם שהועד עליו שאמר קודם יציאתו שישיה שמו לכך הוי כסימן העשוי להשתנות ואינו מטיל ספק בדבר אבל היכא שלא אמר כן קודם יציאתו שישנה שמו איתרע עדותו ודבריו בטילים וא"כ בנ"ד שהעד הוכחש בדבריו שאמר ששם אבי האשה ליב ובאמת שם אביה הוא מאיר א"כ ניכר שאינו בעל האשה ועדותו בטל:
וליכא לאקשויי מדברי תשובת הר"ן בסימן מ"ז בע"א שהעיר על אשת משה דקשטריש שהיתה זקוקה ליבם מומר והעיד שנפטר המומר ואמר שהי' שמו בישראל אברהם ועדים מכחישים אותו שהיתה שמו בישראל שמואל ופסק הר"ן דלא הוי הכחשה דהוי כמו הכחשה בבדיקות בד"מ אם הכחישו זא"ז במנה שחור ולבן וה"ה בעדות נשים לא הוי הכחשה בבדיקות והכחשה בשם המומר הוי הכחשה בבדיקות א"כ הרי להדיא דשינוי שמו הוי הכחשה בבדיקות דלא הוי הכחשה זה ליתא דש"ה שהעד העיד שנפטר המומר אחר משה דקשטריש והיו מכירו א"כ הרי עדות מעליא הוא אלא שאתה רוצה להכחישו ולפסלו במה שמוכחש מדבריו שאמר שהי' שמו בישראל אברהם ובאמת היה שמו שמואל לזה כתב הר"ן שפיר דזה הוי הכחשה בבדיקות כמו מנה שחור ולכן דלא הוי הכחשה כיון שאין עיקר העדות תלוי בו דמה לי אם היה המנה שחור או לבן וה"נ כיון שמעיד שמת המומר אחי בעלה והיו מכירו בט"ע שהיתה זקוקה לו מה לי אם היה נקרא שמו בישראל אברהם או שמואל ולכך הוי כמו הכחשה בבדיקות דלא הוי הכחשה משא"כ בנידן שכתב הר"ן בתשובה ל"ג ששם העד לא היה מכיר אם זה המת היא בעלה של העגונה הלזו אלא בשביל שהוא החזיק א"ע ניבוט דמישטרי איציק וויגר ר"ל בן אחותו שנ איציק וויגר וכן היה הבעל של העגונה וא"כ כיון שיש ריעותא במה שהחזיק א"ע בשם חיים ושם בעלה של אשה זו לא הי' כך הוי כמו הכחשה בחקירות דהוי הכחשה ועדותו בטל כמ"ש הרמב"ם בספ"א מה' עדות ובש"ע ח"מ סי' למ"ד ס"ב דכל דבר שעיקר העדות תלוי בו כגון בד"נ במה הרגו ובד"מ חביות של שמן או דבש הוי חקירות ועדותו בטל וה"נ כיון שעיקר העדות תלוי בסימנים במה שהחזיק א"ע מי הוא ובסימן א' נולד ספק מחמת דילמא אינש אחרינא הוא הוי חקירתו ועדותו בטל ועוד כיון דסימן אחר ליתא מאי חזית דנסמוך על סימנים אחרים יותר מסימן זה שממנו נראה דלא זה הוא בעלה של אשה זו ולכך הוצרך לומר כיון שאמר שרוצה לשנות שמו הוי כסימן העשויה להשתנות ואינו מטיל ספק בדבר וז"ב:
ומעתה בנ"ד שזה העד שלמה בן יעקב אינו מכיר אם זה המת היה בעלה של אשה זו אלא שאנו רוצים להתירה ע"פ הסימנים ששמע מפיו ששמו ליב בן ישראל מטומיניבקא ואשתו משרתת בבית ר' בער במאהליבקא וא"כ כיון שאמר ששם אבי אשתו ליב ובאמת שם אביה של אשה זו מאיר הוי הכחשה בחקירות שעדותו בטל כיון שעיקר העדות תלוי בזה וא"כ הדבר ברור שעדות ה' שלמה בן יעקב לית ביה חששא כלל:
אמנם בנידן העדות של העד השני הנה בלתי עדות של העד הראשון פשיטא דהיתה עדותו מספקת לבד להתיר אשה זו כיון דכל הסימנים שאמר איתנייהו בהו אך השתא שהעיד העד הראשון בשם המת שאבי אשתו שמו ליב והיא משרתת בבית ר' בער במאהליבקא ובאמת שם אבי האשה שבבית ר' בער במאהליבקא שמו מאיר א"כ יש לפקפק אף בעדותו של העד השני כיון שהעד השני לא הכחיש הראשון בשם אבי האשה א"כ נתרץ דברי העד הראשון שלא יהיו דבריו מוכחשים דדילמא יש שני כפרים ששמם מאהליבקא כדמוכח בגיטין דף כ"ז דהיכי דשכיחי שיירות חיישי' לתרי שיירי וכמ"ש הב"ש באה"ע סי' קל"ב סק"ד ואע"ג דבכ"מ בעגונה אין חוששין לזה היכי דלא הוחזק וגם כיון דאמר העד סתמא משמעות דבריו הי' שהוא הכפר שהוא סמוך וידוע באקלים שלנו כמ"ש המחברים בתשובתיהם מ"מ בכאן בכדי ליישב דברי העד שלא יהיו דבריו מוכחשים יש לתרץ דבריו אף בחשש רחוק כמבואר בח"מ סי' כ"ט ס"א והיא מתשובת הר"ן דמתרצינן עדותו של העד אף במשמעות רחוק בכדי שלא יהיה נסתר עדותו וכן בשני עדים המכחישים זא"ז יע"ש וא"כ ה"נ מתרצינן דבריהם דילמא איתרמי כשם בעלה ושם אבי' ושני כפרים ששמם מאהליבקא והיושבים שם שמם ר' בער אך נראה דמשום הא לא איריא מתרי טעמי חדא די"ל דע"כ לא ס"ל להר"ן דמתרצינן דברי העדים אף במשמעות רחוק היינו היכא שההפרש היא מועט בכדי שהדעת טועה ורובא דאינשי טעו בהכי אבל בדבר רחוק מאוד לא מתרצינן דבריהם. וכ"כ הכנה"ג בסי' כ"ט בהגהת הב"י בשם הר"ש חקאן הלוי ז"ל יע"ש וראיה לדברינו דהא הר"ן בסימן ל"ד שממנו מקור דין זה עיקר ראייתו דמתרצינן דברי העדים אף במשמעות רחוק הוא מהא דאמרי' בר"פ היו בודקין אחד אומר בב' לחודש ואחד אומר בג' לא הוי הכחשה דאמרינן דטעו בעיבורא דירחא והרי בפ' בן סורר ומורה דף ס"ט ע"א ילפינן בד"נ בתר רובא משום דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא הרי דהתם איכא רובא דעו בהכי וא"כ בנ"ד פשיטא. דלא מתרצינן דבריהם לומר דאיתרמי תרי מאהלי בקא ושמות היושבים שם שמם ר' בער ואיתרמי שמו ושם אביו ושם אשתו כשם בעלה של אשה זו וכוונתו היו על מאהלי בקא ור' בער אחר שאינו ידוע באקלים הללו כלל וגם יש טעם אחר כיון שעכשיו שאלו את הר' ר' שלמה העד הראשון ואמר שכונתו היו על מאהלי בקא הסמוך לגבולינו וגם סתם משמעות לשונו שמקודם היו על מאהלי בקא הידע ור' בער הידוע א"כ מוכח דשקר היא כיון שאצל ר' בער במאהלו בקא לא היתה שום משרתת בזמנינו האלו רק אשה זו דשם אבי' מאיר א"כ מוכח דדברי העד הראשון הם שקר וסמכינין על העד השני שלא נמצא בו שום ריעותא כלל ועדותו מספקת לבד להתי' אשה זו. וליכא למימר כיון דלפי מה שהגיד בראשונה יש ליישב עדותו שכוונת' היו על מאהלי בקא אחרת א"כ אף אחר כך שחזרנו ושאלנו אותו אמר שכוונתו הי' על מאהלי בקא הסמיך לא מהימן להיות חוזר ומגיד בכדי לבטל עדותו שמקודם זה ליתא וראי' ברורה להיפוך מדברי הרימוף בפ' מרובה. וכן היא בח"מ סי' מ"ג ובש"ע סי' ל"ד ס"ט דאין עידי השטר נעשים זוממין עד שיאמרו בב"ד בזמנו כתבנוהו ולא אחרנוהו אבל אם לא אמרו כן אעפ"י שזמנו של שטר באחד בניסן בירושלים ובאו עדים והעידו שעידי השטר היו עמהם בבבל ביום זה השטר כשר והעדי' כשרים שאפשר שאחרוהו וכתבוהו. הרי להדיא דכשהעדים אומרים בזמנו כתבנוהו ועדים זוממים ונפסל השטר ולא אמרינן כיון דבלא אמירתם מתרצינן דבריהם שאחרוהו וכתבוהו, א"נ להיות חוזר ומגיד לפסול השטר א"ו כיון דמסתמא השטר נכתב בזמנו מהימני' ליה לפסיל השטר ולא הוי חוזר ומגיד וא"כ ה"כ כיון דסתם משמעות דבריו בראשונה הי' על כפר טאהלי בקא הידוע ור' בער הידוע נאמן לפרש דבריו כן אף שעדותו נסתר מחמת זה ועדותו בטל וסמכינין על עד השני שעדותו מספקת לבד להתיר אשה זו. אולם אכתי יש לפקפק דמה"ת נאמר שהעדים מכחישים זא"ז והראשון העיד שקר אדרבה נאמר ששניהם הגידו האמת שכן אמר המת רק שהמת אמר שקר במה שהגיד שהיא חתן ליב ווינר ואשתו משרתת בבית ר' בער במאהלי בקא וא"כ אף על עדות עד השני. דלא סמכינין אף דאז לא אמר שם אבי אשתו משום די"ל דע"כ לא סמכינין על המת עצמו לומר מי הוא כדמוכח בסוף יבמות והטור באה"ע סי' קי"ח היינו דווקא היכי דלא הוחזק שקרן אבל היכי דהוחזק שקרן לא מהימן. נראה דזה ליתא מתרי טעמי חדא כיון דע"כ דברי' שבראשונה הי' בשקר שמעולם לא הי' אצל ר' בער במאהלי בקא בעתים הללו משרתת אחרת רק זו ששם אביה הוא מאיר א"כ מה"ת לפסול המת אח"כ בשביל זה שלא להיות נאמן בדבריו כיון שכל הסימנים שהגיד השני משמו איתנייהו בהו ולא נמצא שום ריעותא בדבריו אמאי נבטל דבריו שאמר באחרונ' וכי משום שאמר שקר פעם אחד ייפסל לעולם וכי מי גרע מפסול עבירה דרבנן דכשר לעדות אשה וכ"ש הכא שכל דבריו האחרונים הגיד לפני מותו בדרך עדות דלא מבטלינין דבריו וסומכין עליו. ועוד כיון שלפי עדותו שאמר העד השני משמו אמירתו מועיל ומתיר כדאיתא בסוף יבמות א"כ לא מצי העד הראשון להוציאו מחזקת כשרות שלו ולבטל עדותו הגע עצמך הרי שבא ע"א בע"א מה שראה או ששמע מפי עד אחר ובא עד אחר והעיד שהעד הזה או ממי ששמע מפיו הוא גזלן דאורייתא וכי נאמר דזה יחשב כע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דלא תנשא ודבר זה לא אשתמיט בשום דוכתא שיהא זה חשיב כהכחשה א"ו כיון דע"א נאמן בע"א. לא מבטליני' עדותו בשביל ע"א שבא להוציאו מחזקת כשרותו דכללא היא שאין ע"א נאמן להוציא מחזקת כשרות שום אדם אבל כשמחישו בגוף הדבר שאומר לא מת הוי עד נגד עד ולא תנשא וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דבעדות אשה אותו האיש שמת הוא נאמן במה שאומר מי הוא כדמוכח בסוף יבמות אין העד הראשון נאמן להוציאו מחזקת כשרותו ולהחזיקו בשקרן דאין ע"א נאמן להוציא את האדם מחזקת כשרות ול"ל דזה מיחשב הכחשה בגוף הדבר כיון שאמר בראשונה שהוא חתן ליב וויינר א"כ ממילא אינו בעלה של אשה זו שהיא משרתת במאהלי בקא זה ליתא דהא אף לפי דברי העד הראשון אמר שהוא חתן ליב וויינר והוא בעלה של האשה במאה לו בקא וע"כ שיקר בדבר אחד דאם הוא חתן ליב ממילא אינו בעלה של אשה זו ולא ידענו במה שיקר די"ל דמה שאמר שהוא חתן ליב הוא שקר ומה שאמר שהוא בעלה של אשה זו הוא האמת כיון שכוון שמו ושם אביו של בעלה של זו וא"כ כיין שאיני מוכח במה שיקר מתחילה לא הוי הכחשה במה שהגיד באחרונה אלא שעפ"י דברים הראשונים הוחזק שקרן וא"כ כיון שאין ע"ז כי אם ע"א לא מהימנינן לע"א להוציאו מחזקת כשרות ולבטל דבריו האחרונים כיון שנאמן הוא בע"א בכה"ג והדברים ברורים מכל זה נ"ל בטח שהאשה מלכה בת הר"ר מאיר מותרת להתנסבא לכל גבר דתיצביין: